רגשות אשם מגיעות עם ההורות. זאת עובדה או משהו שהתרגלנו לחשוב ולאמץ? האם רגשות אשם בהורות הם בחירה או הם מתנהגים כמו כל רגש אחר? כאן אנחנו מדברות על רגשות האשם בהורות, מתבוננות, לומדות ומתפתחות דרכם. גם את מוזמנת.
אני משתפת אתכן טקסט שכתבתי לפני כעשור לאחד האתרים הגדולים. השבוע חיפשתי אותו, כדי לשלוח אותו למישהי שמתמודדת עם תחושות דומות ולא מצאתי אותו. אז אני מעלה אותו שוב, כי
"אני רואה שלכולן קל, ורק לי קשה", זה אחד המשפטים הרווחים שאני שומעת מנשים אחרי לידה. הרי כלפי חוץ כולן נראות בסדר, מתפקדות, מחייכות, מתמודדות מעולה עם האתגרים, ואם לא
אם את מרגישה שהתינוק שלך לא נרדם בלילה, ושכל ערב הופך למאבק מתיש – את ממש לא לבד. דווקא בשעה שבה את הכי צריכה שקט ומנוחה – הכל מתפרק. בהרצאה
"הילד הזה נמאס עליי!", "הוא בלתי נסבל!". כולנו מכירות את הרגעים האלה, בהם ההתנהגות של הילד מוציאה אותנו מדעתנו ויוצאים מאיתנו מילים שלא חשבנו שנגיד. זה יכול להיות רגע של
פרגון עצמי הוא משהו שמוכר לך? לא כל כך? אם את אחרי לידה, אז סביר ששיפוטיות, ביקורת ואשמה מבקרים אצלך יותר מאשר פרגון עצמי. היום כמעט ואין אמא אחרי לידה
בשנים האחרונות ישנה מודעות הולכת וגוברת לכך שתהליכים רגשיים בהריון, לידה והורות אחרי לידה הם לא רק משמחים, אלא גם נושאים איתם כאבים רגשיים, שלא תמיד מדוברים. נשים בהריון ואחרי לידה
נעים להכיר,
שמי לימור לוי אוסמי, אני מטפלת cbt-act באמהות ויוצרת האתר.
את מוזמנת בשמחה לכתוב לי באופן אישי, אני תמיד עונה.
אם מעניין אותך פרטים על תהליך טיפולי איתי, כאן תוכלי לקרוא את כל הפרטים.
ואפשר ליצור איתי אחר קשר לשיחה ראשונית והיכרות.
לתכנים נוספים, אפשר להיכנס לפייסבוק וליוטיוב.
תודה שאת פה, ואשמח לשמוע ממך,
לימור.
תכנים שיעזרו לך להרגיש שפויה ומובנת בהורות