נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי

מאת : אמא ל3

28 בדצמבר 2010 | 12 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, קושי אחרי לידה, קושי באמהות

 

שום דבר לא יכול היה להכין אותי לקראת המהפך הגדול בחיים שלי.

מתוך לחיות בשביל עצמי, כאדם, כאישה אשר לומדת, נהנית, מתפתחת, צומחת, המתחילה לגבש את עצמה, נהייתי פתאום חלק מ- 2. אהבה, זוגיות, יחד….ופתאום- די מהר, נכנסתי למצב לא בלתי רצוי או בלתי מתוכנן, אבל בלתי מוכן למה החיים יהפכו- נהייתי אמא. דבר נפלא, נהדר, המעורר רגשות עילאיים שלא הכרתי קודם…

פתאום יש משמעות אחרת בלקום בבוקר. זה לא רק לעצמי- זה לעוד יצור קטן שתלוי בי לחלוטין. ולא סתם יצור- היצור שלי. הכי נפלא בעולם בעיני…. הכי טבעי, הכי ממלא, שגורם לי בפעם הראשונה בחיי באמת לבכות -מאושר.

אבל,

ולזה לא ציפיתי, לא התכוננתי, לא ידעתי. יש עוד משהו שהגיע עם האושר הזה.

 

הגיע מהפך.

מהפך החיים כפי שהכרתי עד היום.

ולזה- לא ציפיתי.

מהפך בגוף שלי, מהפך בהבנת הזמן שלי, מהפך בסדר יום שלי, מהפך בבית (שפעם היה מסודר) שלי, מהפך בסדרי עדיפויות שלי, מהפך בהגדרת העצמי שלי, מהפך בחופש האישי שלי- שנעלם…מהפך ברגשות שלי.

נכנסתי לרכבת הרים רגשית אשר מסתחררת סביבי ולא עוצרת. נזרקתי מהקצה לקצה. משלווה ורוגע, שמחת חיים הבנת המטרה, והרגשה שכל העולם פרוש לפני- לדכדוך, בלבול, חוסר וודאות, כאב פיסי ונפשי ורגשות אשם שלא מרפות לרגע.

אני עושה טוב ? אני לא עושה טוב ? אני בכלל לא יודעת מה אני עושה ? למה אני לא יודעת מה אני עושה ? אני לא אמורה לדעת מה אני עושה ?

איזה חמוד הוא. איזה כיף לחבק אותו. ולהריח אותו .

אני מפחדת לבד לעשות לו אמבטיה. מה  ? את כל זה צריך לעשות כל יום?

 

ההנקה לא הולכת כמו שצריך. הייתי צריכה לדעת מה הסימנים שהתינוק מראה לי. אני לא מבינה אותו מספיק. למה אני לא מבינה את הבכי שלו. למה הוא לא מפסיק לבכות ??

איזה מקסים הוא כשהוא ישן. איזה כיף שהוא ישן עלי. מה, כבר עברו שעתיים ?

הייתי צריכה לישון במקום לנקות. הייתי צריכה לנקות במקום לישון. ברור שלישון קודם. אבל מה עם לאכול ? צריך בשביל החלב. ומה עם הכביסה ? ואם אלך לישון עכשיו כמו שכולם אומרים לי, מתי אספיק לעשות את הכל ? ולא, אין לי עזרה. ואני לא מתכוונת להגיע לדרגה של לבקש אם לא מציעים. מי שרוצה לעזור לי שיבוא ויציע. ואני רוצה גם לבד. ואני לא רוצה לבד. אני מרגישה נטושה. אף אחד לא מבין אותי.

ולמה הוא לא עולה במשקל ? והוא כל הזמן על הציצי. ושיפסיקו להגיד לי להוסיף לו בקבוק. מה, החלב שלי לא מספיק בשבילו ? אבל החלב שלי כן מספיק בשבילו- ככה אמרה היועצת הנקה. אבל איך הוא יכול להיות טוב אם אני לא אוכלת טוב, ישנה טוב, וכל הזמן בוכה… ?

ולמה אני לא מצליחה לעשות כמו 'הלוחשת' ? הרי קראתי אותה בשקיקה במקום שעות שינה יקרות. ואם אני עושה, אני מרגישה כמו מכשיפה. זו לא הדרך. ואולי כן ורק אני לא מצליחה ?

 וכבר ערב ולא הספקתי להתקלח. ודי עם המשפט הזה שאני כל היום בבית, אז איך לא הספקתי. אני לא יודעת. איך היום כבר עבר? אין לי תחושת זמן. אני לא יכולה לחשוב. איך אפשר לחשוב ביום כשאין לי בכלל לילה?

מה, ככה זה הולך להיות כל הזמן ?????

 

ומתי הפכתי להיות כזו עצבנית ? ומתי יפסיק לכאוב ? ולמה אני בוכה ?

 ומי אני בכלל ?????

לא היה לי דיכאון אחרי לידה. אבל לדעתי הייתי ממש על הסף.

לא ידעתי למה אני נכנסת. שום דבר לא הכין אותי לזה. בעיקר אמרו לי לפני הלידה- תשני כמה שיותר. אז הכינו אותי ללילות ללא שינה. אבל מה עם כל השאר ??? תינוק חדש זו חוויה כ"כ ממלאת, ומכילה כל רגש אפשרי במנעד הרגשות…אשר הופכת אותי פתאום מאישה עם כל הצרכים שלה- לאמא.

קודם כל זה צרכי התינוק. אוכל, חיתולים, אמבטיות, חיסונים, רופאים, כביסות, עגלה, סלקל.

הצרכים שלי כבן אדם הפכו לבסיסיים ברמה של אוכל, שתייה, שינה, אמבטיה. זהו. אין כוח או יכולת להכיל יותר מזה.

 והאישה שבי …נעלמה לה…בינתיים.

 

לקח לי כמה חודשים לחזור…כמה חודשים להתגבר על ההלם, הקושי, הסחרור הגופני והרגשי, ולהכיר את עצמי מחדש.

פתאום להבין מי אני שוב.

להרגיש שוב עצמי.

רק שונה.

היום אני אמא ל- 3. מסתכלת על הכל אחרת. והכל בגלל הניסיון.

הניסיון לימד אותי שהכל זמני. הוא לא כל הזמן יהיה על הציצי. מתישהו מתחילים להבין את הבכי. ואם לא- אז בילד השני… מבינים שההתחלות תמיד, אבל תמיד, קשות. אבל זה הולך ומשתפר. ופה טמונה נקודת האור. והיא הרבה יותר ברורה אחרי שעוברים את זה פעם אחת ויודעים שזה באמת ישתנה (כי כשאומרים לך, את עדיין לא כ"כ מאמינה). מבינים שלא צריך ללכת אחד לאחד עם עצות של אחרים, אפילו של הלוחשת. שלכל אחד יש את הדרך שלו ואין דרך אחת שמתאימה לכולם. אבל כנראה הייתי צריכה לעבור את זה כדי ללמוד את זה.

וההבנה הגדולה מכולן- מתישהו ישנים לילה שלם !!!! אפילו אם זה לזמן קצר עד שהבא בתור מגיע…

ומתישהו גם מתחילים לחזור להתלבש נורמלי, לצאת לעולם, להרגיש שוב אישה ולא רק אמא, לצאת לעבוד, ללמוד, להתפתח, לצמוח, להגדיר את עצמי מחדש…

ומחדש בילד השני.

ומחדש בילד השלישי.

אבל לא ידעתי את כל הדברים האלה קודם. ולא הייתי כל כך "חכמה" קודם. הלמידה הזו היתה מלווה בהרבה כאב. הרבה סבל וייסורי מצפון (שדרך אגב עדיין קיימים- אבל זה נושא בפני עצמו…) .

 

המהפך הזה- הוא המהפך הכי גדול שיש בחיים לדעתי. כי הוא לא רק הופך את החיים שלנו, הוא הופך  אותנו עצמנו. את מה שמגדיר אותנו. ומשנה את זה לגמרי. ומי שלא מוכנה לזה- כמוני- לדעתי תיקח את זה יותר קשה.

הייתי ממש על הסף לדיכאון. באותה מידה יכולתי לעבור אותו….

ובכדי שזה לא יקרה לדעתי-

כל כך חשוב להבין ולהתכונן לזה לפני הלידה.

כל כך הרבה מתכוננים ללידה עצמה. איפה ללדת, איך ללדת, עם מי ללדת… זה חשוב מאד בפני עצמו.

אבל חייבים לדעתי באותה מידת חשיבות לחשוב על היום- אחרי הלידה.

ליום שחוזרים הביתה עם יצור חדש והבנה שהכל משתנה. הבנה שכל מה שהכרנו עד עכשיו מתמוסס לו ונעלם, ומשהו אחר לא ידוע, לא ברור, נכנס. משהו עם נוכחות כל כך חזקה שמטלטלת את כל הקיים עד כה. וההתחלות תמיד קשות…

נכון שכל החוויות שעברתי מגדירות אותי, מחכימות אותי ומביאות אותי למי שאני היום,  אבל היה לי קצת יותר קל, וקצת פחות כואב, אם מישהו היה מכין אותי להרגשה הזו. מכין אותי להבנה הזו שזה מה שהולך לקרות, ושזה יעבור…

 

וזה בסדר. זה תהליך טבעי. צריך את הזמן הלא ברור הזה ליצור הגדרות חדשות של העולם ושל עצמך.

אם הייתי מוכנה בראש שהולך להיות מהפך כזה, אולי בלב זה היה יותר קל…

לא כולן צריכות הכנה כזו. יש כאלה שמגיעות לאמהות בגיל שונה, עם בגרות שונה, עם הכנה אולי מהיכרות של אחים/ אחיות. יש לי חברה שבילד הראשון התנהגה בטבעיות כאילו זה הרביעי…המהפך שלה לא היה כ"כ קיצוני מבחינתה… אצלי זה כן.

הכנה לדעתי היתה עושה את כל ההבדל…ואם לא הכנה- אז תמיכה מאמא מנוסה…הבעיה שתמיכה במצב הזה לא היתה אפשרית בשבילי, כי לא הייתי פנויה לזה. לא פיסית ולא נפשית. לא רציתי להודות בפני עצמי שאני צריכה תמיכה. כפי שהכרתי את עצמי עד כה, לא הבנתי איך אני לא יכולה להתמודד עם זה. ולמה בכלל צריך להתמודד עם מצב שבעיקרו הוא כ"כ טבעי ונפלא…

 

בקשה קטנה לסיום-

לכל האמהות בשלבי ההתחלה, או לכל האמהות שבדרך… תכינו את עצמכן גם לחיים שאחרי.

תדברו עם אמהות מנוסות, תיפגשו, תיקראו, פשוט תתכוננו… למהפך הזה…

זה יכול ממש לעזור. אני בטוחה שלי זה היה עוזר…

 

עוד אמהות כתבו על השינוי בחיים אחרי הלידה:

לפני שנהייתי אמא / שירלי יהלום כהן

אמא- למה לא מדברים על זה ? / אוסי הורביץ

מחשבות על אבל לגיטימי / אפרת דבוש נאור

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

12 תגובות ל- “נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי”

  1. הריונית אחת הגיב:

    אבל איך להתכונן באמת?אני מנסה לחשוב רק על היום שאחרי הלידה. אני קוראת בפורומים, אין לי ממש דרך להכנס לחיים של נשים שחוו וחוות אמהות ולהתחיל שלאול אותן שאלות, יש לי אמנם 2 שכנות אבל הן חיות את חייהן…
    כל מה שנשאר לי זה לקרוא פוסטים כמו שלך, להכנס לפורומים של הורים לתינוקות ולחכות ללידה שתתרחש בעוד חודש.
    כתבת מדהים.
    מחכה כבר להיות אמא…

    • אחת ההכנות היא באמת לקרוא כאן 🙂
      שמחה שאת פה.
      אפשר גם לשאול את כל השאלות שעולות בך חברות טובות או לשאול אותנו כאן (דרך 'צרו קשר') ואנחנו נענה לך.
      יש לך גם אפשרות להפנות את כל השאלות אשת מקצוע מתוך ההריון והלידה בפגישות אישיות.

      אנחנו כאן,
      לימור

    • אמא ל-3 הגיב:

      קודם כל תודה לך, וגם כל הכבוד! שאת קוראת ואת מתעניינת וזה בעצם כל מה שאפשר לפני הלידה…
      אין לך מושג כמה זה חשוב ההכנה הנפשית הזאת מראש…
      נכון שאת "היום שאחרי" אי אפשר לצפות, ואצל כל אחת זה שונה, כי כל אחת מקבלת את החדש באופן שונה, וגם כל תינוק שונה- למדתי להבין שזה גורם מאד משפיע…
      עדיין, עצם ההכנה לקראת השוני, לקראת המהפך שהולך להיות – אפילו בלי לדעת בדיוק מה הוא יהיה- כבר מקלה על הקבלה שלו אחרי. לדעת שכך הדברים אמורים להיות וזה בסדר שזה עכשיו לא בסדר… ולדעת שזה גם ישתנה, ויהיה יותר ויותר בסדר…
      אני חושבת שלי היתה חסרה ההבנה של ההיפוך הזה… ידעתי בגדול שהחיים הולכים להשתנות אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה…וגם עד כמה זה ישפיע עלי…ואם מראש מודעים לזה שזה הולך להיות שינוי משמעותי ו"מטלטל" ממש, יהיה יותר קל אח"כ- לא לעבור אותו – כי אם לקבל אותו…
      ומעבר לטילטול- להיות אמא זה גם כיף והנאה ואושר שאין כדוגמתו- אז גם הרבה דברים טובים מחכים לך בדרך…(-:
      הרבה בהצלחה!

  2. אוסי הגיב:

    אמא יקרה, את פשוט מדהימה. לא יכולתי לנסח טוב יותר את הרגשות שהעלת כאן. זה כל כך נכון כל מילה ומילה שכתובה שחור.כחול על גבי לבן.
    לגבי ההכנה, אני חושבת שכמה שנכין עצמנו עדיין החוויה הראשונית היא לא ניתנת להכנה.
    גם לישון לפני הלידה זה לא ממש יעיל כי בחודש האחרון לרוב לא ישנים בלילה מכל מיני סיבות.
    אני סבלתי מדיכאון.ושוב אין לזה ביטוח…
    אני חשובת שהדבר שהכי היה לי קשה איתו היה חוסר בשינה ואחריות 50 טון שירדה עלי.
    אני גידלתי 10 אחיינים ממש גידלתי וכן הייתי מטפלת לא מעט שנים ובכל זאת כשזה הגיע וזה היה שלי זה אחרת מכל דבר.
    עם כל הקושי האושר שמגיע כאשר הוא מגיע (לכל אחת בזמנה היא – לאוו דווקא בלידה…) הוא ענק ואין סופי וממלא וממלא
    אין מאושרת ממני עם הצוציק הקטנה שיש לי.
    תודה עלך על הפוסט הזה.

    • אמא ל-3 הגיב:

      תודה אוסי! נראה לי שגם לי היה הכי קשה החוסר בשינה… אם רק אפשר היה לישון טוב בלילה- אפשר להתמודד עם הכל טוב יותר במשך היום… (-:
      ואת צודקת! החוויה הראשונית לא ניתנת להכנה. אצל כל אחת זה שונה. כל אחת באה עם ציפיות שונות, עם מטען רגשות שונה, כל אחת מקבלת שינויים בצורה שונה , כל תינוק שונה…יש תינוקות קלים יותר ותינוקות "מאתגרים" יותר…וזה משפיע המון! בסופו של דבר, כל אחת מתמודדת עם המהפך הפרטי השונה לגמרי שלה… אך עדיין איפשהוא כולן מתמודדות בצורה זו או אחרת עם ההרגשה הזו.
      ההרגשה של העולם שלי- שאיך שאני הכרתי אותו וכל הביטחון שהיה לי בו- נעלם.
      הרגשה של איבוד השליטה בהגדרות של מי אני ומהו עולמי…
      ויש לי אמונה שאם יש הכנה נפשית לקראת המהפך הזה- לא לקראת האימהות, ולא לקראת החוסר שינה- כי אם לקראת ההרגשה הזו- זה יכול לעזור לקבל אותה בצורה קצת יותר טובה… ואולי…
      זה יעשה את כל ההבדל…
      משתתפת איתך באושר הממלא והאין סופי הזה… שרק תמשיכו להיות מאושרות! (-:

  3. אוסי הגיב:

    ועוד משהו קטן.
    לי עזרה מאוד דולה פוסט פארטום (דולה לאחר לידה). מאוד ממליצה
    אני בעד להכניס אותן לתוך טיפות חלב ולקבל ליווי שלהן באופן "ממסדי"!

  4. הריונית אחת הגיב:

    תודה לכן על התשובות.
    אני ללא ספק מבקרת כאן בכל פעם שמפורסם פוסט חדש.
    נהנית וקוראת בשקיקה כל מילה.
    תודה תודה תודה ושוב תודה.

    • תודה לך,
      בשביל זה אנחנו כאן.

      אגב, את יכולה גם להירשם לאתר ושהפוסטים החדשים יגיעו אלייך למייל.
      נהיה בקשר- מזמינה אותך גם לכתוב לאתר

  5. רינת הגיב:

    וואו! אמיתי ונכון בצורה מצמררת…
    כאילו מדברת מהראש ומהלב שלי …
    כל מילה בסלע…אין מילים מרוב שיש…
    וואו! וואו! וואו!

  6. סמדר הגיב:

    שמונה שנים אחרי שנכתב ועדיין רלוונטי למדיי!
    תודה רבה, התיאור מאד מדויק לגבי התחושות והמחשבות שהיו לי לאחר הלידה הראשונה.
    אני נכנסתי לדיכאון אבל רק אני ובעלי חווינו אותו כי כלפי חוץ הייתי שחקנית מעולה.
    לאחר חצי שנה הלכתי לפסיכולוגיה וכבר אחרי המפגש הראשון שבו בכיתי בלי הפסקה, הרגשתי איך ענני הדיכאון מתחילים להתפזר ואחרי מספר מפגשים נוספים, השמש חזרה לזרוח בעולמי.

    והמפתחות שלקחתי לקראת הלידה השנייה היו:
    1. מודעות לכך שיש דכאון אחרי לידה
    2. שיתוף והסכמה עם בעלי שכשאני מזהה מחשבות או התנהגות שיכולות להוביל לדכאון כמו "אני מרגישה גרוע/ בא לי למות" או שאני מפסיקה לאכול (מה שגורר עוד מחשבות רעות) – אני מספרת לו!!! והוא מקשיב בלי ביקורת, מחבק ונראה לי את הטוב
    3. הכי חשוב בעיני – לא להיות לבד! לפחות פעמיים בשבוע להיפגש עם אנשים (חברות, אחיות, חוג התפתחות, אפילו אם לא מתחשק וזה מאולץ.
    הבדידות היא מגלשה תלולה לבור של הדיכאון.

    לאחר הלידה השנייה, הבורות היו פעורים סביבי ועבדתי קשה לפי התכנית עם בעלי והצלחתי לא ליפול עמוק.

    לכל מי שצפויה ללדת – אני ממליצה על 3 הדברים האלה.
    ועכשיו לפני לידה שלישית, מזכירה לבעלי ולי את התכנית.
    בהצלחה ובאהבה לכולן

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סיפור הלידה של רואי- לידה מחודשת

מאת : עוזית קלאורה-נעים

18 בנובמבר 20118 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

13:00 אני מותשת. איתי בחופש כבר 5 ימים ואני מטפסת על הקירות. אבל היום, זה כבר באמת היה קשה. הילד משתעמם בבית לחלוטין, אני דאבה, בקושי זזה מהסלון לשירותים וצריכה למצוא לו תעסוקות בחום הזה של אוגוסט. אתמול עשינו בריכה אצל סבתא. היום נשארנו בבית וזה פשוט קשה, קשה קשה…

איתי עלה לשנת צהריים ואני ניצלתי את הזמן ותקתקתי את הבית- כלים, כביסות, אפילו שטיפה קלה. התיישבתי על המחשב והספקתי להתווכח עם שמוליק. יש לנו מחר, כמו בכל יום שלישי, פגישה עם איתי בבאר שבע ומאוד חשוב לי שהוא יגיע (לפחות פעם אחת) אבל באורח קבע, היציאות של שאר החברים לעבודה לבדיקות וסידורים כאלו ואחרים, חשובות יותר משלנו. אני טעונה ועצבנית אחרי היום המתיש הזה ואומרת לעצמי ש"אחרי היום, אני בטוח יולדת". השיחה איתו מסתיימת במשפטים הבאים (בפייסבוק):

"ואם הייתי יולדת עכשיו? מה הם היו עושים?"

"אוי, נו, אל תגזימי. את יולדת, אני יוצא- לא שואל אף אחד"

"טוב, אני הולכת לנוח" (13:26)

מוות אחרי מוות

מאת : שמס

22 בדצמבר 20153 תגובות

מתוך התמודדות עם אובדן, לכל אמא

כשפרסמתי את סיפור הלידה שלי כתבתי בכותרת "לידה שקטה", אך שינינו את הכותרת לאחרת כי לא היה מוות בלידה.

היום אני כותבת " מוות חיים מוות ". אולי זו הכותרת שהכי מתאימה לסיפור שלי.

'השמש זרחה שוב', כתבתי , 'עם כל הקושי אנחנו רואים את האור וממשיכים בכל הכוח עם התינוק היפה המקסים שלנו'.

לילה עבר שקט, אכל, ישב איתי, שרתי לו, שיחקתי אתו, שמתי אותו במיטה, הסתכל עליי במבט עמוק ושלחתי לו נשיקה מרחוק. לו ידעתי, לא הייתי עוזבת אותו אבל מי אני שאעמוד בפני האל שקובע את העובדות, את האמיתות, את הכול.

הנקה IN תחליף OUT

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בנובמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

נדיר שיש לנו הזדמנות לראות איך מול עינינו משתנים ערכים תרבותיים, נורמות תרבותיות וחוקים חברתיים והנה, זה קורה. לאט לאט הולכת ותופסת מקום ההנחה שהנקה היא עדיפה, הנקה הכי טובה ובכלל, שהנקה זה הכי הכי.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)