אם את מאוכזבת ממין העובר- את לא לבד. פה תוכלי לקרוא טקסט מרגש ובסופו דרכים להתמודדות.
מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי שתהיה לי בת. רק אחת. כל השאר לא משנה- העיקר שתהיה בת אחת.
בת – עם קוקיות בשיער.
בת – שה-כ-ל אצלה יהיה ורוד.
בת – שתשב לצייר איתי ונלך יחד לשופינג.
בת – עם גרבי מלמלה ונעלי לכה אדומות.
בהריון הראשון והשני חשבתי שיש סיכוי לבת, אבל יצא בן
בהריון הראשון חשבתי שיש סיכוי לבת, אך יצא בן.
חמותי חזתה זאת מראש. אמרה לי- "בטוח יהיה לך בן!" וכך היה.
עם ילד ראשון לא היה לי משנה מה יוצא. העיקר שיהיה בריא.
כמובן שמחתי, התרגשתי, מכל החוויה של האימהות בפעם הראשונה, וכמובן יצא בן מקסים!
אך, בסתר ליבי, המשכתי לקוות שתהיה ליבת.
בהריון השני שוב חשבתי שיש לי סיכוי לבת. הפעם קיוויתי הרבה יותר.
אך איכשהו הלב שלי אמר – זה שוב בן. וגם חמותי שוב ניבאה לי בן. ואכן צדקה.
יצא שוב בן.
הפעם התאכזבתי.
יצאתי מחדר הרופא לאחר השקיפות העורפית בשמחה שמהולה בעצב- ישוב בן, אך העיקר שהוא בריא!
בן מקסים! באמת! ואני לא סתם אומרת כי אני אמא שלו (אני לא משוחדת בכלל…).
אבל בלי קוקיות ובלי ורוד.
בהריון שלישי: איך עושים בת? הקפדתי על ימים, תנוחות ועשיתי הכנה רוחנית
בהריון השלישי, אמרתי זהו.
עכשיו יש לי סיכוי לבת אחרי 2 בנים.
בטוח תצא לי בת!
קראתי מרשמים לתזונה, התעדכנתי בטבלה הסינית, המנבאת את מין היילוד.
הקפדתי על ימים ותנוחות וטמפ' והכנה רוחנית ונפשית והתכווננות ומחשבות ורודות.
אפילו חמותי אמרה שהפעם היא לא יודעת מה ייצא.
אמא שלי הלכה לאיזה מנבא ידוע- שניבא בת.
הכל היה מוכן ומסודר.
אפילו שם מושלם לבת חיכה בהמתנה.
ואז הלכתי לשקיפות העורפית.
הרופא שאל אותי מה יש בבית, ואמרתי: 2 בנים.
אז הוא שאל אם שלחתי הפעם את בעלי לקורס הכנה לבנות?
אמרתי שלא, אך נקווה לטוב.
עוד הייתי אופטימית.
הרופא אמר:"יש לך בן שלישי". באותו רגע משהו בי התמוטט
אחרי 5 דקות ארוכות של בדיקה-
כולי במתח, מקשיבה בחצי אוזן על ההסברים מסביב,
הוא אומר לי: "היית צריכה לשלוח את בעלך לקורס. יש לך בן".
באותו רגע משהו בי התמוטט.
כל התקוות, המשאלות, הציפיות קרסו. כ
בר לא הקשבתי לאף מילה שהוא אמר אחר כך.
במעורפל, הבנתי שהכל בסדר, אבל המחשבות כבר התרוצצו להן- זה בן!
עוד בולבול, ברית, בגדים כחולים ואפורים.
עןד כלי תחבורה בכל הגדלים, מאה כדורים שמסתובבים בין הרגליים, ועוגת יום הולדת בצורת מגרש כדורגל.
דווקא ניסיתי בובות וקניתי מטבח לשחק,
והראיתי להם את סינדרלה והיפהפייה הנרדמת,
וקניתי בגדים אדומים, ועשיתי להם קוקו בשיער.
אבל אין מה לעשות, הגנים עושים את שלהם- והכדורגל, פיראטים, סמי הכבאי וספיידרמן ניצחו, ובגדול.
ו-3 ילדים זה בחלט מכובד, ולא נראה לי שיהיו עוד. ויצא עוד בן.
יצא שוב בן: אני מתביישת להודות, אבל הפעם בכיתי ממש
יצאתי מהבדיקה, והפעם- אני מתביישת להודות- בכיתי. בכיתי ממש.
כל הדרך הביתה. בכי תמרורים.
בכי שהכיל בתוכו את האכזבה, הצער וההפסד של כל הוורודים שתכננתי לקנות.
תוך כדי הבכי, אני אומרת לעצמי- איזה מטומטמת אני. מה אני בוכה?
מה אני מרגישה אכזבה ממין העובר?
אני צריכה להודות שהעובר בריא, שיש לי ילדים כאלה מקסימים ובריאים!
מה זה משנה מה המין, העיקר הבריאות! העיקר שבורכתי בילדים!
כעסתי על עצמי שאני בוכה.
אבל לא הצלחתי לעצור את הדמעות.
הן פשוט יצאו. ויצאו. ויצאו.
כשהגעתי הביתה- הפסקתי לבכות. החלטתי שיותר אני לא בוכה!
ובאמת מאז לא בכיתי.אבל בלב נשארתי עם אכזבה גדולה.
כל המשפחה והחברים מיד ניסו לנחם אותי.
כשסיפרתי להם מה יצא, הם אמרו: "לא נורא, העיקר הבריאות".
הם התכוונו לטוב אבל המשפט הזה כל כך הרגיז אותי.
מה לא נורא? צריך לומר 'יופי, נפלא, מזל טוב!'
אכזבה ממין העובר: רציתי להגן על העובר שלי, כדי שלא ירגיש לא רצוי
פתאום התעשתתי.
רציתי להגן עליו מפני האכזבה שלי, לא רציתי שחלילה ירגיש שהוא לא רצוי.
החלטתי שיותר אני לא עצובה.
צריך פשוט לשמוח שבא תינוק, אפילו שהוא בא עם בגדים כחולים.
גם היו לי כמה חודשים טובים להתרגל לרעיון,
לעבד אותו בראש ואפילו לקבל אותו.
רק אמרתי לבעלי שעכשיו צריך לקנות כלבה הביתה- שתאזן קצת את יחסי הכוחות.
יצא בן שלישי מקסים!
כשהוא יצא. ההתאהבות היתה מיידית!
כל העולם ומלואו היה בתינוק היפהפה הזה!
ושכחתי לגמרי שהוא "בן".
זה היה כל כך לא חשוב פתאום, ומאז האהבה אליו רק מתעצמת וגדלה.
ואני- אני שמחה!
יש לי שלושה בנים, נפלאים ומקסימים, שלא אחליף אותם בשום בת שבעולם.
רק שחברה מבשרת לי שהיא בהריון עם בת,
אני שמחה סוף סוף יש לי תירוץ להסתובב באגף היפה, הגדול והורוד! של החנויות.
מילה מאשת מקצוע: איך להתמודד עם אכזבה ממין העובר?
אני עובדת לא מעט עם נשים שמאוכזבות ממין העובר שלהן- לא משנה אם יש להן בנים או בנות – והמשותף ביניהן הוא אכזבה עמוקה, לצד דאגה גדולה לגבי האם העובר ירגיש את מה שהן מרגישות, והאם הן יתחברו אל העובר כמו שהיו רוצות להתחבר.
לא משנה אם האכזבה ממין העובר מגיעה אחרי הריון ראשון, שני, שלישי או רביעי, האכזבה היא אכזבה- היא רגש שאת מרגישה אותו, ולרגש הזה יש מקום. מותר לך להרגיש אותו, ויש לך סיבה טובה להרגיש אותו.
מותר לך לבכות עכשיו, מותר לך להתעצב, מותר לך לכעוס, מותר לך לחשוב על העובר שרצית ולא יקרה – מותר לך. מה שאת מרגישה הוא אמיתי וכואב.
לפעמים (לרוב) לאנשים מסביבך יהיה קשה להבין או לקבל את האכזבה שלך, אולי אפילו בן הזוג לא יבין למה את מגיבה ככה. זה עדיין לא אומר שלאכזבה שלך אין מקום. את בהחלט לא לבד בזה!
אם תחשבי על זה, העובר שרצית – את חלמת עליו, פינטזת עליו, לפעמים מאז שהיית ילדה. רצית להגשים משהו בתוכך, איזה חלום וכמיהה שהייתה לך – ועכשיו, פגשת במציאות אחרת. וזה באמת לא קל, וזה לוקח זמן להתגבר, להסתגל, להתמודד, לעכל.
תני לעצמך את הזמן שאת צריכה כדי לבכות ולהתאבל (כן, זו מילה קשה בהקשר של הריון בריא, אבל זה מה שאמהות מרגישות), זה ממש בסדר לבכות עכשיו.
עצם הדאגה שלך לזה שהעובר ירגיש, שלא תתחברי – כבר מעידה על אהבה וחיבור. את רוצה שיהיה לו טוב, את רואה אותו, את דואגת לו כמו אמא.
כאן, למטה, תוכלי לראות סרטונים שהכנתי על אכזבה ממין העובר, בעקבות העבודה שלי עם נשים ועם מה שמטריד אותן באכזבה ממין העובר. את מוזמנת לצפות, להכין טישו, לחוות את הרגשות שעולים בך.
אחרי הסרטונים, תוכלי לקרוא למטה שיתופים של נשים ודיונים על אכזבה ממין העובר, כדי שתוכלי להרגיש לא לבד.
אם יש רצון וצורך בתהליך ליווי/ טיפול איתי, כדי להבין מה את מרגישה ולמצוא דרך להתמודד, לעכל ולהתחבר אל העובר, את מוזמנת ליצור קשר, בשמחה.
לימור לוי אוסמי,
מטפלת רגשית בנשים ואמהות, בגישת cbt-act
כתבי לי בווטסאפ
סרטונים ומידע נוסף על התמודדות עם אכזבה ממין העובר
דיונים ושיתופים של אמהות על אכזבה ממין העובר
כאן יש שיתופים מאוד מעניינים על הכמיהה לבת ומה עומד מאחוריה.
תלחצו על הקישור, ותראו את התגובות של אמהות לשאלה הזאת:
כאן יש שיתוף מרגש של אמא, שמאוד רצתה בת, אבל יצא לה בן.
כשתלחצו על הקישור, יופיע השיתוף המלא (בתמונה יש רק חלק ממנו)
היא משתפת איך היא הרגישה והתמודדה, ויש גם לא מעט תגובות על השיתוף שלה:
