אני בן אדם שכולל בתוך עצמו המון דיכוטומיות. אני יודעת שזה נשמע מסוג ההגדרות שנורא כיף להגיד על עצמך. זה גורם לך להישמע נורא מורכבת ומעניינת, אבל זה נכון.
אני לא מוכנה להתחתן ומצד שני יש לי המון כבוד לדת, אני מברכת וקוראת תהילים, אני בחורה שחיה כל הזמן בבאלגן של חיי לילה והנאה, ומצד שני חייבת סדר והגדרות סביבי. אני בחורה שנורא צריכה להרגיש את החברים קרוב קרוב קרוב, שותפים לחיי ולחיי משפחתי, ומצד שני הגבולות שלי מאד ברורים ומי שעובר אותם- יש בעיה….(יואו, איזה מוזרה ומורכבת, איזה כיף!).
מה קורה איתי ? לא הצלחתי להגדיר את הבעיה
בכל אופן, מתוך זה, שאני חייבת את ההגדרות, אחד הדברים הכי קשים לי, זה כשאני במקום לא טוב, כשעצוב לי או רע לי, ואני לא מבינה למה, כי אז- מול מה אני מתמודדת בדיוק? כשהבעיה מוגדרת- גדולה ומורכבת ככל שתהא- ברור לי מול מי אני. הבעיה ממש מקבלת פנים אנושיות מבחינתי ואני יוצאת לקרב מולה וניצחתי כבר בכמה קרבות כאלה, פשוטים יותר ופחות.
ישר אחרי הלידה בבי"ח, הרגשתי מ-א-ו-ה-ב-ת, לא הסכמתי לזוז מהתינוקיה, רציתי שהוא ישאר לידי כל הלילה. היום אני רוצה לבעוט בעצמי כשאני נזכרת איך זילזלתי בכל מי שאמר לי לנצל את הרגעים האלה שאני עוד יכולה לנוח. אני לא רציתי לזוז מהתינוק שלי…
ואז, בברית (שהייתה מדהימה, מלאאאאא חברים ומשפחה- בקיצור- מסיבה, כמו שאני אוהבת), ממש נהנתי והיה לי כיף ובסופה הברית כמה חברים אמרו לי שהם יוצאים באותו לילה למסיבה, דבר שהיה שיגרתי בחיי, והם יודעים שסביר שאני לא יכולה לבוא, אבל אין דבר כזה שהם לא יעדכנו אותו (אני מתה על החברים האלה!!! הם כל כך מכירים אותי וידעו כמה רע הייתי מרגישה אם הייתי מרגישה שלגמרי הוציאו אותי ממעגל הבילויים…).
אני לא יכולה לצאת למסיבה היום, לא בשבוע הבא וגם לא בחודש הבא
אני חייכתי מאוזן לאוזן, התרפקתי על תינוקי ולחשתי באוזנו- “אתה שווה יותר מכל מסיבה", ובאמת שהתכוונתי לזה, אבל פתאום הבנתי, הבנתי את המשפט הזה- “אנחנו יודעים שסביר להניח שאת לא יכולה לבוא..…”- ופתאום מתחיל לטפטף איזשהו סימן שאלה…רגע…היום אני באמת לא יכולה אבל שבוע הבא, רגע גם שבוע הבא לא, אז חודש הבא, רגע. סטופ. שנייה. הקירות מתחילים להיות קצת צפופים ואני קצת חנוקה בתוך החוויה המדהימה הזאת.
ואז עבר הזמן, והימים התחברו ללילות לכדי יום אחד ארוווווך….ומצאתי את עצמי לא מאושרת, אוהבת מאד את תינוקי, אבל לא קולטת מה הולך סביבי, רוצה להנות מהחויה ולא מצליחה, בוכה המון, מתגעגעת המון והכי קשה לי שאני מנסה להגדיר מה קשה לי, ואני לא מצליחה.
נכון, יש הקשיים המובנים מאליהם- חוסר השינה, החיים שמתנהלים לצלילי בכי קבוע, חוסר ספונטניות, הלחץ הכספי…סבבה, הבנתי, אבל בהיותי אדם שצריך את ההגדרה, חפרתי עמוק יותר, התעקשתי עם עצמי על תשובה מדויקת יותר.
פתאום הבנתי את הבעיה
"אני" היא אחת שרגילה להרגיש טוב בעור של עצמה, רגילה להרגיש טוב עם המראה שלה, לאהוב את מי שהיא רואה במראה, והבחורה שכרגע נמצאת פה היא אחת עם וקוקו עבועגילה בקליפס, טריינינג מגעיל ולא כל יום יוצא לה להתקלח….
"אני" היא אחת שרגילה לפינוקים- איפור, בגדים, נעליים, ביזבוזים…והבחורה שפה ישנה על מצעים מלאים בפיפי ופליטות, שוטפת פנים עם סבון ידיים ומתפנקת על מבצעי האגיס…
"אני" היא אחת שרגילה שלימודים באים לה בקלות, והבחורה הזאת מגישה עבודות רדודות- אם היא מצליחה להגיש…
"אני" היא אחת שרגילה למשחק כיפי עם המין השני, הן מבחינה רגשית והן מבחינה פיסית, והבחורה הזאת אמנם עדיין מקבלת אהבה (שזה לא מבוטל) אבל סקס כבר כמעט שנה לא. ש-נ-ה!
אז נכון לא נפתר שום דבר, אבל הרבה השתנה לטובה בהתמודדות עם הדברים מרגע שהצלחתי להגדיר את הבעיה באופן ברור יותר, ואני אפילו במקום שאני חושבת שאולי, אולי יש לי גם מה לתת, אולי יש לי משהו ששווה להקשיב לו, לא כי אני איזה גאון גדול (גם, אבל לא רק:) פשוט כי אין חכם כבעל נסיון.
המשך יבוא- עכשיו מקלחת!!!!
אמהות נוספות משתפות:
לפני שנהייתי אמא /שירלי יהלום כהן
רגעים קטנים של אושר (וגם קושי) אחרי לידה/אמא של שירה
מותר לך להרגיש בדיכאון אחרי לידה/ לימור לוי אוסמי
גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.