דרך אם – אימהות היא הכוח

מאת : ד"ר אראלה שדמי

1 בספטמבר 2015 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, ספרים לאמהות, קוראות לשינוי

 

אימהות עבורי היא כנראה החוויה המשמעותית, המורכבת והעשירה ביותר שחוויתי מעולם, הניסיון המזוקק ביותר של אהבה והכלה של "האחר/ת", שהוא/היא הן שונה ממני והן הקרובה ביותר אלי. אימהות היא המקום שבו למדתי לדעת את עצמי בדרך הטהורה ביותר האפשרית. היא המקום שבו החברה והטבע ואנכי מחוברים בדרך יוצאת דופן.

אולם, מאז סימון דה בובואר הפכה האימהות לבעיה, הבעיה, עבור נשים, מקור הדיכוי של נשים. עבודה – כמו גם גלולות למניעת הריון והפלות – הפכו לסמל של שחרור האישה. מה שפמיניסטיות אלו אמרו הוא בעצם ששחרור של גברים קשור לאי יכולתם לתת חיים ולכן אנו נדרשות לנתק בין אימהות לנשיות ולראות בעבודה את "הארץ המובטחת".

נשים רבות הלכו והולכות בדרך הזו – אך שחרור? אין. הן פגשו שם אפליה, אלימות מינית, עול כפול ומכופל, העסקה פוגענית ועוני. למעשה, עבודה הפכה לכלא עבור המוני נשים (כמו גם גברים) וההבטחה לאיזון בין בית לעבודה – לא נמצאה (וגם לא תימצא כי אינה אפשרית). העבודה הפכה כיום לדת שסוחטת את לשד עצמותנו. האימהות נדחקה לפינה – כבעייתית, כלא מתאימה לעולם החדש, עוד מעט לא נחוצה כלל (עם הרחם המלאכותית שמעבר לפינה) – או כעניינן של נשים עניות ונשות הדרום הגלובלי.

במקום זאת, הספר "דרך אם" – בעקבות הנשים שכותבות בו ורבות אחרות – מציע לנכס מחדש את השרידים, הרוחניות, התרבות, הידע והמשאבים של המורשת המטרנלית, במקום אימוץ המורשת הפטריארכאלית; להנחיל לתרבות מונחים של נתינה אימהית ודאגה מטריארכאלית; לייחס את עצמנו לאם – האם הממשית והסימבולית כאחת, להתחבר מחדש לאם ובעצם, לכל האימהות שלנו, וכמובן, לאימא אדמה, האם הראשונית של כולנו – ואין בכך משום מהותנות או הכחשה של קשיי אימהות ועוולות שנעשו על ידי  האימהות או דחייה של הבוחרות בלא-אימהות. דרך זו פתוחה לכל, כולל כמובן לגברים.

בעקבות ההכרה במלכוד האימהות ובקסם האימהות כאחת, אך גם בעקבות ההכרה במגבלות השיח על משפחה, עבודה ופמיניזם וכדי להציע דיון שונה מהמקובל, משחרר וחלופי באמת, אני דוחקת בכולנו לצאת מחוץ לשיח הפטריארכלי- קפיטליסטי האירופוצנטרי ובייחוד מחוץ לכלא של המשפחה הגרעינית וכבלי עולם העבודה, ששיח דכאני זה מטיל על כולנו. בהשראתן של כמה כותבות בספר זה, שהמפגש עמן שינה ללא הכר את ההבנה שלי, את החשיבה והגישה הפוליטית שלי – האסטרטגיה שאני מאמצת היא להציב את האימהות דווקא במוקד הדיון הפילוסופי, הבלשני, הערכי, הסוציולוגי והכלכלי. לשון אחר, להמשיג ולהכליל את האימהיות כפרקטיקה אנושית משמעותית, כהיגיון כלל-אנושי אשר משתקף ומתגשם בכל מקום ותחום שאנו מתקשות אולי להכיר בו בשל הזלזול והנטייה להמעיט בערכה של האימהיות, אשר מאפיינים את הפטריארכיה הקפיטליסטית אשר כולנו שבויות בה.

 

http://www.resling.co.il/book.asp?book_id=833

 

ד"ר אראלה שדמי היא אקטיביסטית למען נשים, שלום ושינוי חברתי בדרך לפוסט-קפיטליזם. אראלה שדמי

היתה ראש התכנית ללימודי נשים ומגדר במכללת בית ברל. ייזמה עם חברות את הקמת "קול האישה " – מרכז פמיניסטי בירושלים,

ותנועת השלום "האם החמישית". מעורבת היום בקידום כלכלת הנתינה והקמת קהילות מטריארכאליות-אקולוגיות  בישראל.

שדמי היא גם קרימינולוגית המתמחה בחקר משטרה ושיטור בישראל.

 

 

ספרים מעניינים נוספים לאמהות

פוסטים ומאמרים נוספים על קריאה לשינוי חברתי

 

צילום תמונת פרופיל:  דליה נתן

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האמהות של פעם הן לא האמהות של היום

מאת : אמא אנונימית

29 במרץ 20117 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

חברות יקרות, ככל שהתקדמנו בשנים אנחנו יותר ויותר משקרות את עצמינו בכל מיני סיפורים על רצון למצות את עצמינו, לפתח קריירה, להתפתח ולהרגיש שיש בנו מעבר לאמהות, אבל!!!!!!! מה רע בלהיות למס' שנים אמהות וזהו??????? למה לשנות את הטבע? למה לבזבז אנריגה חיונית וזמן על דברים כל כך תפלים במקום להשקיע הכל בהעמדת ילדים מאושרים, עם בטחון עצמי וגב חזק שנתמך על היותנו שם עבורם?

וזוהי רק ההתחלה- תחילת המשבר אחרי לידה

מאת : תמר קלר

25 באוקטובר 20100 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

אני כבר פחות מחייכת, בקושי אוכלת ובעיקר מתקשרת עם אביה שצומחת בתוכי, מדברת אליה, שואלת אותה: מה קורה חמודה? לא טוב לך בפנים? קשה לך גם? תני לי סימן שאבין איך את מרגישה, שאבין מה קורה. אולי את שם בפנים תוכלי לתת לי יותר תשובות.

עברתי לתחליף חלב, ואני מאוד מרוצה

מאת : אמא לא מניקה

14 באוקטובר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

האמת שאני בעד הנקה- אבל רק אצל אחרות :)…
בילדה הראשונה ניסיתי להניק 3 שבועות ( עם תוספת של תמ"ל), היה נ ו ר א קשה, והפסקתי.

בילד השני בכלל לא רציתי להניק, אבל המשפחה לחצה ועשיתי את זה רק מתוך לחץ- שבוע ימים בלבד ! והודעתי חד משמעית שזהו ! הנקה זה לא בשבילי.