צריך תנאים להנקה- תובנות אחרי לידה שניה

מאת : אוסי הורביץ

30 בנובמבר 2011 | 11 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, קוראות לשינוי

 אם יחידנית מחליטה לא להישאר עם בת אחת, רוצה עוד אחת, ליצור משפחה מורחבת וכן ליצור עבור הגדולה שותפות.

בלידה הראשונה חוויתי דיכאון לאחר לידה. חויה זו לא עצרה אותי מלהיכנס להריון שני, אלא נתנה לי אפשרות לבדוק את יכולותיי.

אני אחרי לידה (כמעט שלושה שבועות) ויש לי תובנות רבות על המון דברים.

אז אתחיל מן ההתחלה – הנקה בבית חולים.

זוכרים את ח"כ מר דנון והצעתו???

אוואו, מה יש לי לומר, עכשיו יותר מקודם!!!

נדלג על הלידה, שהיתה מהממת!!! כל הסופרלטיבים למיילדת המדהימה שעשתה לי שיאצו!!! ורפלקסולוגיה ואחרי שעה וחצי הייתי אחרי הכל…

נדלג על כך שהגעתי ב24 שעות של בייבי בום בבית החולים ולא היה מקום במיון, בחדרי לידה ואחר כך גם עומס במחלקות.

ילדתי, יש לי ילדה מהממת, שבניגוד לראשונה, בעניין ההנקה היא תופסת את הציצי נהדר ואפשר להניק!

אז ביקשתי הנקה בלבד ואכן קראו לי בכל שעתיים להניק. במהלך היום הבייבי ליַדי. אך במהלך הלילה היא בילודים ואני נקראת להנקה.

וכשמגיעים לילודים, חדר ההנקה הוא פשוט… איך לומר זאת בלי להיות וולגרית?? מזעזע!

החדר קטן, הכסאות מאוד לא נוחים, אין כורסא אחת לרפואה. כמובן שהאחיות עסוקות (אחות אחת בכל חדר ילודים שמקרה שלנו באותו זמן היו למעלה מעשרים ילודים בחדר…) איך יהיה להן זמן ליולדות?

ישבתי בחדר הקטן הזה שבשעות שתיים עשרה בלילה, שתיים בלילה ואפילו ארבע או חמש לפנות בוקר היינו בכל פעם לפחות חמש נשים מניקות בחדר שהיה צר מלהכיל את כולנו.

היו אמהות חדשות שזה להן הצאצא הראשון' שאינן יודעות איך להניק והתינוקות צרחו והן היו אומללות, ניסינו לעזור זו לזו, אך כאב לי שזו החוויה של האמהות הצעירות ואין מי שיעזור להן ברגעים הכל כך אינטימיים ומשמעותיים בחייהן כאמהות לראשונה.

חשבתי אז על ח"כ מר דני דנון, שמאוד מאוד חשוב לו ובוער בנפשו לעשות הכל על מנת לעודד הנקה.

הנה, מר דנון, מספר הצעות פרודוקטיביות פשוטות:

  1. לחייב את בתי החולים ליצור חדר הנקה מזמין, נוח שיהיה בו כל מה שדרוש להנקה נעימה, שקטה ונוחה.
  2. לדאוג לתקן לאחות הנקה שתהיה בחדר הנקה בכל עת ותעזור לנשים הזקוקות לה.
  3. לחייב בתי חולים להעמיד מתקן מים!!! וכוסות!! על מנת שנשים שקמות באמצע הלילה לא תזכרנה אחרי שהגיעו לחדר הנקה כי שכחו את בקבוק המים ולהיות צמאות כל זמן ההנקה.

כאשר נקראתי בלילה אחד בפעם השלישית להניק (זה היה כל שעתיים בערך), קידמה אותי האחות העמוסת עבודה במשפט: " אולי תתני לה תמ"ל (תחליף חלב אם), אין לך עוד חלב והיא רעבה"

אם המשפט הזה היה נאמר לי בלידה הראשונה (ואז נאמרו מילים אחרות נוראיות לא פחות), הייתי נופלת לדיכאון עמוק מזה בו הייתי!! הפעם הסתכלתי אליה היטב בעיניים ואמרתי לה: "את תקראי לי ואני אבוא, זה ההסדר בינינו!"

רק רציתי לשקף מעט מהנעשה בבית החולים, ההזנחה בנושא הנקה, נושא שמשרד הבריאות שם בראש מעיניו ומטיף ללא הרף לנשים ללא הבחנה האם זה מתאים להן, אפשרי עבורן וכדומה, אינו בא בהתאמה לנעשה בבתי החולים.

אני חשה שיש פער גדול מאוד בין ההטפה עד כדי הפחדה… והניסיון להעביר לנשים את חשיבות ההנקה (שאין חולק עליה) והלחץ הגדול של המערכת להניק, להניק ובין התנאים המוצבים עבור הנשים בתוך המערכת.

** לרשומות נוספות על הנקה.

עוד אמהות כותבות: 

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה/ אמא ה'

כאן מכבדים את חופש ההנקה/ לימור לוי אוסמי

חוק ההנקה- מתנגדים גם בדיון בכנסת/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

11 תגובות ל- “צריך תנאים להנקה- תובנות אחרי לידה שניה”

  1. בלידה השניה, הבת שלי נולדה כמעט 4 ק"ג. אחרי 3 ימים היא ירדה בדיוק את ה-10% שמותר לרדת. בשחרור (ביום שישי) האחות הייתה מאד מודאגת (למה בדיוק?) וביקשה שאני אחזור לשקילה ביום ראשון בבוקר (עד כאן, בסדר). ואז: היא הציעה לי לתת לה תמ"ל במהלך סוף השבוע כדי לוודא שהיא תעלה מספיק במשקל. גם אצלי, חשבתי לעצמי: אמא שזו הלידה הראשונה שלה, הייתה שומעת דבר כזה, ומיד הולכת לקנות תמ"ל. וכמו שכולם יודעים, אחרי שתינוק חווה בקבוק, ההנקה הרבה יותר קשה. אני לא נכנעתי ל"הצעה", והמשכתי עם ההנקה (ואכן, ביום ראשון היא כבר עלתה במשקל בחזרה). אבל זה עדיין מרגיז, איך היד שלהן קלה על ההדק: תתני תמ"ל…

    • אה, וגם – אני ילדתי בלניאדו (שתי הלידות), ושם יש יועצת הנקה שמסתובבת בין החדרים בכל שעות היום. ובכלל – הייתי בביות מלא, כך שאני לא בטוחה איך נראה חדר ההנקה, אבל מהבחינה הזו – הסביבה מאד תומכת בהנקה ובביות, וזה פשוט נהדר.

  2. שירה דרוקר הגיב:

    אוסי מזל טוב! קשה לשמוע מה שסיפרת ואני מחכה לראות עוד תגובות של נשים שמספרות שעברו חוויה יותר חיובית בנושא של ההנקה.
    צריך לעשות משהו בנושא הזה של הדרכות הנקה בימים הראשונים. זה פשוט מכעיס ומגוחך.

  3. אוסי מזל טוב!!
    קודם כל הייתה לך לידה מהממת! וזה חשוב מאוד, הלוואי עלי – שלושה קיסריים.
    לגבי ההנקה, את הילד האחרון ילדתי במאיר. נראה לי שהייתי היחידה שהניקה הנקה מלאה מכל המחלקה, גם אלו שהניקו שילבו בין תמ"ל לחלב אם.

    אני יכולה להגיד שהרושם שקבלתי מבית החולים- שכבר אף אחד לא סומך על הנקה ואין מה לדבר על עידוד להנקה.
    אחרי הניתוח, אני שומעת את האחות מסבירה לזאת שלידי, שגם אחרי ניתוח, שאין לה מה לדאוג, שהם נותנים תמ"ל לכל התינוקות שנולדו בקיסרי. אני מיד הסטתי את הוילון,וכמעט קמתי עליה (מזלה שעוד לא יכולתי לקום!!) היא כל כך נבהלה ממני, עד שכשהיא הביאה לי את שחר, כל העריסה שלו היתה מוקפת מדבקות עם כיתוב גדול : הנקה בלבד!!!"
    בהמשך, לאחר יום, או יומיים, באה אחות לשקול אותו והיא ראתה שהוא לא עולה במשקל ואפילו יורד, היא מיד הציעה שאני אגש לתינוקייה לתת לו תמ"ל- העפתי אותה מהחדר!
    כשרציתי להשתחרר, הוא ירד כ-9% מהמשקל, אבל ינק מצוין. הם לא רצו לשחרר אותי עד שבדקו שהעולל אוכל 45 מיל-היועצת הנקה הייתה חסרת מילים. ברור ששחררו אותנו.
    שחר עלה כל שבוע כחצי קילו!!

    לפי איך שהתייחסו אלי בבית חולים מאיר, זה נראה שהם כבר לא מאמינים שתינוק יכול להיות מוזן ע"י חלב אם בלבד ולעלות במשקל.
    כל ילדי ינקו הנקה מלאה, ללא תוספת, מוצק, או תמ"ל ועלו-בלי עין הרע.

  4. שפי הגיב:

    מזדהה מאד. מאיר בי"ח מזעזע. הקטע עם המים לשתיה קשה ביותר וזה אחד הדברים הקשים. זה עדיין זכור לי שנה אחרי, להיות צמאה אחרי לידה. שלי ירדה הרבה יותר מה"מותר" והתייחסו אלי כמי שמתעקשת לפגוע בילדתה- ההורמונים… הילדה באחוזון 93 מאז עזבנו את ביה"ח, ועדיין יונקת הנקה מלאה שנה אחרי… בהצלחה לכולן והעיקר הבריאות, והיכולת שלנו לשכוח או להדחיק. מאחלת לי ולכולן לחתום על ויתור שהייה מיותרת בבית החולים.

  5. שותפה למסע שלו הגיב:

    אין לי מילים אלא רק להסכים עם כל מילה.
    אני אישית נגד לחוקק חוקים של עידוד הנקה/ ילודה/הפלה…אסור לכפות שום דבר אלא להסביר וכמו שאת אומרת – ל-א-פ-ש-ר בפועל את העיניין בבתי חולים. שמעתי אין ספור סיפורים על בנות שכלל לא קיבלו הדרכת הנקב בבית הלולים ומשוכנעות שאין דרך חזרה וצריכות להוציא צאות שקלים על יועצת פרטית. למה זה לא בסל הבריאות? או בטיפת חלב?
    בכל מקרה אחרי החוויה שלי בלת השומר – אני מקווה שאוכל לעשות את הלידה הבאה בבית! ולא בבית המחלות.
    תבורכי על המאמר.

  6. שותפה למסע שלו הגיב:

    ותסלחו לי על השגיאות – לא כיף לכתוב בחושך..:)

  7. אצלי החוויה היתה שונה לחלוטין.
    בבית חולים כרמל יש חדר הנקה מרווח עם המון כורסאות רחבות וגם כמה משאבות חלב אוטומטיות.
    בלידה הראשונה שלי היו שם גם כריות הנקה, אבל הוציאו אותן, לדעתי מטעמי הגיינה. נראה לי סביר שאישה שצריכה כרית תביא איתה מהבית או כרית רגילה מהחדר בכדי לא להעביר את אותן כריות מתינוקלתינוק.
    האחיות בכרמל מאוד עודדו ועזרו בהנקה, ואפילו בלילות הראשונים שהייתי גמורה וביקשתי שיתנו בלילה בקבוק, הן עשו זאת מינימלי, וכבר ב 4 בבוקר הביאו לי את תבור כדי שאניק אותו.
    אני מסכימה איתך שיש לדאוג שבכל בתי היולדות יהיו תנאים שמאפשרים הנקה, וצר לי מאוד לשמוע שזה לא כך כרגע.

  8. נונו הגיב:

    קודם כל, מזל טוב!
    הייתי רוצה לשתף, בתור אמא טריה לילדה ראשונה.
    ילדתי תינוקת (כפרה עליה 🙂 ) באיכילוב. הלידה (מחמאות לצוות בחדר הלידה) הייתה בצהריים, וביקשתי שאחות או יועצת הנקה יעזרו לי להבין איך עושים את זה נכון. התשובה שקיבתי הייתה "היא לא צריכה לינוק 12 שעות אחרי הלידה". אולי נכון רפואית, אבל לפי מה שקראתי, אם התינוק מוכן לינוק – זה רק חיובי לו, לאמא ולחיבור ביניהם. ניחא.
    היות וחששתי להשאר עם התינוקת לבד בלילה הראשון שלנו (אבות טריים לא אמורים להשאר במח' יולדות בלילה), היא הייתה בתינוקיה, וביקשתי שיעירו אותי להניק.
    בשתיים בבוקר בערך קיבלתי טלפון ודידיתי לי לתינוקיה. קיבלתי לידי תינוקת ישנה לגמרי, אמרו לי "תעירי אותה".
    התגלגלנו ביחד לחדר ההנקה ושם נשאר רק כסא אחד פנוי, בלי ריפוד. כואב כואב.
    מנסה להניק, היא מסרבת להתעורר. אני מנסה שוב ושוב, כבר לא יודעת מה לעשות. מסתכלת סביב, ופתאום אני מבינה, שאני היחידה שם בלי בעלי!
    הרגשתי הכי לבד, מסכנה ופראיירית בעולם.
    כמובן שמייד התקשרתי לבעלי שהיה ער ומלא אדרנלין בבית, והוא בא לעזור לי.
    אם הייתה שם מישהי שתעזור, אם האווירה הייתה טיפה יותר מנחמת – כל החוויה הייתה הרבה יותר טובה.
    אני גאה לכתוב שלמרות הלילה הראשון האומלל שלי, התעקשתי, והילדה יונקת באופן מלא. בלידה הבאה אדע לברוח מהר ככל האפשר ממח' יולדות. לצערי זאת המסקנה שלי.

  9. ניצן רדזינר הגיב:

    אני מזדהה עם כל מילה וחייבת לשתף קצת מחוויותיי.
    גם אני אמא חדשה שמנסה להסתגל למציאות המאתגרת הזו ונתקלת לא פעם בקשיים שניתן היה למנוע אותם לכתחילה.
    בני יהונתן כבר בן 4 וחצי חודשים, עדיין יונק לשמחתי.
    ילדתי בבילינסון והלידה היתה מהירה וטובה, הצוות מיומן והמיילדת היתה פשוט אנרגטית ומחזקת. עם זאת, המעבר למחלקת יולדות היה פשוט מזעזע. האחיות היו מנוכרות, ביקשתי עזרה בהנקה מספר פעמים ולא קיבלתי, חדר ההנקה היה כמובן קטן וללא כורסאות נוחות. אם רצית להשתמש במשאבות היית צריכה להפקיד בשילב 100 ש"ח שישמשו לקנייה בהמשך (בקיצור לא מוחזרים) תמורת האביזרים הנלווים. כמובן שלא עדכנו אותי בכל הפרטים ולא לימדו אותי לשאוב. ניסינו לעזור אחת לשניה וזה היה ממש מתסכל.
    התינוק שלי היה ישנוני במיוחד ולכן היה קשה להעיר אותו כדי שיאכל, ביקשתי עצות וכמובן שלא קיבלתי.
    בעלי שמע שאחת האחיות אמרה לאחות אחרת שאנחנו הורים רשלניים ש"מתעקשים" על הנקה ולא נותנים תמ"ל "לכל דבר חייבים להוציא רישיון אז בטח להורות".
    למותר לציין שאחרי לידה ראשונה את רגישה במיוחד ולחוצה מאוד שהתינוק קטנצ'יק ויורד במשקל (טבעי) ולכן הערות כאלו גרמו לי להרגיש רע ומאוד מאוד קטנה.
    אני מאוד מאוכזבת מהצוות ובטח שלא אלד שם שוב.
    צריך המון תמיכה חיצונית, אולי ממדריכת הנקה שתהיה איתך בימים הראשונים בבית החולים ותלווה אותך בתקופה הרגישה הזו כיוון שאם אינך שמה שלט ענק על העריסה האחיות מתעלמות מבקשתך וממש לא מסייעות לך בכל התהליך המופלא הזה שנקרא הנקה. חבל.

  10. רלי א הגיב:

    אני חייה בספרד וכאן גם ילדתי את ילדי הראשון (אני כרגע בהריון שני) ולמרות שבית החולים בו ילדתי אינו מהתומכים שמיוחד באם או בתינוק (אין שום תמיכה ברצון ללידה טבעית מבחינת אלטרנטיבות למשל). אבל לי היה את המזל לזכות במיילדות מדהימות ששיתפו עמי פעולה וניסו להגשים את מה שביקשתי.
    בני היה עמי בחדר כל הזמן (חוץ מפעמיים ביום שלקחו להחליף לו חיתול, לרחוץ אותו ולשים לו שמן, דבר שבהריון הזה אני מקווה שלא יקרה, אני אבחר בבית חולים אחר). אבל כל הזמן בני היה איתי. אני חושבת שרוב אם א כל בתי החולים הספרדים מקיימים את התנאי הזה (וספרד לא נמצאת בראש המדינות המעודדות לידה טבעית, אבל כן יש נסיון רציני לעקוב אחרי החלטות ארגון הבריאות הבינלאומי). התינוק עם האמא כל הזמן וככה היא יכולה להניק אותו כשהיא רוצה. אם האמא צריכה לקום כל שעתיים זה הרבה יותר מעייף מאשר לקחת אותו מהלול שליד המיטה למיטת האם. חוץ מזה כל אחת מהאחיות או המיילדות שהיו במחלקה יכלו לעזור כאשר הייתי צריכה להניק, ולא הפסקתי לקרוא להן. אני חושבת שזה מה שעזר לי להצליח להניק. חוץ מהרצון שלי קיבלתי את התמיכה המקצועית והנפשית שהייתי צריכה. לא הציעו לי תמ"ל (נשאלתי בהתחלה איזו תזונה אני רוצה לתת לתינוק) ונתנו לי עצות איך לא לסבך את ההנקה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

גם אתן מרגישות שזה לא פייר ? כשאבא הלך לעבודה ואמא נשארת בבית

מאת : אמא שושי

21 בפברואר 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

וזה לא שהם לא אוהבים,
וזה לא שהם לא מתעניינים,
ואפילו הילדים נורא נורא אוהבים וקשורים אליהם,
אבל הם מצליחים להשיג את המוניטין של 'אבא טוב' במינימום זמן השקעה בהם בפועל.

הרהורים של חודש אחרי לידה

מאת : איריס גומס

30 ביוני 20138 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לא משנה כמה שמעתי שיהיה קשה, שצריך לדאוג להרבה מאוד תמיכה, אי אפשר באמת לתאר את עוצמת הרגשות, את גודל הקושי, הייאוש, העצב, הבדידות, הדכאון התהומי, העייפות וההנקה התובענית, הרגשה של סוף העולם, שנגמרו החיים ושאי אפשר לברוח לשום מקום. אולי בחרתי שלא להקשיב באמת למה ששמעתי, אולי לא באמת הבנתי, אולי רציתי להאמין שאצלנו זה יהיה אחרת, כי אנחנו יודעים איך להתמודד עם קשיים, כי הבת שלנו תהיה שונה, כי יש לנו תמיכה, כי התכוננו לזה ואנחנו כבר מאוד רוצים ומחכים. אבל אני חושבת שבעיקר לא שומעים את הקולות האלה. כאילו יש איזו הסתרה וברגע שקצת חוזרים לאיזון כבר לא חוזרים אחורה לספר על זה, וברגעי הקושי האמיתיים קשה מאוד לדבר על זה (לי לפחות).

דיכאון זה לא רגש.

מאת : לימור לוי אוסמי

19 במאי 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

דיכאון זה לא רגש.

השבוע שמתי לב שיש משהו באמירה "אני בדיכאון" או "עברו עליי ימים דכאוניים" וכד', שכמו סותמת את התחושה שמסתתרת מאחורי ה'דיכאון' שאנחנו מרגישות.

דיכאון הוא איבחון שנועד לעזור לאנשי מקצוע לטפל, הוא לא תחושה.

כאשר אנחנו משתמשות במילה 'דיכאון' לתיאור של תחושה, אנחנו בעצם לא מאפשרות ביטוי, הכרה או תשומת לב, לתחושה שמאחורי הכותרת 'דיכאון' ובכך כמו חוסמות את האפשרות ליצור תנועה אשר מתרחשת כאשר אנחנו מכירות בתחושה שקיימת בתוכנו ומבטאות אותה במרחב המתאים.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)