מפחדת מהלידה ? על תפקידו של הפחד בלידה והפיכתו מאויב לחבר

מאת : רות לונה לב

1 במרץ 2011 | תגובה אחת

כשהפחדים מושתקים בפנים זה כמו פצצה מתקתקת שאין לדעת מתי תתפוצץ. ההשתקה הזאת גובה מחיר כבד בלידות ובחיים בכלל

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

 אומנות השתקת הפחד

רוב הנשים שאני פוגשת מעדיפות שלא לדבר על הפחד לקראת הלידה והאמהות. יש המון חשש שאם הפחדים ידוברו בקול רם, הם יקבלו כוח. בהרבה קורסים להכנה ללידה, הפתרון המוצע להתמודדות עם פחד זה חיזוק הביטחון בתהליך הלידה וחשיבה חיובית. מעט אנשים מסכימים לשהות עם הפחד מבלי לנסות לסלק אותו, להתעלם ממנו או להתעלות מעליו.

ק.פ.אסטס כותבת בסיפרה "רצות עם זאבים" -"אז מה אם את פוחדת? אם את פוחדת שמשהו יזנק עלייך וינשך אותך, בשם שמיים, עשי זאת כבר וחסל. הניחי לפחדך לזנק ולנשוך אותך כדי שתגמרי עם זה ותוכלי להמשיך הלאה. את תתגברי. הפחד יעבור."

ממש כמו עם כאב שככל שנלחמים בו ומתנגדים לו כך הוא חזק יותר, כך גם עם פחד.

אחד הדברים הראשונים שאני עושה עם נשים לקראת הלידה, זה רשימה של הפחדים הכי גדולים שלהם. כדולה, אני יודעת שפחד שמושתק גרוע הרבה יותר מפחד שמדובר. כשהפחדים מושתקים בפנים זה כמו פצצה מתקתקת שאין לדעת מתי תתפוצץ. ההשתקה הזאת גובה מחיר כבד בלידות ובחיים בכלל. המון קושי, הסתבכויות וקשיים בלידה נובעים מפחדים שרוחשים מתחת לפני השטח.

אומנות הדיבור על הפחד

אז מה עושים עם הפחד? מפחדים אותו.

דרך דיבור, כתיבה, תנועה, מגע ובכל דרך אפשרית, יוצרים מגע ישיר עם הפחד. לומדים להכיר אותו, ממה הוא מורכב, איפה בגוף הוא יושב, מה המילים שהוא מדבר, מבררים מה מפעיל אותו ומה מרגיע אותו, מעלים אותו אל פני השטח ולומדים להתרחב גם בנוכחותו.

פחד הוא הרבה יותר גדול ומפחיד כשהוא מושתק. בדרך-כלל כשהוא כבר בחוץ, יוצא לאור, הוא מאבד הרבה מכוחו. בלידה, יש קשר ישיר בין חלל הפה וחלל הנרתיק, שפתיים עליונות ושפתיים תחתונות, צוואר הרחם והצוואר שמחזיק את ראשנו. כשיש דברים שסגורים ולא נאמרים, הרבה פעמים זה יתבטא בלידה בעיכובים למיניהם ובעיקר בפתיחה מאוד איטית. כשאני נמצאת בלידות ויש צירים מאוד חזקים לאורך זמן ממושך ללא כל התקדמות אני יודעת שיש פחד, שיש משהו שמוחזק. ההנחה שלי היא שיש לו סיבה טובה להיות.

פחד לא בא סתם. כל פחד שבא הוא הזדמנות.

להפוך את הפחד מאויב לחבר

רובנו מתייחסות לפחד וכאב כדברים "לא טובים", דברים שצריך לסלק אותם מהחיים, להתגבר עליהם, להתבונן עליהם ורק שלא לחוות אותם. פחד וכאב הם חלק בלתי נפרד מהחיים ובטח שגם מהלידה.

אחד הדברים שאני עובדת איתם עם נשים לקראת הלידה הוא בהפיכת ה"פחד" ל-"דחף"- מכוח מעכב, לכוח מקדם, מאויב לחבר. הסיבה שרוב הנשים ובני-האדם בכלל מפחדים לשהות עם קושי (פחד, כאב ושדים אחרים) היא שכילדים קיבלנו מסר ברור האומר שכשאנחנו בקושי, אנחנו נשארים לבד. בעבודת ההכנה ללידה יש חשיבות מכרעת בעיניי ללמד את היולדת ומלוויה לשהות עם קושי, פחד וכאב ולהישאר ביחד.

היחד הוא מפתח גדול לריפוי ולהפיכת הפחד לחבר.

פחד פותח פתח לאומץ, לנחישות, לאהבה. פחד עוזר לווסת את הצירים. פחד מאפשר ליולדת לפגוש גבול. כשהפחד נתפס כדבר "רע", הוא הופך להיות משתק, תוקע. כשהפחד הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני, מהיופי והעוצמה, מהכיעור והחולשה שבי, כשהוא נתפס אצלי כ"טוב", הוא יכול להפוך להיות לכלי שמגלה לי את האפשרות לצאת מגבולותיי, לגלות את האומץ שבי ו"להיבהל קדימה"-  מצב בו אני נבהלת ובכל זאת בוחרת באומץ לצעוד קדימה, בשונה מהמצבים בהם אני נבהלת ונסוגה לאחור.

כיצד לחצות דרך הפחד?

דמייני לעצמך את הפחד כמו מעבר צר וחשוך, קצת בדומה לתעלת הלידה. כשאת נמצאת בתוך המעבר, יש חושך מוחלט. אי אפשר לראות כלום. למה לך להיכנס? האינסטינקט הראשוני זה לרצות לצאת משם, נכון? רק שמהעבר השני של המעבר יש משהו אותו את רוצה יותר מכל- התינוק המדהים שממש עכשיו נמצא בדרכו אלייך. גם הוא פוחד. הוא צריך אותך איתו. עיניו נשואות אליך בשאלה-" אמא, כדאי לי לבוא? זה בטוח עבורי לעבור את המעבר החשוך הזה? את תהיי איתי כל הזמן?" 

הקשר הישיר הזה עם התינוק והחיבור אליו בהריון ובלידה מאפשר לחצות את כל הפחדים, אפילו הגדולים ביותר. זה הנר שיאיר את דרכך במעבר החשוך. כן, יש פחד. כן, לפעמים הוא משתק. יש דבר אחד שיכול למוסס את כל הפחדים והוא- אהבה. בכל פעם שיש פחד ואת בוחרת "להיבהל קדימה", את מגדילה את האהבה, את מגלה כוחות חדשים בתוכך שלא ידעת שיש בך. הכוחות האלה שתאספי בלידה יהיו לך לשימוש רב באמהות שלך.

סיפורו של פחד בלידה

לפני כשנה קיבלתי טלפון באמצע הלילה ממישהי שהכרתי והייתה בלידה הרביעית שלה. בעלה דיבר איתי ושאל אם אני יכולה לבוא, כיוון שאשתו בקושי גדול ולבד. זו הייתה לידה ללא מיילדת ולא היה מתוכנן שאהיה בה. גרתי קרוב אליהם והסכמתי לבוא.

כשהגעתי, הוא הוביל אותי לחדר המקלחת שם היא הייתה. הוא לא נכנס מכיוון שהם חזרו בתשובה ושמרו נגיעה. כשנכנסתי היא הייתה בתוך חדר קטן וחשוך בתוך בריכת מים. היא הייתה מבוהלת. כל ציר שהגיע היא צרחה מכאבים. ראיתי שהיא בצירים חזקים מאוד ושכל הגוף שלה נעול. בעדינות התקרבתי. ניסיתי להסביר לה שמה שקורה עכשיו זה שהתינוקת שלה ממש קרובה אליה ושממש בקרוב היא תצא.

"לא, לא רוצה" היא צעקה, "אני לא יכולה, אני לא יכולה, אני לא רוצה אותה". הרגשתי בתוכי שהתינוקת הזאת לא תצא עד שאמא שלה תסכים. אמרתי לה "היא מחכה לך שתתני לה יד. היא לבד עכשיו. היא צריכה אותך איתה. היא צריכה שתעזרי לה." המשכתי לדבר איתה ולחבר אותה בחזרה לתינוקת שלה תוך כדי שהצירים המשיכו לבוא בקצב מסחרר. לפתע הייתה הפוגה של כדקה. האמא התחילה לדבר עם התינוקת שלה.

"בואי אהובה, בואי כבר, תצאי אליי, בואי ילדה שלי". כל הגוף שלה השתנה. היא הפסיקה להיאבק בפחד ובכאב. הם לא נעלמו, פשוט כבר לא היו העיקר. העיקר היה התינוקת שלה. בציר הבא הראש יצא ולאחריו כל הגוף. תינוקת יפייפיה נולדה לאויר העולם כחצי שעה אחרי שהגעתי.

כוחה של אהבה

שוב ושוב אני רואה את הדבר הזה מתרחש בלידה. את הנס הזה בו פחד הופך לדחף, בו בזכות הפחד האישה פוגשת את כוחותיה ואת האהבה שלה לתינוק שלה. פחדים עולים. זה בסדר. אין צורך להילחם בהם, רק להקשיב למה שהם באים לספר. בפחד יש כוח אדיר. יש לפחד את הכוח לשתק מצד אחד ולדחוף קדימה מצד שני. השתמשי בכוח שלו בלידה. אל תנסי לסלק אותו. הפחד הוא חלק מהחיים. במקום להשקיע מאמץ מיותר בלנסות לסלק אותו, השקיעי את האנרגיה בלהביא את האהבה שלך אל תוך הלידה, את הקשר האישי והמאוד מיוחד עם התינוק שלך. האהבה בכוחה לחצות את כל הקירות ולמוסס את כל הפחדים.

 

** רות לונה לב- מלווה אנשים בתהליכי שינוי וצמיחה במעברי החיים. מרפאה אינטואטיבית, מתמחה בליווי הריון, לידה והנקה, אמא לזוהר ואלייה, אישה במסעה בחיים. מתגוררת בפרדס-חנה ומלווה לידות מתל-אביב ועד חיפה lunarut@gmail.com     www.rutlev.com  054-5339509.

** לפוסטים נוספים בנושא הכנה רגשית ללידה ולימים שאחרי הלידה.

תגובה אחת ל- “מפחדת מהלידה ? על תפקידו של הפחד בלידה והפיכתו מאויב לחבר”

  1. ענת הגיב:

    וואו איזה פוסט נהדר!
    אני כל כך מתחברת למה שכתבת על המעבר דרך הפחד.
    כמו שכתבת – השיח בתחום הלידה הוא סביב חיזוק הביטחון בתהליך הלידה וחשיבה חיובית כאמצעי ל"מניעת" הפחד או ל"גירוש" הפחד,
    אבל כל כך נכון שצריך לדבר את הפחד, לעבור דרכו.

    אני רק אוסיף שלא תמיד אפשר לדבר את הפחד או לעבור אותו. לפעמים זה תהליך למידה ארוך שעם כל הפתיחות והרצון, מתקדם בקצב שלו, מלידה ללידה.

    תודה לך!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידה עילאית

מאת : אמא אורית פינגלה

27 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

אני רוצה לציין שלמרות שנורא כואב ללדת ללא אפידורל- וגם אני לא צדיקה גדולה כיוון שהדבר הראשון ששאלתי ברגע שבדקו אותי במיון הוא "מתי אוכל לקבל אפידורל" ? לא ניתן להשוות בכלל את הלידה כשאת מרגישה כל לחץ הכי קטן ואת שולטת בדחיפות ויודעת בדיוק מתי ללחוץ והכי חשוב, להרגיש את הדבר הקטנצ'יק הזה יוצא ממך, נטו ללא התערבויות מסביב, באופן הכי טבעי שיכול להיות.

סיפור הלידה של אימרי דוד

מאת : גליה

2 באפריל 20137 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

אני לוחצת אבל נגה לא מרוצה. היא אומרת שאני לוחצת מהגרון ומבקשת שאלחץ מהבטן. אין לי מושג על מה היא מדברת אבל אני עושה עוד מאמץ. נגה מרוצה. אחרי כך וכך לחיצות נשמע בכי קטן של תינוק קטן. התינוק שלי. אני בוכה אבל מרגישה נורמלית לחלוטין. מרגישה שבכיתי הכל כבר קודם ועכשיו נותרו בי רק דמעות אושר ועייפות ככל אמא הפוגשת לראשונה את תינוקה. מניחים אותו עליי למספר דקות בודדות כשהוא עטוף כבבושקה קטנה. הוא נלקח די מהר אל התינוקיה כי לי היה חום אימהי בלידה ולכן עליו לקבל אנטיביוטיקה ועירוי גלוקוז כיאה לבן של סוכרתית.

ארבע לפנות בוקר אנ'לא נרדמת

מאת : אמא מיכי

26 באפריל 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

היה קשה להרדים לשנת הלילה היום, פעם ראשונה שהרדמתי בטיול בעגלה,
ואז הוא קם ב24:00 לאכול, שזו שעה לא רגילה, ושוב לא היה לו קל להירדם,

ועוד פעם ב 2:00 ואני אומרת לעצמי- משהו לא הגיוני, הוא לא אמור להיות רעב, נותנת צד ראשון, וצד שני, ושלישי, ורביעי, והוא בשלו- לא נרדם, או שנרדם בידים ומתעורר כשאני מניחה בעריסה.

אני מתחילה להתעצבן, העייפות חודרת ומחלחלת ויוצאות לי מילים ואנחות מהפה- אוף…, נו כבר… נמאס לי… יש לי מלא תוכניות למחר… אתה תעיר את האח הגדול שלך, איזה מסכנה אני ולמה רק אני קמה, אולי נעיר גם את הבן זוג שיראה גם הוא מה זה…

ופתאום אני קולטת- יש ירח מלא בחוץ