חוויית לידה חיובית עם אפידורל וגז צחוק

מאת :

10 בינואר 2011 | 4 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

אהוד נולד בשבוע 42, ביום רביעי, 8/12, נר שמיני של חנוכה, בשעה שמונה וחצי בערב. עד אותו יום גורלי, התרגלתי לרעיון שהלידה לא תגיע בזמן צפוי והתינוק שלי הוא שיבחר עבורי מתי אעבור את מסע הלידה המשותף שלנו.

ההכנה הנפשית עד לאותו רגע היתה חשובה מאוד, זאת הבנתי בדיעבד. היא הביאה אותי ואת זוגי לידיעה שיש לקבל את תחילת הלידה ברוגע, לזהות אותה בזמן ובלי לחצים מיותרים של פחד מן הבאות.

ואכן, בערב יום שלישי, התחילו צירים קלים. מכיוון שזוהי לידה ראשונה, לא ידעתי כי אלו אכן ה-צ-י-ר-י-ם. בלילה, לפני שהלכנו לישון, יצאנו לסיבוב בשכונה עם הכלב, הטיול הלילי שלנו. בסביבות השעה 12:00 בלילה החלו צירים חזקים יותר וברב תמימותי חשבתי שאוכל אולי להרדם.

הצירים מתחזקים !!

כמובן שמיד כשנשכבתי במיטה הרגשתי אי נוחות אשר גרמה לי לקום ולהסתובב. נזכרתי בסיפורים של יולדות שאמרו שאם אינך יכולה להתרכז בקריאה או בעיסוק תוך כדי הציר, סימן שהוא מספיק חזק. מה שנשאר היה לראות שיש סדירות בזמנים וכי בין ציר לציר עוברות פחות מ-5 דקות. כמו בספרים.

בשעה 2:00 לפנות בוקר הבנתי שזהו זה, הערתי את בעלי והחלטנו לנסוע לבית החולים. הגענו לבית חולים רמב"ם ובשעה 3:00 חוברתי למוניטור שאישר את קיום הצירים. הייתי בפתיחה של 3 ס"מ עם מחיקה של 80%. קלאסי להתחלת לידה. קיבלתי חדר לידה בנחת, יכולתי להסתובב עדיין, לעשות מקלחות שעזרו לי מאוד, תרגילים עם כדור פיזיו.

לאחר שעתיים הצטרפה אימי ללידה. הגיעה מרוגשת מאוד אבל מיד נכנסה לעניינים ועזרה בצורה שלא ניתנת לתיאור. אעיר כאן, כי לא כל יולדת יכולה לצרף את אימה ללידה, אך משום שאמא שלי היא אחות טיפת חלב, אמא ל-4, סבתא ל-6 והעבירה קורסי הכנה ללידה, החלטנו יחד כי מקומה חיוני עימנו בלידה. וכך היה.

גז צחוק- צחוקים, הזיות וערפול חושים

הכל התנהל בשליטה עד השעה 8:00 בבוקר, אז החלו צירים כואבים יותר. הפתיחה היתה כבר 4.5 ומחיקה 90%. החלטתי כי אני רוצה לנסות להשתמש בגז צחוק (נייטרוקס). קיבלתי מסיכה וההשפעה היתה מיידית. לא סתם קוראים לגז הצחוק בשמו.. כל מי שהיה איתי בחדר לא הפסיק לצחוק מהשטויות שאמרתי שם. היו לי הזיות מטורפות שתועדו בוידאו. חוץ מזה שקצת צחוקים לא מזיקים לשחרור האוירה.

אכן, הגז צחוק עזר במשך 4 או 5 שעות. המיילדות התפלאו שזה עדיין משפיע כי בלידה ראשונה לא אופייני שהיולדת אכן נעזרת רק בזה. מצד שני, הלידה לא התקדמה מספיק והגעתי למצב שאני לא יכולה להוריד את המסיכה. ההרגשה היתה של ציר שלא נגמר. בנוסף, הרגשתי שאני לא נוכחת בלידה במלוא מובן המילה. הערפול היה חזק ובכל פעם שחזרתי לעצמי הייתי צריכה להזכר מה אני עושה בבית החולים. העניין איכזב אותי כי רציתי להיות שם עבורי ועבור הילד שלי. לעזור לו ולהרגיש אותו יוצא לאויר העולם.

שוכנעתי לקחת אפידורל

בשעה 13:00 הגיע מרדים והציע אפידורל. בתחילה לא שמעתי אותו כלל והוא התייעץ לגבי מצבי עם בעלי. הייתי מעורפלת כ"כ שחלמתי והזיתי. כלל לא שמתי לב שאני לא מפסיקה להיאנח. בסופו של דבר שוכנעתי כי אני כבר סובלת מידי ומתעייפת וכדאי לי לקבל אפידורל. למרות האכזבה הראשונית, התברר לי בשלב מאוחר יותר כי זו היתה ההחלטה הנכונה בזמן הנכון.

כל גופי רעד ממאמץ ומכאב וברגע שהאפידורל היה בגופי, הרגשתי רוגע הולך ומתגבר שהביא עימו הקלה עצומה. בעלי תמך בי ועודד אותי באופן יוצא דופן וזה ממש עזר לי להתגבר על ההרגשה שעפפה אותי. משלב זה הייתי בלידה וחוויתי אותה בעוצמה. יותר מכך, יכולתי להרגיש את התינוק מתקדם אל הפתח, לעזור לו בהתכוונות שלי, לזוז, והלידה אכן התקדמה בכל שעה יותר ויותר.

בסביבות 19:00 הייתי כבר בפתיחה  מלאה ועם מחיקה של 100%. הרגשתי צירי לחץ (רק את הלחץ ולא את הכאב בגלל האפידורל). המיילדת אמרה שניתן יהיה להתחיל ללחוץ עוד כשעה.

"זו לידה יפה שחבל לפספס"

בשעה 20:30 נכנסה מיילדת אחרת והכינה אותי ל"עבודה".. הראש כבר היה בפתח והתבקשתי להתחיל ללחוץ. אחרי לחיצה אחת ביקשה שאפסיק כי רצתה לקרוא למיילדת שליוותה אותי, בטענה ש"זוהי לידה יפה שחבל לפספס".

לאחר 5-6 לחיצות התינוק שלי יצא החוצה. ורוד ויפה, ערני וחזק!!! איזה פלא!!! בעלי היה עם עיניים מזוגגות מהתרגשות ואימי לא הפסיקה לתמוך ולהתפעל מהיופי של המסע הזה שעברנו.

לאחר הלידה היו לנו עוד שעתיים של המתנה שבהם ניצלתי את הזמן לנסות ולהניק בפעם הראשונה. כמובן שבין כל החוויות היתה גם זו חוויה קסומה ונהדרת. הילד המושלם שלי ינק בצורה כ"כ טבעית ונינוחה, כאילו זו לא הפעם הראשונה שלנו. כיף צרוף ואמיתי.

 ועכשיו לעצות ממני ליולדות לעתיד:

* קורס הכנה ללידה – חשוב והכרחי, מכל סוג שהוא. נותן ביטחון בזמן הלידה והידע שניתן שם עוזר לדרוש את מה שמגיע ונחוץ בזמן (כמו גז הצחוק שלא כולן מכירות, מלמד את שלבי הלידה כך שיש תחושת נינוחות רבה יותר שהכל בסדר ומתקדם כצפוי).

* לדעת לאיזה בית חולים הולכים כדי לתכנן הכל בנחת (את מה שניתן לפחות..).

* להכין תיק ללידה ולאשפוז בזמן (לפני שבוע 38) ולשים באוטו לכל מקרה. לא לשכוח לשים בתיק וזלין כי השפתיים מאוד מתייבשות מהנשימות של הלידה.

* לנשום – גם אם לא את הנשימות המפורסמות של לידה, להכניס הרבה אויר ברוגע בזמן הצירים. האוויר מרפא, מקל ועוזר להעביר את הציר בקלות. הוא גם מונע תקיעות של התהליך.

* לעשות מקלחות כמה שניתן. אם אפשר, שהבעל ייכנס איתך לחדר המקלחת ויתיז עבורך זרם מים על הגב. יש בכך אינטימיות נעימה והוא מרגיש חיוני.

* להתהלך כמה שיותר. ההליכה היא אשר קידמה לדעתי את תכיפות הצירים שלי.

* לא נעים לדבר על זה.. אבל חשוב לעשות חוקן לפני הלידה. מונע אי נעימויות מיותרות.

* והכי חשוב – לקחת את הכל בקלות !!! לא להבהל כי הכל מוקרן לתינוק. אמא רגועה ונושמת נותנת ביטחון לילד שלה והוא יוצא לאויר העולם ברוגע ובקלות רבה יותר.

מאחלת לכולכן לידה קלה וטובה, מעצימה וחוויתית!!!

 

לקריאת סיפורי לידה נוספים עם אפידורל

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

4 תגובות ל- “חוויית לידה חיובית עם אפידורל וגז צחוק”

  1. יעל נוי הגיב:

    תודה על השיתוף!!!!!!!!
    שומעים היום כל כך הרבה על לידות מעצימות טבעיות, ששוכחים עד כמה גם לידה עם אפידורל יכולה להיות מעצימה,ואפילו כייפית!! בדיוק כפי שתיארת- התחושה שאת לא עסוקה בכאבים ולא מעורפלת אלא נוכחת לחלוטין בשביל הילד שלך, נמצאת איתו ברגע החשוב ביותר עבורו ועבורך- בלידה.
    הלידה הראשונה שלי היתה טבעית, והתחושה היתה שלא הייתי יכולה להיות שם לחלוטין בשביל הבת שלי- בגלל שבנוסף אליה הייתי עסוקה גם בעצמי ובכאבים. הלידה השניה היתה עם אפידורל- והסיפור שלך מאוד דומה למה שחשתי איתו,
    יכולתי להיות שם בשבילו, לצחוק ולהתרגש תוך כדי צירי הלחץ, ושעה אחרי הלידה, להיות כבר אחרי הנקה ראשונה, לשבת על המיטה בחדר התאוששות- ולאכול המון שוקולדים עם התינוק ביד אחת וביתי הבכורה (האחות הגדולה!) ביד השניה. יסלחו לי חסידות הלידה הטבעית, אבל אני בהחלט מתכוונת לחזור על כך גם בפעם הבאה….

  2. ענת רפופורט הגיב:

    אני עברתי לידה קיסרית ואני יכולה לספר שהיתה לידה מעצימה וטובה.
    מה שאומר שהכל אפשרי 🙂

  3. איילה הגיב:

    איזה חמוד!!
    נולד יום אחרי יום ההולדת של בכורי, אני באופן אישי בעלת פוביה ממחטים אז אותי לא היו מצליחים לשכנע גם אם הייתי מתעלפת מכאבים:-]

Trackbacks/Pingbacks

  1. Tweets that mention חוויית לידה חיובית עם גז צחוק ואפידורל | נשים מדברות אמהוּת -- Topsy.com - 10/01/2011

    […] This post was mentioned on Twitter by limor levi ossmy, limor levi ossmy. limor levi ossmy said: לאביטל יש סיפור לידה חיובי לשתף אותנו ! והתמונה של הבן שלה ! איזה ממי, הא ? http://fb.me/QizDt0av […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם צריך הכנה רגשית לתקופה שאחרי הלידה?

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בדצמבר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, הכנה ללידה ולאמהות, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לאחרונה נפגשתי עם מספר אמהות שהיה להן ידע עצום על מה נשים מרגישות אחרי הלידה ובכל זאת הרגישו תחושות מאוד לא פשוטות בתקופת המעבר להורות. הבנתי שהייתה להן ציפייה להרגיש אחרת, מתוך הנחה שהידע הרב שיש להן יקנה להן מעין חסינות והן יחוו דברים באופן שונה מכולן.

המפגש איתן עורר בי שוב את השאלות:

*האם יש טעם להתכונן מבחינה רגשית לתקופה שאחרי הלידה?

*האם יש צורך לשמוע ולדעת מה נשים מרגישות בתקופה שאחרי הלידה?

*במה הכנה רגשית יכולה לסייע?

כאן גרים בכיף? | הזוגיות המשתנה בעידן ההורות

מאת : רותי שלו

25 באוקטובר 2011תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

בפינה החדשה, 'זוגית או אי זוגית', נשים על השולחן את אחד הנושאים הלוהטים והטעונים ביותר בחיים שלאחר לידה – הזוגיות המשתנה. באיזשהו אופן, מסתורי כמעט, נוצר איזה מן כיס אוויר שכזה בכל מה שקשור ליחסים הזוגיים בעידן ההורות.

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק א'

מאת : קרן פרידמן גדסי

24 בנובמבר 20106 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

יש משהו מאיים כאשר היא אומרת בקול רם שהרגישה חסרת אונים בלידה, שהיה שם פחד משתק, בדידות תהומית.

זה יכול לאיים על 'סיפור הלידה הטובה'. זה יכול לאיים על תחושת המוצלחות שהיא רוצה להחזיק בתוכה, אולי זה מאיים על התחושה שלה כלפי האיש שלה. אם תגיד שהרגישה לבד, מה זה אומר עליו ? הוא הרי היה כל כך מקסים בלידה וניסה לעזור, איך היא יכולה להגיד שהרגישה שם לבד?

"אני אפילו לא יודעת למה אני בוכה", היא אולי תאמר.