להפסיק להספיק !

מאת : מאשה טרכטנברג

21 בספטמבר 2011 | 5 תגובות

 אלה חיים? ככה אנו רוצות לחיות?

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

אני יושבת לי כאן עם המחשבות שלי. המחשבות זורמות להן ואני נזכרת בסיום התיכון, בגיוס שלי והשירות שלי ויום המאושר שהשתחררתי מהצבא. אני נזכרת באיך פגשתי את בעלי לפני תשע ומשהו שנים.

איזה ילדים היינו אז… נזכרת בנשיקה הראשונה שלנו וההתרגשות הסוחפת. נזכרת בסוף שבוע ההוא שצבענו את הדירה הראשונה שלנו וכמה שמחנו שעוברים לגור יחד. נזכרת בחיוך נוסטלגי בהצעת הנישואין ובחתונה המרגשת. חושבת לי על איך קיבלנו את החלטה הגורלית להפוך מזוג למשפחה ועם פרפרים בבטן נזכרת ביום שבו ראיתי את שני הפסים המיוחלים. משחזרת בראשי את ההריון המקסים שהיה לי והלידה הלא קלה שעברתי ואיך אני פתאום נעשיתי אמא.

 

תוך כדי כל המחשבות האלה, אני גם נזכרת בכל החלומות שהיו לי עבור עצמי. פתאום אני עוצרת את רצף הזכרונות והמחשבות ושואלת את עצמי, איפה הם החלומות ההם? מה קרה לשאיפות שלי? מה לגבי הקריירה שרציתי עבור עצמי? איפה הבית הפרטי עם החצר עם הדשא?  איפה הגזרה שהייתה לי פעם?

רגע, שנייה, איך הגעתי לכאן?

נכון, לא אכחיש שלהיות אמא זה הדבר המשמעותי ביותר ומשמח ביותר שיש, אבל איך זה הפך להיות ההגדרה המרכזית שלי?

איך הפכתי ממי שהייתי לאמא של, בת של, רעיה של – מה איתי? מי אני בעצם?

השאלה המרכזית שמתרוצצת לי בראש היא "האם להיות אמא פירוש הדבר לוותר על מי שאני?" אני סבורה שהתשובה לשאלתי אמורה להיות "לא!" אבל איך שהוא במציאות שלי התשובה היא שכן…

אוי, איך הגעתי פתאום לכאלה מחשבות?

 

למה אני עכשיו מרגישה פתאום לא מספיק טוב? זה אני? או שזה החברה הזו שאנו חיים בה?

החברה הזאת שבדרך לא דרך יוצרת תדמית "הסופרוומן" שאמא נפלאה, רעיה מושלמת, אשת קריירה מוצלחת ויש לה גם זמן לעצמה. יש באמת כאלה נשים או שזה כמו החד קרן, יצור מיתולוגי  מהמם?

אני רוצה להיות האישה הזו? אוי, האמת היא שכן, רוצה להיות אמא נפלאה לבתי המדהימה, רוצה להיות רעיה מושלמת לבעלי היקר, רוצה להיות אשת קריירה מוצלחת, רוצה עד מאוד גם שיהיה לי זמן עבור עצמי.

 

רגע, מי אמר בעצם שאני לא כבר האישה הזו? האם האישה הזו יודעת לזהות את עצמה בראי? האם היא באמת חושבת שהיא מספיק טובה?

יש לי תחושה לא נעימה שאין הרבה נשים שמרגישות שהן מספיק טובות. אני מסתכלת סביבי על אמהות אחרות שאני מכירה, על חברות ומכרות, ומה שאני רואה מעציב את ליבי. כולן רודפות את החד קרן, כולן מנסות להיות מספיק טובות וכולן מנסות להספיק.

מספיק טובה בעייני מי אבל? החברה? הבעלים? אמהות אחרות? בעייני עצמינו?

 

נשים יקרות, התשובה היא בעייני כולם והכי חשוב בעיני עצמינו. מתי זה יפסיק? מתי נקבל את עצמינו בזרועות פתוחות? מתי נבין שהחיים אינם תחרות בלתי פוסקות? אין קו סיום, אין שופט שמחלק פרס. יש רק אותנו.

רק אנחנו יכולות לעצור את המרוץ ולהתבונן פנימה ולשואל את עצמינו למען מה אנחנו רוצות?

נשים יקרות, אמהות, חברות, רעיות, בנות ואחיות, תסכלו על עצמיכן טוב טוב בראי, תנסו כמה שניתן בעיניים אובייקטיביות. אתן יפיפיות, את חזקות, אתן מיוחדות ואין עוד אחת כמוכן.

 

עכשיו תורכן, שבו ותזכרו. את שם, נזכרת בחלום שלך להיות בעלת מאפיה? ואת נזכרת באיך רצית להיות אמא לשלושה ילדים? ומה איתך, את זוכרת איך רצית להיות עו"ד מוצלחת? החלומות שלנו הם חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. כשמפסיקים לחלום מפסיקים להיות האישה שתמיד היינו. החלומות שייכים רק לנו והגשמתם הינו הגשמת העצמי שלנו.

לי נדמה שרובינו מחליפות את החלומות האמיתיים שלנו בחלומות שהשאלנו מהעולם החיצוני, חלומות שנראה לנו שאנו אומרות להגשים, אבל הם אינם החלומות האמיתיים, פנימיים שלנו.

רובינו עסוקות בלהספיק. להספיק בעבודה, להספיק בסידורים, להספיק עם הילדים, להספיק בבית ולהספיק ללכת לישון בשעה סבירה שנוכל לקום למחרת כדי להספיק הכול שוב. אלה חיים? ככה אנו רוצות לחיות?

 

שאלה לי, נשים יקרות, מה קורה כשאתן מספיקות הכול? אתן מאושרות? יש לכן שלוות נפש? אתן חשות רוגע וסיפוק? או שאתן בכלל לא מספיקות ליהנות מהרגע הזה?

תעצרו, תחשבו על זה. אתן חיות את החיים שאתן באמת רוצות?

המטרה הזאת "להספיק" הפך להיות מטרת החיים גם אצלכן?

ככה תרצו שימשיך לעד?

 

מי שעונה "לא!!!!" – תפסיקו להספיק! תחשבו מה אתן מנסות להספיק כל הזמן? על מה אתן מוותרות?

החיים שלכן בידיים שלכן בלבד, לא יבוא קוסם ויסדר לכן הכול בצורה מאורגנת, נעימה ופרקטית. אתן לא תשמעו דפיקה בדלת יום בהיר יחד ותעמוד שם הקריירה שתמיד חלמת עליה או בית שתמיד רצית או מוכר שעונים שיכול למכור לכן שעון שיש בו 25 שעות ביממה כדי שיהיה לכן את השעה הזאת לעצמכן.

 

תגידו נשים יקרות, לא הגיע העת  להפסיק להספיק ולהתחיל לחיות?

 

מאשה טרכטנברג, מאמנת אישית לאישה שבכל אימאמאשה טרכטנברג

0544-646999

www.maxi-mom.com

בפייסבוק https://www.facebook.com/MaximomIsrael

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

אמא מתקלחת עכשיו / שירה דרוקר

איזו מין אמא אני שלאחרונה רוצה רק שקט / ענת

היום גלעד שליט חזר הביתה| צורך להיות לבד/ שירה דרוקר

הדרך למימוש עוברת במספרה / סשה חזנוב

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

5 תגובות ל- “להפסיק להספיק !”

  1. מאשה, אלו שאלות נוקבות וחשובות. מרגיש שאין חשובות מאלה !
    מצטרפת- לא לוותר !! להמשיך ולשאול את השאלות שיובילו למקום טוב יותר.

  2. יוליה בורוכוביץ' הגיב:

    מאשה, תודה על הכתבה.

    נגעת בנקודה החשובה ביותר באישה – וזה סיפוק הרצון שלנו.
    לא משנה מה, לא משנה כמה – תמיד נרצה עוד משהו.
    הלוואי ונגלה את הדרך איך להתחיל לחיות בכל רגע ורגע
    יחד עם הרצונות שלנו, והחלומות שלנו – שכל הזמן גדלים ומתגברים.

    ושוב – תודה על השיתוף!

  3. יוליה חייט הגיב:

    אני מרגישה שכמה שזה עצוב ומתסכל, זהו באמת מעגל קסמים שאין לו ממש פתרון. כל עוד שיש לנו רצונות ויש אנשים שזקוקים לנו ותלויים בנו – אנחנו נהיה במרוץ הבלתי פוסק להספיק הכל. לי יש המון זמן פנוי פתאום כי הילד בגן ואני עדיין לא עובדת ואני לא מספיקה כמעט כלום וכל יום עובר בלי תחושת סיפוק ממשית. אני יודעת שכאתחיל לעבוד ויהיה לי יותר לחץ של זמן אני כנראה אספיק הרבה יותר מאשר היום אבל לא אפסיק להתרוצץ ולהרגיש שאני רוצה עוד עוד. אז אולי זה בעצם החיים. אני לא ממש יודעת איך אבל אולי כדאי ללמוד להנות מהמרוץ?

  4. מיטל הגיב:

    מקסים, מקסים, מקסים. נכון עד מאד, כתיבה קולחת ונעימה לקריאה….

    צריך להדפיס ולתלות על המקרר……………או על המראה – לתזכורת יומיומית……

  5. ענבל פרג הגיב:

    תודה !

    פעם מישהי חכמה אמרה לי שאני צריכה לזכור שהחיים עוד לפני ויש תקופות ולכל תחום יש את הזמן שלו. אני יודעת שהיא צודקת ומנסה להרגיע את עצמי. אבל עדיין זה קשה כי כשאני מנסה כל כך להספיק, אני מודה שזה קשור גם לציפיות החברה, אבל גם לציפיות שלי מעצמי. אני מנסה לרצות את כל החלקים שבתוכי בו זמנית. אולי כי אני חלק מהחברה וגדלתי בתוכה ולכן ציפיותיה הושרשו בתוכי עד שהפכו לשלי. ואולי זה בגלל שאני באמת מורכבת עם הרבה רצונות וכל רצון שלי מתנהג כמו ילד שרוצה עכשיו, סיפוק מיידי. איך מגדלים את כל הרצונות האלה בנחת ובמקביל? כנראה שאדע כשיהיה לי יותר מילד אחד…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כנס גניקולוגיה ללא נשים- הסוף !!!

מאת : לימור לוי אוסמי

9 בינואר 201211 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

נוכח הלחץ האדיר שהופעל מכל עבר, וחלק גם בזכות ההידברות שהתקיימה ביני לבין המכון, מכון פוע"ה החליט לקיים כנס שנתי נוסף, מכובד ויוקרתי באותה מידה כמו הכנס שמתקיים ביום רביעי הקרוב, שבו תרצנה נשים בפני קהל של נשים.

על פי הודעה רשמית שיצאה זה עתה מכון פוע"ה מבטיח לקיים בקיץ הקרוב כנס גדול ומשמעותי, המהווה חלק בלתי נפרד מהכנס השנתי, שיוקדש לקול הנשי.

אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

מאת : עינב שטרמר

18 בינואר 20152 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

הלב שלי דואב. הלב שלי נכמר

ילדים משוועים לאהבה, או לפחות יחס חם, מגע.

ילדים מסתגרים. ילדים כבר לא בוכים.

ילדים קמלים.

ילדים רוצחים ונשמתם מתה יחד עם הנרצחים

ואני, בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

הכאבים באגן הם כאבים רגשיים הקשורים ללידה שלי ?

מאת : עינת דורפן

2 בינואר 20112 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

לאחרונה הרגשתי כאבים באגן, שאומנם קל להסביר אותם מבחינה רפואית, בגלל מצבי הרפואי, אבל ככל שעבר הזמן והכאבים המשיכו, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שצפו ועלו במוחי וברוחי גם כאבים רגשיים שקשורים כנראה לאותם כאבים באגן.

כנראה שהבטן ההולכת וגדלה והכובד שמתחיל להשפיע ושעון החול, שמבלי לתקתק מזכיר לי כל הזמן את העתיד לבוא, ואת העובדה שעד היום, כמעט 3 שנים מאז הלידה הקודמת, לא באמת הקדשתי את תשומת הלב הראויה להתמודדות עם חוויות הלידה הראשונה.