אחרי לידה,  תחושות מגוונות אחרי לידה

מתי נהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי ?

תמונת הסיום של התסריט-הידוע-מראש-שלי, כתמיד; אני ואביגיל, לבד בחדר. אביגיל צורחת מרוב עייפות ואני-בתפקיד אמה המסורה, מנסה להרדים אותה.
מבעד לדלת מציץ ראש מודאג (לשמע הצרחות):
"צריכה עזרה?"
"לא"
"בטוח?"
"כן"
"לא"= את תיבהלי תוך דקה מהצרחות, תנסי להצחיק אותה, תחליטי שהיא לא עייפה, מה שיוביל אותה לעוד עייפות ועוד צרחות.

שוב אני נשארת לבד, עכשיו אני כבר קופצת עם הילדה על הידיים…שששש…ששש…קפיץ-קפוץ..
הראש עובד במהירות:
טוב, נניח שהיא תירדם עכשיו…אז היא תישן עד שש…טוב, זה עוד נסבל, זה יתן לה עוד זמן לאכול ולהתעייף ועדיין ללכת לישון בשעה נורמלית. אבל היא הרי לא נרדמת… מה יהיה אם היא תתעורר אחרי שש… ? אם הבעיה הזאת אני כבר לא יודעת איך להתמודד…שנשאיר אותך ערה קטנה שלי, מה את אומרת?
אהההההההה
אוקיי, לא, לא ערה, ערה זה לא טוב.
קפיץ קפוץ
שששש…ששששש…

מתי נהיה פה כ"כ חם ?

שוב ראש (מודאג יותר, לשמע הצרחות שהגיעו לווליום חדש ומטריד…)
"צריכה עזרה?"
"לא"
"בטוח?"
"כן"
"לא"= לא, אתה תשים אותה במיטה על השמיכה, זה יציק לה, היא תתעורר..

הראש כואב כאילו מישהו הניח עליו קיר כבד במיוחד
ואז מתחילים העצבים:
אוףף…איך שוב נתתי לזה לקרות ?
"לזה"= לא, תעזבי אותה…היא לא עייפה..את יודעת כמה חיכיתי/ סבא חיכה/ השכנה חיכתה  לראות אותה?
"לזה"= הנה, היא לא נרדמת, את רואה ? היא לא עייפה.
"לזה"= תעזבי אותה כבר.
"לזה"= תעזבי אותה כבר, היא רוצה להיות עם כולם.
"לזה"= די, תני אותה קצת…
"לזה"= טוב נו, אם ככה את בוכה, אז לכי לאמא שלך שתרדים אותך…

"צריכה עזרה?" (ראש מודאג, שבעצם רוצה לשאול "אלוהים אדירים, מה את עושה לילדה שככה היא צורחת ???")
"לא"
"בטוח?"
"כן, כן… הנה היא נרדמת… הנה עוד רגע…"
קפיץ קפוץ… ששש… שששש

אני נשארת עוד כמה רגעים לראות שאכן קרה הנס והילדה נרדמה. עם קצת מזל, אולי היא תקום כבר בשש ורבע ובכל זאת נוכל להשכיב אותה לישון בשעה נורמלית.
אני חוזרת אל כולם. אוירה שמחה. נדמה לי שמישהו אמר משהו מצחיק אבל אני לא מצליחה להבין את הבדיחה.

מתי זה קרה ?
"זה"= שאמנם החלטתי לקבל עזרה, אבל שכחתי להגיד לאנשים מה אני בדיוק רוצה, והיה לי לא נעים להגיד מה אני לא רוצה. במקום זה, העדפתי לשתוק ורק לנקות אחרכך את הבלגן שהם עשו. ויותר מזה. מתי זה קרה, שהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי ?

אגב,
היא התעוררה. ברבע לשבע. והלכה לישון בתשע וחצי. ואז בעשר וחצי. ואז ב 23:45, ואז ברבע לשתיים, ואז בשלוש וחצי, ואז בחמש. ואז בשש. וקמה בשש וחצי.

לילה טוב.

עוד אמהות שמפנטזות על שינה:

הלוואי וגם אותי היו לוקחים עכשיו במנשא / שלומית ארד
זה לא פינוק זאת הישרדות / סמדר
לישון כדי לחיות / לימור לוי אוסמי

גם את מוזמנת להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

3 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ