לבד במלכודת ההנקה

מאת : אמא מניקה

6 ביולי 2012 | 10 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

איך הגעתי למצב הזה? כל כך קשה לי, כל כך חסרת אונים…

בסך הכול כשאני מסתכלת אחורה, אין שום דבר שיכולתי או רציתי לעשות אחרת.

אז למה הגעתי למקום כל כך נוראי?

כבר כמה שבועות שההנקה לא טובה לי.

היא השתנתה. היא תוקפנית יותר, תובענית יותר, ורוצה פתאום לינוק המון, ובכוח.

היא מפשיטה אותי, מבקשת בבכי (אחרי חודשים שהיא מבקשת יפה "ציצי" עם חיוך!), וכשהיא יונקת היא מכאיבה, בועטת, משתוללת, מושכת ונושכת…

מגיע לי. מההתחלה הרגשתי שזה בא יותר מדי בקלות כל העסק הזה של ההנקה. אף פעם לא כאב לי, אף פעם לא נמאס לי, אף פעם לא איבדתי סבלנות, לא סבלתי מגודש או סתימה או כל מיני צרות…

מההתחלה החלטתי שזה עניין זמני ולכן אני מוכנה להקריב ולתת מעצמי עד שנחליט אחרת.

הייתי בטוחה שההחלטה תהיה שלה… ושהסבלנות שלי תחזיק מעמד עד שהעסק יסתיים…

לא מאמינה שהגעתי למקום הזה שבו אני אומרת – קשה לי. אני לא רוצה יותר.

אומרת והדמעות זולגות…

אני יודעת שעשיתי די והותר. אני מניקה כבר שנה וחודשיים. ולא סתם מניקה. היא לא יודעת מה זה מוצץ או בקבוק, והיא עדיין יונקת עד היום בתדירות גבוהה מאוד, לפעמים אפילו פעם בשעה.

אף פעם לא סירבתי לה, אף פעם לא התנגדתי. היה לי נעים ונוח. אבל לצערי זה נגמר.

ואני מרגישה אשמה. מרגישה שיכולתי לפעול אחרת איפשהו בדרך, כדי לא להגיע למקום הזה שאני נמצאת בו היום.

מרגישה שאני צריכה לחפש בתוכי עוד כוחות, עוד סבלנות, עוד אהבה, עוד כוח לתת. לא לוותר עדיין.

והכי הרבה אני מרגישה לבד. ואי אפשר להתמודד עם זה לבד.

אני מרגישה שההנקה הכל כך אינטנסיבית הזאת, במשך תקופה כל כך ארוכה, יצרה בבית הרגלים לא טובים, יצרה משקעים בזוגיות שלא עצרתי להתבונן ולנסות להסיט בחזרה אל הדרך הנכונה.

הכול תמיד היה עליי, ועכשיו כשאני רוצה שינוי, קשה לו לקחת חלק. קשה לו להתרגל למצב החדש.

ואני מרגישה שהוא אפילו מאשים אותי ב"מצב שהגענו אליו".

הלוואי שהיה רואה כמה קשה לי ובמקום להאשים היה פשוט עוזר. קורא קצת על הנושא, ויודע מה לעשות בלי שאני אגיד לו… אבל כנראה שזה לא יקרה.

בינתיים אני מנסה לגרד עוד ועוד סבלנות, אבל חלק מההנקות פשוט נוראיות ומסתיימות בבכי. שלי.

אין לי מספיק כוחות להתחיל שינוי בעצמי.

מיואשת.

 

עוד אמהות כותבות:

יכול להיות שההנקה היא לא חלום האמהות שלי? / אוסי הורביץ

צריך תנאים להנקה / אוסי הורביץ

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה/ אמא ה'

כאן מכבדים את חופש ההנקה/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

10 תגובות ל- “לבד במלכודת ההנקה”

  1. היי יקרה,
    ההנקה לא טובה לך פתאום וזה מפתיע אותך, נשמע אפילו מאוד מאוד מפתיע, ובכל ההלם וההפתעה הזאת, את מרגישה שאת מתמודדת עם זה לבד ולהתמודד לבד עם משהו שנחווה כל כך מפתיע ומייאש, זה באמת הרבה פחות נוח והרבה יותר קשה.

    יש עכשיו מין מצב חדש כזה שממש לא ציפית, ממש לא ציפיתם לא- שלושתכם. משהו שדורש שינוי, כי כרגע ממש לא טוב מהרבה בחינות.
    אז כן, חלק מהשינוי הוא קודם להיות בהלם, להיבהל ממה שקורה, לפחד, אולי להאשים ולחפש סיבות ללמה זה קרה ואיך הגענו לזה, כי אולי אם נגלה למה זה הגיע נוכל לפתור את זה מהר כל האפשר.
    מנקודת המבט שלי, זה לא ממש משנה למה זה הגיע והאם היית או הייתם יכולים להתנהל אחרת בדרך. עכשיו זה פה, עכשיו זה קיים ועכשיו- מתמודדים.
    למעשה, התחלת את ההתמודדות.
    שמת לב שמשהו כאן ממש לא מתאים, לא טוב, לא נכון, לא מדויק ודורש שינוי. שמת לב להשפעות של זה, להידהודים של זה במשפחה ויש איזו תחושה שזה כבר לא זה.
    וכשעולה התחושה הזאת, ההבנה שההנקה כבר לא טובה כפי שהיא או לא נוחה כבר, עולות הדמעות, עולה ייאוש, עולה אכזבה.
    אפשר גם להיות עם זה, אם זה אפשרי (לבד זה קשה, עדיף אוזן קשבת). לשים לב שמשהו שם מאוד כואב, מאוכזב, מרגיש אשמה כשיש רצון להפסיק את ההנקה או שבכלל עולות מחשבות שזה כבר לא מתאים ואולי שהגמילה תהיה אחרת ממה שתיארת לעצמך.
    מה נמצא שם יחד עם הדמעות, יחד עם הקושי בלהגיד 'הגעתי למקום הזה' ? האם יש לך אפשרות להקשיב לזה ?
    רגע לפני שעושים שינוי, יש מקום להרגיש מה שם מבעבע וזולג. נשמע שיש שם משהו שממש מבקש תשומת לב והתייחסות ו-חיבוק.

    אני מבינה שיש מתח במערכת יחסים סביב ההנקה. נסו להבין שאין זו אשמתו של אף אחד, כל אחד עשה ועשתה כמיטב יכולתו והבנתו ולא בטוח שהיתה שם טעות, אבל בעיקר יש שם שינוי כרגע. עוד כל כך הרבה שינויים תפגשו בדרך.. אתם זקוקים, שניכם, אחד לשני כדי להתמודד עם זה. אז נסו לבטא את את התחושות מבלי להאשים, כדי שתוכלו שניכם לזכות בחיבוק הזה ששניכם צריכים עכשיו כדי להמשיך הלאה.

    בינתיים, חיבוק גם מפה,
    לימור

  2. ניצן רדזינר הגיב:

    לאמא המניקה (עדיין?),

    אני מאוד מזדהה איתך בחלקים מסוימים.
    גם אני הרגשתי שההנקה בשלבים מסוימים השתלטה על החיים, על הקשר, על הגוף שלי שהיה שלי זמן כה רב ועכשיו הוא לא רק שלי.
    אני זוכרת את עצמי מתמודדת לעומתך, עם כאבים נוראיים בהנקה כתוצאה מפטרייה שלא ידעתי על קיומה. במשך חודשיים הנקתי ובכיתי ושאלתי את עצמי את מה שאת שואלת.
    האמת? הכאב היה כל כך בלתי נסבל והצורך בשילוב עם תמ"ל רק הוכיח לי שאולי נכשלתי? אולי עדיף כבר להפסיק את הכל ולקבל את עצמי שוב חזרה?
    המשכתי להניק, טיפלתי בבעיה אבל כמה חודשים אחר כך מצאתי את עצמי מקבלת החלטה שהתאימה לכל המשפחה ובעיקר לעצמי. להפסיק.
    באותם זמנים של כאב, פיזי ונפשי רק רציתי שמישהו יגיד לי "ניצן, זה בסדר גם להפסיק, ניסיתי ועשית עבודה מעולה". אבל מכל מיני סיכות הדברים לא הושמעו ולכן אני מרגישה מן אחריות כזו להגיד לאלו שמתלבטות שגם מותר להפסיק. וזה בסדר, את לא אמא רעה. בטח לא אחרי יותר משנה שהנקת.
    אבל יותר מהכל אני רוצה להגיד לך שלא משנה מה תחליטי חשוב לשתף. שתפי את בן זוגך במה שאת מרגישה, בציפיות שלך ממנו, שלו ממך וכו'.
    יהיו שיגידו לו "אל תפסיקי, זה ממש חשוב ואפשר להתגבר על כל הקשיים", יהיו שיגידו לך "תחשבי עוד קצת עם עצמך" ותהיה אני שתגיד לך שאת גיבורה אמיתית שהנקת כל כך הרבה זמן וזה בסדר להניח לזה.

    בהצלחה!

  3. נועה דרוקר הגיב:

    זה הזמן להפסיק לדעתי

  4. הילה פיאלקוב הגיב:

    מיואשת יקרה. החזרת אותי בזמן 15 שנה. הייתי בדיוק במצבך. התחושה הזאת שהגוף שלך כבר לא שלך שמשהי קטנה (שאת מתה עליה ברור..) מנהלת את חייך ביד רמה עד לפרטים הקטנים, שאת משלמת מחיר יקר מדי ורגשות האשם… היום במבט לאחור זה נראה לי מטורף. קשה אז תפסיקי מה הבעיה. אבל שאת בתוך המערבולת אני יודעת עד כמה זה לא פשוט. אני לא ייעץ לך מה לעשות ההחלטה היא שלך וגם המחיר (לכל החלטה יש מחיר) אני רק רוצה לשלוח לך את כל החיזוקים בעולם שלא משנה מה תחליטי זה בסדר. ולהיות בקושי זה גם בסדר. נפלא שאת כותבת ומשתפת. אם את יכולה שתפי גם את בן זוגך ברגשות שלך מבלי לצפות שהוא יפתור את הדברים. גם לו קשה. תזכרי שאת נפלאה ונהדרת, מעניקה ואוהבת מעצם היותך..

  5. רינה הגיב:

    יקירתי,

    את מעל ומעבר בסדר.
    להניק שנה וחודשיים זה המון.

    זה שהתינוקת רוצה כל שעה ובועטת נובע מכך שהחלב כנראה כבר לא מספיק. עברי למזון אחר. כבר מזמן היתה צריכה להיות על מוצקים.

    מה שחשוב זה שאת תרגישי בסדר עם עצמך. ואין סיבה שלא תרגישי כך. זכרי /שרוב האמהות מניקות 3 חודשים וזהו. עשית מעל ומעבר , נתת מעל ומעבר. הגיע הזמן לדאוג לעצמך.
    בהצלחה.

  6. רלי א הגיב:

    אני מבינה את הקושי שלך. אני מניקה את בני במשך שנה וחצי. אין לי בעיות עם ההנקה ואני נהנית ממנה ולומר את האמת, אני לא יודעת אם הבת שלך הולכת כבר או לא, אבל כשהבן שלי התחיל ללכת הוא פתאום היה הרבה יותר עסוק בדברים אחרים וכמות ההנקה ירדה. אני לא מנסה לתת לך תקוות כדי לגרום לך להמשיך. עניין ההנקה הוא נושא מאוד אישי ולדעתי אם לא נעים לך אין שום סיבה להמשיך. אני חושבת שתוכלי לתת לבת שלך את כל מה שהיא צריכה אם תהיי שמחה ורגועה. בשלב הזה היא כבר אוכלת כמעט הכל ורוב הסיכויים שמשתמשת בהנקה כחיפוש תשומת לב, אהבה או קצת זמן איכות עם אמא. ואני בטוחה שיש דרכים אחרות לתת לה את כל זה.
    למרות שאני לא מכירה לעומק את הסיור שלך, קשה לי להאמין שטעית בדרך בה עשית דברים. פעלת לפי הרגש ולפי האינסטיקט שלך, שהוא הכי צודק. כל אמא, בשלב מסוים, צריכה לקחת החלטות ולשנות דברים. בגיל 3 חודשים, שנה וחודשיים או אפילו יותר. והצורך בשינוי אינו מעיד על טעות אלא על התפתחות. אני מקווה שבן זוגך יוכל ללמוד לתמוך בך, כי אם כבא הכל נופל עליך, הוא צריך להיות אסיר תודה ולעזור כמה שיותר. למרות שלדעתי קצת קשה לגברים לשנות את מקומם בכל החבילה והפסקת הנקה יכול לתת לגבר יותר אחריות.
    אני מאחלת לך שאם את מפסיקה להניק שזה יהיה כמה שיותר קל (אני לא חושבת שזה יהיה מאוד קל, לא לך ולא לביתך) ושאם את מרגישה שאת רוצה להמשיך אבל בצורה שונה, שתמצאי את הפתרון (אולי להגביל מספר פעמים?). בכל מקרה, תאמיני בעצמך ותסמכי על עצמך, אם עד עכשיו עשית את הכל זאת אומרת שאת עושה את זה די טוב (זה גם אומר שאולי לבן זוג היה גם נוח לתת לך להיכנס למקום הזה…) בהצלחה במה שתבחרי וחיבוקים.

  7. Semera הגיב:

    I'm grafteul you made the post. It's cleared the air for me.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הלידה- משקאות, קמעות, מה שיכול לעזור ברוך הבא…

מאת : אבא בתול

20 בפברואר 20112 תגובות

מתוך הריון, סיפורי לידה

אישתי ממשיכה להתפתל, הרופאים ממליצים על הליכה קלה, אנו מדדים לעגלת הקפה. קרואסונים קפה וציר ועוד ציר… מותשים אנו מקבלים את הטפסים ועולים למחלקה. איבדנו תחושה של זמן…..יושבים במסדרון ומחכים שמשהו יתקדם, בנתיים אני שב ומעסה, אנו יוצרים סביבנו מעין בועה. עומדים במסדרון של מחלקת יולדות נושמים, מתחבקים. רק אני והיא כול העולם הופך למעין תפאורה, יחד אנו מטפסים במעין מבוך המורכב מגרמי מדרגות אינסופיים, הרגליים כבר כואבות שנינו עפוצים לחלוטין, מסוממים מעייפות.

שוב התחברות למוניטור, ובין לבין טלפונים ומסרונים, בני משפחה מעבירים מסרים רוצים להתעדכן. אני הופך בהדרגה למעין קשר בחזית, מעביר תשדורות מקו החזית אל העורף. ככל שחולפות השעות הלחץ גובר, האמהות מעבירות הילוך, אין ספור עצות מועברות.

ניתוח קיסרי- לא דרמטי, לא סוחף, לא מפתיע

מאת : ilym

15 בפברואר 20110 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

אנחנו נוסעים לנו לחדר הניתוח ואבא שלך לידי מחזיק את היד, וסבא וסבתא הולכים מאחור ומסתכלים עלינו…בכניסה לחדר הניתוח המשפט האחרון שאמרתי לסבא וסבתא היה "בא לי לקום מפה ולברוח"! וככה אנחנו נכנסים עם אבא פנימה והדלתות נסגרות מאחורינו….

הלידה עצמה ממש לא הייתה ארוכה, ההרדמה נעשית בזריזות, רוני מחזיקה לי את היד כי אבא לא יכל עדיין להכנס בשלב הזה…היא התחילה לעבוד צ'ק צ'אק (והמרדים אפילו אמר שאני מורדמת מצטיינת..) , אבא נכנס ומתחילים…אני לא זוכרת על מה דיברנו, רק זוכרת שאבא ליטף לי את הראש ואני כל הזמן שאלתי למה אתה כבר לא בחוץ ולמה אני לא שומעת אותך בוכה…

תעצרו את הרכבת, אני רוצה לצלם

מאת : ג'ני גיטלבנד

1 ביוני 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

הגענו הביתה והתברר שבחלק הזה של הטיול כנראה הסוללה נגמרה ולמעשה כלום לא צולם. הלכתי שעות בתחושה של פספוס, איך מכל הטיול דווקא הרגעים הקסומים האלה לא תועדו? לקח לי זמן להרשות לפנים שלי להיזכר שהכל איתי ובתוכי, שהחוויה באמת לעולם לא תחזור ושיהיו אחרות.

גם בכתיבה הזאת יש מן התיעוד, אך בשונה מבעבר, היא נעשית רק לשם הנאה. לקח לי הרבה שנים להשיל מעליי קילוגרמים של ציוד כשאני נוסעת, להיפרד מהצורך בתיעוד מילולי וצילומי כדי להחיות רגעים, להיפרד מחפצים שאני לא באמת צריכה (זה עדין לא פשוט לי), להיפרד מבגדים שלא עולים עליי יותר, להיפרד מתקופות שלא ישובו. אני

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם