בלוג 'נשים מדברות אמהות'

הפחד התערבב עם שמחה, עם רצון כבר להיות בבית עם הקטנטונת, להתחיל לחיות, עם פחד להתמודד. התנהלתי כחצי עיוורת וחצי מפוקחת. הניתוקים היו מדאיגים. יכולתי לשמוח ולחבק ולנשק ולשחק עם הקטנטונת שלי ולצאת מהשער ולהגיד לעצמי- "אלוהים מה עשיתי ?"
שבוע לפני היציאה מהשער כמשפחה, תקפו אותי כאבי חזה וחרדה מהעתיד במשך כמה ערבים בארץ זרה במלונית. עברו לי סרטים ארוכים של ניתוק מהחופש, עברו לי מחשבות של "מה לא הספקתי לפני שהפכתי לאמא ?!"

חונכנו "לאהוב, להקריב ולהתחבר" לתינוקות שלנו מהרגע שהם נולדים. שמענו סיפורים מאותן הנשים שאנחנו כל כך מעריצות ומכירות (אמהות שלנו, אחיות, דודות, חברות קרובות וכו') "שברגע שהיא יצאה התחברתי לאמהות ומאז החיים שלי ורודים".

אף אחת לא סיפרה, לי לפחות, עד כמה זה יכול להיות שוחק ותובעני. כי לא מדברים על זה. ועכשיו אני אמא. אמא לילדה הכי מקסימה, מדליקה, מדהימה שבעולם. ילדה שמאוד "נוח לגדל". כמעט ואף פעם לא בוכה או מקטרת. וקשה לי.

נפגשתי עם שתי יועצות הנקה מטעם בית החולים, הנקתי רוב שעות היממה, נשברתי רק פעם אחת בבית החולים והיא טעמה בפעם הראשונה והאחרונה עד כה את טעמה של תרכובת המזון לתינוקות. בכיתי וצעקתי כאשר היא ינקה מהפטמה הפצועה, נשכתי לעצמי את השפתיים עד זוב דם בשביל לא לשחרר צעקת כאב שתבהיל אותה ותיצור התניה שלילית לשד.

איך אשכלל את מיומנויות הג'אגלינג שלי מעבר ליכולות המדהימות שכבר פיתחתי עם שניים? ומה, שוב אצטרך לבקש עזרה מכל מי שמוכן לשמור על הילדים, אפילו רק ליציאה לסופר…. ומה עם הגוף שלי, כמה זמן ייקח עד שאפסיק להראות כמו הר ואחזור לאיזו שהיא פיגורה הגיונית? אולי לשאול אם היא חושבת שהתחת שלי גדל או לא?

תפקידה של הדולה לאחר לידה להגיע לבית היולדת לאחר הלידה ולהעניק ייעוץ, תמיכה והדרכה בכל מה שקשור לתינוק ולשינויים המתרחשים. לרוב, איש מקצוע אובייקטיבי יודע לתת את התמיכה המעשית והמוראלית היכן שצריך, להסביר כל מה שלא ברור, להבחין בין טפל ועיקר, להוציא מהתסכול ולהקל על ההורים החדשים היכן שאפשר.

לשלב בין הורות לקריירה זה אתגר לכל אמא. בפוסט חשוף, מצחיק וכנה, טלי בר אור כותבת על התהליך שהיא עברה כדי לשלב בין הורות לקריירה בדרך שלה, ולפי מה שנכון לה. כאשת תוכן פעילה, לפני הלידה הייתי רגילה