לידה קלה, מהירה וכיפית. מסתבר שזה אפשרי וחשוב לי לספר את הסיפור שלי אליכן, האמהות. אתחיל בהיריון, שהיה דווקא הרבה יותר קשה מההיריון הראשון שלפני שנתיים, שגם נאלצנו לעבור קצת טיפולים כדי להשיג אותו. בערב ראש השנה קיבלתי 2 פסים יקרים ויצאנו לדרך של 9 חודשים. היו בחילות וכאבי ראש, ולחץ דם נמוך, סימפיזיוליזיס, והתקפי אלרגיה קשים, וכמובן סכרת הריון. היה קשה, אבל בסוף חיכתה לי הפתעה גדולה.
בשבוע 38 מלא הלכתי כרגיל לרופא של הריון בסיכון, שעשה לי מעקב מרגע גילוי הסוכרת. זאת הייתה הפעם האחרונה שביקרתי אצלו. הוא נתן לי הפניה לזירוז לשבוע 39. כי מסתבר שלמי שיש לה סכרת הריון ומזריקה אינסולין, לא נותנים לעבור שבוע 39.
ניסיתי את כל השיטות לזירוזים טבעיים
רוצה לציין שהיו לי צירים-צירונים משבוע 33 בערך. משהו לא סדיר בכלל, אבל היו כל הזמן ואיך שהוא כל הזמן קיוויתי שאלד לפני שבוע 38. אבל זה לא קרה.
במהלך שבוע 39 ניסיתי את כל השיטות לזירוזים טבעיים. נפגשתי גם עם דולה שעשה לי מסג' מזרז ועל הדרך גם הזכיר לי ולבעלי כל מה שצריך לדעת על לידה ואיך להתנהג. היה מעולה !!! אבל לידה – אין ! ככה הגעתי לתאריך 20.05.10 – יום הזירוז המשוער. התייצבתי מוקדם בבוקר בבילינסון. אחרי בדיקות של אחיות ומוניטור שהראה כרגיל, צירונים לא סדירים. חיכיתי לרופא.
בזמן שחיכיתי, הרגשתי מין זרם חלש שכזה. ניגשתי לשירותים וראיתי שהתחלתי לדמם קצת, כמו מחזור. בדיוק נכנסתי לרופא. אחרי הבדיקה שהראתה שצוואר הרחם אחורי לגמרי וסגור, הרופא אמר שהוא בכל זאת מאשפז אותי להתחלת הזירוז. לגבי הדימום, הוא אמר שזה לא היפרדות שליה וזה לא בא מהרחם ולכן אין מה לדאוג.
בערך לקראת שעה 12 עליתי למחלקת אם ועובר לחכות להתחלת הזירוז. שם אמרו שצריך לחכות בערך 3-4 שעות עד שיגיעו תוצאות של בדיקות דם ואז יעשו לי מוניטור ויכניסו טבלייה ראשונה. כל הזמן הזה אני מסתובבת בבית חולים וכשמרגישה עייפות, אז יושבת ומסתובבת על הכדור פיזיו. כל הזמן מרגישה את הבטן מתקשה (אבל את זה הרגשתי כבר כמה שבועות, אז אני לא מתרגשת).
ציר כל 3 דקות! כבר?
בשעה 15:30 מחברים אותי למוניטור. בשעה 16:00 באה אחות ומודיעה לי חגיגית שזירוז אני לא אקבל! אני שואלת בעצב רב "למה?!"(כי כבר התרגלתי לרעיון של זירוז וקיוויתי שתתחיל לידה). היא עונה לי: "חמודה, יש לך צירים כל 3 דקות!".
אני קצת בהלם ומתחילה לתזמן את ההתקשויות- באמת כל 3 דקות. בדיוק בעלי מגיע ואיך שהוא מגיע הצירים מתחילים להתרחק ובאים כל 5-6 דקות. בא רופא ומסביר לי שבינתיים רוצים לחכות עם הזירוז. ואז על הדרך הוא אומר לי שרוצה לבדוק לי את הפתיחה. "פתיחה 4 – חמודה, את יורדת לחדר לידה". אני ובעלי בהלם. אני זוכרת שבלידה קודמת בפתיחה 3.5 כבר כאב לי רצח והפעם כל מה שאני מרגישה זה התקשויות של בטן וטיפה כאבי מחזור. קצת נשימות וסיבובי אגן על כדור פיזיו והחיים סבבה.
"אפילו עברה בי מחשבה לא לקחת אפידורל"
אנחנו בחדר לידה מס' 6. באה מיילדת מירה ושואלת אותי אם אני רוצה חוקן, אני רוצה ועושה. לא נעים בכלל. היא שואלת אותי אם אני רוצה אפידורל, אני רוצה. להפתעתי הגדולה, רופא מרדים מגיע אחרי 15 דקות. אפילו עירוי הנוזלים עוד לא נגמר. ואני חשבתי שיש לי עוד זמן.
רציתי להגיע לפתיחה של 5 לפחות וגם הצירים היו נסבלים לגמרי, אפילו עברה בי מחשבה לא לקחת אפידורל, אבל ברקע שמעתי צרחות מטורפות ונבהלתי. מה אני אגיד, הפעם זריקת האפידורל כאבה לי מאוד (הרבה יותר מהצירים!!!).
אחרי הזריקה אני מוצאת את עצמי בתמונה הבאה: ביד ימין עירוי נוזלים + פיטוצין (כי הצירים די רחוקים ולא כל כך אפקטיביים), ביד שמאל אפידורל + עירוי של גלוקוז (אני עם סכרת ואינסולין וצריכה גלוקוז כדי לא להיכנס למצב היפו, כי אני בצום ממושך), בגב יש צינורית של אפידורל, בבטן מוניטור, ו"למטה" קטטר. תמונה מהממת! כולי צינורות ומחטים.
ברגע שאפידורל הוכנס, אני מתחילה לרעוד בצורה מטורפת וזה מפריע. אני משתדלת לא לשכב על הגב בכלל, כל הזמן מסתובבת מצד לצד. וכשאני על הצד, מזיזה את האגן. בעלי משגיח על דופק של התינוקת וברגע שיש חשש שהדופק יורד, הוא מזיז לי רגליים וקצת מטלטל אותי. זה עוזר! למרות שאני עם פיטוצין, לא הייתה ירידת דופק אפילו פעם אחת!!!
יש לי לחץ מוזר בטוסיק
קיבלתי אפידורל בפתיחה 4. אחרי שעה לא הייתה התקדמות וחיברו אותי לפיטוצין. ואז הכול התחיל לזרום ממש מהר. הרגשתי את הצירים כהתקשויות לא כואבות, הרגשתי טוב את הרגליים. תוך שעתיים הייתי בפתיחה של 8. המיילדת אמרה שיש לי עוד בערך שעתיים.
אחרי 5 דקות התחלתי להרגיש את הצירים בצורה קצת שונה. לא רק בבטן, אלא גם בטוסיק. אני אומרת לאמא שיש לי לחץ מוזר בטוסיק. והיא ישר אמרה שאלה הם צירי לחץ. אבל אני רק בפתיחה 8, מה צירי לחץ?! לא יכול להיות!!! בעלי רץ לקרוא למיילדת, היא הגיעה ואמרתי לה שיש לי הרגשה מוזרה של קקי. היא בודקת אותי, מבקשת שאלחץ קצת ומודיעה שאני בפתיחה מלאה והתינוקת כמעט בחוץ!
מהר מאוד היא מכינה ערכה לתינוק. אני מסתובבת על הגב (כי ככה נוח לי) ולוחצת פעם אחת חזק. מיד המיילדת מבקשת לא ללחוץ ולעשות "פו-פו", הראש יוצא. עוד לחיצה – והתינוקת המדהימה שלי עליי!!! היא מושלמת!!!
מזל טוב!!! אני אמא לשניים
אחרי כמה דקות השילייה יוצאת שלמה ו.. "מזל טוב!!!" אני מצליחה להניק אותה כמה דקות עוד בחדר לידה, ואז לוקחים אותה לבדיקות (אני עם סכרת, אינסולין…). המיילדת בודקת אותי ומודיעה חגיגית שאני שלמה. אין קרעים, אין חתכים, לידה קלה, לא צריך תפרים. אני אמא פעמיים.
הלידה ארכה 6 שעות. מציר ראשון (שזיהיתי) ועד שהילדה הייתה בחוץ. אני ובעלי היינו בהלם. כל הזמן התבדחנו: "נו?! מתי מתחילים ללדת?!" לא סבלתי בכלל. לידה קלה, לא כאבי תופת, הכול היה רגוע, נסבל ושקט. אני מסכמת את הלידה הזאת כ לידה קלה, מהירה וכיפית !
קראנו לתינוקת: לילי (כי היא הפרח שלנו). היא נולדה במשקל 3358 גר', 51 סמ', אפגר 9/10. עכשיו אנחנו סוף סוף בבית, מתרגלים. יש גודש מטורף וזה כל כך כואב. אני כל הזמן שואבת ונלחמת על ההנקה. ממש רוצה שהפעם אצליח להניק מלא. התינוקת מהממת ! כולם התאהבו בה ממבט ראשון. ה"גדולה" שלי, שחגגה שנתיים בדיוק ביום שחזרנו מבית חולים, מקבלת אותה יפה. מלטפת לה את הראש ורגליים בעדינות שלא ציפיתי ממנה בכלל, מביאה לה מוצץ, מכסה אותה בשמיכה, ונהיית עצובה כשהתינוקת בוכה. זה הסיפור שלנו.
כתבה: אנה
__
ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה
מה שלומך? מה המחשבות שמעסיקות אותך היום? מה הרגשות שממלאים את הגוף? האם עצרת לרגע ונתת לכל זה מקום?
את בטח מרגישה שלהיות בהריון זה לא רק מצב פיסי, אלא גם מציאות שמעוררת מחשבות, רגשות, התלבטויות והתמודדויות, שלא תמיד הן נעימות ולא תמיד יש לך עם מי לדבר עליהם בפתיחות.
אם את בהריון ומרגישה אתגר כלשהו, חששות, חוסר ידיעה או רגשות אחרים שלא נעימים לך, ורוצה להתמודד איתם בצורה טובה יותר עבורך ועבור המשפחה, יכול להיות שליווי רגשי בהרין הוא משהו שיכול להתאים לך.
ליווי רגשי בהריון הוא תהליך ייחודי שמתאים לנשים בהריון שרוצות להרגיש טוב יותר בהריון, ולהגיע אל הלידה וההורות ממקום נינוח יותר. כאן נמצאים כל הפרטים,
אפשר לשלוח לי כל שאלה או בקשה לתיאום מפגש לווטסאפ, לימור.