קושי רגשי אחרי לידה. קיוויתי שבסרט התיעודי שהוקרן אתמול בערוץ 2 ידברו סוף סוף ידברו על קושי רגשי ודיכאון אחרי לידה ממבט קצת אחר, אבל התבדיתי מהציפייה שלי כבר במשפט הפותח: "הולדת התינוק אמור להיות הרגע המאושר בחיים, אבל יש אמהות שלא מרגישות ככה".
האם הולדת התינוק היא רק אירוע משמח? האם אמהות אמורות להיות רק מאושרות אחרי הלידה? ומה לגבי המחקרים שמראים שלידה של תינוק הוא אחד מגורמי הסטרס המובילים בחיים (יחד עם נישואין, פיטורים מהעבודה, גירושין ומוות)? מה לגבי התחושות הקשות שנשים מרגישות אחרי לידה? הולדת תינוק היא גם מאורע משמח- אבל היא גם לא. עם הלידה של התינוק מגיעות גם תחושות בדידות, עצב, כעס, תסכול, עייפות, שיכולות להרגיש כמו דיכאון.
קושי רגשי ואפילו מידה של מצוקה אחרי לידה זה דבר טבעי
אחת התקופות הקשות ביותר בחיי האישה הם החודשים הראשונים אחרי הלידה, אז למה עדיין קושי רגשי נתפס רק במובן הפתולוגי שלו? בתקופתנו, הייתי מצפה שנדבר כבר אחרת, שתהייה כבר הבנה טריוויאלית וברורה שקושי רגשי ואפילו תחושת מצוקה אחרי לידה זה – טבעי!
האמהות היקרות בסרט שיתפו בכמה תחושות, שנשמעו כמו קושי רגשי טבעי אחרי לידה, ותוארו כחלק מהדיכאון שלהן :
עצב,
קושי יומיומי,
חוסר הנאה,
התנפצות הפנטזיה של האמהות,
אכזבה מההתעסקות בקקי-פיפי כל היום והתחושה שזה כל עולמנו עכשיו ולתמיד,
תחושה של אובדן הזהות הקודמת וחוסר רצון לאמץ את הזהות הנוכחית כפי שהיא מובנת היום,
רצון להיות לבד ובנפרד מהתינוק- פשוט לא להיות איתו לכמה זמן,
העדר שמחה,
כעס על בן הזוג וקנאה בו שהוא חוזר לעבודה מבושם אחרי שלושה ימים מהלידה כשהיא נשארת עם הטרנינג המלוכלך מהפליטות של התינוק.
קשה לומר מתוך צפייה בלבד עד כמה אותו קושי רגשי וסבל של אותן אמהות נמשך ועד כמה הוא היה קשה ועמוק, אבל כשהסתכלתי על הסרט כצופה והבנתי את הדברים כמו שנאמרו כפשטותם, נותרתי עם ההרגשה של: "ברור, זה נשמע כמו קושי רגשי טבעי אחרי לידה. למה זה נחשב לפתולוגי?" בעיניי, הבעיה היא לא בהימצאותן של התחושות האלו, אלא דווקא בציפייה שהן לא אמורות להיות בנו, בתחושה ובהבנה שזה פתולוגי להרגיש קושי רגשי אחרי לידה, וש"ככה אמא לא אמורה להרגיש".
במציאות – המון אמהות מרגישות ככה ואפילו אגדיל ואומר שבעיניי אמהות אמורות להרגיש ככה. אמהות אמורות וראוי שירגישו ככה, כי החיים שלהן משתנים, והמציאות של גידול ילדים היום היא מציאות לא פשוטה, וכי נשים עוברות טרנספורמציה רגשית אדירה אחרי הלידה, וזה מבהיל ומפחיד ומכאיב.
אחרי הלידה, בעיקר בחודשים הראשונים, אמהות מרגישות ניתוק מהחיים הקודמים שלהן – ניתוק מחיי החברה, חיי העבודה ומהעולם החיצוני בכלל. אמהות מרגישות שההתעסקות הסיזיפית של הטיפול בתינוק לא ממש מהנה, התשישות והעייפות עצומה, וברגע אחד הן קולטות שהן אחראיות על ייצור קטן וחסר אונים לכל החיים. והבעל? חוזר לעבודה.
מי אמר שלא צריך להיות קושי רגשי, אלא רק אושר ושמחה?
למה שנשים לא ירגישו קושי ועצבות? האם זה דיכאון אחרי לידה? מי שם את הסרגל על התחושות האלו וקבע "מכאן- התחושות האלו הן פתולוגיות. מי שמרגישה ככה- היא לא בסדר !" האם זה לא מעיד על כך שהנורמה, שוב, היא שאמהות צריכות להיות מאושרות, נהנות ומסופקות מתפקידן הנשי החדש? מי קבע שאנחנו צריכות להיות מאושרות מלהישאר בבית לבד ולטפל בתינוק 24 שעות ביממה? מי קבע שזה לא אמור להעציב אותנו שהחיים שלנו השתנו ושאנחנו מרגישות לבד בכל השינוי הזה?
הבשורה הטובה היא שבדרך כלל הכול בסדר איתנו. גם אמהות שמרגישות קושי רגשי גדול ומאובחנות כמתמודדות עם דיכאון אחרי לידה, רובן מוגדרות כמתמודדות עם דיכאון "קל" ומחקרים מראים שלרוב שיחות רגשיות עם אשת מקצוע מסייעות להתמודדות. כלומר, לרוב נשים צריכות לבטא בסביבה לא שיפוטית את מה שהן מרגישות, ולשמוע שהן בסדר בסדר, שמה שהן מרגישות רווח אצל נשים אחרי לידה, ושהן ממש כמו כולן.
אתן צודקות, נורא מבאס להרגיש ככה אחרי לידה, אבל יש מקום לתחושות האלו וכדאי לדבר על זה. לרוב האכזבה מהתחושות, ההסתרה והבושה מהן, יוצרים תחושה גדולה יותר של מועקה וסבל ומונעים מקבלת עזרה אחרי לידה, שכל כך חשובה בתקופה הזו. החודשים אחרי הלידה הם קשים מאוד, בחלקם הגדול בשל המציאות שבה אמהות יולדות היום (בבדידות, בהעדר תמיכה פיסית ורגשית מספקת ), חשוב שנכיר בך, לו רק כדי להפחית את מידת האשמה והבושה על כך שקשה לנשים בחודשים האלה.
לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית נשים בהריון ואחרי לידה, בכרכור ובשיחות וידאו. יוצרת האתר. אפשר ליצור איתי קשר דרך הווטסאפ 052-2835020
בטח יעניין אותך לקרוא גם:
מה זה ליווי רגשי אחרי לידה ולמי הוא יכול להתאים?
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" הרצאה דיגיטלית
לדף פייסבוק של נשים מדברות אמהות