יצא שוב בן …

מאת :

4 בפברואר 2011 | 29 תגובות

כשהלכתי בהריון השלישי לשקיפות העורפית, הרופא שאל אותי מה יש בבית ואמרתי "2 בנים". הוא שאל אם שלחתי הפעם את בעלי לקורס הכנה  לבנות ואמרתי שלא, אך נקווה לטוב… עוד הייתי אופטימית…

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי שתהיה לי בת. רק אחת, וכל השאר לא משנה. העיקר שתצא בת.

בת… עם קוקיות בשיער…

בת…שה-כ-ל אצלה יהיה ורוד…

בת…שתשב לצייר איתי ונלך יחד לשופינג…

בת…עם גרבי מלמלה ונעלי לכה אדומות…

בהריון הראשון קיוויתי, אך יצא בן. חמותי חזתה זאת מראש…אמרה לי- "בטוח יהיה לך בן !" וכך היה.

ילד ראשון זה לא ממש משנה מה יוצא. העיקר שיהיה בריא. כמובן שמחתי, התרגשתי, מכל החוויה של האימהות בפעם הראשונה, וכמובן יצא בן מקסים ! אך בסתר ליבי, המשכתי לקוות…

בהריון השני שוב קיוויתי, אפילו קצת יותר, הרבה יותר, אך איכשהוא ליבי אמר לי שזה שוב בן. וגם חמותי שוב ניבאה לי בן…תראי שיצא לך עוד בן, בטוח !  ואכן צדקה.  יצא שוב בן. הפעם התאכזבתי. יצאתי מחדר הרופא לאחר השקיפות העורפית בשמחה מהולה בעצב- שוב בן, אך העיקר שהוא בריא !!!

בן מקסים! באמת ! ואני לא סתם אומרת כי אני אמא שלו…(אני לא משוחדת בכלל…) אבל בלי קוקיות…

ובלי ורוד….

בהריון השלישי, אמרתי זהו. עכשיו בטוח תצא בת ! קראתי מרשמים לתזונה, התעדכנתי בטבלה הסינית המנבאת את מין היילוד, הקפדתי על ימים ותנוחות וטמפ' והכנה רוחנית ונפשית והתכווננות ומחשבות ורודות ! אפילו חמותי אמרה שהפעם היא לא יודעת מה יצא… אמא שלי הלכה לאיזה מנבא ידוע- שניבא בת…

הכל היה מוכן ומסודר. אפילו שם מושלם לבת חיכה בהמתנה…

ואז הלכתי לשקיפות העורפית… הרופא שאל אותי מה יש בבית, ואמרתי 2 בנים. אז הוא שאל אם שלחתי הפעם את בעלי לקורס הכנה  לבנות ? ואמרתי שלא, אך נקווה לטוב… עוד הייתי אופטימית…

אחרי 5 דקות ארוכות של בדיקה- כולי במתח מקשיבה בחצי אוזן על ההסברים מסביב, הוא אומר לי- היית צריכה לשלוח את בעלך לקורס.. יש לך בן…

באותו רגע משהו בי התמוטט. כל התקוות, המשאלות, הציפיות קרסו…כבר לא הקשבתי לאף מילה שאמר אח"כ… במעורפל הבנתי שהכל בסדר, אבל  המחשבות כבר התרוצצו להן…זה בן !

עוד בולבול… עוד ברית… עוד בגדים כחולים ואפורים… עוד כלי תחבורה בכל הגדלים… עוד מאה כדורים שמסתובבים בין הרגליים… עוד עוגת יום הולדת בצורת מגרש כדורגל…

דווקא ניסיתי בובות…וקניתי מטבח לשחק…והראתי להם את סינדרלה והיפהפיה הנרדמת…וקניתי בגדים אדומים, ועשיתי להם קוקו בשיער… אבל אין מה לעשות, הגנים עושים את שלהם- והכדורגל, פיראטים, סמי הכבאי וספיידרמן ניצחו, ובגדול…

ו-3 ילדים זה בחלט מכובד, ולא נראה לי שיהיו עוד…

ויצא עוד בן…

יצאתי מהבדיקה, והפעם- אני מתביישת להודות- בכיתי. בכיתי ממש. כל הדרך הביתה. בכי תמרורים. בכי שהכיל בתוכו את האכזבה והצער וההפסד של כל הוורודים שתיכננתי לקנות…

ותוך כדי הבכי, אני אומרת לעצמי- איזה מטומטמת אני. מה אני בוכה. אני צריכה להודות שהעובר בריא, ושיש לי ילדים כאלה מקסימים ובריאים! ומה זה משנה מה המין, העיקר הבריאות! העיקר שבורכתי בילדים!

וכעסתי על עצמי שאני בוכה. אבל לא הצלחתי לעצור את הדמעות… הן פשוט יצאו. ויצאו. ויצאו….

כשהגעתי הביתה- הפסקתי לבכות. החלטתי שיותר אני לא בוכה ! ובאמת מאז לא בכיתי… אבל בלב נשארתי עם אכזבה גדולה…

כל המשפחה והחברים מיד ניסו לנחם אותי. כשסיפרתי להם מה יצא, הם אמרו "לא נורא, העיקר הבריאות". הם התכוונו לטוב אבל המשפט הזה כ"כ הרגיז אותי… מה לא נורא ? לא אומרים 'לא נורא' כשמבשרים על תינוק. צריך לומר 'יופי, נפלא, מזל טוב!'

ופתאום התעשתתי, רציתי להגן עליו מפני האכזבה שלי …לא רציתי שחלילה ירגיש שהוא לא רצוי… והחלטתי שיותר אני לא עצובה ! צריך פשוט לשמוח שבא תינוק !!!! אפילו שהוא בא עם בגדים כחולים…

גם היו לי כמה חודשים טובים להתרגל לרעיון, לעבד אותו בראש ואפילו לקבל אותו…

רק אמרתי לבעלי שעכשיו צריך לקנות כלבה הביתה- שתאזן קצת את יחסי הכוחות…

יצא בן שלישי מקסים !!!!!

כשהוא יצא. ההתאהבות היתה מיידית ! כל העולם ומלואו היה בתינוק היפהפה הזה ! ושכחתי לגמרי שהוא "בן". כי זה היה כל כך לא חשוב פתאום…ומאז האהבה אליו רק מתעצמת וגדלה…

ואני- אני שמחה! יש לי שלושה בנים, נפלאים ומקסימים, שלא אחליף אותם בשום בת שבעולם!!!!!

רק שחברה מבשרת לי שהיא בהריון עם בת- אני שמחה ! סוף סוף יש לי תירוץ להסתובב באגף היפה, הגדול והורוד !!!!! של החנויות….

** המייל של אמא ל3 הוא yahalom55@hotmail.com

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

אהבה ועוד / ניצן רדזינר

כמה אהבה/ אפרת נאור

ביום שנולדת/ שירלי יהלום

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

29 תגובות ל- “יצא שוב בן …”

  1. ענבר בן-הרוש הגיב:

    חמודה! איך אני מבינה אותך!
    למרות שיש לי רק בן ראשון, מאד רצינו, קיווינו וחיכינו לבת, השם היה מוכן, ועד לשקיפות העורפית הייתי משוכנעת שיש לי בת בבטן, ואז הרופא אמר בן- וההרגשה הייתה כמו שתיארת- שמחה מהולה בעצב.
    אבל התרגלנו לרעיון וגדלנו איתו עד סוף ההריון והיום אני האמא הכי מאושרת בעולם בבן המדהים שלי!

    נהניתי מאד לקרוא את הפוסט שלך! (:

  2. שלומית הגיב:

    אני כל כך מזדהה… אני עם 2 בנים ויש לי תחושה שיהיה שלישי. בן. אני כל כך רוצה בת ומרגישה שהקארמה לא תיתן לי.

    • מוזמנת לכתוב על זה גם 🙂

    • אמא ל-3 הגיב:

      גם אני הרגשתי כמוך אחרי 2… ובגלל זה לקחתי את הבשורה כל כך קשה… אבל עכשיו אני מבינה שאם רוצים עוד ילד צריך להבין שזה מתוך מקום של לרצות עוד ילד ולא בשביל שיצא בת… על אף הכמיהה לבת- שאני מבינה אותה כל כך… אז צריך לרצות להוסיף למשפחה עוד ילד, עם כל המשמעויות של זה… ואז כמובן לקוות לילד בריא! ומעבר לזה- אם הקארמה תתן עוד בן- יכול להיות שזה יתברר בסוף כדבר הכי נפלא שיש…(-:

  3. אריאלה הגיב:

    כאם לשלושה בנים מקסימים ומדהימים, אני חייבת להגיד שמעולם לא עברה לי בראש מחשבה שאני רוצה שתהיה לי בת , לא שיש לי משהו נגד בנות חלילה אבל בצעירותי ידעתי שכשאני אהיה אמא אני רוצה רק בנים. הם כל הזמן מפרגנים לי ,מחבקים אותי בכל הזדמנות, נהנים להתכרבל איתי ואני נהנית לשחק עימם משחקים שהם אוהבים.
    אולם בשורה התחתונה זה לא חשוב מין היילוד העיקר שיהיה בריא ויתפתח כראוי.

    • אמא ל-3 הגיב:

      אריאלה, את צודקת לגמרי! העיקר הבריאות!
      וגם אני מאד נהנית משלושת בניי ואוהבת לשחק איתם, אוהבת לטפל בהם ואוהבת לאהוב אותם! ואני מודה יום, יום על האוצרות היקרים הללו!
      רק הייתי רוצה גם לחוות הורות אחרת- להיות אמא לבת זו חוויה שונה מאשר לבן…אך גם אם לא- אני מאושרת!

  4. ענבל רבקין הגיב:

    בתור אמא לשלושה בנים מדהימים אני חשה הזדהות מלאה עם שירלי,גם אני כשיצאתי מהשקיפות השלישית ואמרו לי שיש לי בן – בכיתי,כן בכיתי, לא ממש יכולתי לשלוט על העניין, לקח לי 24 שעות להתאפס על עצמי ולעכל ומאז הייתי שמחה בחלקי וכמובן שכשהוא נולד ההתאהבות הייתה מיידית – ילד שלישי הוא מתנה גדולה (יעידו רוב האמהות).
    ואז הגיע ההריון הרביעי, תמיד רציתי ארבעה ילדים והחלום היה שזאת תהיה בת (מן הסתם…).הגענו לסקירה נרגשים ולאחר מספר דקות הוא אמר שזאת …בת.
    אי אפשר לתאר את השמחה והאושר שהרגשנו באותם רגעים, איזה סיום נפלא,בת קטנה ומתוקה,עיניים כחולות ותלתלים בלונדינים.
    חבל שהשמחה נמשכה בדיוק שבוע, אחרי שתוצאות הסקירה היו כאלה מושלמות,הלכתי לרופא המטפל,סיפרתי לו בהתרגשות ועליתי על הכסא ואז הוא התחיל בבדיקה וגילה שלילדה היפה שלי, שכל כך חיכיתי לה – אין דופק.
    כן,כן,אין דופק. משם הדרך הייתה קצרה,יום אחרון לגרידה אחרת ניתוח קיסרי רביעי …לחינם.
    עברו כבר שנתיים ולי אין את האומץ להכנס עוד פעם להריון…השעון מתקתק ואני מפחדת,חולמת על ילד רביעי, כבר לא אכפת לי אם בן או בת,אבל מפחדת.
    בטוח שאם אחליט להיכנס שוב להריון לא ארצה לדעת אם יש לי בן או בת,באמת שלא אכפת לי,רק שאמצא את האומץ…

    • אמא ל-3 הגיב:

      ענבלי, אם את חולמת על זה – זה יבוא!
      עצם הרצון לילד נוסף- בן או בת- מראה שאת מוכנה!
      האומץ יבוא כשיגיע הזמן הנכון… ואני בטוחה שיצאו לך תלתלים בלונדיניים ועיניים כחולות יפהפיות- כמוך!
      מחזקת אותך ושולחת הרבה אהבה! (-:

  5. דורית שרון הגיב:

    מאד נהניתי לקרוא:-)
    גם אני עם בן שלישי מתוק ברמות!!
    וברור שגם לנו היה נחמד להתנסות גם במין השני הורדרד, אבל התגובה שלנו לגילוי היתה קצת שונה- לא הפסקנו להריץ בדיחות על זה…שאנחנו באים לרופא עם הריון שמיני והוא עדיין מספר לנו הלצות על גודל הבולבול (חשבתי שזה חבל הטבור וכו':))). הבן השלישי באמת באמת מיוחד במינו- כולו אור- אני ממש מאוהבת בו. מה שכן, מאד מאד הופתעתי והתאכזבתי מתגובות הסביבה- אנשים ממש לקחו את זה קשה- אפילו אנשים שאני לא מכירה D-: זה כאילו שיש ציפיות מסוימות ממשפחה ממוצעת, ויש חובה חברתית לעמוד בהן. כשבתכלס אנחנו השלמנו, התאהבנו ושמחנו, לסביבה היה הרבה יותר קשה להשלים עם זה, היה ממש צריך לנחם אותם, מגוחך, לא?. מבחינתי, בכל פעם שאני נכנסת לחנות ורואה את המבחר הדליל של הבגדים לבנים לעומת מבחר הבגדים העשיר לבנות, אני פשוט נכנסת לחנות קרובה וקונה גם לעצמיP-:…כדאי לך לאמץ את זה!

    • אמא ל-3 הגיב:

      תודה דורית,
      מסכימה איתך לגבי תגובות הסביבה. מעניין אם היינו גרות במדינה אחרת זה היה שונה?
      ותודה על הרעיון עם הבגדים! מאמצת..(-:

  6. אמא ל-5 בננים הגיב:

    אני קוראת אתכן וממש מזדהה. תבינו שכבר איבדתי כל אמון במציאות.
    כולם במשפחה צוחקים שלנו יהיו רק בנים. בסתר אני קונה דברים יפים ושומרת , או קונה לאחייניות ומתנחמת.
    ותאמינו לי שעם חבורת הגברברים היפהיפיים והמדהימים שנותנים אושר ושמחה לרב אני עדיין מצפה לבת.
    לא יודעת מתי זה יקרה אבל עדיין (אני רגע לפני היאוש) אני ממשיכה לחלום בוורוד.

    ותחשבו שאני משוגעת אז אני גם די מוטרדת מ"איך זה להסתדר עם 5 כלות … " . רוצה בת אחת בשבילי. שתהיה רק איתי וצידי. רוצה מלמלות וסרטים ורודים והמון המון בובות וקישקושים.

  7. עדי אמיר הגיב:

    אני בהריון רביעי עם בן בבטן אחרי 3 בנים. זה יהיה שקר להגיד שלא ייחלתי לבת אבל מתחילה להשלים שיהיו נכדות בעתיד הרחוק (הגדול רק בן 10)…

  8. אם הבנים הגיב:

    אני אמא לתשעה בנים מקסימים!!!
    בהריון מתקדם עם הפתעה…..
    גם אני מחכה שתבוא הבת , אבל לרגע לא הצטערתי על אף בן.
    בלידה האחרונה הרגשתי ממש מליונרית! מליונרית של בנים!
    כל ילד , ולא משנה מה מינו, מביא להוריו אתגרים להתמדד איתם. ומכל התמודדות אנחנו צומחים יותר , ונהיים אנשים יותר גדולים ואיכותיים.
    ממליצה לכולם!
    יש המון רגעים מקסימים, ויש גם קשיים,
    אבל- שווה !

  9. אורית הגיב:

    ואוו.
    כל מילה בסלע
    עוברת את אותה ההרגשה בימים אילו ממש וכאילו שלפת את עמקי מחשבתי וכתבת…
    נותן קצת נחמה ומרגוע.
    תודה לך

  10. גבריאלה הגיב:

    עם 2 בנים… הרגע קיבלתי את התוצאות של הבדיקות גנטיות בהן ביקשתי לבדוק גם את מין העובר כי השבוע שלי עוד מוקדם כדי לראות את המין באולטרסאונד. וזה… עוד בן
    נפלו פניי, בכי, אכזבה..
    שונאת את ההרגשה הזו. נכנסתי להריון כי קיוויתי לבת.. כל ההריון הרגשתי שזו בת.
    ההריון הזה היה שונה מההריונות הקודמים עם הבנים שלי.
    והנה- כנראה בורא עולם תכנן בשבילי אחרת…

    • תודה שכתבת, יכולה להבין את התחושה.
      מניחה שמהר מאוד יגידו, וגם את אולי תגידי לעצמך ש"העיקר שיהיה בריא", וזה באמת נכון, אבל אפשר באמת לעצור לרגע ולתת מקום לאכזבה.
      מזמינה אותך להצטרף לנשים בקהילה ולכתוב את עצמך בהקשר הזה ובהקשרים נוספים.
      לימור, יוצרת האתר.

      • מירי הגיב:

        גם אני אמא ל2 בנים כבר גדולים ומדהימים (27.24) שתמיד חלמה על בת והסתפקה בסוף ב2 בנים בהתאם לנסיבות
        אני כבר בת 59 ובגילי יכולה רק לחלום על נכדות.
        מעולם לא השלמתי עם החוסר של בת ובתוכ תוכי אני מבכה את החוסר ואת מה שהיה יכול להיות אם הייתה לי בת..
        כנראה תמיד תהיה שם בפנים האכזבה ותחושת הפספוס..

  11. יעל הגיב:

    מצחיק. אני עם 2 בנות ועוד אחת בדרך. מרגישה קנאה באמהות לבנים…מרגישה שכולם סביבי מאוכזבים ממני שאין לי בנים. הרי בנים זה יותר נחשב. מקווה שבהריונות הברים יבואו הבנים

    • נועה הגיב:

      יעל אני כ"כ מבינה אותך מרגישה בדיוק כמוך ובדיוק באותו המצב
      הרי כולם מייחלים " בן זכר", "בע"ה בברית" ועוד כמה משפטים מציקים כאלה..
      מייחלת כמוך שהם יבואו..

  12. הילה הגיב:

    ממש ממש מזדהה עם הכותבת.. כעת בהריון שלישי עם בן נוסף בדרך.. אחרי הבכי והאכזבה התעשטתי מהר מאוד לא בכיתי על הבן שבבטן בכיתי על תחושת האכזבה מזה שאין לי בת. כל כך מתחברת למה שנכתב פה ועדיין בתוך תוכי מקווה שיום יבוא ותהיה לי גם בת ואם לא אז לא וכך כנראה אלוהים רצה ועשה בשבילי את הכי טוב מאמינה..

  13. טליש הגיב:

    הסיפור שלי: מגיעה ממשפחה דתית (מסתבר קצת שובינסטית אהממ) אז היה משום מה ברור שהראשון זה בן. אבל נולדה בת. מתוקה יפה חכמה ונבונה (כיום מאובחנת כמחוננת). אבא שלה המתמטיקאי משוגע עליה כי הוא יכול להסביר לה שעות על מתמטיקה,מה שאיתי אין לו סיכוי.
    בהריון השני היתה ציפייה מסויימת לבן- אבל למעשה שמחתי מאד כשאמרו לי בת; שמחתי שתהיה לביתי חברה טובה וקרובה. אחותי הקטנה היא האדם הכי קרוב לי בעולם, ואנחנו עוברות הכל ביחד. ועם כל האהבה לאחים שלי- הקשר איתם אפילו לא מתקרב לקשר איתה.
    נולדה השנייה- מתוקה ויפהפייה. ואני שמחתי ועלזתי בשתי בנותיי המעלפות. גם בעלי כרוך אחריהן וטוען שהוא מעדיף בנות על בנים (במיוחד לאור החוויות שלו עם האחיינים :))
    ואז הגיע ההריון השלישי. ובתוך תוכי בכ"ז קיוותי לבן. גם הברכות של אבא שלי, של חמותח..כולם הרי מאחלים לי בן.
    בסקירה הרופא החמוד בישר לי בחיוך ענק שזאת בת.
    זוכרת איך הרגשתי שהלב שלי נופל. אכזבה..אמרתי תודה בקול חנוק ומיהרתי לצאת. זוכרת איך יצאתי משם והצלחתי רק לבכות. איך בישרתי לבעלי- שמצידו שמח מאד! ולא היה שותף כלל לתחושות שלי.
    זוכרת איך גררתי את עצמי לקפה ארומה. הזמנתי בדמעות מוקה ועוגת תפוחים. וישבתי לבכות את כל הבכי שלי. שייצא הכל החוצה. ואז אחרי דקות ארוכות של בכי קולח, עמוק, משחרר, פתאום הגיעה התבהרות.
    פתאום הבנתי שהרצון שלי בבן הוא בכלל חיצוני. הוא הד לכל הקולות שאני שומעת מבחוץ. שמקפידים לברך אותי ב"בן זכר". פתאום הבנתי שבכלל לא משנה לי בן או בת. אדרבה- יש בי העדפה מובנית דווקא לבנות. פתאום הבנתי שאני נושאת על עצמי משאות שאינם שלי. ההתבהרות הזאת היתה כ"כ חזקה ומופלאה. כאילו מישהו הדליק את האור.
    פתאום- ברגע אחד- הבנתי שאני מאוהבת ומעריצה את הבת שלי. שהעיזה דווקא להופיע כבת שלישית 🙂 הבנתי שנמאס לי ששמים עלי מטענים שלא קשורים אליי. ומאותו רגע- הסתובבתי ובישרתי לכולם בגאווה שזאת בת. שלישית. בת!!! חחח היום המופלאה שלי בת 6. ואני לא יכולה להתחיל בכלל לתאר כמה אני מאוהבת בה. לא נעים לי להודות בזה- אבל היא המועדפת עליי. אני משוגעת עליה ברמות אחרות. מהרגע שהיא נולדה פשוט התאהבתי בה. מזל שאבא שלה מאוהב לא פחות גם בגדולות. היא (וכמובן האחיות המתוקות שלה) מכניסה ככ הרבה צחוק ואור ואהבה לחיי. ואני צוחקת בליבי כשאני חושבת על כל הא/נשים השטחיים וחסרי המושג שטרחו לנחם אותי בלידתה "העיקר שהיא בריאה" חחח כאילו יש בעיה בכך שהיא בת 🙂
    ולכל שאר האימהות אני מציעה:
    קודם כל- בעייני צריך לתת מקום לתחושות. גם לצער או אבל. אין טעם להתכחש למה שבא. ואחרי שנתנו מקום אמיתי לתחושות כולן, שווה לשבת ולעשות ניקוי רעש. לשבת ולהקשיב עמוק פנימה. ואולי תגלו שהציפיות או האכזבות הן בכלל של אחרים.
    אנחנו נתונות לכ"כ הרבה רעש מבחוץ. אולי תגלו שבפנים בפנים- אתן אוהבות את העובר/ה בדיוק כמו שהם!!
    ובסוף בסוך- לפעמים דווקא תינוק מהמין הפחות מועדף- יתגלה כאהבה הכי גדולה שלכן 🙂

  14. שרה הגיב:

    וואוו ריגשת אותי עד דמעות!!
    יש לי 2 בנות שאני מאוהבת בהם קשות והייתי בדיוק בסרט הזה… והבנתי שהרצון בבן הוא לרצות את כל הדודים והסבתות שמייחלים לבן.
    אנו בהריון שלישי ועדיין לא יודעת מה יש לי אבל מתחילת ההריון החלטתי שאני משלימה עם זה שזאת שוב בת… אפילו כבר קניתי מוצץ ורוד 🙂
    אני חושבת רק אם זאת עוברית קטנה ששוכבת בבטן ומחכה לאהבה של אמא איך אני יכולה בכלל לחשוב שאני לא רוצה אותה בגלל מינה…
    זה תהליך שעברתי.
    וחיזקת אותע בדברייך. בעזרת ה אם תהייה בת בטוחה שארגיש גאווה גדולה בלב ובחוץ.
    מחכה לסקירה עוד שבועיים

  15. מור הגיב:

    היי
    אני קוראת את התגובות ומנסה להתחזק מקנא בכן בכוח שיש לכן.
    יש לי 2 בנות בבית מיוחדות ומתוקות לפני הבנות העברתי 2 הפלות.
    היום אני שוב בהריון אתמול הייתי בסקירה וגיליתי שזה שוב הת התחלתי לבכות את נשמתי בכיתי בלי הפסקה בעלי שהוא כם הוא נתבאס קצת ממש ניסה להרים אותי והיה בהלם מהתנהגות שלי מהצרחות ומהבכי ההיסטרי.
    כמו שכתבתה כאן מישהי למעלה זה נכון זה לרצות את האחרים שתמיד מברכים אותך בן זכר אבל גם לי יש את הרצון לבן לבגגים הכחולים לברית לקחת אותו לבית הכנסת.
    כמה תפילות שיהיו בן בסוף התברר לנו שזה בת.
    האמת מרגישה בושה מרגישה שאני לא רוצה לספר על ההריון הזה אני לא יצאתי מהמיטה
    אני מרגיזה לא שמחה ולא גאה למרות שאמא וכחיות שלי ניבו לעודד אותי שאני צריכה להיות שמחה ולהגיד תודה אהל לא מרגיש לי ככה.
    גיבתי מצד דל בעלי על פעם שאני בהריון היא כם בהריון ואצלה סה תמיד בנים יהיא מנפנפת לי כת זה ואני תמיד מקגישה נחותה ממנה.
    תעזרו לייייי מה עושים
    איך מתמודדים עם הסביבה?ואיך משנים כת ההרגשה סל הבושה ואכזבה לשמחה??

    • היי מור, נעים להכיר, זאת לימור. אני יוצרת האתר ומלווה נשים במסע ההורות שלהן.
      מותר לך להרגיש את כל מה שאת מרגישה, מותר לך.
      מותר לך להרגיש כעס, ובושה, ואכזבה, וכל תחושה שעולה.
      אין דרך אחת נכונה להתמודד עם הסביבה או להרגיש אחרת, להתחיל להרגיש את האכזבה והשמחה. זה ממש תלוי במה שאת צריכה ויכולה כרגע.
      האם את זקוקה להתאבל על זה שלא יצא בן עכשיו?
      האם את זקוקה עוד לבכות, עוד לתת מקום לתקווה ולרצון שיהיה לך בן, רצון שהוא ברור ומובן לחלוטין?
      האם את זקוקה להיות עם זה עוד קצת לבד או אולי להיות עם אחרות?
      מה את מרגישה מול הסביבה? ומה יכול לעזור?
      שאלות כאלה ועוד יכולות לעזור לך להגיע למקום אחר, שבו את גם מאפשרת לעצמך מקום על כל התחושות שאת מתביישת בהן, וגם לבדוק מה הדרך שלך להתמודד ולהגיע למקום שמח יותר שאת רוצה להיות בו.
      זה תהליך שאת יכולה לעבור עם עצמך או באמצעות מפגשים ממוקדים עם אשת מקצוע. אני מכרכור (ליד חדרה), אבל יש נשות מקצוע מצוינות בכל הארץ (את יכולה לבדוק באתר של תרפיה מוכוונת לידה b.o.t )

    • היי מור, נעים להכיר, זאת לימור. אני יוצרת האתר ומלווה נשים במסע ההורות שלהן.
      מותר לך להרגיש את כל מה שאת מרגישה, מותר לך.
      מותר לך להרגיש כעס, ובושה, ואכזבה, וכל תחושה שעולה.
      אין דרך אחת נכונה להתמודד עם הסביבה או להרגיש אחרת, להתחיל להרגיש את האכזבה והשמחה. זה ממש תלוי במה שאת צריכה ויכולה כרגע.
      האם את זקוקה להתאבל על זה שלא יצא בן עכשיו?
      האם את זקוקה עוד לבכות, עוד לתת מקום לתקווה ולרצון שיהיה לך בן, רצון שהוא ברור ומובן לחלוטין?
      האם את זקוקה להיות עם זה עוד קצת לבד או אולי להיות עם אחרות?
      מה את מרגישה מול הסביבה? ומה יכול לעזור?
      שאלות כאלה ועוד יכולות לעזור לך להגיע למקום אחר, שבו את גם מאפשרת לעצמך מקום על כל התחושות שאת מתביישת בהן, וגם לבדוק מה הדרך שלך להתמודד ולהגיע למקום שמח יותר שאת רוצה להיות בו.
      זה תהליך שאת יכולה לעבור עם עצמך או באמצעות מפגשים ממוקדים עם אשת מקצוע. אני מכרכור (ליד חדרה), אבל יש נשות מקצוע מצוינות בכל הארץ (את יכולה לבדוק באתר של תרפיה מוכוונת לידה b.o.t )

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות

מאת : נורית טל טנא

12 במאי 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות, אין לי מושג איך מתפקדים עם התינוק. הוא בוכה וצורח, יש לו גזים או משהו אחר. אני מנענעת אותו, מחבקת, שרה לו ,מחייכת אליו שלא ירגיש שאני עצובה. אני עייפה ורעבה והגוף דואב. אני מלאת חרדה לצאת איתו החוצה והכל נראה לי מפחיד ומסורבל, אין לי כוח להוריד את העגלה ואת התינוק במדרגות, אין מעלית וכל הגוף שלי מרגיש מפורק.

אני אמא אך ורק בתנאים שלי ולא בתנאים שהחברה מכתיבה לי

מאת : הילה שרעף גלסר

28 בנובמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רגשות אשם

לפעמים אני פוגשת אמהות נחרצות שיודעות טוב מאוד איך אמא צריכה להתנהג ולידם אני הכי מורדת ולפעמים מרגישה שהן גורמות לי להתערער.
כשהן נוזפות בי "למה הוא עם חולצה קצרה ? לא קר לו ?"…"למה היא בוכה ? היא רעבה ?" כאילו הן אינן סומכות עליי.

לפעמים

מאת : לימור לוי אוסמי

15 באפריל 20126 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

לפעמים אני לבד ולפעמים ביחד

לפעמים בהדממה ולפעמים בחיבור

לפעמים בהתקרבות ולפעמים בריחוק

לפעמים במגע ולפעמים בדיבור

לפעמים בקירבה ולפעמים רחוק רחוק