שקיפות עורפית בינונית, שקיפות עורפית לא תקינה, הריון, הפלה
היריון,  יומן היריון

שקיפות עורפית לא תקינה – איך להתמודד עם הסטטיסטיקה?

אף פעם לא אהבתי סטטיסטיקה. בלימודיי לבגרות במתמטיקה סבלתי כשביקשו ממני להבין מה הסיכוי שיצא כדור אחד ירוק מסל כדורים אדומים, פשוט כי לא היה לי חשוב לדעת איזה כדור יצא, מה הסיכוי, ואני בכלל אוהבת גם ירוק וגם אדום.

בלימודים לתארים הראשונים הצטרכתי ללימודי סטטיסטיקה באנגלית, זה אותו דבר רק עם עוד המון מושגים שנשמעים כמו סינית עתיקה וצריך ללמוד בעל פה טרם הגעה לפתרון שאלות קריטיות נוספות  שוודאי ישנו את העולם, על מדגמים מייצגי אוכלוסיות ופילוחם.

דקות לפני הגשת התיזה שלי כאן בארץ הקודש, הסטטיסטיקה עשתה לי התקפת חרדה. זו בעצם הייתה מן זוגיות נפלאה, כל פעם שהסתכלתי על טורי המספרים והנתונים התחלתי להרגיש את הרחש הנימול והזמזום המנתק הזה אצלי בגוף, מה שהסתיים פעמיים בהתקפת חרדה אמיתית. כזו שמלמדת אותך לאהוב ולהעריך את הנשימה הסדירה שלך. אבל את כל המבחנים האלו עברתי. בהצלחה מרובה ובציוני שיא, הם היו לי חשובים במידת מה וגרמו לי סבל במידה לא פרופורציונאלית לחשיבותם בחיי.

"שקיפות עורפית בינונית" – אמר הרופא. מה זה אומר?

אתמול נפגשתי שוב עם הסטטיסטיקה. ככה, מחוץ לאוניברסיטה, היא חיכתה לי בפינה. רופא מקסים, מרפאה נעימה, חדר חשוך, כיסא נח, רגלים מפושקות ועובר ( שאני חושבת שהוא עוברית) מתנועע בשמחה על המסך הגדול מולי. מודדים את אורכה, מודדים את עובי הנוזל בעורפה ומופיע שם מספר שלכמה רגעים לא אומר לי כלום ( על אף הסבר מפורט לו זכיתי בדיוק שתי דקות קודם לכן).

'שקיפות עורפית בינונית' אומר הרופא ואני שואלת: 'מה זאת אומרת בינונית' ( אצלי שום דבר לא בינוני, אדון!), והוא משיב: "שקיפות עורפית לא תקינה", מסיים בעדינות חן ורגישות את הבדיקה ועובר איתי למשרד, שם ההיא של המספרים מהתיכון לא מפסיקה לדבר.  

מאז, בשלושים השעות האחרונות, להוציא חמש שעות שינה טרופה, כל עולמי מתמלא במספרים ובשנאתי משכבר הימים- גב' סטטיסטיקה. אחוזונים, פילוחים, סיכויים, סיכונים, התפלגויות. שכל-כולללללם מספרים של אי ודאות מדודה היטב.

אני מתאבלת על שלושה חודשים של בחילות ועייפות גדולה

בסוף היום מספרים אמורים לספר לי מה הסיכוי שלי לקבל ילדה ( או ילד) בריא בסוף המסע המוטרף הזה של ההריון.  למבחן הזה אני לא יכולה ללמוד, ואני גם לא בטוחה שיש ציון בסוף. אבל כאלו הם המבחנים הקשים של החיים, יש רק מפסיק/ממשיך. משמעות המילים סיכוי וסיכון מתערפלת לי מידי פעם ואני כמו במבחן בתיכון מתבלבלת בין מה זה תוצאה חיובית למה זה תוצאה שלילית ומה ההשלכות. ובכלל- אפשר חומר פתוח במבחן הזה?!

אני מתאבלת על שלושה חודשים של בחילות איומות ועייפות גדולה. הנוכחות של אי הוודאות הקיומית לצד האחריות שלי לקבל החלטה שיכולה להשפיע על המשך חיי כל בני ביתי הן כמעט בלתי נסבלות. אני עושה בפחד מלחמה ונעה בין תחושות רוחניות עוטפות של תקווה ואמונה שביכולתי לשפוך אור גדול על כל התהליך לבין הפרעות מהאונה השמאלית, שממלאות אותי במספרים עובדות ולוגיקה, שבסופה אין מענה חד משמעי.

חושבת על מפגש עם חברה אהובה יום לפני בדיקת שקיפות עורפית, כשבעגלה שלה יושב ילד שמרגע לידתו נאבקים על בריאותו קיומו וההזדמנות שלו לחיים נורמליים. מאבק קשה כואב מתיש ומלא גבורה, היא אומרת לי בשיחה : "היו לי 4 נקודות יציאה בהריון ולא לקחתי אף אחת מהן".

האם לעשות הפלה הוא על הפרק בשבילי?

אני שואלת את עצמי אם הנתון הסטטיסטי הזה הוא נקודת יציאה. שואלת את עצמי כמה נכון יותר נפשית להיפרד מגברת עוברית עכשיו כשהתהליך הוא פשוט פיזית או כמה נכון יותר לחכות לעוד נתונים סטטיסטיים ולהגיע אולי בעוד חודשיים למצב בו אעמוד בפני צורך בלידה שקטה.

שוב לא ברור לי מה הסיכוי פה ( שאצא לגמרי שפויה מהתהליך הזה) ומה הסיכון ( שאפסיד תינוקת בריאה בגלל מספרים)  עד כמה אני רוצה להישען על נזר הבריאה מול תגליות המדע…מאמינה שבחיים צריך לתת לשאלות להיות עד שבאה להם תשובה, רק שעכשיו מותר לי לתת להן להיות רק זמן קצר ואת התשובות אולי אצטרך לקטוף אני לפני שיבשילו. מפחדת לקטוף תשובות בוסר.

אושר: לצד כל התהליך הסוער הזה אני מתמלאת מדי פעם ברגעים של נחת, מסתכלת על חיי ורואה כמה הרבה "יש" יש בחיים האלו שלי ומחייכת לרגע. מבינה לשבריר שנייה שאל מקום לא חסר יכול להגיע רק משהו מלא וטוב. וממשיכה להתנהל בצליעה רגשית נפשית בתוך בליל המספרים האחוזים הסיכונים והסיכויים. מזכירה לעצמי שלאן שזה לא הולך בעוד כמה חודשים זה מאחורי.

אושר 2: עבדתי פעם כפסיכולוגית במחלקה האונקולוגית בהדסה עין כרם, במחלקה אושפזה אישה צעירה מאוד ספק אישה ספק נערה, במצב קשה מאוד, ליד האישה ישב רב שבא לבקר אותה, הוא ביקש ממנה לא לאבד תקווה והיא ענתה לו "אבל רבי, הסטטיסטיקה הכי טובה היא שיש עוד חודש חודשיים" והרב בשקט עם המון רוך ואמונה גדולה שאל " השם שלך,___, השם שלך? הוא כבר בסטטיסטיקה? " , לא היא השיבה בלי חיוך, " אז נכון לעכשיו הסטטיסטיקה היא סטטיסטיקה ואת לא בה".

זה שהסטטיסטיקה סביבי, זה לא אומר שאני בה. ותודה רבי.

כתבה: יפעת הרץ

**

מחפשת ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה? כאן כל הפרטים.

ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים בהריון ואחרי לידה במטרה לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים האופייניים לתקופה דרך חמלה, קבלה, הפחתת שיפוטיות והגדלת הביטחון ההורי. כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד.

**

דף הפייסבוק של נשים מדברות אמהות

3 Comments

  • לימור לוי אוסמי

    כל כך מבאסת אותי ההתמודדות הזאת. זוכרת היטב מההריון שלי, לגבי ההחלטה אם לעשות מי שפיר או לא.
    אלו החלטות כל כך גורליות שאנחנו צריכות להכריע בהם !

  • מתת

    וואוו, כמה מדוייק לי כל הכתוב פה.
    מאחלת לך לקחת החלטות נכונות לך, שיגרמו לך להרגיש שלווה ושלמה.
    אני בחרתי למקם את עצמי כרגע בצד הטוב של הסטטיסטיקה…
    כל הסיפור הזה עלול להיות מורט עצבים.

  • נירה טל

    גם אני הייתי בסטטיסטיקה הזו. והרופא אמר לי 50, 50, אבל עודד אותי ואמר שיש תמיד תקווה. כיוון שהיה תאום האפשרות לדילול הייתה נוראית מבחינתי כי זה היה לסחוב אותו עד הסוף. עשיתי מי שפיר והסיכוי גדל ועשיתי סקירה שנייה והסיכוי עלה. והיום הוא בן 7 חודשים. טפו טפו בלי עין הרע. משגע!!!! בהצלחה שמרי על אופטימיות ולכי עם הלב שלך

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× מעוניינת בליווי רגשי לאמהות?