שמונה ימים אחרי לידה

מאת :

25 במרץ 2014 | תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

שמונה ימים אחרי לידה.

עם עייפות מטשטשת חושים,

היא מקהה את מוחי והכל נהפך לכתמים.

על הרצפה כתמי לכלוך מטרידים

בסדין כתמי פיפי של תינוקת זעירה

ודמעות המותירות כתמי מליחות משתלבות בהרמוניה מוזרה עם כתמי החלב על החולצה…

ומתחתם, מסתתרים כתמי זיכרון האינפוזיה- פראיים וצהובים סגולים..

שמונה ימים אחרי לידה.

העור מתחיל כבר להחלים,

הנפש בוחרת לראות הכל חלקים- חלקים

כתמים- כתמים.

הנה אנו נרפאים.

רק לאט.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “שמונה ימים אחרי לידה”

  1. יפעת הרץ הגיב:

    הויייי…שולחת לך כח ואהבה.
    זה הולך ומשתנה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לעבור הריון ללא בן זוג – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

5 בינואר 201110 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, הריון, יומן הריון, לכל אמא

איך זה להיות לבד ? לעבור את ההריון לבד ?

בהתחלה, עוד לפני שנכנסתי להריון, כשעמדתי לעשות את כל הבדיקות הגנטיות, אודה שהיו דמעות בעיניים והרגשתי עצב על כך שאין מי שיחלוק איתי בזה ושאני צריכה לעשות את כל הבדיקות לבד. (ובנוסף להידקר לא מעט במקום להתחלק עם מישהו…). חוויתי רגשית את ההחלטה המושכלת שלי להיות אמא ונפרדתי מהחלום לזוגיות ומשפחה "נורמאלית" (אמא, אבא וילדים) והיה בזה עצב.

יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.

מאת : לי

22 בינואר 20156 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

המפלצת בראש לא נכנעת, לא נסוגה, מכניעה אותי…

אני צועקת, בוכה- ׳תצא מהבית הזה!׳

והזר מסתכל עליי בתיסכול… ׳אני לא יכול לעזוב כשאת במצב כזה… אני מפחד עלייך ועל הילדים!׳

והקול ממשיך, הוא מתגבר, אני כבר לא בתוכי, אני מחוץ לגופי עומדת חסרת אונים ורואה איך המפלצת בתוכי משתמשת בקולי, בגופי כדי להכניע את הזר….

כבר לילה… הילדים ישנים, אני מותשת, זה נמשך כבר יומיים… אבל הקול לא מוותר!

אמא טובה דיה…

מאת : עלמה

19 באוקטובר 20122 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?

"אמא טובה דיה"- ויניקוט טבע את המשפט הזה. כלומר, מה שמספיק לתינוק בשביל לצמוח ולהתפתח באופן תקין, הוא אמא טובה מספיק, כלומר אמא לא מושלמת, אך כזאת שתדאג לצרכים הפיזיולוגים והנפשיים של ילדה ותדע גם לעשות ולבצע אותם במינון. הוא הכיר בכך שאמא לא יכולה לספק לתינוק את כל צרכיו. לא "לחנוק" יותר מידי, לתת לתינוק לצמוח מתוך התסכול, מתוך הקושי ולא להיענות לכל צרכיו באופן מידי.

אך במציאות היומיומית האמיתית, זאת שאנחנו קמים אליה כל בוקר, זה לא תמיד ככה.

רגשות האשם בתור אמא מציפים אותי, איפה האמא המושלמת שכל כך רציתי להיות?