בדידות אחרי לידה אישה מבשלת אוכל עם תינוק

חברות אחרי לידה: לאן הן נעלמו? אני מרגישה בדידות

בדידות אחרי לידה, חדגוניות, שעמום… יום רודף יום ונגמר. או יותר נכון לתחושותיי- היום כלל לא נגמר, אין לו התחלה ואין לו סוף. אין יום ואין לילה, השינה המקוטעת, וההזויה, הדאגה הבלתי פוסקת לתינוק ולבית, ולבעל ולכלבה ולאוכל ולתוכי ולכל העולם מסביב ואין לי עם מי לחלוק…

מראש לא היו לי הרבה חברות גם לפני ההיריון והלידה. איכשהו יצא שלא נשארו לי חברות ילדות מביה"ס היסודי ומהתיכון כמו לכולם. גם לא מהצבא. גם לא מאף עבודה שעבדתי בה בחיי והחלפתי הרבה מקומות עבודה. עם הרבה אנשים נשארתי בקשר אבל כולם ויריטואליים, בפייסבוק וכאלה. לא בחיים היומיומיים.

החברות היחידות שיש לי מפוזרות בארץ ולא באות לבקר

לא חשבתי שארגיש בדידות אחרי לידה, למרות שהחברות היחידות שכן יש לי כולן מפוזרות ברחבי הארץ ומן הסתם אינן באות אפילו לבקר. גם כן חברות… אחת באה לביקור פעם אחת כשבני היה בן חודש. יופי. שנייה באה לבקר פעם אחת בחצי השנה האחרונה עם חבר שלה. שלישית לא באה בכלל ורביעית אפילו לא התקשרה לומר מזל טוב אחרי הלידה. איתה בכלל ניתקתי את הקשר, לא רוצה ככה. וכל החברות שלי מהמכללה עשו ברז ולא הגיעו אפילו לברית למרות שעם כולן דיברתי אחת-אחת וכולן אישרו הגעה. אכזבה אחת גדולה מכולן…

ואני מנסה בכל כוחי למצוא חברות! חידשתי דרך הפייסבוק קשרים עם בנות שכבתי שגם הן אימהות צעירות. רק עם אחת מהן יצאה לפועל פגישה והיה לי כל כך כייף ! אבל מאז כל פעם שאני מנסה ליצור מפגש יש לה תירוצים והיא אומרת לי "בפעם אחרת.." האם אני אדם שקשה להסתדר איתו? אני חושבת בהחלט הפוך! אני כל כך כמהה לחברה ולשיחת מבוגרים! כמה אפשר לדבר "בייבי טוק"?

אין לי כסף להצטרף לפעילויות של אמהות ותינוקות

יש לי רק חברה אחת, החברה הכי טובה שלי כיום. חידשנו את הקשר לאחר 10 שנים שלא התראינו ולא דיברנו, כמובן דרך הפייסבוק. איזה דבר נפלא הפייסבוק הזה… קוראים לה א' ויש לה תאומות. וגם היא גרה רחוק ממני, במרחק שעה נסיעה לפחות.( או בנסיעה עם התינוק שלי זה שעה וחצי-שעתיים..), ואנחנו נפגשות בערך פעם בשבוע-שבועיים. גם זה כשהיא באה אליי. כי לא מספיק שאין לי חברות, אין לי גם כסף. שזו צרה שנייה ולא פחות קטנה, אם לא יותר. אז אין לי כסף לדלק לנסוע למפגשי אמהות כדי להכיר בנות חדשות, ואין לי כסף להצטרף לכל מיני חוגים ופעילויות של אמהות– תינוקות כמו עיסוי תינוקות, או שחייה לתינוקות, או בייבי יוגה וכד'. מה נשאר לי? קניון. גם לשם אין לי איך להגיע. אפילו לא כסף למוניות הלוך-חזור. ובגן השעשועים? הבן שלי עוד לא יושב אפילו. אז אין לי ממש למה ללכת לגן. וגם כשאני הולכת יש שם בד"כ רק דוברי רוסית בלעדית, בד"כ הסבא עם הנכד/ה שלו ולא מדברים מילה בעברית.

אפילו ניסיתי ליצור קשרי חברות דרך אתר אגורה. הלכתי למישהי וקיבלתי ממנה שקים מלאים בבגדי תינוקות עבור בני. בו במקום התאהבתי בה ובילדיה הקטנים ו"הצעתי לה חברות".. 🙂  החלפנו מיילים, כתובות פייסבוק וטלפונים. והיא גם מהעיר שלי! אבל היא לא ניידת. וגם אני לא. אז הכל נשאר בגדר התיאוריה ולא נפגשנו מאז… וגם לא נשמר הקשר הטלפוני אפילו.. ):

האם יש לכן עוד רעיונות בשבילי? כיצד לשבור את מעגל הבדידות והשגרה השוחקת של להיות כל יום כל היום לבד בבית או בטיול בודד ומשועמם לבד עם בני הקטן?

האם תהיו חברות שלי??

שלכן, ענבר.

__

בטח יעניין אותך לקרוא גם:

נשארתי לבד אחרי לידה / שירה דרוקר

את אף פעם לא לבד. מקווה שהתכנים יעזרו לך:

צרי קשר

תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,

לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.

בהודעה ל – 052-2835020

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× טיפול רגשי לנשים ואמהות