פחד לפני ילד שני

מאת : אמא אנונימית

5 ביוני 2012 | 9 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

אני מפחדת.

אני מודה, אני מפחדת פחד מוות.

לא מהלידה עצמה ולא מהכאבים. מהתהליך שלפני ואחרי.

 

ההריון הקודם היה קשה. היה לי קשה נפשית. לא התרגלתי לעצמי, לא אהבתי את עצמי, לא מצאתי את עצמי.

לא יכולתי לישון, לאכול, לנשום. הרגשתי שאני נחנקת. לזה התווספו חוסר התחושות. לא התחברתי אליו, לבייבי. לא הרגשתי שום קשר אימהי או אחר אליו. הייתי מוצאת את עצמי יושבת ורואה בראש את הסצינה מהנוסע השמיני, שהיצור מתפרץ לה מהבטן החוצה.  ההרגשה הזו התעצמה עם כל משפט "נו, מתרגשת?" ואני בחורה חזקה, סגרתי את העולם בפני ובפני התחושות שלי. כלפי חוץ הייתי מדקלמת את התשובות שמקובל לתת. "בטח…". ללחץ הזה התווספה כל בדיקה אפשרית לפי הספר… כולן יצאו תקינות, אבל ההמתנה לכל בדיקה ולכל תוצאה גמרו אותי סופית.

ואז הגיעה הלידה. הכנתי את עצמי לזה שזה לא קל, ואולי לא נעים, אבל חוויה. ילדתי בלידה ללא אפידורל, לידה מכשירנית. הדבר הכי טראומטתי שעברתי בחיי. הרגשתי שהצוות היה לא מקצועי וניהל מאבקי כוח וידע על חשבון רגלי הפתוחות לפניו. הרגשתי שלא מקשיבים לי. הרגשתי לבד.

הדבר שהיה לי הכי חשוב בעולם זה להניק. את הבייבי לא קיבלתי, אלא רק יומיים אחרי עקב לידה מכשירנית, מים מקונייאלים וצהבת נורא גבוהה. כשקירבתי אותו אליי בניסיון כושל להניק הוא צרח. אז הרגשתי בתחתית הבור. הילד שלי, שאמור לאהוב אותי ללא תנאי ואני אותו, לא מוכן שאני אחלוק איתו את האקט הכי אימהי ואינטימי בעייני שיש.

 

אני כבר חושבת על ילד שני. ורוצה אחד בכל מאודי. ופוחדת. פוחדת פחד מוות לחוות את אותה החוויה. ההנקה היא עדיין אחד הדברים שהכי חשובים לי ואכולת חששות שגם בילד הבא זה לא יקרה.  מפחדת מצוות רפואי שלא קשוב אליי. שלא מבין אותי. שמתווכח לי מעל הראש בעוד הבייבי בירידות דופק דרסטיות בכל ציר.

מפחד מההגעה הביתה והתסכול של תחושת הכישלון עוד לפני שהתחלנו. עוד לפני שבכלל נקשרנו.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

בשם אלוהי השחלות/ לי-את דנקר

מאוד קשה לי עם השעון שמתקתק / אביגיל

לא מסוגלת לחשוב על להביא עוד ילד לעולם / אמא אנונימית

תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים לקראת ובתהליך ההורות

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

9 תגובות ל- “פחד לפני ילד שני”

  1. היי,
    קראתי.
    קראתי והקשבתי ושמעתי לפחד שקיים.
    נהדר שאת נותנת לו קול, במה, נראות. נשמע שהוא מבקש להשמיע את קולו.

  2. אמא אחת הגיב:

    היי אמא
    הפחד שלך ברור ומובן. הסברת אותו כל כך יפה. היה לי עצוב לקרוא אותך אבל אני חושבת שאת בדרך הנכונה, שאולי מפה דווקא מהחויות הלא קלות שעברת, תוכלי בפעם הבאה להתנהל אחרת.
    נכון שלא הכל תלוי בך.ובעיני זו ידיעה שמאד משחררת אותנו בתור אמהות שנוטות לקחת תמיד את האחריות והאשמה בעקבותיה…
    בכל מקרה אני פה מקשיבה..תמשיכי לכתוב זה משחרר. זה עוזר לעבד את הדברים. להבין מה את רוצה ומהרצון הזה להאמין שבסבב ב', בילד הבא הדברים יהיו אחרים. את כבר תהיי אחרת.

    אמא שמבינה אותך מאד.

  3. אימוש הגיב:

    היי אמא,
    יכולה להתחבר מאוד לחששות שלך משום שאנחנו נמצאות באותה נקודה.גם אני אחרי לידה טראומטית ואחרי קיסרי, בעיות ל"ד עם התקפים ודכאון ועוד…ועדיין רואה את הילדה שלי ורוצה עוד כמה כאלו (((: למרות הקשיים של הגידול והחינוך…ואני עוד עושה זאת ללא עזרה כמעט… ולי יש פחדים גם מההריון+לידה ופוסט לידה ורק להישאר בחיים מתחוך תחושת אחריות לילדה שלי ….ועדיין…הילדה היא זו שמוחקת הכל וגורמת למחשבות המקוריות לצוץ (((:

  4. אילת הגיב:

    אני ממש מבינה אותך לא פשוט לעבור מה שאת עברת.
    נראה לי שאת לוקחת אחריות במצב שלא אפשרי.וזה מלחיץ כי אי אפשר לקחת אחריות בלידה. כל רגע משהו יכול להשתנות לטוב /לרע.
    הבטחון צריך להיות בבורא העולם שנמצא איתך ברגעים האלו והוא עוזר לך במצב. תורידי את הלחץ מעצמך ותתני מקום ל מלך העולם. תבקשי במילים שלך ותרגיעי את עצמך כי את בידיים טובות.
    גם חברה טובה יכולה מאוד להרגיע. יש ספר שנקרא הכנה רוחנית ללידה. לי הוא מאוד עזר בזמן הצירים והלידה להרגע יש שם תרגילים וחשיבה ללידה. תנסי השיג את הספר ולהתאמן בו.
    תזכרי שאת שותפה בדבר הגדול ביותר להוריד נשמה לעולם. והילד הזה יגדל ויעשה המון אור בעולם!בזכותך!

  5. עינב בן יוסף הגיב:

    אמא יקרה
    ריגשת אותי בכנות שלך, גם לי היו שני הריונות מאוד קשים, מהולים בפחדים מכל הסוגים , אחרי הלידה הראשונה , השבועות הראשונים היו כל כך קשים, 3 חודשים כמעט ולא ישנתי, ולא כי הקטן היה בעייתי, אני הייתי כל כך בלחץ מגודל האחריות , לקח לי זמן לחזור לנשום, להתחבר וקצת להרגע
    אחרי הלידה השנייה ציפיתי למשבר, לטירוף קל… והמשבר לא הגיע, אני יכולה כמעט להבטיח לך שבילד השני הכל שונה, את אחרת, בטוחה, הכל ידוע, הדרך מוכרת, את תהני מהר יותר
    מאחלת חוויה מתקנת בהריון ובלידה, תמשיכי לכתוב, לפרוק, יש מי שמקשיב

  6. אמא צעירה הגיב:

    נמצאת בדיוק במקום שלך,פחד,פחד מעוד 5 חודשים במיטה,חיה מעירוי לעירוי,בלי להתאפר בקושי להתקלח,שנאה עצומה לאוכל,למגע,פחד מעוד דיכאון הריון,מעוד דיכאון אחרי לידה,פחד מעוד כאבים מתפרים פנימיים וחיצוניים,פחד מעוד שנה של לקום כל שעתיים ,ברצף!,פחד מעוד דרך ארוכה כמו הגיהנום לשיקום עצמי, פחד שוב לשכוח מי אני…ופחד ממה יגידו…

  7. רחלי פומפס הגיב:

    שלום יקירה .
    איזה יופי את כותבת , משתפת , מתחלקת . מתרגשת לשמוע .

    אין לך מושג כמה שותפת לצרה ישנם בקרבינו .

    תהיה חזקה .

    בתור תומכת כאיש מקצוע . תרומתי לשיפור הרגשתך ולו במעט .היא ההמלצה להמשיך לדבר ולקבל לקראת הלידה עזרה כול שהיא .

    חיבוק חם

    רחלי פומפס

  8. יפעת הגיב:

    הי.
    מאוד איתך. רק עכשיו כמעט שלוש שנים אחרי אני מתחילה להרגיש ניצוצות של "אני" בתוך כל הסיטואציה האמהית המשפחתית המקצועית…ועכשיו שמתאים להמשיך הלאה אני קפואה ומפחדת או אם לדייק מוכת אימהומשתתפת כמעט בכל מה שכתבת. ולפני שבועיים פתאום קמתי בבוקר עם תשובה. התייאשתי. הגעתי למסקנה שהתחושות האלו הן כל כך עוצמתיות שאין לי דרך לשאת אותן או לפייס אותן. הגעתי למסקנה שאם אני רוצה להמשיך הלאה אני צריכה להגיע ללב דרך הראש ולא ההיפך כמו שתמיד עשיתי. החלטתי מה התאריך שבו אני מתחילה לנסות כי החלטתי שאני רוצה שלילד שלי תהיה אחות או אח או שניהם. ואני רוצה עוד ילדה או ילד אחד לפחות. לעכשיו אני מתעלמת, כשאהיה על הרכבת שוב אתמודד עם מה שיגיע. לא יודעת איך ולא מתעסקת בזה. אני מאמינה שאני היום חכמה יותר ומורכבת יותר בזכות זה שאני אמא אז זה בטח יעזור לי איכשהו…:-)
    שלוח חיבוק חם ומחזק.

  9. ד.ד. הגיב:

    אני כל כך מבינה. הילד שלי עדיין קטן, ועדיין אני מפחדת מהרגע הזה. שאני אחליט שצריך עוד אחד. אני אומרת אחליט כי לא נראה לי שזה יבוא מהלב, אלא מהשכל. הלידה בהחלט היתה הטראומה הכי נוראית שעברתי בחיי, טיפולי הפוריות, הדיכאון שאחרי. ואני אומרת לעצמי, שזה בסדר, ילד אחד. שאם אני לא אהיה מסוגלת לעבור את הדרך הזאת שוב, זה לא יהיה נורא. אני בטיפול אצל פסיכולוגית, אבל רחוקה מלהשתחרר מהטראומה הזאת. אומרים ששוכחים. הלוואי שיכולתי לשכוח. חיבוק חזק ובהצלחה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

המקצוע שלך- האם הוא באמת מתאים לך ?

מאת : עטרת ליפשיץ

25 בפברואר 20127 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

כסף הוא אחד הנושאים החשובים ביותר בחיינו, וכזה שמאוד קשה לנו לדבר עליו. אם נעמיק אל תוך "מערכת היחסים שלנו עם כסף" נוכל לגלות שהיא משקפת לנו את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.

כסף הוא ללא ספק אחד הסממנים להגדרה עצמית בחברה המערבית. הוא מהווה הערכה חברתית עבורנו האם אנחנו מספיק מוכשרים, מספיק "שווים", האם נזכה להערכה, ויותר מכך האם יהיה לנו עתיד ראוי..

כסף הפך להיות כל כך משמעותי עד כי אין אנו יכולים לשרוד בלעדיו. ללא כסף אין לנו הערכה וכמעט שאין בימינו זכות קיום. הוא הופך להיות נושא השיחה המרכזי בכל בית גם אם לא מדברים עליו בכלל, ונותנים לדברים פשוט לקרות.

חוק ההנקה- מתנגדים גם בדיון שהתקיים בכנסת

מאת : לימור לוי אוסמי

10 בינואר 20123 תגובות

מתוך הנקה, קוראות לשינוי

סוף סוף יצא הפרוטוקול של ישיבת ועדת הכלכלה (14 דצמבר 2011) בנוגע לחוק לעידוד הנקה.

כל מי שעוקבת אחר הפרסומים שלי בנושא, יודעת שאני מתנגדת נחרצות לסעיף 5ב' לסעיף החוק, המחייב נשים שבוחרות לא להניק לחתום על טופס המיידע אותן על יתרונות ההנקה.

אמא מושלמת? מה זה בכלל?

מאת : הכי אמיתית

1 ביוני 201113 תגובות

מתוך אמהות ובנות, אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא

אמא שלי היתה תמיד דמות שאני מעריצה, אוהבת בלי גבול, מכבדת, מעריכה, החברה הכי הכי טובה שלי, תמיד היתה הדמות שצליל קולה היה מרגיע אותי ושתמיד ידעה את הדבר הנכון לומר…. מבחינתי, היא היתה אדם מושלם.

היא היתה זו שתמיד צודקת, שתמיד יודעת.

לא קל לי לדבר על הדברים, כי אני מרגישה שלא משנה איך אציג את הדברים, זה יעשה לה עוול מסוים, והיא באמת אישה שראויה להערצה וכבוד….