חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
משאבת חלב קפיצת גדילה האם יש לי מספיק חלב

התינוקת לא מפסיקה לינוק: האם זו קפיצת גדילה?

התינוקת שלי לא מפסיקה לינוק, אולי מתמודדת עם קפיצת גדילה, והמחשבות והסיפורים שאני מתמודדת איתם, מעיפים לי את הראש. זה נשמע קצת מצחיק, אבל אולי כדאי שאתחיל קודם מההתחלה על איך התחילה ההנקה שלי.

הרומן שלי עם הנקת תאומים, כשילדתי את בניי התאומים. זו הייתה לידה ראשונה, ניתוח קיסרי, שני פגים קטנים, אמא בפעם הראשונה בחיי, תחושות ורגשות התערבבו להם בקשת של צבעים. מיד עם התאוששותי מהניתוח יצאתי לפגיה לראות את גוזליי, כל שעלה בראשי חוץ מלראות אותם ולגעת בהם, זה הקול הקטן הזה שישב לי ליד האוזן ולחש "הקולסטרום, הקולסטרום".

כאמא טרייה הכרתי את המילה "קולסטרום" מספרי ההריון והלידה, וכבר שם מטפטפים לך כמה החלב הראשוני חשוב ושהוא בגדר ה-MUST לרך הנולד. אז עוד לפני שידעתי איך להניק ומה עושים שם עם שני הרי ההימלאיה שצמחו מתחת לגרוני, דאגתי לקולסטרום, ומאחר ובניי היו פגים באינקובאטור התחלתי במלאכת החליבה.

שאיבת החלב התחיל והרגשתי שהפטמות נתלשות לי מהגוף

ושם במסדרונות בית החולים ישנם תאים תאים, ובכל תא משאבה, את רק צריכה לבוא עם הקונוס שלך והבקבוק שלך ולהתחבר למכונה. כך לפני שזכרתי שכל גופי כואב מהניתוח, החלה שאיבת החלב. התחלתי לחלוב את ההימלאיה הפרטית שלי, ורק אחרי שנדהמתי לראות את פטמותיי היקרות נמתחות ומתכווצות הבנתי שיש כפתור קטן של מינימום ומקסימום. תודות לפרה שהייתה כאן לפניי, המשאבה שלי היתה מכוונת למקסימום, כך לפני שפטמותיי נתלשו מגופי הורדתי הילוך למינימום.

בספרים, בסרטים ובסיפורים של חברות, את מתארת לעצמך בקבוקי חלב שנשאבו והוכנסו למקרר, שקיות חלב שנשאבו והוכנסו להקפאה, ואצלי…מבט דרומה להימלאיה שלי ואחרי מספר דקות לא מבוטל, הפתעה, CC 5 בקושי!!! איפה מתחבא לו הקולסטרום הזה ? למה לא אומרים לנו שום דבר על כמויות ? שיחת הרגעה עם הפרה שלידי הבהירה שזה נורמלי.

הנקת תאומים זה דבר לא פשוט, כי אין סינכרון בין שעות ההאכלה שלהם

הנקת תאומים זה לא דבר פשוט, במיוחד אם הם פגים. אם יש לך מזל, אז אין סינכרון בין שעות ההאכלה שלהם ואת יכולה להניק אחד אחד וחוקי מרפי קובעים שאין לך מזל ושניהם רעבים בו זמנית.

אם יש לך מזל, אדם נוסף נמצא לידך ובזמן שאת מניקה עגל אחד, האדם הזה מגיש לך את העגל השני ומחבר אותו לפטמה (שמזמן הפכה נחלת הכלל) ושוב נכנס לו מרפי עם חוקיו המעצבנים, וגם כאן אין לך מזל – את לבד, מניקה אחד ומסתכלת בעיניים אדומות ודומעות על אחיו שצורח מרעב.

מהיום והלאה שתפגשו אמא לתאומים, שלא נדבר על שלישיה, תדעו שהיא מלאת ייסורי מצפון!

ייסורי מצפון בהנקה: כמה היא אוכלת? מתי הבכי הוא של רעב? זו קפיצת גדילה?

עברו להם חמש שנים ונולדה לי ביתי הקטנה, וכל שחלמתי עליו הוא להרים אותה בזרועותיי ולהניק אותה בשקט ושלווה מבלי למהר, מבלי לחשוב על תינוק אחר שרעב עכשיו וצריך אותי, בלי לחשב תורים ובלי אותם ייסורי מצפון. וכך זה היה. הקטנה שלי קלטה מהר מאד את עניין היניקה והחלה לטפס למרומי ההימלאיה.

חשבתי להיפרד מייסורי המצפון ? אז חשבתי. איך אדע כמה היא אוכלת? ואם היא שבע ? ומתי הבכי הוא של רעב או של משהו אחר? ומתי להציע ציצי? זו קפיצת גדילה? ועוד אלף ואחת שאלות. אני כבר הבנתי, כל עניין ההנקה הזה הוא בעצם ניסוי וטעייה. או בעצם ניסוי ותהייה.

והנה עברו להם ארבעה שבועות, בהם רוב רגעי ההנקה הם בדיוק כמו שחלמתי עליהם. אני נהנית להניק, להביט בקטנה שלי, לברך אותה ולשלוח לה אהבה בעיניים. אמממה יש ימים שהיא כל היום על הציצי ואני מתכוונת לכל היום! ושוב השאלות: האם היא רעבה? זו קפיצת גדילה? ואולי שלג בפסגות ההימלאיה?

כאמא מניקה אני תמיד חוששת שאין לי מספיק חלב

כאמא מניקה תמיד רודף אחריי החשש, שמא אין לי מספיק חלב, ובגלל אותו חשש קניתי משאבה ביתית, קניתי כמוסות חילבה בחנות הפארם הקרובה, נרשמתי כחברה בפורום הנקה ופתחתי מיני מחלבה במטבח הפרטי שלי. וכמו כל אמא פולניה דאגתי "שהילדה לא תיהיה רעבה…".

במקביל, קניתי את הספר החדש של סופר-נני, הרי היא הגורו החדשה של הורי שנות האלפיים, בכל זאת, אני מתמודדת עם שני בני חמש החווים התקפי קנאה פה ושם ובעיקר חווים את יעמום החופש הגדול. הספר בכריכה רכה עליה מתנוססת תמונתה המוגדלת של סופר נני ומשקפייה השחורים מכיל בוודאי שיעורים שאוכל ללמוד מהם.

אז מדי פעם, בין הנקה להנקה, בעודי גמורה מעייפות, שערותיי מדובללות, עיניי פוזלות מעייפות וגבותיי אינן מסודרות , אני קוראת שניים שלושה עמודים, אולי אמצא תשובה ואשדרג עצמי כאמא.

סופר נני גוערת עליי: למה הבאת ילדה לעולם אם את לא מתכוונת להניק אותה?

והנה, לילה אחד מיני רבים, בו איני ישנה כמו שצריך, הקטנה בוכה ומורמת היישר לזרועותיי בצורה כה מיומנת, ואני בעיניים עצומות כמעט, שולפת שד ומתחילה להניק, ואני עייפה, כל כך עייפה, אין לי כח להניק אותה, מעיזה לחשוב בליבי על הפסקת הנקה וחולמת על קופסאות של סימילאק. אני ממש רואה אותן מחייכות לעברי, והבקבוקים, יש כאלו בקבוקים יפים היום, וורדים, סגולים, פרחוניים אני חולמת לעצמי.

ואז, בזווית העין, אני רואה אותה. סופר נני מסתכלת עליי דרך משקפיה השחורים וכאילו יוצאת לה מהספר וגוערת בי, "איך את מעזה ? בשביל מה הבאת ילדה לעולם אם אינך מתכוונת להניק אותה? ובגלל מה? בגלל עייפות? איזו אגואיסטית, איזו דוגמה את נותנת? ואת קוראת לעצמך דמות חינוכית?" נופפה לה סופר נני באצבע מאשימה בשלוש לפנות בוקר ליד מיטתי "תתביישי לך" אמרה וחזרה לכריכת הספר.

שקט, דממה בחדר. נבהלתי, היא הפחידה אותי. מי היא חושבת שהיא ככה לצוץ פתאום ולומר לי ת'אמת בפרצוף. הסתכלתי על הקטנה שלי, שגמעה כל טיפת חלב מההימלאיה. התנצלתי. נדמה היה שזלגה לי דמעה קטנה, נפרדתי לשלום מקופסאות הסימילאק ושורת הבקבוקים המהודרים, הרמתי לגרעפס וחזרתי לישון.

כשהתעוררתי בבוקר, פקחתי עין מבוהלת לעבר סופר נני, היא עדיין היתה שם עם המשקפיים השחורים שלה, מסתכלת עליי ומחייכת, אמרתי בוקר טוב וברחתי למטבח למלאכת החליבה. בערב, לפני שהלכתי לישון, הפכתי את הספר כלפי מטה ונרדמתי.

כתבהליטל אוהב ציון 

בטח יעניין אותך לקרוא גם:

בהיאבקות העל ההנקה של אלמנט של גאוותנות

מה זה ליווי רגשי אחרי לידה ולמי הוא מתאים?

את אף פעם לא לבד. מקווה שהתכנים יעזרו לך:

צרי קשר

תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,

לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.

בהודעה ל – 052-2835020

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× ליווי תהליכי צמיחה לאמהות רגישות