'רוצָה חברוּת?' על בדידות אחרי לידה

מאת : אמא ענבר

27 באוקטובר 2010 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

בדידות אחרי לידה, חדגוניות, שעמום… יום רודף יום ונגמר. או יותר נכון לתחושותיי- היום כלל לא נגמר, אין לו התחלה ואין לו סוף. אין יום ואין לילה, השינה המקוטעת, וההזויה, הדאגה הבלתי פוסקת לתינוק ולבית, ולבעל ולכלבה ולאוכל ולתוכי ולכל העולם מסביב ואין לי עם מי לחלוק….

מראש לא היו לי הרבה חברות גם לפני ההיריון והלידה. איכשהו יצא שלא נשארו לי חברות ילדות מביה"ס היסודי ומהתיכון כמו לכולם. גם לא מהצבא. גם לא מאף עבודה שעבדתי בה בחיי והחלפתי הרבה מקומות עבודה. עם הרבה אנשים נשארתי בקשר אבל כולם ויריטואליים, בפייסבוק וכאלה. לא בחיים היומיומיים.

והחברות היחידות שכן יש לי כולן מפוזרות ברחבי הארץ ואינן באות אפילו לבקר. גם כן חברות… אחת באה לביקור פעם אחת כשבני היה בן חודש. יופי. שנייה באה לבקר פעם אחת בחצי השנה האחרונה עם חבר שלה. שלישית לא באה בכלל ורביעית אפילו לא התקשרה לומר מזל טוב אחרי הלידה. איתה בכלל ניתקתי את הקשר, לא רוצה ככה. וכל החברות שלי מהמכללה עשו ברז ולא הגיעו אפילו לברית למרות שעם כולן דיברתי אחת-אחת וכולן אישרו הגעה. אכזבה אחת גדולה מכולן…

ואני מנסה בכל כוחי למצוא חברות! חידשתי דרך הפייסבוק קשרים עם בנות שכבתי שגם הן אימהות צעירות. רק עם אחת מהן יצאה לפועל פגישה והיה לי כל כך כייף ! אבל מאז כל פעם שאני מנסה ליצור מפגש יש לה תירוצים והיא אומרת לי "בפעם אחרת.." האם אני אדם שקשה להסתדר איתו? אני חושבת בהחלט הפוך! אני כל כך כמהה לחברה ולשיחת מבוגרים! כמה אפשר לדבר "בייבי טוק"?

יש לי רק חברה אחת, החברה הכי טובה שלי כיום. חידשנו את הקשר לאחר 10 שנים שלא התראינו ולא דיברנו, כמובן דרך הפייסבוק. איזה דבר נפלא הפייסבוק הזה… קוראים לה א' ויש לה תאומות. וגם היא גרה רחוק ממני, במרחק שעה נסיעה לפחות.( או בנסיעה עם התינוק שלי זה שעה וחצי-שעתיים..), ואנחנו נפגשות בערך פעם בשבוע-שבועיים. גם זה כשהיא באה אליי. כי לא מספיק שאין לי חברות, אין לי גם כסף. שזו צרה שנייה ולא פחות קטנה, אם לא יותר. אז אין לי כסף לדלק לנסוע למפגשי אמהות כדי להכיר בנות חדשות, ואין לי כסף להצטרף לכל מיני חוגים ופעילויות של אמהות- תינוקות כמו עיסוי תינוקות, או שחייה לתינוקות, או בייבי יוגה וכד'. מה נשאר לי? קניון. גם לשם אין לי איך להגיע. אפילו לא כסף למוניות הלוך-חזור. ובגן השעשועים? הבן שלי עוד לא יושב אפילו. אז אין לי ממש למה ללכת לגן. וגם כשאני הולכת יש שם בד"כ רק דוברי רוסית בלעדית, בד"כ הסבא עם הנכד/ה שלו ולא מדברים מילה בעברית.

אפילו ניסיתי ליצור קשרי חברות דרך אתר אגורה. הלכתי למישהי וקיבלתי ממנה שקים מלאים בבגדי תינוקות עבור בני. בו במקום התאהבתי בה ובילדיה הקטנים ו"הצעתי לה חברות".. 🙂  החלפנו מיילים, כתובות פייסבוק וטלפונים. והיא גם מהעיר שלי! אבל היא לא ניידת. וגם אני לא. אז הכל נשאר בגדר התיאוריה ולא נפגשנו מאז… וגם לא נשמר הקשר הטלפוני אפילו.. ):

האם יש לכן עוד רעיונות בשבילי? כיצד לשבור את מעגל הבדידות והשגרה השוחקת של להיות כל יום כל היום לבד בבית או בטיול בודד ומשועמם לבד עם בני הקטן?

האם תהיו חברות שלי??

שלכן, ענבר.

** אמא ענבר היום כבר לא בחופשת לידה. היא כתבה את הדברים לאתר הקודם ואני מעבירה אותו לכאן, מפני שהתחושות שהיא מעלה מאוד אותנטיות ומשקפות את מה שרבות מאיתנו מרגישות ולעיתים  לא נעים לנו לשתף בהם.

עוד אמהות כתבו על הבדידות והשעמום אחרי הלידה:

נשארתי לבד / שירה דרוקר

הרגשת בדידות / אמא אחרי לידה

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

7 תגובות ל- “'רוצָה חברוּת?' על בדידות אחרי לידה”

  1. שרית הגיב:

    יקירתי-אני חושבת שאני יכלה להבין איך את מרגישה..אני,בתור בן אדם שאומנם לא היפראקטיבי אבל כזה שלא כ"כ רגיל לשבת בבית,מרגישה שה-3 שבועות האחרונים מאז שנולדה הקטנה מרגישים הרבה הרבה יותר..
    גם לי אין חברות בכלל בעיר שאני גרה בה-כולן מחוץ לעיר, ולאור העובדה שבמהלך היום האוטו לא אצלי (למרות שלבעלי אין בעיה להשאיר לי אותו),וזה שאני עוד "מפחדת" לנסוע איתה לבד, גורם לכך שאני לא ממש יוצאת מהבית..

    שמעתי וקראתי על כל מיני מפגשי אמהות שמתארגנות-אם זה בפייסבוק,או בכל מקום אחר-שווה לנסות, לא?אולי תמצאי שזה משרת את מטרותיך וגם שובר קצת את השיגרה (אני בעצמי עוד לא ניסיתי את זה, אבל שוקלת בהחלט לחיוב)..כולם אומרים שנורא חשוב לצאת מהבית ולספוג קצת אווירה אחרת-אני באופן אישי רק היום, כשהקטנה בת 3 שבועות,יצאתי איתה לאיזה סיבוב בחוץ במנשא..עד אז כל פעם אמרתי "הנה מחר/היום אני יוצאת" וכל פעם היה משהו אחר שעיכב אותי.
    לגבי זה שאמרת שאין לך עם מי לחלוק-תנסי לכתוב.באמת-לי זה עוזר.גם אם זה לכתוב למגירה (ובעצם כתבת כבר את הפוסט הזה, אז את בדרך הנכונה :-)). לפעמים גם את מרגישה שאין כביכול עם מי לחלוק,עצם ההעלאה על הכתב "משחררת". אגב-הזכרת בעל בהתחלה-האם את לא משתפת אותו בתחושות שלך?זה חשוב שגם הוא ידע איך את מרגישה…
    מצטערת אם בלבלתי לך ת'מוח בתגובה שלי-אני מקווה שהמצב ישתפר ותצליחי למצוא פעילויות שיסבו לך הנאה והפוגה מהשגרה..

  2. ולריה זילברמן הגיב:

    אני נורא מזדהה איתך, אני בערך באותו מצב. אני אמא טריה לתינוקת ראשונה, עברתי לעיר חדשה ואני לא מכירה כאן אף אחת. אז רציתי לךומר שאת לא לבד…. במצב הזה ונכון זה קשה. אשמח להיות איתך בקשר
    valery@hotmail.co.il

  3. אוסי הגיב:

    אני מבינה שענבר כבר לא בחופשת לידה ואולי זקוקה פחות לחברה מקודם.
    עם זאת, אני רוצה להציע וענבר ולנשים נוספות שיכולות למצוא בזה עניין:

    1. יש ארגון בשם : אם לאם הוא מצוי מחד בכל הערים עדיין (זה תלוי בנו הנשים ובהתנדבות שלנו). אפשר לפנות ולבקש עזרה ולקבל אם שמוכנה לתמוך וללוות את היולדת.

    2. היום בהרבה קניונים יש בבוקר חוגים ל"גוזלים" קטנטנים. חפשו את זה ולכו. אני ממליצה מאוד. אני עברתי דירה ועיר לאחר הלידה ולא הכרתי אף אחד אז הלכתי לחוגים האלו ושם הכרתי חברות שמלוות אותי עד היום. ובכלל בילינו חופשת לידה קסומה.

    בהצלחה לכולם.

  4. שלומית הגיב:

    ענבר, יש חוגים של מפגשי אמהות, למשל בדיאדה, אולי כדאי לך לבחור משהו קרוב אליך ולהכיר עוד אמהות בחופשה. עוד אפשרות היא לצאת לגינות או פארקים ששם יש ריכוזי אמהות ומטפלות ולהצטרף לקבוצה.

    בלי קשר הייתי בוחנת את סוגיית החברות ומנסה להבין מה קרה. המכנה המשותף של כל הנעלמות הוא את. הייתי מנסה ליצור שיחה גלויה בנושא. לפעמים שינוי סטאטוס כמו הפיכה לאמא מרחיק, אבל אולי זה משהו אחר…

    בהצלחה!

  5. יעל מיכלוב הגיב:

    היי ענבר, אני במצב דומה
    אשמח מאוד לשוחח איתך

Trackbacks/Pingbacks

  1. Tweets that mention רוצָה חברות ? | נשים מדברות אמהוּת -- Topsy.com - 27/10/2010

    […] This post was mentioned on Twitter by limor levi ossmy, limor levi ossmy. limor levi ossmy said: אמא ענבר כתבה על הבדידות שאחרי הלידה. (היום אמא ענבר כבר לא בחופשת לידה) http://fb.me/KTLH78m6 […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כשהבית ריק, הבית ריק… | הילדה נכנסת לגן

מאת : ליטל אוהב ציון

5 במאי 20117 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

וואו, כנראה שזה לא פוסח בשום שלב, הרגע הזה שכל הילדים בעניינים שלהם, במסגרות שלהם, ואת חוזרת הביתה לבית ריק, ממש ריק. לא שקט, כי מישהו ישן ותכף יתעורר. ריק, לבד, סוליקו.

חשבתי שאחכה לרגע הזה בכיליון עיניים, להיות קצת עם עצמי, ליהנות מהשקט, לכתוב משהו, לקרוא משהו, לסיים את כל הסידורים שדחיתי….

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה- אנשי המקצוע

מאת : תמר קלר

11 באפריל 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כשהתבקשתי לחוות את דעתי בענין היה לי ברור שאין דרך אחת ויחידה שמוצלחת יותר מאחרות. היה לי ברור שגם דרך אחת לא תספיק, שיש צורך לטפל במספר דרכים בשלבים השונים של החוויה וזוהי נקודת הראות מתוך המקום האישי שלי ושל נשים אחרות שחוו ושאיתן נפגשתי.

מעבדות לחירות – כמו ציפור את חופשיה, רוצה לגעת בשמיים….

מאת : רעות

14 באפריל 20115 תגובות

מתוך אמהות ובנות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

תחושת השחרור וההקלה הגיעה אחרי שהבנתי שאני לא צריכה לדאוג להורים שלי יותר. שכל מה שאני צריכה לעשות כדי שיהיה בסדר זה להיות הילדה שלהם. לראשונה בחיי אני מבינה שלהיות דאוגה, ביקורתית ומחנכת של הוריי, זה לא הפתרון. לראשונה בחיי אני מבינה שהפתרון הוא פשוט לשחרר ולהבין שהם יסתדרו טוב יותר בלי הרצון שלי לשנות אותם כל הזמן. אני יכולה רק לשנות את עצמי. ומגיע לי. מגיע לי להיות ולהתנהג כמו הילדה שלהם מבלי להתנצל.