יש לי תינוק עם ריפלוקס, וכמה דברים שיושבים לי על הלב שחשוב שאשתף, אם לא בשבילי, אז בשביל אמהות טריות (כן, גם כשנולד תינוק רביעי את עדיין אמא טרייה) שחוות את מה שאני עוברת.

הרבה דובר על אישה אחרי לידה, על הצורך שלה בעזרה ותמיכה פיזית ונפשית, אבל יש נושא שלא ממש מדברים עליו וזה אמהות לתינוקות שיש להם ריפלוקס, שנולדו סובלים מבעיות עיכול או מכל מיני בעיות רפואיות אחרות.

שמעתן פעם על המושג ריפלוקס?

שמעתן פעם על המושג ריפלוקס? אני אדבר בעיקר על ריפלוקס, כי זה הסבל הפרטי שלנו. ריפלוקס זה מצב שבו התינוק לא מצליח לעכל את האוכל שלו וסובל מצרבות נוראיות ומפליטה מוגברת (ובמקרה שלנו הקאה של 98% מהאוכל).

אני לא באה הפעם לספר על הסבל של התינוק אלא על ההתמודדות של אמא שילדה והתינוק שלה סובל, ובוכה ובוכה ושוב בוכה והיא, שרק עברה חוויה של לידה, צריכה להתמודד עם הייצור הקטן והאהוב שנמצא בכאב תמידי. החוסר אונים הזה של להחזיק במשך שעות את התינוק הצורח הוא מטורף.

 

 

וכך עובר לו הזמן, ועוברים ששת השבועות של משכב הלידה. אנשים מצפים שתחזרי לעצמך כבר, תחזרי לתפקד, תחזרי לבלות, תצאי לבתי קפה ומפגשי אמהות ותתחילי את חגיגות חופשת הלידה. אבל לא. ההפך הוא הנכון.

בגיל חודשיים יש החמרה משמעותית

לתינוקות הסובלים מריפלוקס יש בגיל חודשיים החמרה משמעותית. יש אומרים שחיסון הרוטה הוא הגורם המחמיר, אבל הפעם נוכחתי לדעת שלמרות שבחרנו שלא לתת את חיסון הרוטה בגלל הסיכון, עדיין בגיל חודשיים הגיע ההחמרה.

כשאני אומרת 'החמרה', אני מדברת על תינוק שסובל 24/7 שצורח בלי סוף, שעד שאת מסיימת להאכיל אותו הוא מקיא במכה את הכול ואז צורח מההלם של ההקאה, ואז הבכי עובר לרעב כי הקיבה התרוקנה וככה החיים יום אחרי יום שעה אחרי שעה.

 

נחזור לעניין. אמהות לילדים שסובלים מריפלוקס נשארות בטייטל "אחרי לידה" עוד הרבה זמן. אפילו אולי אגזים קצת ואומר שאנחנו עדיין לא סיימנו ללדת. כשהתינוק עוד לא מצליח להסתגל לעולם, וכמו שיש צרחות של כאב של האמא בחדר לידה, מבחינתנו הצרחות האלו עוד לא נגמרו. הכאב של התינוק כואב לנו פיזית כמו חץ בתוך הלב.

תפסיקו להתלונן שהיא לא חברת אמת

ברגע שאתם שומעים מאמא את מילת ה"קסם" ריפלוקס תשנו את הגישה. תפסיקו להתלונן שהיא "לא חברת אמת" כי היא לא יוצאת איתכן ועם הבייבי לקפה, וגם לא שהיא מסננת אתכם בטלפון.

או המשפט שאני שומעת כל יום… "נעלמת"! האם הייתם מצפים מאישה בשיא הצירים בחדר לידה לתקשר עם מישהו? לא נראה לי. זה בדיוק המצב.

 

 רוצים לעזור? מעולה! במקום לבוא לבקר לקפה ולשבת על הספה, קומו תסדרו את הבית, תעזרו עם המקלחות של הילדים, תכניסו מכונה, תקפלו כביסה. אפילו רק תשחקו קצת עם הילדים האחרים ,שבתקופה הזאת חיים פיזית עם אמא, אבל בלי אמא שיכולה לתת אהבה או להתייחס יותר מידי.

תבואו עם בגדים להחלפה

תשלחו עם שליח משהו שישמח את האמא, אוכל זה תמיד מעולה ואוכל מרענן כמו אבטיח ופירות זה מדהים! תבואו עם בגדים שאתם בסדר שיתלכלכו וקחו את התינוק אפילו ל5 דקות מהאמא ותנו לה להתקלח או לאכל או לשתות משהו או אפילו לשבת על הספה ולבהות גם עם התינוק בוכה!

זה לא נעים להחזיק תינוק צורח, אני יודעת, אבל בשביל שהתינוק הזה יעבור את זה הוא צריך אמא שלו מתפקדת. למה כתבתי לבוא עם בגדים שיתלכלכו? כי יש סיכוי שהתינוק יקיא עליכן וכשזה יקרה אל (!!!) תתנו לאמא הרגשה עוד יותר איומה בבקשה!!!!!! תביאו איתכם בגדים להחלפה, בכל בית יש מקלחת.

 

 אז לכל החברות שלי האהובות, רגע לפני שאתן שולחות לי הודעות ומשתפות אותי בכמה אתן מתבאסות עלי וכמה שאני מסננת אתכן, עשו אחד מהשניים: או תעזרו או פשוט תשלחו לי חיבוק וכוחות. בבקשה בבקשה תהיו סלחניות אלי ותזכרו שגם עם ראיתם תמונה של התינוק מחייך, יש מצב ואפילו גדול שזה היה רגע אחד של רוגע בתוך הטירוף והיה חשוב לי לעצור ולהנציח אותו. אנחנו נעבור את זה ואני מבטיחה לחזור להיות חברה טובה, מצחיקה, עמוקה, ואוהבת.

אתם יכולים לשתף את הפוסט שאולי טיפה יעביר את המסר הלאה גם לסביבה של אמהות אחרות❤

**** רגע לפני הטיפים****

אנחנו מטופלים ומקבלים אוכל מיוחד ותרופות. אנחנו רק צריכים חיבוק והכלה?

 

כתבה: טל אייזנברג