לידה ללא אפידורל

ג'נט בלסקס עבדה עלי  | לידה פעילה

מאת : מור אפרת

31 באוגוסט 201518 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, לידה עם אפידורל, סיפורי לידה, ספרים לאמהות, עמוד הבית, קוראות לשינוי

ג'נט בלסקס עבדה עלי. ללא שום ספק. ברור שהיא לא התכוונה, ואני מאמינה בכנות שלה כאשר היא משכנעת אותנו הנשים שללדת טבעי, בלי אפידורל, חס וחלילה בשכיבה על הגב, זה הדבר הכי נכון. בטח לפמיניסטיות ראדיקליות כמוני, שלא צריך לשכנע אותן יותר מדי בכך שגם הליך הלידה עד כה עוצב על ידי גברים בדרך שנוחה לגברים. אני חושבת שזה נכון גם עכשיו.

ישנן סיבות רבות שמהן יכולה לנבוע הכמיהה ללידה טבעית

מאת : קרן פרידמן גדסי

8 ביוני 2014תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

לא מזמן ליוויתי לידה שהתפתחה מאד מהר. בפגישות שלנו לפני הלידה היא אמרה שהיא בדרך כלל שקטה ולא מביעה את מה שהיא מרגישה ושחשוב לה בלידה הזו לא להיות עצורה. ההתפתחות המהירה של הלידה לא הותירה ברירה אלא להגיב לאינטנסיביות ולעוצמות – מה שגרם לה לצעוק ולנהום ולזוז במהירות וחופשיות – ונזכרתי כמה בדיוק הדבר הזה מרגש ומשמעותי לי.

לידה אחרת, לידה "מחוברת"

מאת : מיטל טולדנו

6 בפברואר 20130 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

כבר לפני מס' שנים, היה לי ברור שאת הלידה הבאה אני רוצה לחוות אחרת מהלידות הקודמות.

בזמן ההריון הראשון שלי (לפני 17 שנה) – מאד פחדתי מהלידה. לא פחדתי מזה שיהיה לי ילד, לא היו לי חששות שיהיו תקלות בלידה, או שהילד יצא לא בריא. הפחד הגדול שלי היה מהכאב! הכאב היה נראה לי כאב בלתי נסבל, ולא היה לי ברור איך אני הולכת להתמודד איתו.

בלידה הראשונה קבלתי חומר מטשטש – שכנראה פעל את פעולתו, כי הזיכרונות מהלידה גם נהיו מטושטשים. אני זוכרת את עצמי אומרת מספר ימים אחרי הלידה ש"אני זוכרת שהיה נורא – אבל אני לא כל כך זוכרת למה…"

הברכה שבכאב הלידה

מאת : מירב שרייבר

11 בפברואר 201211 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, לידה ללא אפידורל, לידת בית, סיפורי לידה

"אחרי שעברתי לידה אני מרגישה שאני מסוגלת להכל בחיים", משפט שאני שומעת מנשים רבות וגם אני מצטרפת אליו. כל פעם שאני מקדישה מעט זמן להיזכר בלידה של בתי אני שמה לב שמשהו מאד מעניין קרה לזיכרון של הכאב עצמו. אני זוכרת אותו ובאותה מידה לא. הוא כמו עננה אנרגטית סביב גופי. אני יכולה לחשוב עליו ולזכור את מה שאמרתי ועשיתי תוך כדי הצירים ותחושת הכאב העצומה. אני זוכרת שלא האמנתי שיש כאב כזה, אני זוכרת שתפסתי לבעלי את כף היד חזק חזק כאילו הוא בעצמו יכול לעזור לי להחזיק את הכאב שלי. אני זוכרת שנשבעתי שלא אלד יותר, ששאלתי את המיילדת אם זה נורמלי שכואב כל כך או שמשהו לא בסדר איתי. ופעמים רבות שאלתי את בעלי איך זה יכול להיות שאני לא מצליחה שלא להזדהות עם הכאב. ובעלי שעונה לי, 'אל תברחי ממנו, אל תברחי מהכאב, תקבלי, אי אפשר לברוח מהגוף עכשיו'. והנה עוד גל שוטף אותי בזיעה קרה.

הייתה לי לידת תאומים מדהימה ! אז למה אני בטראומה ?

מאת : אמא אנונימית

20 בדצמבר 20116 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

את כולם הלידה הזו עניינה – לידת בזק של תאומים בשבוע מוקדם. "כבר אין זמן לאפידורל" אמרה הרופאה. רציתי לעמוד, לזוז – לא נתנו לי מפחד לצניחת חבל הטבור של התאום השני. הרופאה השכיבה אותי על המיטה, נגעה והרגישה את הראש. את המוניטור חיברו כבר ישר לגולגולת.

"תדחפי" היא אמרה.

"את יכולה" אמרו האחיות.

'גלי פרצה לחיינו' – סיפור לידה מהירה

13 בדצמבר 20113 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בחמישה לשש בבוקר בדיוק בשנייה אני פותחת את דלת האוטו, אני מרגישה שהגוף שלי מושך אותי למטה, מה?? לא!! אין מצב שאני צריכה ללחוץ רק לפני פחות משעה התחילו הצירים! דרור רוצה להזמין אמבולנס, אני מסרבת בתוקף ומתיישבת באסרטיביות באוטו. מתחילים לנסוע לכיוון אסף רופא בדרך יש לי צירים כואבים סוחפים מבלבלים לוחצים דוחפים ואז שקט של כמה שניות (יותר מאוחר דרור יעיד שבכמה שניות האלה נרדמתי) בכל ציר אחד כזה אני צועקת באוטו ודרור אומר לי "מאמי לא ללחוץ! מאמי לא ללחוץ! אנחנו כבר בבי"ח" ובדרך עובר כמה רמזורים אדומים (מתנ"ע – אני פונה ללב שלכם!  )

מגיעים למיון יולדות בשעה שש ועשרה. המיון ריק חשוך עוד ציר תופס אותי בפתח המיון, המיילדת איריס שהייתה במשמרת (יותר נכון סוף משמרת), באה אליי ולוקחת אותי לחדר ארבע במיון עצמו בדרך אני מספיקה לראות זוג בחדר הצמוד האישה מחוברת למוניטור ומסתכלת עליי בפחד (זוכרים איך אני התכווצתי בשבוע 25?)

ספרי, איך זה כשגוף יוצא דרך גוף ?

מאת : מאיה הובני שטיינמן

19 במאי 201110 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

איך זה כשיש לך זמן את לא ממש כותבת ודווקא עכשיו בשיא העייפות באה לה מתת כתיבה. חמישה ימים אחרי לידה, אני מתעקשת על הכתיבה הזאת הפזורה, הסתורה, זו שחייבת לפרוק רגשות טריים. אומרים שזאת הכתיבה מסוג הנחות ביותר, זאת הכתיבה המשוללת אינטרוספקציה פנימית התבוננות פנימה אמיתית, אבל אני חשה שאני צריכה לכתוב קרוב, במקום הכי אותנטי, שאוכל אח"כ לספר משהו משמעותי לילדים שלי.

אז אולי לא נלחמתי למען השלום, או עשיתי מספיק למען העולם, לפחות אספר על פלא הבריאה, על הלידה המדהימה של יותם, שנולד בעין הסערה ב-12.12.10.

חווית לידה גדולה מהחיים

מאת : רעות שלומי רסלר

28 באפריל 20115 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

איך? איך לידה, שכל חיי שמעתי כמה קשה היא וכואבת, הפכה להיות בשבילי לא רק חוויה חיובית וטובה אלא גם חוויה מדהימה, מעצימה ומצמיחה שאני נזכרת בה בהתרגשות ובחיוך גדול?

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה חושבת שלא ארצה אף פעם ללדת. אמא שלי הטיבה לתאר את הלידות שלה כסיוט עלי האדמות ואני, בתגובה, הכרזתי בנחרצות שאני אאמץ ילדים ולא אלד אותם. לשמחתי עבר הרבה זמן מהילדות שלי ועד שמצאתי את בחיר ליבי ונכנסתי להריון בגיל 31, כי רק אז, כנראה, הייתי באמת מוכנה לתהליך המופלא הזה של התחברות לגוף, יצירת פלא שצומח וגודל בתוכי, לידה מרגשת ואמהות מהנה.

האם זה שאני רוצה אפידורל אומר שגם אקבל ? חלק ב'

מאת : mother cat

19 בפברואר 20113 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

סיגל חוזרת ואני מסבירה לה שיש אנשים שפשוט לא נועדו להיות אמהות כי הם לא יכולים לעמוד בכאבי לידה – ואני אחת מהן. What the hell was I thinking כשחשבתי שאני יכולה ללדת ? סיגל אומרת לי לתת לגוף לנוח בין ציר לציר, ואני מסבירה לה שאין "בין ציר לציר" – הצירים כבר עולים אחד על השני. אה, ואני רוצה למות. ושבעלי ימות. ושכולם ימותו. אבל אני קודם. סיגל הולכת לזרז את המרדים.

האם זה שאני רוצה אפידורל אומר שגם אקבל?

מאת : mother cat

12 בפברואר 20112 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בשיעור ששרי לימדה על תנוחות, נשימות וכו', טענתי שאני מקשיבה רק ליתר ביטחון, כי לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה… אבל אני הרי מקבלת אפידורל בשניה שאני מגיעה לבית-החולים. בהיותי פחדנית גדולה מכל דבר כואב, ובעיקר ממחטים, הבעיה היחידה היתה שלא ידעתי אם לפחד יותר מהלידה עצמה או מהאפידורל והעירוי….

לידה טבעית לא מתוכננת

מאת : אמא של איילה

2 בפברואר 20118 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בשעה 10 הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר לסבול, בכיתי, הקאתי הרגשתי רע…. המיילדת דלית אמרה שאם אני רוצה אפידורל הם יכבדו את זה אבל שאני אקח בחשבון שעד שאני אקבל עירוי נוזלים ועד שהמרדים יגיע ויכול להיות שזה רק יעכב את הלידה ויש אופציה נוספת שהיא תפקע לי את המי שפיר, זה יהפוך את הצירים לכואבים ותכופים אבל יזרז עניינים……. בצרחות עניתי לה תפקעי.. רק שיגמר…. ( מצידי אפילו שיוציאו לי אותה מהגרון… רק שיגמר ).היא פקעה את המים, הפעולה לא כאבה בכלל, הצירים נהיו נוראיים וכואבים קיבלתי גז צחוק וניסתי להתמודד עם הצירים בשכיבה על הצד, על הגב, על צד שני. כל כך כל כך כאב לי שלא יכולתי לנשום.

לידה טבעית עם חוויה חיובית

מאת : אורלי רובינוב

21 בדצמבר 20102 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

את סיפור הלידה של נועם סיפרתי לעצמי ולסובבים אותי פעמים רבות. הסיבה שהחלטתי לספר אותו לכן, היא מאחר ולאחרונה אני קוראת סיפורי לידה רבים שעלולים לעורר חשש בהריוניות, כאילו כל לידה מסתיימת בהתערבות כירורגית או של רופא זה או אחר. סיפורי הלידה האלו יכולים לעורר חשש שכל לידה משנה כיוון ולא מסתיימת כמו שחשבנו שהיא תהיה, ועוד כהנה וכהנה סיפורים, שלמרות שהם בסופו של דבר אופטימיים ומסתיימים בתינוק בריא, הם עלולים לעורר חשש.

"איייייריייי, תנשום בשביל אמא!"- סיפור לידה טבעית

מאת : אמא תום אלרון

22 בנובמבר 20104 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

לקראת הסוף התגבשה ההחלטה לעשות לידת בית, במיוחד אחרי שעשינו סיור בלניאדו, שם אמרה המיילדת בסיור, שהיא לא מודיעה אם היא מתכוונת לחתוך אלא פשוט חותכת (חתך חיץ), וזה נראה לי קצת מלחיץ…
החיפוש אחר מיילדת בית החל, ישנן סך הכל 15 מיילדות בית בישראל, ובאוגוסט כולן עמוסות / עסוקות / בחופשה. התקשרנו אחת אחת, וכל אחת היה לה סיפור משלה: זאת עמוסה, זאת לא מגיעה לתל אביב, זאת נוסעת וכו'.

2 דקות מדום לב. הכוח שמגלים בפנים בלידה טבעית

מאת : אמא לשלוש

16 בנובמבר 201013 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

הלידה הראשונה היתה לידה על פי הספר. באתי לאחר קורס הכנה ללידה, התכוננתי ללידה טבעית, אך זרמתי עם עצמי ואמרתי שאם אצטרך- אקח אפידורל. מסוג המשפטים שאת אומרת לעצמך כשמשהו לא מספיק חשוב לך… וגם כשאת לא יודעת לקראת מה את הולכת…

כמה שמכינים אותך לפני לכאבים המטורפים האלה- זה עלה מבחינתי על כל דבר שהכרתי או ידעתי או דימיינתי עד אז…כאבים מטורפים, שמעבירים את כול החושים, הגוף המוח והמחשבה לכיוון אחד- די… שיפסק….. ובלב ההתרחשות כשהכאב מסמא כל ניסיון קלוש של מחשבה על להתמודד עד הסוף, אמרתי- אפידורל!!!! הראש אמר לי – למה לסבול כשיש פתרון?

חווית לידה חיובית

מאת : אמא אורית פינגלה

9 בנובמבר 20102 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

שנייה אחר כך, אני מתחילה ממש לצעוק ולאנח ומרגישה את הילדה יוצאת ממש עכשיו,עוד מספיקה לשמוע את המיילדת מרימה טלפון לחדר לידה ומבקשת שתגיע מהר מישהי עם ערכת לידה (כי בדיוק נגמרו להם ערכות הלידה בחדר).

אחרי כמה שניות הילדה פשוט החליקה לה לידיים, מבלי להמתין לערכת הלידה, מבלי להמתין לאבא שלה שנמצא בדרך ובדיעבד הגיע לחדר לידה ושאל אם אני שם וכשאמרו לו שלא אז הוא הגיע למחלקה והפנו אותו לחדר שבו היינו.

לידה עילאית

מאת : אמא אורית פינגלה

27 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

אני רוצה לציין שלמרות שנורא כואב ללדת ללא אפידורל- וגם אני לא צדיקה גדולה כיוון שהדבר הראשון ששאלתי ברגע שבדקו אותי במיון הוא "מתי אוכל לקבל אפידורל" ? לא ניתן להשוות בכלל את הלידה כשאת מרגישה כל לחץ הכי קטן ואת שולטת בדחיפות ויודעת בדיוק מתי ללחוץ והכי חשוב, להרגיש את הדבר הקטנצ'יק הזה יוצא ממך, נטו ללא התערבויות מסביב, באופן הכי טבעי שיכול להיות.

איך יולדים בשבדיה?

מאת : אמא של שירה

18 באוקטובר 20105 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

אני כבר הייתי מוכנה לרצוח מישהו!!! התחננתי בפני אבא שיעזור לי – “תשכנע אותם לתת לי משהו עכשיו. אני לא עומדת בזה!!!” וגם הוא אמר לי לחכות כמה דקות. אוףףףף !

אמרתי לה שגיסתי צריכה להגיע והיא ענתה שמותר רק בן אדם אחד בחדר לידה! אני "קיבלתי את הסעיף" עליה – שתקרא את התוכנית לידה שלי שבמשך 9 חודשים עבדתי עליה עם המיילדת שלי ! הודעתי לה חד משמעית: אם גיסתי לא נכנסת יחד עם בעלי, אני לא יולדת פה!!! זה עזר – השבדים לא רגילים לזה…

לידה טבעית: "ילדתי אחרי חצי שעה בבית החולים"

מאת : אמא

25 בספטמבר 20107 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בתור הקדמה, אני חייבת להגיד שבאופן כללי אני נגד ה״טרור״ ההטפות שהתפתח סביב כל מיני נושאים הקשורים להריון ולידה כמו: רק הנקה (אחותי, את מניקה את התינוק 10-12 פעמים ביום נראה שמשהו יקרה אם תתני פעם אחת תמ״ל ? ), רק ביות מלא (לא יקרה כלום אם תנוחי טיפה בבית חולים), רק לידה טבעית, רק אוכל אורגני, בלי חיסונים וכו'.

אני באמת חושבת שבחירה אמיתית לגבי הלידה מגיעה מתוך הבנה ולא הטפה.

לידת בית: החלטות הראש והלב

מאת : ענת הר-לב אור

21 בספטמבר 20107 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, לידת בית, סיפורי לידה

בלידות הבית הקודמות שלי לוויתי על ידי מיילדות בית (בכל לידה מיילדות אחרות), ובסופו של דבר בחרנו להיות מלווים בהריון וללדת במרכז לידה טבעי בפורייה "הלוחשות לתינוקות" של רותי ורוזי. הבחירה הייתה נהדרת. אך בסופו של דבר, ברגע "האמת", כשהחלו הצירים האמיתיים (שבוע לפני כן הייתה התחלה של "לידה" אך ללא התפתחות ,וכך תרגלנו על יבש את מהלך העניינים) , הבחירה הסופית הייתה שונה.