אמא, כמה את חסרה לי
אמא, כמה את חסרה לי.
אמא יקרה, כבר שנים אחדות שאני יודעת שארשום לך את מה שמקנן/מתחולל בליבי, בחיי, בנשמתי, בעצמותיי, בגופי, במחשבותיי מאז שאת לא פה.
אמא, אני עצמי הפכתי לאימא ובכך הפכת לסבתא. הפז"מ האימהי שלי מתארך לו מיום ליום. הנכדה הגדולה שלך תחגוג את גיל 7 בקרוב מאוד והנכד הקטן יותר שלך, יהיה בן 4 בעוד חצי שנה בערך.
אמא, הילדים קיבלו השבוע מהגן ומבית הספר הזמנות לחגיגת יום המשפחה. ואני – אני לא מוצאת מנוחה.
אמא, יש לי כ"כ הרבה מה להגיד והמילים – הן יוצאות לאט ובזהירות. אני יודעת או רוצה לחשוב שאת יודעת הכל. אני יודעת ורוצה לחשוב שאת שומרת עליי ועל משפחתי ואחיי – ילדייך, משפחתך, על היקרים לך מכל.
אמא, יותר מאלף שאלות עלו לי בשנים האחרונות. את בטוח שומעת וגם עונה, אך אני שואלת ומחכה לתשובה, לסימן.
אם רק היית פה
אמא, אני כותבת והבטן מתהפכת. קשה להכיל מחשבות ורגש על אדם שלא נמצא באופן מוחשי, קשה לערבב פיזיות עם ריק, הריק שקיים אצלי עמוק בפנים, החלל שחסר שאף פעם לא יתמלא.
אמא, אלף שאלות לי אלייך: איך הייתי בינקותי? איך היה להיות אמא שלי? האם הנקת אותי? איזה קשיים היו לך בתור אם צעירה? כמה אבא היה מעורב כהורה ל-2 תינוקות קטנים? מתי יצאה לי שן ראשונה? ועוד אינספור שאלות.
אמא, הדמיון עובד ללא הפסקה. אם רק היית, הייתי מניחה על כתפך את ראשי בסופו של יום קשה. אם רק היית, הייתי מחבקת אותך ומקבלת חיבוק אוהב ותומך. אם רק היית, הייתי מתייעצת/נעזרת/ אולי גם לעיתים מתלוננת (כמו כולן).
אמא, אני יודעת שאת צופה בי ומקווה שאת גאה. אולי גם לעיתים שואלת, או תמהה על אופי/דרך ההורות שלי.
אמא, כמה את חסרה. האמהות שלי החזירה אותי להיות הילדה שלך, הבת שלך. היום אני אמא של ליאב ועומרי – ששומעת את המילה אמא כמעט 24 שעות ביממה ובכל פעם – מתמלאת ברגשות עצומים של אהבה לילדיה, ויחד עם זה מוצפת ברגשות חמלה על עצמה על כך שלא יכולה לומר כבר מעל 16 שנה את המילה אמא בהקשר האישי שלה. אמא שאוהבת את ילדיה אהבה ללא גבולות, אך לא פעם נתקפת חרדה ופחד – מלא להיות ! אמא שנותנת מעצמה ככל אם אחרת – אך בתוכה יודעת כי היא לא ככל אם אחרת, אמא שמגוננת על ילדיה ככל אם – אך חרדה ליום שבו "תעלם".
אמא, אני אוהבת אותך
אמא, ידעתי עם השנים לבנות לעצמי חומה מגינה. חומה שתגן על הצרכים שלי כאם, על השאלות והתובנות שלי כאם. יש לי חברות מקסימות ותומכות, יש לי דודה מקסימה (גיסתך), אך אין מזור לחסרונך.
אמא. אני אשקר אם לא אומר שכשאני שומעת חברה או מכרה בת גילי משוחחת עם אמה – או קוראת לה, אני מרגישה שנשמתי יוצאת ממני מרוב קנאה. הפכתי להיות שגרירת האמהות – לחברות שלי – המקטרות על אמהותיהן.
אמא, אני מדברת איתך יום-יום,את לבטח יודעת.
אמא, אוכל לרשום, ולרשום, יש לי עוד הרבה לומר.
אמא, אני אוהבת אותך.
יום משפחה שמח.
מוקדש לכל האמהות שאיבדו אמהות (גם אבות) וחיות את ההורות תוך למידה והסתגלות ומתוך היתמות…………(מוקדש באהבה לרינת, אפרת,אמי ואליעד)
שולחת חיבוקים ואיחולי הצלחה.
אולי יעניין אותך לבדוק את האופציה לליווי רגשי אחרי לידה ובהורות, וגם את הפוסט:
האבל על אמא התפרץ אחרי הלידה
כתבה במאקו על אמהות ללא אמהות
18 Comments
אוסי
וואו!!!!!!!!!!!
אין מילים.
חיבוק גדול.
מיטל
תודה אוסי. חיבוק חזרה.
אפרת
אחותי…הרסת אותי לגמרי…
לימור לוי אוסמי
תודה שכתבת ובחרת לשתף.
קראתי ובכיתי,
שולחת חיבוק ענק ענק
רינת בן עטר
כפרה עלייך…אוהבת אותך מיליונים….
שושי
לקח לי קצת זמן להצליח להרגע ולהגיב
את גדולה שהצלחת להביא את הדברים על הכתב
כתבת את מה שיש לי בלב מאז שנולדו לי שני ילדיי בת 4 ובן 3 חודשים ואימי לא הספיקה להכיר
אילו הייתי יודעת שילדיי ירגישו כלפיי את מה שאני מרגישה לאימי אז הצלחתי בתפקידי
חיזקי ואימצי,
אני מרגישה שכאילו מצאתי אחות שותפה לרגעים הקשים
תודה
אורי
לאחיניתי היקרה מרגש מאד . מוקדש לך ולכל אחת ואחד שנמצא בסיטואציה כזו http://www.youtube.com/watch?v=EUZKKx1Hhfc
אפרת
תודה שהצלחת לשים הכל במילים.
ליאת
אחרי כל הדמעות שזלגו מעיניי כעת אני מצליחה לכתוב לך שאת פשוט גדולה מהחיים ואני גאה בך!!! באמהות המדהימה שיש בך ובכל מה שאת מעניקה לילדייך המדהימים הן מבחינה ריגשית והן מבחינה חומרית – תובנה אהבה חום ורוך…….
חיזקי ואימצי ………אוהבת אותך הכי בעולם…. (אפילו הצלחת לרגש את טוש)
שירלי יהלום כהן
עם עיניים מוצפות דמעות חייבת לומר לך שריגשת אותי עד לנימי נשמתי! הצלחת להביע בצורה כל כך יפה אמיתית ומוחשית את האובדן שלך… אך גם מתוך האובדן הזה התפתחת להיות מי שאת היום, ועם תובנות חכמות ונכונות כל כך… בטוחה שאת אמא נפלאה!
מאחלת לך רק אושר ושמחה.
חני יעקובוב
אוי אוי אוי כמה מזדהה , כאילו אני כתבתי את זה, זהו יום האם הראשון שלי, ויום האם הראשון שאני לא מפסיקה לבכות , לא יכולה ולא רוצה להפסיק, רוצה לכאוב את האובדן ….אמא אמא כמה געגועים ואיזו הרגשת החמצה….מבינה אותך מאוד ומזדהה אין הרבה מילים, כי אין מה שישלים את החסר….
דנה קנטר
לצערי אני מבינה בדיוק מה שאת אומרת. גם אימי נפטרה לפניי הרבה שנים, הרבה לפניי שלאחותי או לי היו ילדים ( כשחושבים על זה היינו ילדות בעצמנו) . אני מתגעגעת לאמא שלי כמעט מידי יום ותוהה איך היה אם היא הייתה פה, וכמה היא הייתה שמחה להכיר את הנכדים שלה אבל… אני מספרת לילד שלי על סבתא שלו,סבתא רחל שהייתה רופאה וכלכך אהבה ילדים אבל הוא קטן מידי מלהבין אז אני מנסה להיות לו אמא כמו שאמא שלי הייתה לי .
מיטל
תודה על כל התגובות המרגשות….מחמם את הלב תחושת ההזדהות העצומה הזו….
אשמח אם תפיצו…………..בטוח שיש עוד אימהות שצריכות לקרוא………….
לימור, תודה על שנתת את הבמה……………..
לימור לוי אוסמי
מיטל, בשמחה גדולה,
תודה על כתיבה נפלאה ומרגשת.
תמשיכי לכתוב !
שירן
שתדעי מאמי אני אוהבת אותך המון המון……….
את אדם מאוד חזק אני לא מכירה אנשים כמוך………
מי ייתן שתמיד תהיי מאושרת עם משפחתך…….
שתזכי לראות את את נכדייך ונינייך בעזרת השם…….
ותמדי תמיד תהיו בריאים…נשיקות
מיטל
תודה נשמתי
אוהבת גם……………..
אורנה
רק להגיד תודה שהצלחת לנסח בצורה כל כך מדוייקת את מה שאני מרגישה כל יום
מיטל
לכל הבנות שהגיבו על הPOST…מה דעתכן להזיז עיניינים קדימה….לכולנו מכנה משותף מסויים….ולהיות אם ללא אם הוא כן BIG DIL…ומי כמוכן יודע כמה זה BIG DIL…ויש ההממווווןןןןןןן מה לדבר על זה בינינו….
למי שיש רעיונות – אשמח לשמוע……
cohen.home@gmail.com
או בפייסבוק – מיטל כהן (כהן-ברו)