היא נכנסת לכיתה א', שתי צמות וחיוך שמעורר שמחה ודמעות, המוח שלי עובד שעות נוספות ( או שמא הפסיק לעבוד?) אני לא מצליחה להתרכז בדבר, אני מוצאת את עצמי מגוננת מידי ומצד שני בוכה מידיי.
אני מרגישה מפורקת, האם זה רק המעבר, שינוי הפאזה?
זהו שיר שכתבה מאיה הובני שטיין על קשר בין אמא לתינוק – קשר של מבט, נשימה, תלות ועדינות שאין להם מילים.שיר על איך היא מדמיינת שהתינוק רואה אותה, גם כשהיא
ליה חולה , כבר כמה ימים החום לא יורד לה.
"זה פסיכוסומטי" אומר לי הקול הפנימי, "היא רוצה להגיד לי משהו". אני מרגישה שהיא רוצה את קרבתי.
מאז שנולדה, היא בקושי חלתה פעם, והנה עכשיו יותם נולד ואיתו נולדו הקנאה והזעם.
מאז שיותם נולד, היא כל כך מתרחקת ממני ומצד שני, אני חשה שהיא כל כך רוצה אותי.
מישהי אמרה לי שכשנולד ילד, עולה סף המתח ואנחנו מגיבים למצבים חדשים מתוך פחד. לכן, אנחנו בורחים לתגובות האוטומטיות מתוך לחץ וזה לוקח קצת זמן למערכת להתייצב. אני מרגישה שזה כל כך אמיתי, אני רוצה לעוף עכשיו ואי אפשר, אני מגלה שרק הכתיבה נותנת לי כנפיים .
אני אסירה בחיק האמהות
אסירת תודה
שחלקת עימי הזדמנות
לגעת בנבכי עצמי שוב ושוב
זו הייתה לידה טבעית מחוברת לגוף – כזו שלא נולדה מתוך תכנונים מדויקים, אלא מתוך הקשבה עמוקה למה שמתרחש בפנים. לא היה בה פחד, רק התמסרות לרגע, לתנועה, לציר, לנשימה.
נעים להכיר,
שמי לימור לוי אוסמי, אני מטפלת cbt-act באמהות ויוצרת האתר.
את מוזמנת בשמחה לכתוב לי באופן אישי, אני תמיד עונה.
אם מעניין אותך פרטים על תהליך טיפולי איתי, כאן תוכלי לקרוא את כל הפרטים.
ואפשר ליצור איתי אחר קשר לשיחה ראשונית והיכרות.
לתכנים נוספים, אפשר להיכנס לפייסבוק וליוטיוב.
תודה שאת פה, ואשמח לשמוע ממך,
לימור.
תכנים שיעזרו לך להרגיש שפויה ומובנת בהורות