לבד במלכודת ההנקה

מאת : אמא מניקה

6 ביולי 2012 | 10 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

איך הגעתי למצב הזה? כל כך קשה לי, כל כך חסרת אונים…

בסך הכול כשאני מסתכלת אחורה, אין שום דבר שיכולתי או רציתי לעשות אחרת.

אז למה הגעתי למקום כל כך נוראי?

כבר כמה שבועות שההנקה לא טובה לי.

היא השתנתה. היא תוקפנית יותר, תובענית יותר, ורוצה פתאום לינוק המון, ובכוח.

היא מפשיטה אותי, מבקשת בבכי (אחרי חודשים שהיא מבקשת יפה "ציצי" עם חיוך!), וכשהיא יונקת היא מכאיבה, בועטת, משתוללת, מושכת ונושכת…

מגיע לי. מההתחלה הרגשתי שזה בא יותר מדי בקלות כל העסק הזה של ההנקה. אף פעם לא כאב לי, אף פעם לא נמאס לי, אף פעם לא איבדתי סבלנות, לא סבלתי מגודש או סתימה או כל מיני צרות…

מההתחלה החלטתי שזה עניין זמני ולכן אני מוכנה להקריב ולתת מעצמי עד שנחליט אחרת.

הייתי בטוחה שההחלטה תהיה שלה… ושהסבלנות שלי תחזיק מעמד עד שהעסק יסתיים…

לא מאמינה שהגעתי למקום הזה שבו אני אומרת – קשה לי. אני לא רוצה יותר.

אומרת והדמעות זולגות…

אני יודעת שעשיתי די והותר. אני מניקה כבר שנה וחודשיים. ולא סתם מניקה. היא לא יודעת מה זה מוצץ או בקבוק, והיא עדיין יונקת עד היום בתדירות גבוהה מאוד, לפעמים אפילו פעם בשעה.

אף פעם לא סירבתי לה, אף פעם לא התנגדתי. היה לי נעים ונוח. אבל לצערי זה נגמר.

ואני מרגישה אשמה. מרגישה שיכולתי לפעול אחרת איפשהו בדרך, כדי לא להגיע למקום הזה שאני נמצאת בו היום.

מרגישה שאני צריכה לחפש בתוכי עוד כוחות, עוד סבלנות, עוד אהבה, עוד כוח לתת. לא לוותר עדיין.

והכי הרבה אני מרגישה לבד. ואי אפשר להתמודד עם זה לבד.

אני מרגישה שההנקה הכל כך אינטנסיבית הזאת, במשך תקופה כל כך ארוכה, יצרה בבית הרגלים לא טובים, יצרה משקעים בזוגיות שלא עצרתי להתבונן ולנסות להסיט בחזרה אל הדרך הנכונה.

הכול תמיד היה עליי, ועכשיו כשאני רוצה שינוי, קשה לו לקחת חלק. קשה לו להתרגל למצב החדש.

ואני מרגישה שהוא אפילו מאשים אותי ב"מצב שהגענו אליו".

הלוואי שהיה רואה כמה קשה לי ובמקום להאשים היה פשוט עוזר. קורא קצת על הנושא, ויודע מה לעשות בלי שאני אגיד לו… אבל כנראה שזה לא יקרה.

בינתיים אני מנסה לגרד עוד ועוד סבלנות, אבל חלק מההנקות פשוט נוראיות ומסתיימות בבכי. שלי.

אין לי מספיק כוחות להתחיל שינוי בעצמי.

מיואשת.

 

עוד אמהות כותבות:

יכול להיות שההנקה היא לא חלום האמהות שלי? / אוסי הורביץ

צריך תנאים להנקה / אוסי הורביץ

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה/ אמא ה'

כאן מכבדים את חופש ההנקה/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

10 תגובות ל- “לבד במלכודת ההנקה”

  1. היי יקרה,
    ההנקה לא טובה לך פתאום וזה מפתיע אותך, נשמע אפילו מאוד מאוד מפתיע, ובכל ההלם וההפתעה הזאת, את מרגישה שאת מתמודדת עם זה לבד ולהתמודד לבד עם משהו שנחווה כל כך מפתיע ומייאש, זה באמת הרבה פחות נוח והרבה יותר קשה.

    יש עכשיו מין מצב חדש כזה שממש לא ציפית, ממש לא ציפיתם לא- שלושתכם. משהו שדורש שינוי, כי כרגע ממש לא טוב מהרבה בחינות.
    אז כן, חלק מהשינוי הוא קודם להיות בהלם, להיבהל ממה שקורה, לפחד, אולי להאשים ולחפש סיבות ללמה זה קרה ואיך הגענו לזה, כי אולי אם נגלה למה זה הגיע נוכל לפתור את זה מהר כל האפשר.
    מנקודת המבט שלי, זה לא ממש משנה למה זה הגיע והאם היית או הייתם יכולים להתנהל אחרת בדרך. עכשיו זה פה, עכשיו זה קיים ועכשיו- מתמודדים.
    למעשה, התחלת את ההתמודדות.
    שמת לב שמשהו כאן ממש לא מתאים, לא טוב, לא נכון, לא מדויק ודורש שינוי. שמת לב להשפעות של זה, להידהודים של זה במשפחה ויש איזו תחושה שזה כבר לא זה.
    וכשעולה התחושה הזאת, ההבנה שההנקה כבר לא טובה כפי שהיא או לא נוחה כבר, עולות הדמעות, עולה ייאוש, עולה אכזבה.
    אפשר גם להיות עם זה, אם זה אפשרי (לבד זה קשה, עדיף אוזן קשבת). לשים לב שמשהו שם מאוד כואב, מאוכזב, מרגיש אשמה כשיש רצון להפסיק את ההנקה או שבכלל עולות מחשבות שזה כבר לא מתאים ואולי שהגמילה תהיה אחרת ממה שתיארת לעצמך.
    מה נמצא שם יחד עם הדמעות, יחד עם הקושי בלהגיד 'הגעתי למקום הזה' ? האם יש לך אפשרות להקשיב לזה ?
    רגע לפני שעושים שינוי, יש מקום להרגיש מה שם מבעבע וזולג. נשמע שיש שם משהו שממש מבקש תשומת לב והתייחסות ו-חיבוק.

    אני מבינה שיש מתח במערכת יחסים סביב ההנקה. נסו להבין שאין זו אשמתו של אף אחד, כל אחד עשה ועשתה כמיטב יכולתו והבנתו ולא בטוח שהיתה שם טעות, אבל בעיקר יש שם שינוי כרגע. עוד כל כך הרבה שינויים תפגשו בדרך.. אתם זקוקים, שניכם, אחד לשני כדי להתמודד עם זה. אז נסו לבטא את את התחושות מבלי להאשים, כדי שתוכלו שניכם לזכות בחיבוק הזה ששניכם צריכים עכשיו כדי להמשיך הלאה.

    בינתיים, חיבוק גם מפה,
    לימור

  2. ניצן רדזינר הגיב:

    לאמא המניקה (עדיין?),

    אני מאוד מזדהה איתך בחלקים מסוימים.
    גם אני הרגשתי שההנקה בשלבים מסוימים השתלטה על החיים, על הקשר, על הגוף שלי שהיה שלי זמן כה רב ועכשיו הוא לא רק שלי.
    אני זוכרת את עצמי מתמודדת לעומתך, עם כאבים נוראיים בהנקה כתוצאה מפטרייה שלא ידעתי על קיומה. במשך חודשיים הנקתי ובכיתי ושאלתי את עצמי את מה שאת שואלת.
    האמת? הכאב היה כל כך בלתי נסבל והצורך בשילוב עם תמ"ל רק הוכיח לי שאולי נכשלתי? אולי עדיף כבר להפסיק את הכל ולקבל את עצמי שוב חזרה?
    המשכתי להניק, טיפלתי בבעיה אבל כמה חודשים אחר כך מצאתי את עצמי מקבלת החלטה שהתאימה לכל המשפחה ובעיקר לעצמי. להפסיק.
    באותם זמנים של כאב, פיזי ונפשי רק רציתי שמישהו יגיד לי "ניצן, זה בסדר גם להפסיק, ניסיתי ועשית עבודה מעולה". אבל מכל מיני סיכות הדברים לא הושמעו ולכן אני מרגישה מן אחריות כזו להגיד לאלו שמתלבטות שגם מותר להפסיק. וזה בסדר, את לא אמא רעה. בטח לא אחרי יותר משנה שהנקת.
    אבל יותר מהכל אני רוצה להגיד לך שלא משנה מה תחליטי חשוב לשתף. שתפי את בן זוגך במה שאת מרגישה, בציפיות שלך ממנו, שלו ממך וכו'.
    יהיו שיגידו לו "אל תפסיקי, זה ממש חשוב ואפשר להתגבר על כל הקשיים", יהיו שיגידו לך "תחשבי עוד קצת עם עצמך" ותהיה אני שתגיד לך שאת גיבורה אמיתית שהנקת כל כך הרבה זמן וזה בסדר להניח לזה.

    בהצלחה!

  3. נועה דרוקר הגיב:

    זה הזמן להפסיק לדעתי

  4. הילה פיאלקוב הגיב:

    מיואשת יקרה. החזרת אותי בזמן 15 שנה. הייתי בדיוק במצבך. התחושה הזאת שהגוף שלך כבר לא שלך שמשהי קטנה (שאת מתה עליה ברור..) מנהלת את חייך ביד רמה עד לפרטים הקטנים, שאת משלמת מחיר יקר מדי ורגשות האשם… היום במבט לאחור זה נראה לי מטורף. קשה אז תפסיקי מה הבעיה. אבל שאת בתוך המערבולת אני יודעת עד כמה זה לא פשוט. אני לא ייעץ לך מה לעשות ההחלטה היא שלך וגם המחיר (לכל החלטה יש מחיר) אני רק רוצה לשלוח לך את כל החיזוקים בעולם שלא משנה מה תחליטי זה בסדר. ולהיות בקושי זה גם בסדר. נפלא שאת כותבת ומשתפת. אם את יכולה שתפי גם את בן זוגך ברגשות שלך מבלי לצפות שהוא יפתור את הדברים. גם לו קשה. תזכרי שאת נפלאה ונהדרת, מעניקה ואוהבת מעצם היותך..

  5. רינה הגיב:

    יקירתי,

    את מעל ומעבר בסדר.
    להניק שנה וחודשיים זה המון.

    זה שהתינוקת רוצה כל שעה ובועטת נובע מכך שהחלב כנראה כבר לא מספיק. עברי למזון אחר. כבר מזמן היתה צריכה להיות על מוצקים.

    מה שחשוב זה שאת תרגישי בסדר עם עצמך. ואין סיבה שלא תרגישי כך. זכרי /שרוב האמהות מניקות 3 חודשים וזהו. עשית מעל ומעבר , נתת מעל ומעבר. הגיע הזמן לדאוג לעצמך.
    בהצלחה.

  6. רלי א הגיב:

    אני מבינה את הקושי שלך. אני מניקה את בני במשך שנה וחצי. אין לי בעיות עם ההנקה ואני נהנית ממנה ולומר את האמת, אני לא יודעת אם הבת שלך הולכת כבר או לא, אבל כשהבן שלי התחיל ללכת הוא פתאום היה הרבה יותר עסוק בדברים אחרים וכמות ההנקה ירדה. אני לא מנסה לתת לך תקוות כדי לגרום לך להמשיך. עניין ההנקה הוא נושא מאוד אישי ולדעתי אם לא נעים לך אין שום סיבה להמשיך. אני חושבת שתוכלי לתת לבת שלך את כל מה שהיא צריכה אם תהיי שמחה ורגועה. בשלב הזה היא כבר אוכלת כמעט הכל ורוב הסיכויים שמשתמשת בהנקה כחיפוש תשומת לב, אהבה או קצת זמן איכות עם אמא. ואני בטוחה שיש דרכים אחרות לתת לה את כל זה.
    למרות שאני לא מכירה לעומק את הסיור שלך, קשה לי להאמין שטעית בדרך בה עשית דברים. פעלת לפי הרגש ולפי האינסטיקט שלך, שהוא הכי צודק. כל אמא, בשלב מסוים, צריכה לקחת החלטות ולשנות דברים. בגיל 3 חודשים, שנה וחודשיים או אפילו יותר. והצורך בשינוי אינו מעיד על טעות אלא על התפתחות. אני מקווה שבן זוגך יוכל ללמוד לתמוך בך, כי אם כבא הכל נופל עליך, הוא צריך להיות אסיר תודה ולעזור כמה שיותר. למרות שלדעתי קצת קשה לגברים לשנות את מקומם בכל החבילה והפסקת הנקה יכול לתת לגבר יותר אחריות.
    אני מאחלת לך שאם את מפסיקה להניק שזה יהיה כמה שיותר קל (אני לא חושבת שזה יהיה מאוד קל, לא לך ולא לביתך) ושאם את מרגישה שאת רוצה להמשיך אבל בצורה שונה, שתמצאי את הפתרון (אולי להגביל מספר פעמים?). בכל מקרה, תאמיני בעצמך ותסמכי על עצמך, אם עד עכשיו עשית את הכל זאת אומרת שאת עושה את זה די טוב (זה גם אומר שאולי לבן זוג היה גם נוח לתת לך להיכנס למקום הזה…) בהצלחה במה שתבחרי וחיבוקים.

  7. Semera הגיב:

    I'm grafteul you made the post. It's cleared the air for me.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם בתוך שטף החיים, עצרנו לחשוב מה אנחנו באמת רוצות ?

מאת : עטרת סנפיר- ליפשיץ

19 בספטמבר 201116 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

יום אחד זה קורה, ככה פתאום מתעוררת מבפנים תחושת חוסר הנוחות, המחשבות על החיים, על מה שהיה עד היום, על החלומות שהיו ואולי אינם, על המשפחה, הזוגיות הילדים. על המקצוע, על מה שהצלחנו להגשים ומה ששכחנו בדרך, ועל עצמנו, על מי שהפכנו להיות, על החיים שבנינו לעצמנו. האם זה מה שרצינו באמת? זה מה שדמיינו?

מאז שאנו הורים, כבר פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים

מאת : רעות שלומי רסלר

19 בדצמבר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

אני צריכה את הגן עדן הפרטי שלי, את האהבה שלי, מושלמת ושלמה.
להעמיד לעצמי מראה ולכתוב על הפגמים?
על זה שמאז שאנו הורים אנו פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים,
על זה שאנו כל כך עייפים בסוף היום וכל מה שאנו רוצים זה לרבוץ מול הטלוויזיה,
על זה שאנו כל כך עסוקים בעבודה, בתחזוק הבית, בסידורים, בהנאה מהילדה, שלא נשאר לנו זמן להנות אחד מהשניה?

כמה רחוק את מוכנה ללכת

מאת : מאירה ברנע גולדברג

20 בנובמבר 20117 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, ספרים לאמהות, רוצות הריון

רק לאחר הולדת בני אבישי הרשתי לעצמי לפרסם את הספר שכתבתי לאורך חמש שנים של קושי מתמשך, טיפולי פוריות מתישים ותקופת המתנה בתור לאימוץ תינוק בשרות למען הילד. למרות שהספר עוסק בנושאים כאובים, ניסיתי ככל יכולתי לכתוב אותו בצורה משעשעת, מצחיקה ומעוררת תקווה.