גז צחוק  ואפידורל הם שניים מהדברים שעזרו לי בלידה ולא תכננתי שיקרו, ולכן חשוב לי לספר לכן את הסיפור שלי. אהוד נולד בשבוע 42, נר שמיני של חנוכה. עד אותו יום גורלי, התרגלתי לרעיון שהלידה לא תגיע בזמן הצפוי והתינוק שלי הוא שיבחר עבורי מתי אעבור את מסע הלידה המשותף שלנו. ההכנה הנפשית עד לאותו רגע הייתה חשובה, ואת זה הבנתי בדיעבד. ההכנה הנפשית ללידה הביאה אותי ואת זוגי לידיעה שיש לקבל את תחילת הלידה ברוגע, לזהות אותה בזמן ובלי לחצים מיותרים.

ואכן, בערב יום שלישי, התחילו צירים קלים. מכיוון שזוהי לידה ראשונה, לא ידעתי כי אלו אכן ה-צ-י-ר-י-ם. בלילה, לפני שהלכנו לישון, יצאנו לסיבוב בשכונה עם הכלב, הטיול הלילי שלנו. בסביבות השעה 12:00 בלילה החלו צירים חזקים יותר וברב תמימותי חשבתי שאוכל אולי להירדם.

הגעתי לבית החולים בפתיחה של 3 ס"מ. קלאסי להתחלת לידה

כמובן שמיד כשנשכבתי במיטה הרגשתי אי נוחות אשר גרמה לי לקום ולהסתובב. נזכרתי בסיפורים של יולדות שאמרו שאם אינך יכולה להתרכז בקריאה או בעיסוק תוך כדי הציר, סימן שהוא מספיק חזק. מה שנשאר היה לראות שיש סדירות בזמנים וכי בין ציר לציר עוברות פחות מ-5 דקות. כמו בספרים.

בשעה 2:00 לפנות בוקר הבנתי שזהו זה, הערתי את בעלי והחלטנו לנסוע לבית החולים. הגענו לבית חולים רמב"ם ובשעה 3:00 חוברתי למוניטור שאישר את קיום הצירים. הייתי בפתיחה של 3 ס"מ עם מחיקה של 80%. קלאסי להתחלת לידה. קיבלתי חדר לידה בנחת, יכולתי להסתובב עדיין, לעשות מקלחות שעזרו לי מאוד, תרגילים עם כדור פיזיו.

לאחר שעתיים הצטרפה אמא שלי ללידה. הגיעה מרוגשת מאוד אבל מיד נכנסה לעניינים ועזרה בצורה שלא ניתנת לתיאור. אעיר כאן, כי לא כל יולדת יכולה לצרף את אימה ללידה, אך משום שאמא שלי היא אחות טיפת חלב, אמא ל-4, סבתא ל-6 והעבירה קורסי הכנה ללידה, החלטנו יחד כי מקומה חיוני עימנו בלידה. וכך היה.

הצירים כאבו ורציתי לנסות גז צחוק בלידה. זה עזר לשחרור האווירה, אבל הרגשתי שאני לא נוכחת

הכל התנהל בשליטה עד השעה 8:00 בבוקר, אז החלו צירים כואבים יותר. הפתיחה הייתה כבר 4.5 ומחיקה 90%. החלטתי כי אני רוצה לנסות להשתמש בגז צחוק (נייטרוקס). קיבלתי מסיכה וההשפעה הייתה מידית. לא סתם קוראים לגז הצחוק בשמו. כל מי שהיה איתי בחדר לא הפסיק לצחוק מהשטויות שאמרתי שם. היו לי הזיות מטורפות שתועדו בווידאו. חוץ מזה שקצת צחוקים לא מזיקים לשחרור האווירה.

אכן, הגז צחוק עזר במשך 4 או 5 שעות. המיילדות התפלאו שזה עדיין משפיע כי בלידה ראשונה לא אופייני שהיולדת אכן נעזרת רק בזה. מצד שני, הלידה לא התקדמה מספיק והגעתי למצב שאני לא יכולה להוריד את המסיכה.

ההרגשה הייתה של ציר שלא נגמר. בנוסף, הרגשתי שאני לא נוכחת בלידה במלוא מובן המילה. הערפול היה חזק ובכל פעם שחזרתי לעצמי הייתי צריכה להיזכר מה אני עושה בבית החולים. העניין אכזב אותי כי רציתי להיות שם עבורי ועבור הילד שלי. לעזור לו ולהרגיש אותו יוצא לאוויר העולם.

הייתי מעורפלת ובהזיות, והחלטתי להיעזר באפידורל

בשעה 13:00 הגיע מרדים והציע אפידורל. בתחילה לא שמעתי אותו כלל והוא התייעץ לגבי מצבי עם בעלי. הייתי מעורפלת כ"כ שחלמתי והזיתי. כלל לא שמתי לב שאני לא מפסיקה להיאנח. בסופו של דבר שוכנעתי כי אני כבר סובלת מידי ומתעייפת וכדאי לי לקבל אפידורל. למרות האכזבה הראשונית, התברר לי בשלב מאוחר יותר כי זו הייתה ההחלטה הנכונה בזמן הנכון.

כל גופי רעד ממאמץ ומכאב וברגע שהאפידורל היה בגופי, הרגשתי רוגע הולך ומתגבר שהביא עימו הקלה עצומה. בעלי תמך בי ועודד אותי באופן יוצא דופן וזה ממש עזר לי להתגבר על ההרגשה שאפפה אותי. משלב זה הייתי בלידה וחוויתי אותה בעוצמה. יותר מכך, יכולתי להרגיש את התינוק מתקדם אל הפתח, לעזור לו בהתכוונות שלי, לזוז, והלידה אכן התקדמה בכל שעה יותר ויותר.

בסביבות 19:00 הייתי כבר בפתיחה  מלאה ועם מחיקה של 100%. הרגשתי צירי לחץ (רק את הלחץ ולא את הכאב בגלל האפידורל). המיילדת אמרה שניתן יהיה להתחיל ללחוץ עוד כשעה.

לאחר חמש לחיצות התינוק שלי יצא וורוד, יפה וריחני

בשעה 20:30 נכנסה מיילדת אחרת והכינה אותי ל"עבודה". הראש כבר היה בפתח והתבקשתי להתחיל ללחוץ. אחרי לחיצה אחת ביקשה שאפסיק כי רצתה לקרוא למיילדת שליוותה אותי, בטענה ש"זוהי לידה יפה שחבל לפספס".

לאחר 5-6 לחיצות התינוק שלי יצא החוצה. ורוד ויפה, ערני וחזק!!! איזה פלא!!! בעלי היה עם עיניים מזוגגות מהתרגשות ואימי לא הפסיקה לתמוך ולהתפעל מהיופי של המסע הזה שעברנו.

לאחר הלידה היו לנו עוד שעתיים של המתנה שבהם ניצלתי את הזמן לנסות ולהניק בפעם הראשונה. כמובן שבין כל החוויות הייתה גם זו חוויה קסומה ונהדרת. הילד המושלם שלי ינק בצורה כ"כ טבעית ונינוחה, כאילו זו לא הפעם הראשונה שלנו. כיף צרוף ואמיתי.

**

כתבה: אביטל שנהר חיימי

**

ליווי רגשי לנשים בהריון

תקופת ההריון היא תקופה ייחודית, עוצמתית, מרגשת, אך גם יכולה להעלות קשת של רגשות שלא קל להתמודד איתם- בלבול, חוסר אונים, תסכול, אכזבה, קנאה, שלא תכננת להרגיש.

ליווי רגשי בהריון יכול לייצר עבורך מרחב בטוח שבו מותר להרגיש את הכול, גם את הרגשות בהם את מתביישת ולא מספרת עליהם לאף אחד. מרחב לצחוק ולבכות בו, לגלות את עצמך, להיות מי שאת ולקבל כלים חדשים להתמודדות עם מה שקשה לך ומאתגר.

אשמח לעזור לך בהתמודדות עם מה שאת עוברת, את יכולה לקרוא את הפרטים על תהליך הליווי וליצור איתי קשר.