דיכאון אחרי לידה ? אני ?

מאת :

16 באוקטובר 2010 | 4 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

לא נראה לי. לא חושבת. בעצם … אולי בכל זאת?

איך יודעים כשזה זה ?
זה הבכי ?
לא – הבכי מגיע מההורמונים המשתוללים.
זה הבלבול ?
לא יכול להיות – הרי ילדתי, אני אימא, סביר שאני אהיה מבולבלת.
זה החוסר אונים ?
אין סיכוי, ברור שיהיה חוסר אונים – הדבר הקטן הזה לא הגיע עם ספר הוראות.
זה החוסר תאבון ?
נו באמת, מצפים ממני לאכול כשאני לא ישנה ?
זה החוסר שינה ?
איך אני אשן אם מעירים אותי בצרחות כל שעה ?
זה תחושת התסכול ?
מממ… בוא נראה. יצור קטן וחסר אונים, בכי שלו גורם לכולם להסתכל עליי במבט של "הנה זו שרוצחת את הילד שלה" – מי לא היה מתוסכל…
אולי… אולי.. אולי זה תחושת הלבד ?
הרי ברור שאני אהיה לבד. מי עוד מבין אותי כרגע ? מי עוד יודע מה אני עוברת ? אף אחד. זה רק אני והוא כאן.
אולי זה העצב ?
אבל הכל מושלם ! יש לי תינוק, מדהים, מתוק, מושלם. למה אני כ"כ עצובה ??

אם זה לא דיכאון, אז למה אני מרגישה שאני רוצה שהכל ייגמר ?
אם זה לא דיכאון, אז למה החיים שלי מרגישים לא שייכים ?
אם זה לא דיכאון, אז למה אני מרגישה שהחיים שלי נגמרו ?
אם זה לא דיכאון, אז למה אני לא מצליחה לאהוב אותו ?
אם זה לא דיכאון, אז למה אני לא רוצה להיות פה. לא, לא רק פה כרגע. פה בחיים. לא רוצה. לא טוב לי.

אבל זה כן דיכאון – והגיע הזמן להתמודד איתו.
ויש דרך לצאת ממנו. ויש עם מי לדבר. ויש מי שאוהב. ומי שאיכפת לו. ומי שלא רוצה שתלכי.
ויש תמיכה. ויש עוד נשים כמוך. ואת לא לבד בעולם. ויש מי שמבין.
זה כאן עכשיו, אבל זה לא יישאר בעתיד.

 

נשים נוספות כותבות על דיכאון אחרי לידה:

מחליטה להסכים, לקבל, לקטלג ולכתר את עצמי: אני בדיכאון אחרי לידה / אמא אנונימית

ממעמקים / ד.ד

סולחת לעצמי על הדיכאון שאחרי הלידה / חני סער

 

כתבות מקצועיות על דיכאון אחרי לידה:

דיכאון אחרי לידה – הגישה המסורתית / לימור לוי אוסמי

דיכאון אחרי לידה ושמחה ביחד ?/ לימור לוי אוסמי

מותר לך להרגיש שאת בדיכאון אחרי לידה / לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהתעדכן דרך המייל medabrot.imahut@gmail.com

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

4 תגובות ל- “דיכאון אחרי לידה ? אני ?”

  1. מיכל יקרה,
    אני יודעת שיש כאלו שהידיעה שיש להן 'משהו' מאובחן מביאה להן מידה של הקלה. בתחושה שלי, זה לא ממש משנה והעיקר הוא שמישהו רואה אותך- רואה אם מה את מתמודדת, מה את מרגישה, מה מעסיק אותך ואיך את מעבירה את היום יום.

    האם יש אנשים שקרובים לך ויודעים מה את עוברת ? יודעים את מה שכתבת ומה את מרגישה ? המשמעות של ההקשבה, ההכרה, התמיכה והחיבוק במקומות האלו היא ממש כמו תרופה. היא מרפאת וממלאת את הנשמה בהמון טוב.

    לפעמים התחושה אחרי לידה היא באמת שהחיים נגמרים (כי איבדנו מהחיים הקודמים שלנו כל כך הרבה), שאנחנו עדיין לא ממש אוהבות את התינוק ושאנחנו תלויות בין שתי תקופות חיים- לא שייכות כבר למה שהיה וגם לא שייכות למה שנוצר ומתהווה עכשיו. זה לוקח זמן.

    אחד הדברים שאותי הכי הטרידו זה- ככה זה לתמיד ? ואם לא אוהב אותו ? ואם לא נועדתי להיות אמא ? ואם לעולם לא יהיה לי כיף ? ואם תמיד אני אמשיך לסבול ? ואם אני לא אחזור לעצמי ?
    היום אני יודעת שהתחושות האלו הם חלק מתהליך. חלק מהתהליך של הכניסה לאמהוּת, חלק מהמחשבות של נשים שלא מקבלות הכל כמובן מאליו ורוצות שיהיה להן טוב בחייהן, טוב לפחות כמו שהיה.

    אני אומרת תמיד שזה תהליך טבעי, אבל גם תהליך טבעי יכול להרגיש כקשה עד בלתי נסבל (כמו תהליך אבל, למשל) ולכן, אנחנו פשוט חייבות עזרה- פיסית ורגשית. כשאנחנו ממוטטות פיסית, יש לנו נטייה לראות שחורות את העתיד והכל מרגיש רע יותר. לא להתפשר על שינה ומנוחה ! זה הכרחי ולא פינוק !

    ותמיכה רגשית- לדבר, לחלוק, לשתף עם נשים ואנשים שאת אוהבת ואוהבים אותך ואת יודעת שיאהבו אותך כמו שאת. ממליצה גם בחום לפנות למעגלי אמהות (אם את צריכה הפנייה, נוכל לעזור לך למצוא) או לליווי אישי. לא לעבור את זה לבד !

    היכולת שלך לדבר על זה, לכתוב על זה ולאוורר את זה היא אחת מהיכולות שיסייעו לך בתהליך ההסתגלות לאם. אל תפסיקי.
    שולחת לך מה זה חיבוק ענק ואוהב וכמובן שמזמינה אותך להמשיך לכתוב,
    אני פה,
    לימור

  2. רונית הגיב:

    ההכנה הכי טובה שעשיתי ללידה הראשונה היא לדעת שאני לא חייבת להתאהב בתינוק מייד אחרי הלידה.
    ההכנה הכי טובה שעשיתי ללידה השנייה היא לדעת שאני לא חייבת להתאהב במס' 2 מיידית, ואפילו מותר לי גם לכעוס על מס' 2.
    לקח לי יותר מחודש עד שיכולתי להגיד שאני אוהבת את הבכורה שלי.
    לקח לי יותר משלושה חודשים עד שיכולתי להגיד שאני מחבבת את מס' 2 שלי.

    אני נורמלית.
    אלו תחושות נורמליות לחלוטין.

    אמהות יקרות, הקפידו לישון ולאכול אוכל מזין והכי חשוב, תמצאו אוזן קשבת שתוכל להכיל את הקשיים שלכן ותוכל לעזור לכן לראות את המציאות (כי מחסור של שעות שינה עושה נזקים נוראיים ליכולת שלנו להתמודד עם דברים)

  3. תמר קלר הגיב:

    מיכל היקרה,
    תודה על השיתוף, הפתיחות והרצון לקבל עזרה – זה בעצם הצעד הראשון להתחזקות.
    דיכאון אחרי לידה בד"כ מאובחן כשבועיים-שלושה אחרי הלידה. ומכל השאלות ברשימה שהעלית אף פעם ההתיחסות היא לא לשאלה אחת ויחידה בלבד – בד"כ -התשובות תהיינה: כן- לחלק מאוד גדול מתוך השאלות ובאותו זמן כלומר: אם העלית וזיהית למשל-14 תחושות קשות ואת כולן או 10 מהן את מרגישה בעוצמה בכל יום ובגלים לאורך היום על גבי תקופה ארוכה ובגדול אין שיפור והתחושה הכללית היא של נפילה יותר ויותר – ההמלצה תהיה לגשת לאחות טיפת חלב/רופאת משפחה לשתף ולקבל עזרה וטיפול. חשוב לציין שדרכי הטיפול היום מגוונות ולא מדברים רק על טיפול תרופתי, את ההחלטה לכיוון טיפול כדאי לקחת לאחר התייעצות עם הרופא/אחות ושיחה עם בן הזוג או דמות שקרוב/ה אליך – כמו כן מה שאת מתחברת אליו הכי טוב – תלוי גם בעוצמת התחושות ובהשפעה שלהן על :התפקוד היומיומי , שמחת החיים ,וההקלה הנפשית. עלי לציין שטיפול תרופתי יכול להביא לנקודת זינוק ומשם אפשר לעבור לשלב הבא ולטיפול אחר,
    איתך ובשבילך , תמר

  4. גליה גינרמן הגיב:

    מיכל,

    כמו שתמר אמרה, כדאי לפנות לרופא משפחה לייעוץ ומשם להמשיך הלאה.
    לפעמים מדובר בדכדוך די רגיל שכמעט רוב היולדות חוות אותו בשלב זה או אחר. אבל אם הדכדוך לא עובר ורק מחמיר, כדאי מאוד לטפל.

    ולא צריך להתבייש. רק לאסוף את הסביבה התומכת, להסביר להם כיצד את חשה ולבקש עזרה.
    עזרה יכולה להיות לא רק בדאגה מתמדת למצבך, אלא בעזרה ממש כמו – עזרה בניקוי הבית, כלים, בישול אוכל, טיפול בילדים האחרים ועוד ועוד.

    שלך,
    גליה

    תמר, לגבייך, חבל שלא השארת פרטי התקשרות, כי בעצם את הכשרת את עצמך לטפל בנושא זה ואת עושה זאת מצויין!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חודש שביעי, הלידה בפתח

מאת : אורית פינגלה

19 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

חשבתי לעצמי…עוד חודשיים במינימום הלידה תתרחש לה, המחשבות מתרוצצות בראש והחששות בלב..

לא משנה כמה אפחד ואחשוש מרגע הלידה ולא משנה אם נשארו לי עוד חודשיים, גם אם הייתי חוזרת להתחלה,עדיין הקץ יגיע והלידה תחול מתישהו ואת הכאבים ארגיש בסופו של דבר.

עברה לי עוד מחשבה שבה אני רואה את האקט של הלידה כמשהו שמנקה את הגוף מכל מה

10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"

מאת : לי-את דנקר

7 במאי 20132 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות

כן.. אני יודעת, זה נשמע קצת אגרסיבי, אבל בנינו מי לא אומרת לעצמה אחת לכמה ימים, או פחות, "ססס.. בא לי לעוף מפה" או "דיי בא לי לעוף", או רק "אעע". אם גדלת בבית מאופק בלשון המעטה יתכן ותסתפקי בפנים אדומות, כיווץ שפתיים ובמקרים קיצוניים "שתיקה מכאיבה".

הכנה ללידה: על לידת חלומות, השופט הפנימי, תסכולים ואופציה אחרת

מאת : דנית צור אלמוג

5 באפריל 201157 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

אמא מגיעה לפגישת הכנה ללידה. הלידה הראשונה שלה הסתיימה בניתוח קיסרי, שהיה טראומטי מאוד עבורה. היא הלכה אז באמונה מלאה שהגוף שלה יודע ללדת, שכולן יולדות ולא צריך לעשות כל כך הרבה הכנות. היא מתרגלת יוגה הפעם, קוראת, היא יודעת מה שלא ידעה אז. והפעם זה לא יהיה קיסרי.

זה מה שחשוב לה. בשביל זה היא באה אליי.