הסתגלות בכיתה א' – ימים ראשונים

מאת : הדס פישמן כהן

5 בספטמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

 

ימים ראשונים של הסתגלות. הלב והראש מקפצים בין מחשבה עליה ועליו או כיווץ, דמעה וגעגוע.

שלום כיתה א׳. איך את מרגישה? את שמחה, גאה בעצמך? מצאת חברה? ילדה גדולה שלי, ספרי לי קצת מה עבר עלייך היום. אני צמאה לרסיס קטן של מידע, שאדע, שאשמע שטוב לך, שאת יכולה. את אומרת שהיה הרבה ושאת לא זוכרת, את נחה קצת ואז לאט לאט מספרת מעט.

אני צוללת לתוך עינייך, מחזיקה את שתי ידייך המתוקות, את רואה את הדמעה שמתגלגלת אליך ואומרת לי בקול סמכותי: ״אמא, אל תדאגי! הכל בסדר איתי״. כמה שאני אוהבת אותך ומאמינה בך, יפה שלי. את אדם נפלא, קטנה בוגרת, נבונה שלי, אני בטוחה שתתמודדי נפלא שלב, שלב. בהצלחה.

 

אני מפציצה בשאלות ולא מגיעה לשובע

ואתה, אהוב שלי, איך אחלוב ממך מילים על ימי הסתגלות. קצת ספר לי על היום, עם מי שיחקת? ״לא יודע״ אתה עונה. ״שיר הגננת צחקה איתך, ליטפה אותך? התגעגעתי אליך, אוצר קטן".

נגסתי בעוגת יום ההולדת שלך וחשבתי על היום לפני שלוש שנים, כשהכרתי אותך לראשונה, כשהגחת מתוך רחמי. הזמן טס מאז, והנה אתה מתבטא מקסים, צוחק ומצחיק אותנו כל כך, נלחם, בועט חזק בכדור וגם בוכה בדמעות חמות וגדולות של אכזבה כשמשהו לא קורה לשביעות רצונך.

״עשית פיפי באסלה של הגדולים?״ אתה מהנהן ואני מוחצת אותך בחיבוק, ״תראה לי תנועות שלמדת בחוג ריתמיקה״, ״ומה אכלת לארוחת הצהריים?״ אני מפציצה בשאלות ולא מגיעה לשובע או לרוגע. ב-19:30 אתה נרדם תוך כדי שאני קוראת לך את הסיפור של לפני השינה ויומך כבר מכוסה בשמיכת הלילה הכהה.

 

הסתגלות, כיתה, גן, הורים, תינוקות, בית ספר

 

סיפרתי לך איך הרגשתי כשהגעתי לכיתה א׳

ואת, יפתי הקסומה, בכית אחרי האמבט וליבי נצבט. סיפרת שבהפסקות משעמם, שנשארת בכיתה כי אין מגלשות או משחקים, רק ציורים בחצר, שאת מתגעגעת לגן. לרגע הפה שלי יבש. סיפרתי לך איך הרגשתי אני כשהגעתי לכיתה א׳, כשהכל גם לי היה מנוכר וחדש. ביקשתי שננשום עמוק, שננסה יחד לחשוב מה אפשר לעשות ונרדמת בחיוך כשהחלטנו להביא מחר לביה״ס משהו קטן שלך. הבטחת לי שתצאי לחצר אפילו לקצת.

ועכשיו כששניכם בחלומות מכוסים, לבי עוד שועט, אני במחשבות במעגלים, הבטן מכווצת, הנשימה מעט חסומה, הנה מגיע תורה של עוד דמעה. האם אוכל להיות המבצר הבטוח לשניכם? האם אוכל לרכך עבורכם את ההסתגלות, לתת לכם כלים? אני עצמי מסתגלת וחווה כאבי גדילה, כעת הזמן שלי למנוחה. עד מחר, שאוכל לחבק ולהכיל שוב את עולמי ועולמכם ולשלוח אתכם ליום חדש של התנסות וצמיחה.

 

אולי יעניין אותך גם:

לטקסטים נוספים על הסתגלות לגן ובית הספר

ליווי רגשי בהורות 

דף הפייסבוק של 'נשים מדברות אמהות'

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הלידה הציבה בפני הזוגיות שלנו אתגר משמעותי

מאת : אבא בתול

29 במרץ 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

המציאות הבלתי מאוזנת שמה אותנו על מסלול התנגשות….. מי חשב שרגע השיא של הולדת ביתנו הבכורה, יציב בפני הזוגיות שלנו אתגר כה משמעותי? הרכבות המשיכו לדהור זו אל מול זו, נהגי הקטר משכו בצופרים בכל כוחם, זיעה קרה כיסתה את גופם.

האם בתוך שטף החיים, עצרנו לחשוב מה אנחנו באמת רוצות ?

מאת : עטרת סנפיר- ליפשיץ

19 בספטמבר 201116 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

יום אחד זה קורה, ככה פתאום מתעוררת מבפנים תחושת חוסר הנוחות, המחשבות על החיים, על מה שהיה עד היום, על החלומות שהיו ואולי אינם, על המשפחה, הזוגיות הילדים. על המקצוע, על מה שהצלחנו להגשים ומה ששכחנו בדרך, ועל עצמנו, על מי שהפכנו להיות, על החיים שבנינו לעצמנו. האם זה מה שרצינו באמת? זה מה שדמיינו?

"13 מי יודע ?" גרסה מיוחדת לעוברות טיפולי פוריות

מאת : ליטל אוהב ציון

14 באפריל 2011תגובה אחת

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר אני יודע!

שלושה עשר שליליים,

שנים עשר ימי המתנה לבטא,

אחד עשר זקיקים בממוצע,

עשרה מילימטר רירית,