במהלך השנים אני רואה שוב ושוב את השפעת ההריון והלידה על גברים וההשלכות ההרסניות של חוסר ההכנה של גברים לאבהות ולזוגיות החדשה. מנסיוני האישי והמקצועי ברור לי שיש צורך דחוף בשינוי בתחום, ולכן התחלתי בפיתוח תכנית לגברים שתכליתה הכנה רגשית לגברים שהולכים להיות אבא, ממש כמו קורס הכנה ללידה של נשים.
כל אחד צריך מקום, תפקיד, משבצת
אני מרגישה שהנקודה המכריעה בנושא, היא העובדה שלגבר אין משבצת משלו והוא עובר ממצב של אדם מחולל ועצמאי ביתר תחומי חייו, לאדם שולי במידה מסוימת בכל תהליך ההריון וההורות המוקדמת. כמובן שיש ויש, אבל עדיין, עצם העובדה שגבר מוזמן לרכוש יחד עגלה, ללמוד נשימות לקראת הלידה ולעזור בסחיבת הסלים, מראה לנו שהוא עדיין לא מוזמן להיות שם ממקום אוטונומי ואותנטי, אלא כשולייה.
גברים רבים מפרשים את זה כפוזיציה לא מכבדת ולא מעצימה והתוצאות לכך ידועות ונעות בין קצרים בתקשורת הזוגית, ניתוק רגשי והיעדרות. המחיר עשוי להיות קטלני עבור המשפחה הצעירה, מה שמתבטא כידוע באחוז גבוה של מתגרשים בשנים הראשונות שלאחר הלידה.
מי אתה אבא? מה לבך מבקש? איך תתן לעוצמה ולאהבה שלך ביטוי בחיי היומיום? איך תכיל את הצרכים והמצוקות שלך? איך תתקשר אותם לעולם? כל אחד צריך מקום, תפקיד, משבצת ואת הבחירה המנוסחת במה שמתאים, אפשר לעשות רק כשיש מגע עם האיש שגר שם בפנים.
הניסיון לאלף גבר הוא חסר סיכוי
כמו שכבר ברור לכולנו, ההבדלים והפערים בין נשים וגברים הם גורליים. חיים משותפים עם מישהו ששונה ממך כל כך, הם ממש לא דבר פשוט לעיכול. הציפיות ההדדיות והתקשורת המורכבת ינועו על הציר שבין משהו משעשע שאפשר להתבדח עליו ועד לתסכול שנגמר בבכי, מדברים שפשוט לא עוברים לצד השני.
אין ספק שסלע העניין הוא בחוסר היכולת לתקשר את השונות, אבל גם במוכנות להכיל את העובדה שיש קסמים שאין מה לפרק אותם לגורמי,ם אלא פשוט לקחת אותם כמו שהם, במלואם, כפשוטם. הרצון לאלף גבר ולהפוך אותו להיות איזה מן צ'ארלס שכזה מבית קטן בערבה, זה משהו חסר סיכוי. כי במהותו, אדם אותנטי וחופשי זקוק למרחב שבו הוא יכול לפלס לו דרך משלו. שיפוט, השוואות עם בעלה של השכנה, ביקורת ואכזבה מצטברת, הם מקור בלתי נדלה לעימות ובעיקר היעדרות רגשית של גברים.
גבר-גבר הוא מי שהכל מסתדר לו בקלות
האיכויות הגבריות הטבעיות מחייבות אותו בניסוח עצמאי של העולם החדש שהוא בורא, אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, מה עושים שכאין כלים? איך מתכוננים לפרוייקט הגדול ביותר אי פעם, מבלי להיתמך ומבלי לקבל את החסד השמור למתחילים? כאן מגיעה הנקודה שבה יש מקום להתבונן לעומק בעולם שבו אנחנו חיים.
לאישה שמורה הזכות לפגיעות, לרגישות, לעדינות, לנחיתות, לאצילות, להתרוממות ולגאולה רגשית עצמאית. אבל לגבר אין כלום מכל זה. תאמרו – יופי, איזה מזל. אבל העניין הוא בעצם השבי שבו מוחזקים גברים בחברה המודרנית (והמצ'ואיסטית) שבה אנחנו חיים. אין מקום להתלבטויות, לחולשה, לכאב. גבר- גבר הוא מי שהכל מסתדר לו בקלות וכבר יש לו תשובות לכל השאלות הגדולות של החיים.
אבל גדילה אמיתית ועמוקה של הנפש אפשרית רק ממקום פתוח, חשוף, כן ונגיע. אותנטיות היא הכוח שלנו כפרטים במסלול של צמיחה אישית בעולם מורכב, רק אותנטיות. יש לנו רק את עצמנו במסע האמיתי. הדרך להגיע אל הבאר הטובה של העצמי כרוכה ביצירת מרחב מוגן ומאובטח שמאפשר חיבור ללא פחד משיפוט או ביקורת.
יש הבדל בין תפקוד פיסי לשותפות עומק
נשים, חשופות, פגיעות וגם פגועות, סללו לעצמן את הדרך לריפוי במישורים שונים של החיים. וזה בזכות ההכשר החברתי לאישה ללמוד, לטעות, להיעזר ולהיתמך. גברים עדיין לא שם.
החברה כמאקרו והחינוך שקיבלו גברים במיקרו, לא מאפשרים להם להיחלץ מהבדידות המזהרת של כלוב הזהב הזכרי. ואז, ברגע האמת, מול שלייה ובכי ופחד וצפצופי מוניטור, פתאום הם עומדים במבחן המציאות. ורבים מהם מצטיינים במשימה- הם תומכים, מגוננים, מועילים. אבל מה אז? מה כשמסתיים המבצע? אז מתחילים החיים.
אבל להיות מועיל זה כבר לא מספיק. כי יש רצון למשהו אוטונומי, משהו שעומד בזכות עצמו.
יש צורך מתמשך בנוכחות רגשית ופיסית, שותפות כנה, בחשיפה ועדינות. וזה כבר סיפור אחר, כי יש הבדל בין תפקוד פיסי, ביצוע משימות כאלה ואחרות, לבין שותפות עומק.
הרבה פעמים זה דווקא נוח לעולם. הוא מנהל לו חיים משלו, בעבודה למשל, והיא חיים משלה, עם התינוק. לזה קוראים החמצה. כי יש עוד הרבה יותר לבקש מהחיים. חברות אמיתית שהיא הרבה מעבר לחיתולים והתעוררות בלילה.
מה כוחו הייחודי, הסגולי של גבר?
בפער שבין נשים וגברים יש בעיקר חוסר היכרות עם הסגולות הייחודיות לזכרים ולנקבות. משהו חשוב וגדול נסתר מהעין. מה כוחו הייחודי, הסגולי של גבר? איך נותנים לגבר את הבמה? איך מעצימים את האינטואיציות שלו? איך פותחים בפניו את המרחב המוגן והמפרגן שייתן לו לפרוש כנפיים ולעוף אל תבונתו הגבוהה והעמוקה? שם יש צורך בהעצמה אישית וזוגית. כדי לראות בו את הסגולי שלו ולתת לו לראות בעצמו, כדי להתבשם מהכוחות שבהם ברך אותו הטבע, צריכה אישה לראות גם את עצמה כמבורכת, אצילה וחכמה.
את הרגישות והאינסטינקטיביות, את המנהיגות הנבונה, מגלים לפעמים על הדרך, במקרה, אבל כשאת עייפה ומרוטה ויש לך עיגולים רטובים על החולצה, את לא שם, לא כלפיו ולא כלפייך. לא תמיד אנחנו שמות לב ואוספות פנימה את הפנינים.
ובכל זאת, אנחנו ערוכות במידה מסוימת כדי לא לאבד מגע עם האוצרות שקיבלנו. מעגלי נשים, ספרים בלי סוף, הכנה ללידה, פורומים, בלוגים, תמיכה שבטית.
הגיעה שעתנו לשיתוף פעולה מעצים ומכבד בין המינים
אנחנו כבר ערות לגודל המשימה, התהליך הנשי החל, אבל זה לא המצב אצל גברים. המשמעות המעשית של המצב היא שאפשר לריב על איזו מטפלת או איזה חיסונים או על להוריד את הזבל או לקום בלילה, ואפשר גם לא לדבר בכלל – ולא לדעת אפילו מה חומק לנו מתחת לידיים.
אישה חזקה, רואה את עצמה, יצירתית, שלווה, נועזת. גבר מודע, עוצמתי, מנהיג, מאבטח, יוצר. שניהם יחד זה כבר סיפור אחר לגמרי. בחיי, יש חיים כאלה, יש עולם כזה. בדוק. אבל העבודה רבה. הגיעה שעתנו לשיתוף פעולה מעצים ומכבד בין המינים. זה יהיה ממש שווה צפייה.
אין מילים לתאר את גודל הבדידות והכאב של שני הורים צעירים שחיים יחד אבל אין ביניהם תקשורת. הם מחבקים את התינוק, והם לבד. מניסיון, זה אסון. עם הרבה מזל ועבודה קשה וסבלנות אין קץ, יש תיקון ומרפא גם מזה. אבל באמת שזה ממש מיותר. בואו נעשה את זה אחרת.
ניתן מקום של כבוד ושלווה וקבלה למי שאנחנו. אנחנו פוחדים, מתלבטים, דואגים ועייפים וזה בסדר. עכשיו הזמן להעצים את התשתית הרגשית של אבא ואימא לקראת המסע הגדול בחייהם.
נוכחות מלאה של אמא ואבא יד ביד
כדי לתת לאיכויות גבריות מקום, צריך לפנות מקום. להציע את הזכות הבלעדית על האבהות, מבלי לנגוס בה או לרוקן אותה מתוכן. מבחינתי יש כאן נקודה מהותית שזועקת לשינוי עמוק ויסודי בקרב גברים ונשים כאחד.
המשניות של גבר בחייו של תינוק היא בראש ובראשונה עניין של תפיסה ולחצים סביבתיים, וכמובן בחירה אישית. צריך להיות אדם מודע ואסרטיבי במיוחד כדי להתעקש על נוכחות רגשית ופיסית מלאה בהריון, בלידה ובהורות, בכדי לעמוד מול הנטייה הכמעט טבעית לפרק ולמסמס את מעמד האב וחשיבות נוכחותו במשפחה הצעירה.
איכויות גבריות ונשיות גם יחד הם לחם חוקו של כל תינוק וילד, ואם יש משהו שיהווה נקודת תפנית ממשית בעיצוב החברה בעתיד – הרי זה שיתוף. פעולה מכבדת ומעצימה בין גברים ונשים, הדדיות ונוכחות מלאה של אימא ואבא יד ביד.
אני מזמינה אתכם להגיב, לשאול ולשתף. לרשותכן ולרשותכם תמיד, רותי שלו
עוד אמהות כותבות:
מה הצד של האבא בתוך המשבר הזה?/ רות שלו
זוגיות: מדריך למשתמש/ תום אלרום
גם אבא נולד/ מור אסאל