אפידורל וגז צחוק בלידה תינוק על אמא
לידה,  לידה עם אפידורל

אפידורל וגז צחוק: מה עוד עזר לי לחוויית לידה חיובית?

אפידורל וגז צחוק הם רק שניים מהדברים שעזרו לי בלידה ולא תכננתי שיקרו, ולכן חשוב לי לספר לכן את הסיפור שלי. אהוד נולד בשבוע 42, נר שמיני של חנוכה. עד אותו יום גורלי, התרגלתי לרעיון שהלידה לא תגיע בזמן הצפוי והתינוק שלי הוא שיבחר עבורי מתי אעבור את מסע הלידה המשותף שלנו. ההכנה הנפשית עד לאותו רגע הייתה חשובה, ואת זה הבנתי בדיעבד. ההכנה הנפשית ללידה הביאה אותי ואת זוגי לידיעה שיש לקבל את תחילת הלידה ברוגע, לזהות אותה בזמן ובלי לחצים מיותרים.

ואכן, בערב יום שלישי, התחילו צירים קלים. מכיוון שזוהי לידה ראשונה, לא ידעתי כי אלו אכן ה-צ-י-ר-י-ם. בלילה, לפני שהלכנו לישון, יצאנו לסיבוב בשכונה עם הכלב, הטיול הלילי שלנו. בסביבות השעה 12:00 בלילה החלו צירים חזקים יותר וברב תמימותי חשבתי שאוכל אולי להירדם.

הגעתי לבית החולים בפתיחה של 3 ס"מ. קלאסי להתחלת לידה

כמובן שמיד כשנשכבתי במיטה הרגשתי אי נוחות אשר גרמה לי לקום ולהסתובב. נזכרתי בסיפורים של יולדות שאמרו שאם אינך יכולה להתרכז בקריאה או בעיסוק תוך כדי הציר, סימן שהוא מספיק חזק. מה שנשאר היה לראות שיש סדירות בזמנים וכי בין ציר לציר עוברות פחות מ-5 דקות. כמו בספרים.

בשעה 2:00 לפנות בוקר הבנתי שזהו זה, הערתי את בעלי והחלטנו לנסוע לבית החולים. הגענו לבית חולים רמב"ם ובשעה 3:00 חוברתי למוניטור שאישר את קיום הצירים. הייתי בפתיחה של 3 ס"מ עם מחיקה של 80%. קלאסי להתחלת לידה. קיבלתי חדר לידה בנחת, יכולתי להסתובב עדיין, לעשות מקלחות שעזרו לי מאוד, תרגילים עם כדור פיזיו.

לאחר שעתיים הצטרפה אמא שלי ללידה. הגיעה מרוגשת מאוד אבל מיד נכנסה לעניינים ועזרה בצורה שלא ניתנת לתיאור. אעיר כאן, כי לא כל יולדת יכולה לצרף את אימה ללידה, אך משום שאמא שלי היא אחות טיפת חלב, אמא ל-4, סבתא ל-6 והעבירה קורסי הכנה ללידה, החלטנו יחד כי מקומה חיוני עימנו בלידה. וכך היה.

הצירים כאבו ורציתי לנסות גז צחוק. זה עזר לשחרור האווירה, אבל הרגשתי שאני לא נוכחת

הכל התנהל בשליטה עד השעה 8:00 בבוקר, אז החלו צירים כואבים יותר. הפתיחה הייתה כבר 4.5 ומחיקה 90%. החלטתי כי אני רוצה לנסות להשתמש בגז צחוק (נייטרוקס). קיבלתי מסיכה וההשפעה הייתה מידית. לא סתם קוראים לגז הצחוק בשמו. כל מי שהיה איתי בחדר לא הפסיק לצחוק מהשטויות שאמרתי שם. היו לי הזיות מטורפות שתועדו בווידאו. חוץ מזה שקצת צחוקים לא מזיקים לשחרור האווירה.

אכן, הגז צחוק עזר במשך 4 או 5 שעות. המיילדות התפלאו שזה עדיין משפיע כי בלידה ראשונה לא אופייני שהיולדת אכן נעזרת רק בזה. מצד שני, הלידה לא התקדמה מספיק והגעתי למצב שאני לא יכולה להוריד את המסיכה.

ההרגשה הייתה של ציר שלא נגמר. בנוסף, הרגשתי שאני לא נוכחת בלידה במלוא מובן המילה. הערפול היה חזק ובכל פעם שחזרתי לעצמי הייתי צריכה להיזכר מה אני עושה בבית החולים. העניין אכזב אותי כי רציתי להיות שם עבורי ועבור הילד שלי. לעזור לו ולהרגיש אותו יוצא לאוויר העולם.

הייתי מעורפלת ובהזיות, והחלטתי להיעזר באפידורל

בשעה 13:00 הגיע מרדים והציע אפידורל. בתחילה לא שמעתי אותו כלל והוא התייעץ לגבי מצבי עם בעלי. הייתי מעורפלת כ"כ שחלמתי והזיתי. כלל לא שמתי לב שאני לא מפסיקה להיאנח. בסופו של דבר שוכנעתי כי אני כבר סובלת מידי ומתעייפת וכדאי לי לקבל אפידורל. למרות האכזבה הראשונית, התברר לי בשלב מאוחר יותר כי זו הייתה ההחלטה הנכונה בזמן הנכון.

כל גופי רעד ממאמץ ומכאב וברגע שהאפידורל היה בגופי, הרגשתי רוגע הולך ומתגבר שהביא עימו הקלה עצומה. בעלי תמך בי ועודד אותי באופן יוצא דופן וזה ממש עזר לי להתגבר על ההרגשה שעפפה אותי. משלב זה הייתי בלידה וחוויתי אותה בעוצמה. יותר מכך, יכולתי להרגיש את התינוק מתקדם אל הפתח, לעזור לו בהתכוונות שלי, לזוז, והלידה אכן התקדמה בכל שעה יותר ויותר.

בסביבות 19:00 הייתי כבר בפתיחה  מלאה ועם מחיקה של 100%. הרגשתי צירי לחץ (רק את הלחץ ולא את הכאב בגלל האפידורל). המיילדת אמרה שניתן יהיה להתחיל ללחוץ עוד כשעה.

לאחר חמש לחיצות התינוק שלי יצא – ורוד, יפה וריחני

בשעה 20:30 נכנסה מיילדת אחרת והכינה אותי ל"עבודה".. הראש כבר היה בפתח והתבקשתי להתחיל ללחוץ. אחרי לחיצה אחת ביקשה שאפסיק כי רצתה לקרוא למיילדת שליוותה אותי, בטענה ש"זוהי לידה יפה שחבל לפספס".

לאחר 5-6 לחיצות התינוק שלי יצא החוצה. ורוד ויפה, ערני וחזק!!! איזה פלא!!! בעלי היה עם עיניים מזוגגות מהתרגשות ואימי לא הפסיקה לתמוך ולהתפעל מהיופי של המסע הזה שעברנו.

לאחר הלידה היו לנו עוד שעתיים של המתנה שבהם ניצלתי את הזמן לנסות ולהניק בפעם הראשונה. כמובן שבין כל החוויות הייתה גם זו חוויה קסומה ונהדרת. הילד המושלם שלי ינק בצורה כ"כ טבעית ונינוחה, כאילו זו לא הפעם הראשונה שלנו. כיף צרוף ואמיתי.

עצות ללידה עבור היולדות העתידיות

  • קורס הכנה ללידה – חשוב והכרחי, מכל סוג שהוא. נותן ביטחון בזמן הלידה והידע שניתן שם עוזר לדרוש את מה שמגיע ונחוץ בזמן (כמו גז הצחוק שלא כולן מכירות). הוא מלמד את שלבי הלידה כך שיש תחושת נינוחות רבה יותר שהכול בסדר ומתקדם כצפוי.
  • לדעת לאיזה בית חולים הולכים כדי לתכנן הכל בנחת, את מה שניתן לפחות.
  • להכין תיק ללידה ולאשפוז בזמן לפני שבוע 38 ולשים באוטו לכל מקרה. לא לשכוח לשים בתיק וזלין, כי השפתיים מאוד מתייבשות מהנשימות של הלידה.
  • לנשום – גם אם לא את הנשימות המפורסמות של לידה, להכניס הרבה אויר ברוגע בזמן הצירים. האוויר מרפא, מקל ועוזר להעביר את הציר בקלות. הוא גם מונע תקיעות של התהליך.
  • לעשות מקלחות כמה שניתן. אם אפשר, שהבעל ייכנס איתך לחדר המקלחת ויתיז עבורך זרם מים על הגב. יש בכך אינטימיות נעימה והוא מרגיש חיוני.
  • להתהלך כמה שיותר. ההליכה היא אשר קידמה לדעתי את תכיפות הצירים שלי.

**

כתבה: אביטל שנהר חיימי

**

מחפשת הכנה רגשית ללידה?

לידה היא אירוע עוצמתי שיכול לעורר פחדים, חששות, זיכרונות ותקוות. ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים בהריון ואחרי לידה במטרה לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים האופייניים לתקופה דרך חמלה, קבלה, הפחתת שיפוטיות והגדלת הביטחון והחוסן הרגשי. כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד. אפשר לשלוח לי הודעה לווטסאפ, לימור.

**

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

ג'נט בלסקס עבדה עליי/לידה פעילה
לידה ראשונה טובה ומעצימה: חשוב לי לספר את הסיפור שלי

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה – להכניס נשימה אל תוך הדחיסות

מיליוני נשים עוברות בכל יום את תקופת ההיריון ואחרי לידה, אך אין אישה שלא מרגישה כיצד החיים שלה משתנים ללא היכר. בשינוי של ההורות יש משהו מבורך, שמתקרב לתחושת הנס או הבריאה, אך השינוי הזה מביא איתו גם אתגרים פיסיים ורגשיים, המפגישים עם תחושות לא צפויות או לא נעימות.

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה הוא הדרך להכניס נשימה, הקלה, ביטחון בהורות, ולהפחית שיפוטיות, ביקורת, הלקאה עצמית ונוקשות. תהליך הליווי עוזר לנשים לפתח חמלה עצמית, יכולת קבלה של המציאות ומודעות למחשבות ודפוסים שלא בעדן. הוא מסייע לרכך ולהיטיב עם החוויה ההורית ולהכניס הקלה, חיבור ומשמעות.

רוצה לשמוע עוד על תהליך הליווי? כל הפרטים נמצאים כאן. 

אשמח ללוות אותך,

לימור, יוצרת האתר.

4 Comments

  • Avatar

    יעל נוי

    תודה על השיתוף!!!!!!!!
    שומעים היום כל כך הרבה על לידות מעצימות טבעיות, ששוכחים עד כמה גם לידה עם אפידורל יכולה להיות מעצימה,ואפילו כייפית!! בדיוק כפי שתיארת- התחושה שאת לא עסוקה בכאבים ולא מעורפלת אלא נוכחת לחלוטין בשביל הילד שלך, נמצאת איתו ברגע החשוב ביותר עבורו ועבורך- בלידה.
    הלידה הראשונה שלי היתה טבעית, והתחושה היתה שלא הייתי יכולה להיות שם לחלוטין בשביל הבת שלי- בגלל שבנוסף אליה הייתי עסוקה גם בעצמי ובכאבים. הלידה השניה היתה עם אפידורל- והסיפור שלך מאוד דומה למה שחשתי איתו,
    יכולתי להיות שם בשבילו, לצחוק ולהתרגש תוך כדי צירי הלחץ, ושעה אחרי הלידה, להיות כבר אחרי הנקה ראשונה, לשבת על המיטה בחדר התאוששות- ולאכול המון שוקולדים עם התינוק ביד אחת וביתי הבכורה (האחות הגדולה!) ביד השניה. יסלחו לי חסידות הלידה הטבעית, אבל אני בהחלט מתכוונת לחזור על כך גם בפעם הבאה….

  • Avatar

    ענת רפופורט

    אני עברתי לידה קיסרית ואני יכולה לספר שהיתה לידה מעצימה וטובה.
    מה שאומר שהכל אפשרי 🙂

  • Avatar

    איילה

    איזה חמוד!!
    נולד יום אחרי יום ההולדת של בכורי, אני באופן אישי בעלת פוביה ממחטים אז אותי לא היו מצליחים לשכנע גם אם הייתי מתעלפת מכאבים:-]

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× איך אני יכולה לעזור לך?