אכזבה ממין העובר: חשבתי שיש סיכוי לבת אחרי 2 בנים

חשבתי שיש לי סיכוי לבת אחרי 2 בנים שהיו לי, והרגשתי אכזבה ענקית שגיליתי שיצא לי שוב בן שלישי. חשוב לי לכתוב על אכזבה ממין העובר, כדי שתדעו שאתן לא לבד ושיש דרך להתמודד עם זה. 

מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי שתהיה לי בת. רק אחת. כל השאר לא משנה- העיקר שתהיה בת אחת.

בת – עם קוקיות בשיער.
בת – שה-כ-ל אצלה יהיה ורוד.
בת – שתשב לצייר איתי ונלך יחד לשופינג.
בת – עם גרבי מלמלה ונעלי לכה אדומות.

בהריון הראשון והשני חשבתי שיש סיכוי לבת, אבל יצא בן

 בהריון הראשון חשבתי שיש סיכוי לבת, אך יצא בן.
חמותי חזתה זאת מראש. אמרה לי- "בטוח יהיה לך בן!" וכך היה.

עם ילד ראשון לא היה לי משנה מה יוצא. העיקר שיהיה בריא.
כמובן שמחתי, התרגשתי, מכל החוויה של האימהות בפעם הראשונה, וכמובן יצא בן מקסים!
אך, בסתר ליבי, המשכתי לקוות שתהיה ליבת.

בהריון השני שוב חשבתי שיש לי סיכוי לבת. הפעם קיוויתי הרבה יותר.
אך איכשהו הלב שלי אמר – זה שוב בן. וגם חמותי שוב ניבאה לי בן. ואכן צדקה.
יצא שוב בן.
הפעם התאכזבתי.

יצאתי מחדר הרופא לאחר השקיפות העורפית בשמחה שמהולה בעצב- ישוב בן, אך העיקר שהוא בריא!

בן מקסים! באמת! ואני לא סתם אומרת כי אני אמא שלו (אני לא משוחדת בכלל…).
אבל בלי קוקיות ובלי ורוד.

בהריון שלישי: איך עושים בת? הקפדתי על ימים, תנוחות ועשיתי הכנה רוחנית

בהריון השלישי, אמרתי זהו.
עכשיו יש לי סיכוי לבת אחרי 2 בנים.
בטוח תצא לי בת!

קראתי מרשמים לתזונה, התעדכנתי בטבלה הסינית, המנבאת את מין היילוד.
הקפדתי על ימים ותנוחות וטמפ' והכנה רוחנית ונפשית והתכווננות ומחשבות ורודות.
אפילו חמותי אמרה שהפעם היא לא יודעת מה ייצא.
אמא שלי הלכה לאיזה מנבא ידוע- שניבא בת.

הכל היה מוכן ומסודר.
אפילו שם מושלם לבת חיכה בהמתנה.
ואז הלכתי לשקיפות העורפית.
הרופא שאל אותי מה יש בבית, ואמרתי: 2 בנים.
אז הוא שאל אם שלחתי הפעם את בעלי לקורס הכנה לבנות?
אמרתי שלא, אך נקווה לטוב.
עוד הייתי אופטימית.

הרופא אמר:"יש לך בן שלישי". באותו רגע משהו בי התמוטט

אחרי 5 דקות ארוכות של בדיקה-
כולי במתח, מקשיבה בחצי אוזן על ההסברים מסביב,
הוא אומר לי: "היית צריכה לשלוח את בעלך לקורס. יש לך בן".

באותו רגע משהו בי התמוטט.
כל התקוות, המשאלות, הציפיות קרסו. כ
בר לא הקשבתי לאף מילה שהוא אמר אחר כך.
במעורפל, הבנתי שהכל בסדר, אבל  המחשבות כבר התרוצצו להן- זה בן!

עוד בולבול, ברית, בגדים כחולים ואפורים.
עןד כלי תחבורה בכל הגדלים, מאה כדורים שמסתובבים בין הרגליים, ועוגת יום הולדת בצורת מגרש כדורגל.

דווקא ניסיתי בובות וקניתי מטבח לשחק,
והראיתי להם את סינדרלה והיפהפייה הנרדמת,
וקניתי בגדים אדומים, ועשיתי להם קוקו בשיער. 
אבל אין מה לעשות, הגנים עושים את שלהם- והכדורגל, פיראטים, סמי הכבאי וספיידרמן ניצחו, ובגדול.

ו-3 ילדים זה בחלט מכובד, ולא נראה לי שיהיו עוד. ויצא עוד בן.

יצא שוב בן: אני מתביישת להודות, אבל הפעם בכיתי ממש

יצאתי מהבדיקה, והפעם- אני מתביישת להודות- בכיתי. בכיתי ממש.
כל הדרך הביתה. בכי תמרורים.
בכי שהכיל בתוכו את האכזבה, הצער וההפסד של כל הוורודים שתכננתי לקנות.

תוך כדי הבכי, אני אומרת לעצמי- איזה מטומטמת אני. מה אני בוכה?
מה אני מרגישה אכזבה ממין העובר?
אני צריכה להודות שהעובר בריא, שיש לי ילדים כאלה מקסימים ובריאים!
מה זה משנה מה המין, העיקר הבריאות! העיקר שבורכתי בילדים!

כעסתי על עצמי שאני בוכה.
אבל לא הצלחתי לעצור את הדמעות.
הן פשוט יצאו. ויצאו. ויצאו.
כשהגעתי הביתה- הפסקתי לבכות. החלטתי שיותר אני לא בוכה!
ובאמת מאז לא בכיתי.אבל בלב נשארתי עם אכזבה גדולה.

כל המשפחה והחברים מיד ניסו לנחם אותי.
כשסיפרתי להם מה יצא, הם אמרו: "לא נורא, העיקר הבריאות".
הם התכוונו לטוב אבל המשפט הזה כל כך הרגיז אותי.
מה לא נורא? צריך לומר 'יופי, נפלא, מזל טוב!'

אכזבה ממין העובר: רציתי להגן על העובר שלי, כדי שלא ירגיש לא רצוי

פתאום התעשתתי.
רציתי להגן עליו מפני האכזבה שלי, לא רציתי שחלילה ירגיש שהוא לא רצוי.
החלטתי שיותר אני לא עצובה.
צריך פשוט לשמוח שבא תינוק, אפילו שהוא בא עם בגדים כחולים.

גם היו לי כמה חודשים טובים להתרגל לרעיון,
לעבד אותו בראש ואפילו לקבל אותו.
רק אמרתי לבעלי שעכשיו צריך לקנות כלבה הביתה- שתאזן קצת את יחסי הכוחות.

יצא בן שלישי מקסים!
כשהוא יצא. ההתאהבות היתה מיידית!
כל העולם ומלואו היה בתינוק היפהפה הזה!
ושכחתי לגמרי שהוא "בן".
זה היה כל כך לא חשוב פתאום, ומאז האהבה אליו רק מתעצמת וגדלה.

ואני- אני שמחה!
יש לי שלושה בנים, נפלאים ומקסימים, שלא אחליף אותם בשום בת שבעולם.

רק שחברה מבשרת לי שהיא בהריון עם בת,
אני שמחה  סוף סוף יש לי תירוץ להסתובב באגף היפה, הגדול והורוד! של החנויות..

** כתבה: אמא ל 3. המייל שלה: yahalom55@hotmail.com

מילה מאשת מקצוע: איך להתמודד עם אכזבה ממין העובר?

כמילה אישית, מתוך העבודה שלי עם נשים שמרגישות אכזבה ממין העובר – וגם מהמקום האנושי שלי:
אכזבה ממין העובר היא אמיתית. היא לא גחמה, ואת לא צריכה להתבייש או להסתיר.
זו אכזבה על חלום שנבנה במשך שנים, על פנטזיה שהייתה שם הרבה לפני ההריון – אולי עוד מהילדות.
זה רצון אמיתי שהיה בו דמיון, צבעים, שמות שאולי נבחרו, חיבוק שדמיינת.
גם אם הכול בסדר, גם אם העובר בריא – מותר לך להתאבל על מה שלא יהיה.
לא צריך לדלג על הרגשות. לא להיבהל מהם, ולא להשתיק אותם, גם אם אין הבנה לזה בסביבתך.

כשאמהות מרשות לעצמן להרגיש, גם כאב וגם אכזבה, זה לא פוגע בקשר שלהן עם התינוק – זה דווקא יכול להעמיק אותו. ילד שנולד לאמא שמחוברת לעצמה, שמרגישה ומדברת אמת – יגדל גם הוא להיות ילד שמרגיש ורואה.

הרצון לבת, למשל, לא צריך להתמוסס. הוא נוגע בהרבה רבדים – לקשר עם אמא שלך, לאחיות, לאופנה, לרצון לקרבה נשית, לחלוק משהו מוכר, להרגיש שייכות בתוך הבית. זה רצון שיש לו שורשים עמוקים ומשמעותיים.

לפעמים נדרשת תקופת עיכול והסתגלות לרעיון שיש בן נוסף. זמן לעבד את מה שלא יקרה, כדי לפנות מקום לקשר שכן יהיה. זה בסדר שזה לוקח זמן.

אם עולות בך תחושות קשות שקשה לך להרגיש – כמו אשמה, בלבול, חרדה, מחשבות על הפלה או פחד מדיכאון אחרי לידה – חשוב שתדעי שאת לא לבד, ושיש דרך לעבור את זה בתהליך אישי ולהרגיש מחוזקת.

אפשר לדבר על זה. יש מקום לכל מה שאת מרגישה. את לא צריכה להחזיק את זה לבד.

שלך,
לימור לוי אוסמי
מטפלת רגשית בנשים ואמהות בגישת cbt-act