קטגוריות נוספות בנושא הריון ולידה:
חשבתי לעצמי…עוד חודשיים במינימום הלידה תתרחש לה, המחשבות מתרוצצות בראש והחששות בלב..
לא משנה כמה אפחד ואחשוש מרגע הלידה ולא משנה אם נשארו לי עוד חודשיים, גם אם הייתי חוזרת להתחלה,עדיין הקץ יגיע והלידה תחול מתישהו ואת הכאבים ארגיש בסופו של דבר.
עברה לי עוד מחשבה שבה אני רואה את האקט של הלידה כמשהו שמנקה את הגוף מכל מה
מאת : בר
17 בפברואר 2011תגובה אחת
איך אשכלל את מיומנויות הג'אגלינג שלי מעבר ליכולות המדהימות שכבר פיתחתי עם שניים? ומה, שוב אצטרך לבקש עזרה מכל מי שמוכן לשמור על הילדים, אפילו רק ליציאה לסופר…. ומה עם הגוף שלי, כמה זמן ייקח עד שאפסיק להראות כמו הר ואחזור לאיזו שהיא פיגורה הגיונית? אולי לשאול אם היא חושבת שהתחת שלי גדל או לא?
מאת : אורית פינגלה
7 בפברואר 20112 תגובות
רגעי האושר באמהות שלובים יד ביד מרגע שהתינוק מגיח לאוויר העולם, מרגע שמביטים בו בפעם הראשונה, שומעים את הבכי הראשון, מריחים את עורו…כל דבר שנעשה בפעם הראשונה ואולי מהצד נראה בנאלי, אבל בשבילנו ההורים כל כך מיוחד, מצחיק, מרגש..כל תזוזה, חיוך, מלמול..כל פעם אנו נדהמים מחדש ביחד איתו, כמו שלו כל פעם היא הפעם הראשונה, מיוחדת..
מאת : אמא של שירה
27 בנובמבר 20100 תגובות
נמאס לי מכל דבר: מאנשים שאומרים שאני יפה ואני נראית כמו רקון (דביבון ) עם שני פנסים שחורים מסביב לעיניים שפעם היו יפות, מהשבדיות שנראות יפה כל כך בהריון כאילו שהריון הוא עוד המצאה שבדית – שלא לדבר כמה נהדר הן נראות אחרי הלידה…כואב הלב! אני ירוקה מקנאה…
אני אישה ירוקה עם עיני רקון בחודש שמיני…
מאת : אמא אורית פינגלה
20 בנובמבר 2010תגובה אחת
בין כל המחשבות עלו בראשי גם מחשבות על התחושות שיציפו אותי בהריונות הבאים והאם הכל יהיה מרגש כאילו זאת הפעם הראשונה שאנו חווים את הדבר הנפלא הזה שהטבע חנן אותנו לחוות ?
התשובה היא חד משמעית: כן!!!!! הזמן חלף לו ושוב הגיע הריון נוסף (שלישי).
עדיין ההתרגשות הייתה קיימת וכל החבילה גם יחד הייתה קיימת מכל המשתמע מכך.
מאת : לימור לוי אוסמי
7 בנובמבר 20107 תגובות
ההצגה היא פשוט העצמה – היא משקפת את הכוחות החברתיים הקיימים ומופעלים עלינו כאמהות ומבקשת מכל אחת מאיתנו להתכוונן פנימה, למצוא את האמת הפנימית שלה שמרגישה לה נכון וללכת איתה. ואוו, כמה עוצמה.
מאת : אמא של שירה
17 באוקטובר 2010תגובה אחת
אני פורצת בבכי היסטרי – בכי משחרר שנה של ציפייה ואכזבה ומתקשרת לידיד שלי מרוב בלבול וצורחת בטלפון: "אני בהריון! אני בהריון! מה לעשות אמאל'ה???”
כל ההיריון אנחנו קוראים לך בשם "אגנטה" אמא מאוד אוהבת את להקת אבבא השבדית ובעיקר את הבלונדינית ויום אחד אבא הציע שכך נקרא לך. כולם מכנים אותך כך.
כמה שבועות אח"כ אנחנו נוחתים בארץ לראש השנה ו"על הדרך" עושים גם את בדיקת השקיפות עורפית. הרופא שואל אם נרצה לדעת את מן העובר – אני עונה "ברור" והוא אומר ששמונים אחוז שזאת בת! זהו – אני מאוהבת!!!
מאת : אורית פינגלה
19 בפברואר 2011תגובה אחת