איזה כיף שהגעת הביתה, את מוזמנת לחלוץ נעליים, להכין משקה חם ולשוטט בין המילים:
האם אהבה של אמא לילדה באמת גואה מרגע הלידה, כמו שמספרים? שירה עדיאל כותבת באומץ ובכנות על ריחוק רגשי, דכדוך, ושנים של מסירות שקטה ומורכבת. זהו טקסט חשוף ונדיר על הדרך שבה אהבה לפעמים לא נולדת – אלא
רק את יודעת מה זה אומר לחכות לבדיקת הריון חיובית. הזמן שלא עובר, הלחץ מתגבר, הראש שמייצר את אותה שאלה שוב ושוב: 'האם הפעם יהיה הריון?' את מנסה להסיח את הדעת, לחשוב בצורה חיובית, להירגע, אבל המחשבות ממשיכות
"הילד הזה נמאס עליי!", "הוא בלתי נסבל!". כולנו מכירות את הרגעים האלה, בהם ההתנהגות של הילד מוציאה אותנו מדעתנו ויוצאים מאיתנו מילים שלא חשבנו שנגיד. זה יכול להיות רגע של תסכול כשהילד מסרב לאכול או מתעקש לעשות את
אם את מרגישה לא מאוזנת הורמונלית אחרי לידה – בוכה בקלות ובתדירות גבוהה, כועסת, חסרת סבלנות, חווה עליות וירידות רגשיות – את לא לבד. במאמר תוכלי להבין מה יכול לעזור לך למצוא את הדרך לאיזון רגשי והורמונלי. למה
רוב היולדות מתקשות לבקש עזרה ולהגיד מה הן צריכות שיעזור להן, אבל זה לא אומר שאין דרך להתמודד עם זה. באמצעות שאלות פשוטות אפשר למצוא את הדרך ולהגיש להן את העזרה שמתאימה לכן וליולדות.
פרגון עצמי הוא משהו שמוכר לך? לא כל כך? אם את אחרי לידה, אז סביר ששיפוטיות, ביקורת ואשמה מבקרים אצלך יותר מאשר פרגון עצמי. היום כמעט ואין אמא אחרי לידה שלא מרגישה אשמה, שלא מרגישה שהיא לא עושה
נעים להכיר,
שמי לימור לוי אוסמי, אני מטפלת cbt-act באמהות ויוצרת האתר.
את מוזמנת בשמחה לכתוב לי באופן אישי, אני תמיד עונה.
אם מעניין אותך פרטים על תהליך טיפולי איתי, כאן תוכלי לקרוא את כל הפרטים.
ואפשר ליצור איתי אחר קשר לשיחה ראשונית והיכרות.
לתכנים נוספים, אפשר להיכנס לפייסבוק וליוטיוב.
תודה שאת פה, ואשמח לשמוע ממך,
לימור.