זהו מכתב לאמא שנפטרה, שנכתב על ידי אם צעירה, שמתמודדת עם אובדן של אמה במשך שנים – תוך כדי גידול ילדיה. דרך המילים היא משתפת בתחושות של געגוע לאמא, התמודדות יומיומית עם החסר, שאלות שנותרו פתוחות, ומורכבות הרגש כשהופכים להורה בלי שיש את ההורה שלך לצידך.
זהו טקסט שמדבר אל כל מי שאיבדה אמא, והגעגועים עולים במיוחד ביום המשפחה.
געגוע לאמא: אני יודעת שאת שומרת עליי ועל המשפחה
אמא, כמה את חסרה לי.
כבר שנים שאני יודעת שארשום לך את מה שמקנן בליבי,
בחיי, בנשמתי, בעצמותיי, בגופי, במחשבותיי –
מאז שאת לא פה.
אני עצמי הפכתי לאימא ובכך הפכת לסבתא.
הפז"מ האימהי שלי מתארך לו מיום ליום.
הנכדה הגדולה שלך תחגוג את גיל 7 בקרוב מאוד והנכד הקטן יותר שלך, יהיה בן 4 בעוד חצי שנה בערך.
אמא, הילדים קיבלו השבוע מהגן ומבית הספר הזמנות לחגיגת יום המשפחה.
ואני – אני לא מוצאת מנוחה.
יש לי כל כך הרבה מה להגיד, אבל המילים – יוצאות לאט ובזהירות.
אני יודעת – או רוצה להאמין- שאת יודעת הכל.
שאת שומרת עליי ועל משפחתי ואחיי – ילדייך, משפחתך, על היקרים לך מכל.
אני מתגעגעת אלייך, רוצה לשמוע איך היה לך להיות אמא שלי
יותר מאלף שאלות עלו לי אלייך בשנים האחרונות.
את בטוח שומעת וגם עונה- אבל אני שואלת ומחכה לתשובה- לסימן.
אני כותבת והבטן מתהפכת.
קשה להכיל מחשבות ורגש על אדם שלא נמצא באופן מוחשי.
קשה לערבב פיזיות עם ריק- הריק שקיים אצלי עמוק בפנים.
החלל שחסר שאף פעם לא יתמלא.
אמא, אלף שאלות לי אלייך: איך הייתי בינקותי?
איך היה להיות אמא שלי?
האם הנקת אותי?
איזה קשיים היו לך בתור אם צעירה?
כמה אבא היה מעורב כהורה ל-2 תינוקות קטנים?
מתי יצאה לי שן ראשונה?
ועוד אינספור שאלות.
הדמיון עובד ללא הפסקה.
אם רק היית – הייתי מניחה על כתפך את ראשי בסופו של יום קשה.
אם רק היית – הייתי מחבקת אותך ומקבלת חיבוק אוהב ותומך.
אם רק היית – הייתי מתייעצת, נעזרת, אולי גם לעיתים מתלוננת – כמו כולן.
מכתב לאמא שנפטרה: אני יודעת שאת צופה בי ומקווה שאת גאה בי
אמא, אני יודעת שאת רואה אותי ומקווה שאת גאה בי.
אולי את שואלת לפעמים, אולי תמהה – על דרך ההורות שלי.
אמא, כמה את חסרה.
האמהות שלי החזירה אותי שוב לילדה שלך. הבת שלך.
היום אני אמא של ליאב ועומרי – ששומעת את המילה "אמא" כמעט 24 שעות ביממה.
בכל פעם – מתמלאת ברגשות עצומים לילדיי,
ובאותו הזמן מוצפת ברגשות חמלה על עצמי, על כך שלא יכולה לומר כבר מעל 16 שנה את המילה "אמא" בהקשר האישי שלי.
אמא, אני אמא שאוהבת את ילדיה אהבה ללא גבולות,
אך לא פעם נתקפת חרדה ופחד – מלא להיות.
אני אמא שנותנת מעצמה ככל אם אחרת –
אך בתוכי, אני יודעת שאני לא ככל אם אחרת.
אני מגוננת – אך חרדה ליום שבו "תעלם".
אמא, אני אוהבת אותך ומדברת איתך יום יום.
ידעתי עם השנים לבנות לעצמי חומה מגנה.
חומה שתגן על הצרכים שלי כאם,
על השאלות והתובנות שלי כאם.
יש לי חברות מקסימות ותומכות,
יש לי דודה מקסימה – גיסתך,
אך אין מזור לחסרונך.
אני אשקר אם אומר שכשאני שומעת מכרה בגילי מדברת עם אמא שלה –
משהו בי לא מתכווץ.
הפכתי להיות שגרירה של כל האמהות שחיות בלי אמא,
גם כשחברותיי מקטרות – אני רק שותקת, ומבינה.
אמא, את יודעת – אני מדברת איתך יום-יום.
אני אוהבת אותך.
ואוכל לכתוב עוד ועוד – יש לי כל כך הרבה לומר.
יום משפחה שמח.
** מוקדש לכל האמהות שאיבדו אמהות, שחיות את ההורות מתוך היתמות.
(מוקדש באהבה לרינת, אפרת, אמי ואליעד)