מתי נהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי ?

מאת : אמא של אביגיל

28 באוקטובר 2010 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

תמונת הסיום של התסריט-הידוע-מראש-שלי, כתמיד; אני ואביגיל, לבד בחדר. אביגיל צורחת מרוב עייפות ואני-בתפקיד אמה המסורה, מנסה להרדים אותה.
מבעד לדלת מציץ ראש מודאג (לשמע הצרחות):
"צריכה עזרה?"
"לא"
"בטוח?"
"כן"
"לא"= את תיבהלי תוך דקה מהצרחות, תנסי להצחיק אותה, תחליטי שהיא לא עייפה, מה שיוביל אותה לעוד עייפות ועוד צרחות.

שוב אני נשארת לבד, עכשיו אני כבר קופצת עם הילדה על הידיים…שששש…ששש…קפיץ-קפוץ..
הראש עובד במהירות:
טוב, נניח שהיא תירדם עכשיו…אז היא תישן עד שש…טוב, זה עוד נסבל, זה יתן לה עוד זמן לאכול ולהתעייף ועדיין ללכת לישון בשעה נורמלית. אבל היא הרי לא נרדמת… מה יהיה אם היא תתעורר אחרי שש… ? אם הבעיה הזאת אני כבר לא יודעת איך להתמודד…שנשאיר אותך ערה קטנה שלי, מה את אומרת?
אהההההההה
אוקיי, לא, לא ערה, ערה זה לא טוב.
קפיץ קפוץ
שששש…ששששש…

מתי נהיה פה כ"כ חם ?

שוב ראש (מודאג יותר, לשמע הצרחות שהגיעו לווליום חדש ומטריד…)
"צריכה עזרה?"
"לא"
"בטוח?"
"כן"
"לא"= לא, אתה תשים אותה במיטה על השמיכה, זה יציק לה, היא תתעורר..

הראש כואב כאילו מישהו הניח עליו קיר כבד במיוחד
ואז מתחילים העצבים:
אוףף…איך שוב נתתי לזה לקרות ?
"לזה"= לא, תעזבי אותה…היא לא עייפה..את יודעת כמה חיכיתי/ סבא חיכה/ השכנה חיכתה  לראות אותה?
"לזה"= הנה, היא לא נרדמת, את רואה ? היא לא עייפה.
"לזה"= תעזבי אותה כבר.
"לזה"= תעזבי אותה כבר, היא רוצה להיות עם כולם.
"לזה"= די, תני אותה קצת…
"לזה"= טוב נו, אם ככה את בוכה, אז לכי לאמא שלך שתרדים אותך…

"צריכה עזרה?" (ראש מודאג, שבעצם רוצה לשאול "אלוהים אדירים, מה את עושה לילדה שככה היא צורחת ???")
"לא"
"בטוח?"
"כן, כן… הנה היא נרדמת… הנה עוד רגע…"
קפיץ קפוץ… ששש… שששש

אני נשארת עוד כמה רגעים לראות שאכן קרה הנס והילדה נרדמה. עם קצת מזל, אולי היא תקום כבר בשש ורבע ובכל זאת נוכל להשכיב אותה לישון בשעה נורמלית.
אני חוזרת אל כולם. אוירה שמחה. נדמה לי שמישהו אמר משהו מצחיק אבל אני לא מצליחה להבין את הבדיחה.

מתי זה קרה ?
"זה"= שאמנם החלטתי לקבל עזרה, אבל שכחתי להגיד לאנשים מה אני בדיוק רוצה, והיה לי לא נעים להגיד מה אני לא רוצה. במקום זה, העדפתי לשתוק ורק לנקות אחרכך את הבלגן שהם עשו. ויותר מזה. מתי זה קרה, שהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי ?

אגב,
היא התעוררה. ברבע לשבע. והלכה לישון בתשע וחצי. ואז בעשר וחצי. ואז ב 23:45, ואז ברבע לשתיים, ואז בשלוש וחצי, ואז בחמש. ואז בשש. וקמה בשש וחצי.

לילה טוב.

 

עוד אמהות שמפנטזות על שינה:

הלוואי וגם אותי היו לוקחים עכשיו במנשא / שלומית ארד

זה לא פינוק זאת הישרדות / סמדר

לישון כדי לחיות / לימור לוי אוסמי

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “מתי נהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי ?”

  1. שיר הרוח הגיב:

    מילא זה. מה קורה כשהיא ישנה רק עם ציצי או בעגלה או בסלקל באוטו? לא אחת מצאתי את עצמי מניקה שוב ושוב רק שישן, והבעל, בשלוש בלילה, לקח אותה לסיבוב באוטו… למה כל כך קשה להם לישון?

  2. מעולה! זה כל כך מדוייק.
    מעניין לראות כמה שזה אותו דבר בדיוק גם אצלי… איך זה שרק האימהות מבינות שהילד צריך עכשיו לישון?

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך את יכולה לזהות שאת בזוגיות שמחלישה אותך?

מאת : עטרת ליפשיץ

20 בנובמבר 201116 תגובות

מתוך אחרי לידה, אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

בדרך כלל אנחנו לא יודעות או יותר נכון לא מודעות. כאשר לקשר אין אופי של מכות פיסיות והאלימות מתבטאת באופן מילולי, נפשי או כלכלי קשה מאוד להבין כי את נמצאת במצב של אלימות. קשה מאוד לשייך את מה שעובר עלייך לתופעה הקשה הזו – מצב של אלימות במשפחה. הקשר בדרך כלל משלב צדדים טובים מאוד שנשברים באופן פתאומי בהתפרצויות זעם או במילים הרסניות. כל אלה נשזרים אחד בשני בדרך מניפולטיבית מאוד שמופעלת עלייך ומקשה עלייך להבין שאת במצב כזה.

הלידה הציבה בפני הזוגיות שלנו אתגר משמעותי

מאת : אבא בתול

29 במרץ 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

המציאות הבלתי מאוזנת שמה אותנו על מסלול התנגשות….. מי חשב שרגע השיא של הולדת ביתנו הבכורה, יציב בפני הזוגיות שלנו אתגר כה משמעותי? הרכבות המשיכו לדהור זו אל מול זו, נהגי הקטר משכו בצופרים בכל כוחם, זיעה קרה כיסתה את גופם.

אין דופק – הפתעה נפלאה יומיים לפני שתכננתי הפלה

מאת : טל דניאל

1 באפריל 201115 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

"מה הכל בסדר? עוד יומיים יש לי תור להפלה"!!!

והיא ענתה לי: "איזו הפלה בראש שלך? תראי, הכל בסדר, העובר מתפתח יפה!!!"

פשטו התעלפתי שם. הדמעות שנפרצו מעיניי היו דמעות השמחה הכי מאושרות שאפשר והטכנאיות שהיו איתנו בחדר פרצו בבכי מרגש גם הן. התקשרתי לאימי כשהמכשיר של האולטרסאונד עדיין בתוכי וצעקתי לה בטלפון: "אמא!!! הכל בסדר, יש דופק!!!!!"

אמא שלי התחילה לבכות ושמעתי אותה צועקת לחברותיה לעבודה: "הכל בסדר!!!! יש לילדה שלי דופק!!!!!