מתי נהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי ?

מאת :

28 באוקטובר 2010 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

תמונת הסיום של התסריט-הידוע-מראש-שלי, כתמיד; אני ואביגיל, לבד בחדר. אביגיל צורחת מרוב עייפות ואני-בתפקיד אמה המסורה, מנסה להרדים אותה.
מבעד לדלת מציץ ראש מודאג (לשמע הצרחות):
"צריכה עזרה?"
"לא"
"בטוח?"
"כן"
"לא"= את תיבהלי תוך דקה מהצרחות, תנסי להצחיק אותה, תחליטי שהיא לא עייפה, מה שיוביל אותה לעוד עייפות ועוד צרחות.

שוב אני נשארת לבד, עכשיו אני כבר קופצת עם הילדה על הידיים…שששש…ששש…קפיץ-קפוץ..
הראש עובד במהירות:
טוב, נניח שהיא תירדם עכשיו…אז היא תישן עד שש…טוב, זה עוד נסבל, זה יתן לה עוד זמן לאכול ולהתעייף ועדיין ללכת לישון בשעה נורמלית. אבל היא הרי לא נרדמת… מה יהיה אם היא תתעורר אחרי שש… ? אם הבעיה הזאת אני כבר לא יודעת איך להתמודד…שנשאיר אותך ערה קטנה שלי, מה את אומרת?
אהההההההה
אוקיי, לא, לא ערה, ערה זה לא טוב.
קפיץ קפוץ
שששש…ששששש…

מתי נהיה פה כ"כ חם ?

שוב ראש (מודאג יותר, לשמע הצרחות שהגיעו לווליום חדש ומטריד…)
"צריכה עזרה?"
"לא"
"בטוח?"
"כן"
"לא"= לא, אתה תשים אותה במיטה על השמיכה, זה יציק לה, היא תתעורר..

הראש כואב כאילו מישהו הניח עליו קיר כבד במיוחד
ואז מתחילים העצבים:
אוףף…איך שוב נתתי לזה לקרות ?
"לזה"= לא, תעזבי אותה…היא לא עייפה..את יודעת כמה חיכיתי/ סבא חיכה/ השכנה חיכתה  לראות אותה?
"לזה"= הנה, היא לא נרדמת, את רואה ? היא לא עייפה.
"לזה"= תעזבי אותה כבר.
"לזה"= תעזבי אותה כבר, היא רוצה להיות עם כולם.
"לזה"= די, תני אותה קצת…
"לזה"= טוב נו, אם ככה את בוכה, אז לכי לאמא שלך שתרדים אותך…

"צריכה עזרה?" (ראש מודאג, שבעצם רוצה לשאול "אלוהים אדירים, מה את עושה לילדה שככה היא צורחת ???")
"לא"
"בטוח?"
"כן, כן… הנה היא נרדמת… הנה עוד רגע…"
קפיץ קפוץ… ששש… שששש

אני נשארת עוד כמה רגעים לראות שאכן קרה הנס והילדה נרדמה. עם קצת מזל, אולי היא תקום כבר בשש ורבע ובכל זאת נוכל להשכיב אותה לישון בשעה נורמלית.
אני חוזרת אל כולם. אוירה שמחה. נדמה לי שמישהו אמר משהו מצחיק אבל אני לא מצליחה להבין את הבדיחה.

מתי זה קרה ?
"זה"= שאמנם החלטתי לקבל עזרה, אבל שכחתי להגיד לאנשים מה אני בדיוק רוצה, והיה לי לא נעים להגיד מה אני לא רוצה. במקום זה, העדפתי לשתוק ורק לנקות אחרכך את הבלגן שהם עשו. ויותר מזה. מתי זה קרה, שהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי ?

אגב,
היא התעוררה. ברבע לשבע. והלכה לישון בתשע וחצי. ואז בעשר וחצי. ואז ב 23:45, ואז ברבע לשתיים, ואז בשלוש וחצי, ואז בחמש. ואז בשש. וקמה בשש וחצי.

לילה טוב.

 

עוד אמהות שמפנטזות על שינה:

הלוואי וגם אותי היו לוקחים עכשיו במנשא / שלומית ארד

זה לא פינוק זאת הישרדות / סמדר

לישון כדי לחיות / לימור לוי אוסמי

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “מתי נהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי ?”

  1. שיר הרוח הגיב:

    מילא זה. מה קורה כשהיא ישנה רק עם ציצי או בעגלה או בסלקל באוטו? לא אחת מצאתי את עצמי מניקה שוב ושוב רק שישן, והבעל, בשלוש בלילה, לקח אותה לסיבוב באוטו… למה כל כך קשה להם לישון?

  2. מעולה! זה כל כך מדוייק.
    מעניין לראות כמה שזה אותו דבר בדיוק גם אצלי… איך זה שרק האימהות מבינות שהילד צריך עכשיו לישון?

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

פוסט פרטום- שיעור מחתולה

מאת :

27 באפריל 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

ערב ההמלטה היא דרשה (וגם קיבלה) הרבה תשומת לב, התרפקה והתחככה עלינו, יללה ובדיעבד התרגשה (?), ציפתה, מילאה מצברים והפיגה חששות, הרבה מגע היה שם…הרבה שיחה.

למחרת הופיעה בדלת (היא בחרה להמליט בארגז הקומפוסט בגינה) בלי הבטן, מרוטה, רעבה וסהרורית. קיבלנו אותה בהתלהבות ואני כמעט בכיתי ונשאתי נאום חגיגי והרעפתי תשבוחות אמהיות על ראשה השעיר. היא היתה עסוקה בלחדש כוחות..

ומאז אני עוקבת אחריה, יומיום, בהתפעלות ולומדת ממנה איך צריך להראות פוסט פרטום בריא

לישון כדי לחיות

מאת :

21 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, רוצות לישון!

שינה, שינה, שינה, כמה שהיא חסרה.

יכולנו לכתוב עליה שירי רומנסות מריירים,

יכולנו לערוג לה כמו מאהב לטיני באיטליה,

כמה שהיא חסרה וכמה שאנחנו מפנטזות עליה,

כמה שהיא בלתי מושגת וחמקמקה.

הכאבים באגן הם כאבים רגשיים הקשורים ללידה שלי ?

מאת :

2 בינואר 20112 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

לאחרונה הרגשתי כאבים באגן, שאומנם קל להסביר אותם מבחינה רפואית, בגלל מצבי הרפואי, אבל ככל שעבר הזמן והכאבים המשיכו, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שצפו ועלו במוחי וברוחי גם כאבים רגשיים שקשורים כנראה לאותם כאבים באגן.

כנראה שהבטן ההולכת וגדלה והכובד שמתחיל להשפיע ושעון החול, שמבלי לתקתק מזכיר לי כל הזמן את העתיד לבוא, ואת העובדה שעד היום, כמעט 3 שנים מאז הלידה הקודמת, לא באמת הקדשתי את תשומת הלב הראויה להתמודדות עם חוויות הלידה הראשונה.