אימא – למה לא מדברים על זה?? – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אמא אוסי הורביץ

24 בנובמבר 2010 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, לכל אמא, קושי באמהות

מה זה להיות אמא ? האם זה חלק מהצורך האבולוציוני ? האם זה חלק מן התרבות שלנו ? האם אימהות נתפסת בתרבות שלנו הישראלית כמו שהיא נתפסת למשל באנגליה ? או בגרמניה ? ואולי בארה"ב ?

אני חושבת שעבורי היה ברור כבר בגיל חמש ואולי שש שאני אהיה אמא, זה פשוט היה שם תמיד.

גדלתי בקיבוץ וכמו כל ילד בתקופתי עבדנו בקיבוץ. אני תמיד עבדתי בבתי הילדים וידעתי שיום יבוא וגם לי יהיו משלי.

לימים בגרתי והרצון לאימהות הפך לתשוקה, לחלום אליו אני מתאווה… אבל… לא מצאתי את הזוגיות לה שאפתי וכך מצאתי עצמי בת 38 ועדיין לא אמא.

בהחלטה (האם בחירה? על כך אכתוב בפוסט הבא) קשה ומחשבות רבות החלטתי לממש את האימהות שלי גם אם לבד. החלפתי עבודה ונכנסתי להריון מתרומת זרע.

בגיל 40, לפני שנה וחצי, הפכתי סוף סוף לאמא. עם האמהות הראשונית קיבלתי גם כבונוס דיכאון לאחר הלידה ומתוך הדיכאון למדתי הרבה על עצמי ועל התרבות בה אני חיה.

 אז הנה אני, אוסי הורביץ בת 41+, אמא לאופיר ביתי המקסימה שאני כל כך אוהבת.

 כשהתחלתי לטפל בדיכאון הבנתי ש"הדבר" בדיכאון אחרי לידה הוא הדימוי האימהי הנמוך שהאישה מרגישה שהיא נמצאת בו ומה שהדהים אותי הוא שלא מדברים על זה.

אז למה לא מדברים על זה ??????????

מדוע חברותיי הקרובות ביותר, שליוו אותי לאחר הלידה, לא אמרו לי דבר על רגשות קשים כמו: יש לי ילדה, מדוע אני לא אוהבת עדיין ?, להיות אמא בעיקר סמוך ללידה עייפים מאוד, עייפות שאין דומה לה בשום מקום. האחריות על יצור קטן ומדהים מפחידה. לצאת מבית חולים זה מפחיד !! להניק זה לעיתים קשה ומי שקשה לה חווה זאת בעוצמה רבה  עוד יותר כי היום אם את לא מניקה את "פחות" אמא (לפחות ככה המערכת תופסת אותך) ועוד ועוד מחשבות.

אז למה לא מדברים על זה ?????

 כאשר אובחנתי עם דיכאון מיד סיפרתי לכל חברותיי כמובן ומשפחתי וכל מי ששאל לשלומי (אבל באמת התכוון לקבל תשובה :)) והרגשתי הקלה גדולה.

הווידוי שיש לי דיכאון אחרי לידה בפני קרוביי יקירי ומוקיריי הביא את הנשים הקרובות אלי להיפתח ולספר לי שגם להן היו תחושות דומות אם בחלקן ואם בכולן ואף יותר וכי הן הרגישו חשש לשתף במחשבות ובתחושות את בן הזוג, האמא החמות והחברות.

אז למה לא מדברים על זה ?????????

 השאלה הזו הטרידה את מנוחתי רבות וחפרתי וחפרתי בתוכי וניסיתי למצוא מדוע לא מדברים על כך ?

אני טוענת שאנחנו חיות בחברה שמקדשת את דימוי ה"אמא היהודיה" זו שהבן שלה הוא כל עולמה ותעשה עבורו הכל וכמובן היא תמיד מוכנה לבשל, לכבס,לקפל, לנקות, להניק, להחליף, להלביש, לרחוץ, לקחת לרופא, לחזור מהרופא, לחבק, לנשק, לאהוב עד בלי סוף, לעבוד מחוץ לבית גם, וכמובן היא אף פעם, אף פעם לא עייפה וגם לא היו לה חיים קודמים להיותה אמא והיא בטח ובטח לא מתגעגעת אליהם.

ועם דימוי כזה מושלם איך אפשר בכלל להתווכח??

 ואז בא הדיכאון שאין לו עדיין הסבר רפואי מדוע הוא מגיע לזו ולא לזו ומדוע הוא מגיע בלידה הראשונה או השנייה או השלישית…

והדימוי האימהי יורד ויורד וכל דבר שהאישה עושה נדמה עבורה שנעשה כ"אמא לא טובה".

אז אם אני אמא לא טובה והדימוי האמהי "הנכון" הוא כל כך ברור לנו בחברה שלנו, אז איך אוכל להודות קבל עם ועדה שקשה לי שאני עדיין לא אוהבת את הילד שלי, שלא טוב לי בבית ולא כייף לי באימהות הזו גם אם היא באה ברצון גדול?

אז לא מדברים על זה!

ולא מדברים על זה!

ולא מדברים על זה!

אנו הנשים שמדברות ביננו על הכל באמת על הכל, נכון בנות שאני צודקת, מדברות על ה-כ-ל?

על תחושות אחרות מהדימוי של ה"אמא היהודייה" אנחנו לא מדברות ובכך אנחנו גוזרות על חברותינו, בנותינו החווות דיכאון לאחר לידה ליפול מטה ומטה ומטה וכל זאת בגלל הבושה!!

 כשהבנתי את זה החלטתי שאני לא אשתוק יותר!

אני לא אתן לנשים נוספות לחוות את הקושי שאני חוויתי בניסיון למצוא מה לא בסדר בי ואיך ואיפה מקבלים עזרה.

לכן הסכמתי להיחשף בסרט שהוקרן לא מכבר בערוץ 2 שנקרא "היום שאחרי הלידה" חשיפה שהיתה קשה מאוד עבורי ויותר מפעם אמרתי שלום להפקה לא רוצה יותר, אבל בכל פעם שהתאוששתי הבנתי שאני עושה משהו חשוב מאוד עבור נשים אחרות.

 היום אני מעריכה נשים שקמות ואומרות בקול שהן לא רוצות להיות אמהות, או נשים שאומרות שאימהות היא לא משאת נפשן גם אם הן אוהבות את ילדן בדרכן שלהן.

אני לא מזדהה עם התחושות והרגשות האלו, אבל אני למדתי להעריך את האמת שבדברים האלו.

 בהמשך אכתוב על אמהות חד הורית, אחשוף יותר על הדיכאון שחוויתי והתמודדות ועוד.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “אימא – למה לא מדברים על זה?? – מיומנה של אם חד הורית”

  1. אוסי, כל כך משמח אותי שאת פה !!

  2. ענת שפרוני הגיב:

    אוסי את מדהימה ! אני אמנם לא אובייקטיבית (כחברה שלך…) ויחד עם זו מעידה שאת אמיתית ואמיצה ובאמת מלאה בטוב – את עושה את הדברים מהמקום של לסייע לנשים באשר הן -נשיקות נשיקות בהערכה רבה ,אני.

  3. נאוה פרנס הגיב:

    אין עליך אוסי! את אלופה!
    כמו שאמרתי לך אחרי שצפיתי בסרט, את אמיצה ואני כולי הערכה אליך על שהצלחת להחשף ולשתף בתקופה הקשה ביותר.
    אופיר מתוקה ברמות שאני בטוחה שהיא הרוויחה אמא לתפארת.
    מחכה כבר להמשך…
    נשיקות.

  4. אוסי יקרה
    קראתיוהתרגשתי מאוד,את אמיצה ואני שמחה בשבילך שצמחת מהמצב הקשה ויש בך את הכוחות והרצון להשמיע את קולך ורגשותייך ולעזור.

  5. שושי הגיב:

    ראיתי את התמונה שלך בפוסט (עוד לפני שקראתי) וזיהיתי את המבט שלך מהתכנית בטלוויזיה
    יש לי אותה מוקלטת ובכל פעם שצפיתי בה בכיתי יחד איתך
    היום אני בחופשת לידה עם תינוק מדהים בן כמעט חודשיים ויש לי ילדה מקסימה בת 4
    אני נשואה ועפ"י כללי הספר הכל כמו באגדות ובכל זאת עם ביתי הבכורה שקעתי בדיכאון ולקח לי זמן לעכל את גודל ה"תיק" שלקחתי על עצמי
    בהריון הזה התכוננתי נפשית לכך שיכול להיות ושוב זה ישתלט עלי, אבל כנראה שזה לא יקרה וההכנה והעבודה העצמית עזרו מאד ברגעים הגבוליים שעברתי בחודשיים האחרונים
    גם אני מדברת ומספרת לכל אחת שרק מקשיבה על המסלול שעברתי, מנסה להראות שזה בסדר ויש גם את היום שאחרי
    כן, הנושא הוא טאבו, לא מדברים על זה, לא מכינים אותך לזה והאמת היא שבטח לא היינו מאמינות וממשיכות בדרכינו גם אם היו מזהירות אותנו נשים אחרות אבל – מה שחשוב הוא שתהיה יותר פתיחות ונשים ידעו שזה קורה (והרבה) ויש פתרונות והכי חשוב שזה בסדר , אימהות היא פאזה שונה לחלוטין בחיים
    תהיי מאושרת

  6. קודם כל, צפיתי בך בסרט ממש לא מזמן, וכל הכבוד לך על החשיפה, ועל הכנות.
    אין ספק שחובה עלינו לשבור את קשר השתיקה, ולהסביר שהכל אפשרי והכל בסדר, כל קשת הרגשות שעוברת עלינו אחרי לידה, החל מהשמחה וההתרגשות המדהימה, ועד "למה עשיתי את זה לעצמי?", כל הרגשות הם בסדר, והם לא עושים אותנו פחות אימהות, או אימהות פחות טובות.
    אני נזכרת עכשיו בחברה לעבודה, שנכנסה להריון אחרי 2 הפלות, וטיפולים, שהתקשרה אליי 3 שבועות אחרי הלידה שלה, בבכי, שהיא מצליחה לטפל בילדה, והכל כאילו בסדר, אבל היא לא מבינה למה, למה היא היתה צריכה את זה, מה היה רע לה בחיים לפני הילדה….
    והסיבה היחידה שהיא התקשרה דווקא אליי (אז עוד לא הייתי דולה), היא שאני היחידה, מכל הנשים סביבה, שאמרה לה, שיכול להיות שזה מה שהיא תרגיש, שיכול להיות שהיא לא תתאהב בתינוקת שלה מיד.
    אין לי מילים לתאר עד כמה חשוב השיתוף שלך, בחוויות, ברגשות, כדי שכל הנשים יבינו, שזה בסדר, ומותר להרגיש הכל, וגם אם נכנסים לדיכאון, זה בסדר, וניתן לטפל.
    כל הכבוד על החשיפה והשיתוף.

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האמהות של פעם הן לא האמהות של היום

מאת : אמא אנונימית

29 במרץ 20117 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

חברות יקרות, ככל שהתקדמנו בשנים אנחנו יותר ויותר משקרות את עצמינו בכל מיני סיפורים על רצון למצות את עצמינו, לפתח קריירה, להתפתח ולהרגיש שיש בנו מעבר לאמהות, אבל!!!!!!! מה רע בלהיות למס' שנים אמהות וזהו??????? למה לשנות את הטבע? למה לבזבז אנריגה חיונית וזמן על דברים כל כך תפלים במקום להשקיע הכל בהעמדת ילדים מאושרים, עם בטחון עצמי וגב חזק שנתמך על היותנו שם עבורם?

מפחדת מהלידה ? על תפקידו של הפחד בלידה והפיכתו מאויב לחבר

מאת : רות לונה לב

1 במרץ 2011תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

רוב הנשים שאני פוגשת מעדיפות שלא לדבר על הפחד לקראת הלידה והאמהות. יש המון חשש שאם הפחדים ידוברו בקול רם, הם יקבלו כוח. בהרבה קורסים להכנה ללידה, הפתרון המוצע להתמודדות עם פחד זה חיזוק הביטחון בתהליך הלידה וחשיבה חיובית. מעט אנשים מסכימים לשהות עם הפחד מבלי לנסות לסלק אותו, להתעלם ממנו או להתעלות מעליו.

הפלה, גרידה. אנחנו נעבור את זה יחד.

מאת : טל דניאל

2 במאי 20119 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

רותי: "זו ההפלה הראשונה שלך?" (ברקע דפנה כל הזמן בוכה, לא יכולה לדבר)

אמיר: "לא. בהריון הראשון, לפני ההיריון של הבן הבכור, כשדפנה הייתה בשבוע השביעי , פתאום התחילו לה דימומים והייתה לה הפלה. טבעית . שלימה. לא היו צריכים לעשות לה אפילו גרידה. כיף חיים. הרגשנו שחרב עלינו העולם. אני לא אשכח שהגניקולוג שלנו , שהוא גם חבר של המשפחה, התקשר לנחם אותנו. הוא אמר לדפנה שזה הרע במיעוטו. שנכון שזה מאוד קשה עכשיו, אבל בכל זאת, זה קרה בצורה הכי טובה וטבעית שיכולנו לבקש ושמזל שזה רק שבוע שביעי. הוא אמר שיש נשים שצריכות לעבור את זה בחודש שישי, שביעי וממש ללדת עם צירים והכול וזה… באמת סיוט. (מגחך) אתמול, אחרי שהוא שמע, הוא התקשר לדפנה ואמר לה "דפנה, זה נורא. זה פשוט נורא." צחוק הגורל… גורל…"

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)