רק אל תגידי שקשה

מאת : אמא טרייה

27 בפברואר 2014 | 8 תגובות

אני רוצה להיות אמא מאושרת, תומכת, אוהבת, אבל איכשהו זה לא מצליח. 

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה

 

מעולם לא ישבתי לכתוב מעולם לא הגבתי לכתבות ולא מצאתי שום סיבה לפורומים באינטרנט עד ש…

עד שנולד לי תינוק.

כהקדמה רק אספר שאני לא גרה בארץ, עברנו לחו"ל במסגרת שליחות מטעם העבודה שלי, כן כן גם נשים עושות רילוקיישן ויש גם גברים כמו בעלי שיודעים לפרגן ולשים את המטרות של המשפחה לפני המטרות האישיות שלהם.

והאמת שזה הצליח. הצלחתי לעשות את הבלתי אפשרי בשפה שאני לא מכירה עם עובדים ותרבות אחרת. השנה הראשונה הייתה קשה לאין שיעור אבל לאחר מכן ראיתי את ההצלחה והערכתי את הלמידה של תרבות שונה.

אפילו גיליתי שלפעמים יותר קל לתקשר עם אנשים כשאתה חדש בשפה מאשר עם אנשים משלנו בשפת האם שלך. עצוב, אבל כל כך נכון.

 

ילדתי בחורף. למזלי היה חורף לא קשה אבל עדיין זה קצת מדכא ללדת בחורף.

הלידה הייתה ארוכה, התחילה בירידת מים ונמשכה מעל 24 שעות, אבל למרות הכול זכורה לי כחוויה חיובית. אולי כי הייתה לי מילדת פרטית שדאגה לי לכל דבר והכרתי אותה קודם ואולי כי ברגע השיא פשוט בכיתי לאפידורל למרות שתכננתי ללדת במים.

הנסיך נולד קצת לפני הזמן אבל לא הוגדר כפג.

שני צדדי ההורים הגיעו אלינו בו זמנית ומה שחשבתי שיעזור ויתמוך, למעשה רק יצר נטל. הם חשבו שהם בחופשה ואני נורא התאכזבתי מחוסר התמיכה.

אולי הבעיה הייתה גם בי, כי אני לא סובלת לבקש עזרה ואוהבת לעשות הכול לבד.

בעלי חזר לעבודה, ההורים נסעו ומצאתי את עצמי עם תינוק לבד בלי חברות ובלי משפחה מנסה לעשות כמיטב יכולתי אבל מגלה שאין לי הרבה סבלנות לתינוק שאני רוצה לברוח והוא כל כך מסכן סובל מגזים ובוכה כל שנייה החל מהיום השני שנולד.

 

התחלתי לגלוש באינטרנט וגיליתי את תופעת הדיכאון אחרי לידה. מעולם לא הייתי דיכאונית. אולי תמיד סופר רגישה. תמיד אמרו עליי במשפחה שאני מפונקת ותמיד לא הבנתי למה הם אומרים את זה. יש מצב שהם צדקו ?

כשאמרתי לבעלי שנראה לי שמשהו לא בסדר איתי, הוא צחק עליי ואמר 'לכולם קשה, מה חשבת? שתינוק זה בובת ברבי שהולכים איתה לבית קפה?'

הוא ניסה תמיד לעזור, אבל העבודה דרשה ממנו שעות מרובות ואני נותרתי טעונה בבית.

אז הנסיך נולד ואיתו נולדה אמא. היה לי קשה להתרגל למילה, אליו, לעובדה של כל יום בבית בלי שיחה עם מישהו מבוגר, לטלפונים מהארץ שגוזלים אנרגיה ובהם רק נשאלות שאלות של טיפת חלב ובעיקר לעובדה שאף אחד לא מבין למה אני אומרת שקשה לי. זה אולי היה הכי קשה, להרגיש לא נורמאלית.

 

אחותי, שסבלה בוודאות מסוג של דיכדוך מתמשך לאחר הלידה הראשונה שלה, פתאום רושמת לי שאני צריכה להיות מאושרת כי יש נשים שלא נפל בחלקם לגדל תינוק.

וכשאני מספרת לאמא שקשה, אז ברור לי שלמרות שהציפיות שלי ממנה זה לעלות על המטוס ולבוא לעזור והפעם באמת, אז היה לי ברור שהיא לא תעשה זאת. כי ככה אמא שלי פאסיבית, ומצד שני הערכתי אותה מאוד על שגידלה אותנו ארבעה ילדים בכיף ובסבלנות עם המון אהבה, מה שלא נראה לי כזה קל היום.

 

אני רוצה להיות אמא מאושרת, תומכת, אוהבת, אבל איכשהו זה לא מצליח. אני מאבדת את סבלנותי, אני כועסת על בעלי שבא מאוחר ובעיקר מרגישה לבד.

החלטתי ביום בהיר אחד שעל מנת להרגיש טוב עם עצמי, צריך להיות בתנועה. שהרי החיים זה תנועה, לחפש חברות ותמיכה, לצאת לפגוש אנשים, לקחת נשימה לפני שמאבדים סבלנות, לזכור שהתינוק הזה הוא הבחירה שלי ואם הוא סובל אני צריכה לעזור לו ולא לכעוס, ובעיקר להפסיק לצפות מעצמי להיות מושלמת ומאושרת. להפסיק לשתף את הסביבה הקרובה, כי הם לא באמת רוצים לשמוע שקשה, ולהפסיק להרגיש חריגה, כי אמהות 24 שעות ביממה זה משימה לא קלה וכמו כל משימה יש זמן הסתגלות.

אני מקווה שזה באמת ככה ….

 

נשות מקצוע כותבות על תחושות של נשים אחרי לידה:

דיכדוך אחרי לידה- החוויה השקופה /גלית הרמן, תרפיה מוכוונת לידה

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.

מחשבות על אבל לגיטימי / אפרת דבוש נאור, פסכותרפיסית גופנית

 

שיתופים נוספים בנושא דיכאון אחרי לידה ניתן לקרוא כאן.

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהתעדכן דרך המייל medabrot.imahut@gmail.com

 

8 תגובות ל- “רק אל תגידי שקשה”

  1. נעה שפר הגיב:

    יקירה, בא לי לחבק אותך. זה באמת כל כך קשה… ועוד לבד במדינה אחרת.
    התובנה שלך על תנועה משמחת, מקווה ומאמינה שמפגש עם אמהות נוספות יוסיפו לך אויר לנשימה.
    האמהות הראשונית היתה עבורי מאוד קשה, יחד עם תמיכת הסביבה. בסביבת אמהות אחרות קיבלתי הבנה והכרה, שעשו לי הרבה טוב 🙂
    בהצלחה!

  2. לי הגיב:

    אהובה,
    שולחת לך חיבוק גדול.
    מאוד מבינה את מה שאת מרגישה, וזוכרת היטב איך היה לי אחרי הלידה.
    אכן, מפגש עם אימהות נוספות מאוד עזר. יש משהו שמאוד מקל בלדעת שיש עוד שחוות את מה שאני חווה. מקל את הבדידות הראשונית.
    קבלי את הרגשות שלך, הכל לגיטימי… גם אם לאחרים (אפילו קרובים) קשה להבין, כי הם לא חווים את מה שאת חווה.

    הדבר ה"טכני" היחיד שאני יכולה להגיד, זה שעם כל יום, כל שבוע, כל חודש, זה יהיה קל יותר, כרגע זו התקופה המאתגרת והתובענית ביותר.

    הרבה נשיקות מהארץ 🙂

  3. את פשוט נהדרת שזה משהו.
    שימי לב איך את בוחרת לראות את המציאות שלך כפי שהיא בלי לטאטא אותה או להעלים אותה ושימי לב איך הפתרונות המעולים מגיעים כשאת עושה את זה.
    את שמה לב שלא קל לך (למי קל אחרי לידה??), את שמה לב שהסובבים אותך לא נותנים לך את התמיכה שאת צריכה כרגע (הכרה בקושי שלך, עזרה פיסית עם התינוק) ואת מבינה, או לפחות יש חלקים בך שמבינים שזה לא אשמתך. זה לא אשמתך שקשה לך כי את מבינה ש"אמהות 24 שעות ביממה זה משימה לא קלה וכמו כל משימה יש זמן הסתגלות". וגם כשיש מקום שתוהה אם את מפונקת או אולי יש משהו בך שמקשה עלייך, את לא מהססת לראות אותו ולבטא אותו. זה פשוט נפלא! כי זאת בדיוק בדיוק הדרך ליצור את התנועה שאת מבינה לבד שאת רוצה לייצר כרגע.
    לשים לב למה שנמצא, לאיך את מרגישה, לבטא אותו, לתת לו הכרה ומקום ולבדוק מה הצרכים- זה בדיוק מה שיוצר תנועה.
    והנה, איזו דרך נפלאה את עוברת תוך כדי. מבינה שאת צריכה חברה של אמהות שמבינות אותך, מבינה שלא נעים לך לבטא קושי מול מי שלא מבין אותך, מבינה שכדאי לך לכתוב ולפרוק באתר שבו נשים יבינו אותך ומבינה שאת בזמן הסתגלות.
    את נהדרת, כבר אמרתי?

  4. שירה דרוקר הגיב:

    בטח שזה קשה… זה קשה, וזה לבד, שזה עוד יותר קשה… ואני לא מבינה למה יש הרבה נשים ואנשים שמסתירים את הקושי הזה, שרוצים לגרום לו להיראות תופעה חריגה, שגורמים לזה שנרגיש עוד יותר קשה ועוד יותר לבד…
    אני מאוד מזדההעם הדברים שכתבת, אבל היום, אחרי 3 שנים כמעט שאני אמא, אני רוצה להגיד לך – אל תפסיקי לשתף. תשתפי, כי בסוף זה מחלחל, תשתפי, כי רק ככה אפשר לעשות שינוי, תשתפי, כי זאת שליחות להעלות אל פני השטח את הקושי הזה שקיים אחרי לידה. למעני, למענך, ולמען כל אמא חדשה.

  5. קרן הגיב:

    יקירה ואהובה!
    חיבוק גדול. את מרגשת!
    וזה מאד מאד קשה. ואת ממש לא מפונקת. ולגדל תינוק לבד בארץ זרה זה קשה הרבה יותר…
    אל תבטלי את הקושי שלך ואל תפסיקי לשתף את תחושותיך. הם שם והם את.
    והרבה נשים מרגישות כמוך. לחלקן אולי את האומץ לשתף…

  6. רחל הגיב:

    "להפסיק לשתף את הסביבה הקרובה, כי הם לא באמת רוצים לשמוע שקשה" – וואו, איזו תובנה מהממת ופשוטה. יש לך יכולת למידה והכלה ממש גבוהה אם הצלחת להבין את זה כ"כ מהר. ממש מכאיב לי המשפט הזה. מזדהה מאד, ומאחלת לך לצלוח את הקושי.

  7. ענבל הגיב:

    אין לי זמן לכתוב כרגע, אבל שולחת לך חיבוק גדול.
    ורגישות בעיני היא כוח. איזה יופי שאת רגישה גם לעצמך. חיבוק חיבוק

  8. תמר קלר הגיב:

    להיות בתנועה- כמה נעים לשמוע וגם להרגיש.
    אני מאוד מזדהה עם המקום הזה ובכלל חושבת שזו תמצית הנשיות : תנועה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני אמא שבוחרת לוותר על רגשות אשמה בחיים שלי

מאת : ענת רפופורט

26 באפריל 201113 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם

יש לי ילדה בת 4 חודשים ואני משוגעת עליה. אבל… כל פוסט שמדבר על רגשות אשמה תופס אותי תוהה – למה לבחור ברגשות אשמה? זה כזה בזבוז של אנרגיה. אני לא מבקרת את אלו שמרגישות אשמות, אבל בא לי כל כך לדבר אתן ולהאיר בפניהן שמה שהן עושות הוא טוב, שמה שהן בוחרות הוא טוב והאופן שבו הן מגדלות את הילד שלהן הוא טוב, כי ככה הן בחרו.. ורק חסר הדבר הזה שהוא כל כך קטן אבל כל כך עצום – להיות שלמות עם עצמן על הדרך.

תפריט חיי..

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

17 ביוני 2015תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

אני שוב אופה את תפריט חיי, הפעם אני יותר בשלנית, יותר מחושבת, יודעת היטב אילו תבלינים אני צריכה לשים ואילו תבלינים אני צריכה להרחיק כרגע.

תפריט חיי החל במסע מופלא לפני כ 4 וחצי שנים בו הפכתי לראשונה לאמא לשיר המדהימה עם לב הזהב.

והנה שוב אנחנו פותחים את ליבנו או יותר נכון רגילנו ובישלנו שוב בריאה חדשה, חיים חדשים צומחים בי, מתבשלים בי, אני לא יודעת איך יראה תבשיל חיי נוסף, אילו פנים, מבט, שיער, גוף יהיה לה. העיקר שהבריאות תהיה הבסיס למתכון חיי.

נשואה+1

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

17 בינואר 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

משרה לאימהות, אתן אומרות? וכולן אומרות 'זה אפשרי' ו'המעסיקים מתחשבים' והלוואי שבסוף אני אמצא עבודה המתאימה לכישוריי .

אני החלטתי שהמקצוע העתיק בעולם {ולא, הוא לא זונה, למרות שעם חלק מהמשרות שמציעים לי אני מרגישה כך…} הוא בראש ובראשונה, היותי א מ א.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם