"אחרי שעברתי לידה אני מרגישה שאני מסוגלת להכל בחיים", משפט שאני שומעת מנשים רבות וגם אני מצטרפת אליו. כל פעם שאני מקדישה מעט זמן להיזכר בלידה של בתי אני שמה לב שמשהו מאד מעניין קרה לזיכרון של הכאב עצמו. אני זוכרת אותו ובאותה מידה לא. הוא כמו עננה אנרגטית סביב גופי. אני יכולה לחשוב עליו ולזכור את מה שאמרתי ועשיתי תוך כדי הצירים ותחושת הכאב העצומה. אני זוכרת שלא האמנתי שיש כאב כזה, אני זוכרת שתפסתי לבעלי את כף היד חזק חזק כאילו הוא בעצמו יכול לעזור לי להחזיק את הכאב שלי. אני זוכרת שנשבעתי שלא אלד יותר, ששאלתי את המיילדת אם זה נורמלי שכואב כל כך או שמשהו לא בסדר איתי. ופעמים רבות שאלתי את בעלי איך זה יכול להיות שאני לא מצליחה שלא להזדהות עם הכאב. ובעלי שעונה לי, 'אל תברחי ממנו, אל תברחי מהכאב, תקבלי, אי אפשר לברוח מהגוף עכשיו'. והנה עוד גל שוטף אותי בזיעה קרה.
כאן תוכלו לקבל המלצות על נשות מקצוע מתום העבודה עם טראומה בלידה, עיבוד חוויית הלידה והכנה רגשית ללידה.
את ההמלצות כותבות נשים שעשו עבודה אישית עם אשת המקצוע והיו מרוצות מאוד מעבודתה.
אמצע הלידה, מסדרון קר, גבר יושב על כיסא מתכת ומביט בדלת סגורה, ממתין בצפייה דרוכה, קוסס ציפורנים, ליבו נהלם למשמע כל בכי של תינוק…
שעות חולפות, סוף סוף הדלת נפתחת אחות או מילדת (הוא לא ממש מבין או מתעניין בהבדל) יוצאת, ניגשת אליו בחיוך רחב ואומרת: "מזל טוב אדוני, יש לך בן זכר בריא".
איזה הקלה, שמחה והתרגשות, הוא מוציא אסימונים מהכיס וניגש לטלפן לאמא שלו ולשאר המכרים, לבשר על הפיכתו לאב. תוך זמן קצר חבריו היקרים יגיעו לבית החולים, הם יביטו דרך זכוכית ברך הנולד בתינוקיה, יפתחו בקבוק וויסקי וידליקו במסדרון סיגר שכתוב על העטיפה שלו: "אבא גאה".
אני כותבת את השתלשלות העניינים כי היא מרגישה לי כפותחת דלתות באופן הכי משמעותי שחוויתי עד כה, וכי האפשרות הזו שהשתמשנו בה, פגישה עם עובדת סוציאלית של אגף אמהות ומכתב שהיא כתבה שהיה מונח צמוד לגיליון הלידה של היולדת, הייתה כל כך משמעותית בכל רגע מהלידה, שאני מקווה שעוד נשים שזקוקות לה, יוכלו להשתמש בה ולקבל את התמיכה הנכונה להן מכל מי שנמצא איתן בלידה.
A mom comes to me for a childbirth preparation class. Her first birth ended up in a C-section, which was very traumatic for her. She had full belief in her body's ability to give birth, she thought everybody's been doing this for ages, and there's no need for that much preparation. This time she is practicing yoga. She reads. She knows now what she didn't know then. And this time it won't be a cesarean And that's what's important to her. That's why she came to see me.
פעם, לפני הרבה שנים, בממלכת שומר, חיה מלכה, בשם איננה. איננה היתה מלכת שמיים וארץ, שמלכה על פני שבעה מקדשים והיתה אהובה מאוד על כל נתיניה. היא הובילה קרבות אינספור, ניהלה את ענייני ממלכתה ביד רמה והיתה גם משוררת רבת כשרון.
יום אחד שמעה איננה קריאה פנימית.
אמא מגיעה לפגישת הכנה ללידה. הלידה הראשונה שלה הסתיימה בניתוח קיסרי, שהיה טראומטי מאוד עבורה. היא הלכה אז באמונה מלאה שהגוף שלה יודע ללדת, שכולן יולדות ולא צריך לעשות כל כך הרבה הכנות. היא מתרגלת יוגה הפעם, קוראת, היא יודעת מה שלא ידעה אז. והפעם זה לא יהיה קיסרי.
זה מה שחשוב לה. בשביל זה היא באה אליי.
במהלך המסע שלי עם 'לידה מבפנים' גיליתי שבדימוי הפנימי שלי על 'התמודדות' – התפרצויות, קללות, זעם, בכי מתקבלים בהבנה, אבל תחושת קורבנות ורחמים עצמיים הם פשוט מחוץ לתחום. זה מוציא ממני קול של "נו באמת, דנית, תאספי את עצמך, זה בטח לא יעזור לך".
לא היתה לי שום בעיה לעודד את היולדת הראשונה להוציא זעם ועצבים, כי אין לי שום חשבון עם האגרסיות שלי…. אבל יולדת שנכנסת לבור של רחמים עצמיים…. זה דרש ממני הרבה יותר הסתכלות פנימה.
פעמים רבות, יוצא לי לשמוע מנשים בכלל ומנשים בהריון בפרט אמרות כמו "אני מתה מפחד מהלידה", "איך התינוק הולך לצאת משם?", וכששואלים נשים בשלבים מוקדמים יחסית בהריון היכן הן מתכננות ללדת, חלקן יאמרו: "אני עדין בהדחקה"…
* לידה היא טקס מעבר מהותי ולא אירוע רפואי (גם כאשר טיפול רפואי הוא חלק ממנה).
* מהותה של הכנה ללידה היא תהליך גילוי עצמי, ולא איסוף של מידע מיילדותי.
* הכנה ללידה היא תהליך מתפתח ומתמשך (עבור הורים ומדריכות כאחד), ולא תבנית אחידה של מידע ושל טכניקות לימוד.
מאת : מירב שרייבר
11 בפברואר 201210 תגובות