אובדן, שמחה ודיכאון אחרי לידה: למה את עצובה למרות שאת אוהבת את התינוק/ת שלך?

"אני אוהבת את התינוק שלי, אז למה אני לא מאושרת?" – זאת שאלה שעולה אצל לא מעט נשים אחרי לידה, שמרגישות שמחה ואהבה כלפי התינוק, אבל גם מרגישות שאיבדו כל כך הרבה דברים וחשות געגוע לחיים הקודמים. הנה מאמר שיעשה סדר לגבי הסיבות לתחושות העצב והגעגוע, ואולי יוריד את מפלס האשמה.

עצבות, מידה של דיכאון ואמהוּת נראים כסותרים זה את זה- אך כמובן שהם לא.
אנחנו רגילות לחשוב על האמא היולדת בדימוי הפרסומת שלה: שמחה, בריאה, אנרגטית, חייכנית ומאושרת.

בפועל, אמהות רבות מרגישות שהחיים שלהן השתנו עם ההורות, ולא רק לטובה.
הן מספרות שהן מרגישות אוהבות, מרגישות מחויבות כלפי התינוק/ת שלהן, אבל גם מרגישות שהן עצובות ומתגעגעות לחיים הקודמים, ואת זה לא מספרים בפרסומות. זה גורם להן להרגיש שמשהו לא בסדר בהן, ולהתמלא באשמה.

"אני אוהבת את התינוק שלי, אבל עצובה על מה שהשארתי בחיים הקודמים"

אמהות אחרי לידה מרגישות פרדוקס בתחושות שלהן– הן מרגישות שמחה והודייה על זה שהפכו להיות אמהות, אבל גם מרגישות עצב על מה שהן איבדו והיה להן, לפני שהחיים שלהן השתנו בעקבות לידת התינוק.

אמהות מרגישות עצבות וגעגוע ל: עצמאות וספונטניות, לזמן לעצמן, למראה הגוף ולמשקל, למקום העבודה ולמיצוב חברתי, לבילויים ויציאות מהבית, לשקט של שבת, לשינה בלילה, למיניות ותשוקה, לוודאות וסדר.

זה בדרך כלל מוזר לחשוב על אובדנים בהקשר משמח כל כך בחיים, אבל ככל שמעמיקות וחושבות על זה, מתחילות להבין ש- באמת איבדנו הרבה.

פרדוקס האמהוּת אחרי לידה: שמחה ועצב מתקיימים בו זמנית

אמהות אחרי לידה מרגישות גם עצבות, תסכול, מצב רוח ירוד וכששואלים אותן האם הן יודעות להסביר את התחושה שלהן, חלק לא מבוטל מהן יגיד שהן מרגישות שהן "איבדו משהו". הן מספרות שבחיים שהיו להן לפני הלידה, היה להן קל ואפשרי יותר. זו הרגשה מאוד שכיחה ונורמלית.

אובדן של המראה החיצוני -משקל ומראה גוף שמשתנה אחרי הלידה

"אחרי הלידה הרגשתי שחלק מהגוף שלי אבד ולא ידעתי אם יחזור. הרגשתי מבוגרת יותר, אטרקטיבית פחות והרבה פחות מרוצה מהגוף. היה לי קשה להביט בהשלמה על הגוף במראה. אני יודעת שגם לא היה לי הראש, הזמן או המוטיבציה לעשות עם זה משהו. והכי עיצבן אותי שאמרו:"זה שווה את זה"! או: "תגידי תודה שיש לך תינוק כזה חמוד". למה אי אפשר להרגיש גם וגם?"

רוב הנשים מסיימות את ההריונות עם משקל גבוה יותר מזה שהיה לפני ההורות, וגם מראה הגוף משתנה – החזה, הבטן, סימני מתיחה. נשים אחרי לידה מביטות במראה ולא מאמינות שהגוף הזה שייך להן. הן מרגישות שהן רוצות את הגוף ההוא, זה שהיה להן והן הכירו, גם אם הוא לא היה מושלם.

בחוויה הפנימית ביחס אל הגוף, יש חוויה של אובדן – "איבדתי את הגוף שלי", וגם יש קושי להתאבל עליו, כי לא ברור אם השינוי הוא זמני או קבוע. השינוי של הגוף, יחש עם חוסר פניות לטפח את הגוף, מעלה רגשות של עצב, תסכול, אכזבה, חוסר אונים. אלו רגשות שלא קל להרגיש אותם, אבל הם טבעיים ומובנים כל כך.

אובדן של העצמאות והזמן- "אחרי הלידה אין לי זמן לעצמי"

הקושי הגדול ביותר התבטא בדברים הקטנים- ההתארגנות הלא נגמרת לפני היציאה מהבית, חוסר היכולת לשתות את הקפה בבוקר, לסיים את הביסים של האוכל, להתפנק במקלחת ו- ללכת לשירותים כשאני רוצה. היום אני יכולה לצחוק על זה, אבל באותם חודשים זו הייתה בשבילי מהות האמהוּת. לא ידעתי מה זה להיות אמא, אז חשבתי שככה זה יהיה לתמיד. לא היה לי מושג שזה אמור לעבור".

רוב האמהות מגיעות אל ההורות כשהן עצמאיות וחופשיות. הן יכולות להחליט על עצמן, לצאת מהבית כשהן רוצות, לנהל לוח זמנים גמיש, להסתדר בזכות עצמן בכלי לבקש עזרה. בהורות שאחרי הלידה, זה לא ככה.

אחד הדברים הקשים שנשים מרגישות ומתאבלות עליו זה היעדר הזמן לעצמן, היעדר החופש והספונטניות והיעדר עצמאות. נשים מרגישות שהן הופכות להיות כמו שהיו בתקופת הילדות – תלויות באחרים לביצוע משימות פשוטות. הן לא יכולות לצאת מהבית לבד בלי להיות תלויות במישהו/י שיהיה עם התינוק, לא יכולות להתקלח כשהן רוצות, וגם לא לאכול כשהן רוצות.

מנשים עצמאיות וחופשיות הן נעשות תלויות בעזרה, והמעבר הזה לא קל להן, באופן טבעי. כשהן מרגישות עצבות לגבי זה, עולה בהן אשמה. לרגשות האלה אין מקום בדרך כלל, כי הנסיבות של השינוי בחיים הן טובות. פה זה המקום להסביר שאפשר להרגיש גם וגם – גם שמחה על התינוק והאהבה אליו, וגם עצבות על תנאי המציאות, שלא מאפשרים לנשים זמן לעצמן ולדאוג לצרכים הבסיסיים שלהן.

אובדן של הנשיות והמיניות אחרי לידה- "מה יקרה לזוגיות שלנו בלי מיניות?"

להיות "אמא" (על משקל "דודה") לא מרגיש מיני ואטרקטיבי להרבה אמהות, מה עוד שהעייפות והתשישות, המגע האינטנסיבי היומיומי עם התינוק, לא משאירים הרבה מקום לרגש מיני כלפי בן/בת הזוג. גם הכאבים הפיזיים שקיימים אחרי הלידה (גודש בחזה, כאבים בגב, בידיים, בכתפיים) משפיעים על תחושות הנשיות והמיניות. נשים שהרגישו חיבור לגוף ולמיניות לפני הלידה, מרגישות שהן איבדו משהוף וזה כואב להן.

מצד אחד, חלק מהאמהות לא מעוניינות במגע מיני, אך מצד שני, הן מרגישות רצון במגע מסוג אחר (חיבוק, ליטוף, עירסול), ו/או מרגישות חשש מפגיעה מבן הזוג והזוגיות. "מה יקרה לבן הזוג בלי מיניות?", "האם זה ישפיע על הזוגיות שלנו?" הן שאלות שמטרידות נשים רבות, ומעלות בהן עצבות, חששות, חוסר אונים וחוסר ידיעה.

אובדן הזהות התעסוקתית אחרי לידה – "לא מצליחה להוציא כסף על עצמי"

"לפני הלידה קניתי לעצמי מה שרציתי. אבל עכשיו, אני לא עובדת מחוץ לבית ומרגישה שאני לא תורמת מבחינה כלכלית. אני חושבת פעמיים מה לקנות והאם זה מגיע לי"

התחושה של אובדן הזהות התעסוקתית היא משמעותית אחרי לידה, וטומנת בחובה אובדנים של כוח כלכלי, הזדמנות לאתגרים אינטלקטואליים, ריחוק משותפות לעבודה, כסף ועצמאות אישית וכלכלית.

אמהות אחרי לידה מרגישות אמביוולנטיות לגבי התעסוקה המקצועית שלהן. מצד אחד, חלק מהו הן מרגישות הקלה על כך שהן לא צריכות לעבוד מחוץ לבית, נהנות מההפסקה משגרת העבודה, וחוששות לחזור לעבודה מסיבות שונות (איך יתפקדו בלי שינה, מי יהיה עם התינוק, געגוע, שיקולים כלכליים ועוד).

יחד עם זאת, נשים מספרות שהן גם רוצות לחזור לעבודה, לעשייה משמעותית, ליציאה מהבית, להרוויח כסף ולהרגיש שהן תורמות להון המשפחתי. נשים מרגישות שחסרה להן אווירת העבודה והשייכות לעולם המבוגרים, בעיקר אם הן נהנו מהעבודה שלהן.

לא מעט נשים מרגישות שהן מאבדות את הזהות התעסוקתית שלהן, את הכסף שלהן, את היוקרה שלהן, את המיצוב בעולם התעסוקה. להרבה מהן סדר העדיפות משתנה, ולא ברור להן איך לשלב את עולם העבודה יחד עם עולם האמהות, והתחושה היא של אובדן הזהות, היציבות, הבהירות לגבי מה חשוב להן ומה האופק התעסוקתי שלהן.

להרגיש אובדנים בתקופה שאחרי הלידה- זה טבעי, נורמלי ושכיח

להרגיש עצבות על האובדנים בתקופה שאחרי הלידה זה טבעי, שכיח, נורמלי וגם חשוב. תחושת האובדן מסמלת את הסיום של תקופה אחת לעבר תקופה אחרת, ומאפשרת את המעבר הרגשי בין החיים שלפני הלידה לבין ההורות. הגעגוע, האבל, האובדן, מאפשר פרידה הכרחית מהחיים הקודמים, לעבר התחלה חדשה. כשיש אובדן, אבל ומקום לפרידה מהחיים הקודמים- כך ההסתגלות להורות תהיה מהירה יותר.

בגלל שתחושות האובדן מעלות תחושות לא נעימות, כמו- עצבות, תסכול, חוסר אונים, געגוע – נשים חוששות שמשהו לא בסדר בהן או מאשימות את עצמן. לכן, חשוב לדבר על זה, ולהבין כמה התחושות האלה טבעיות, חשובות, נורמליות. בתקווה שההבנה תפחית את מידת ההאשמה, ותאפשר הסתגלות טובה אל ההורות.

גם כשיש אובדנים, כאב ועצב על מה שהיה, אפשר במקביל לאהוב את התינוק/ת ולהרגיש משמעות בהורות. לא צריך לבחור ביניהם. הרגשות השונים יכולים להיות זה לצד זה, וזה אחד הדברים המשמעותיים שההורות מלמדת אותנו. לא צריך לבחור בין הרגשות, אפשר להכיל את כולם יחד, גם כשהם מנוגדים אחד לשני.

מתי כדאי להיעזר בטיפול רגשי כדי להתמודד עם האובדנים וההסתגלות?

למרות שתחושות האובדן על החיים הקודמים הם טבעיים ונורמליים, לפעמים הם יכולים להציף, לבלבל, להעלות חרדות, אשמה או לגרום לדכדוך ולמצב רוח ירוד. לפעמים ההורות מפגישה אותנו עם רגשות חדשים או בעוצמה חדשה, ואין לנו ניסיון איך להתמודד איתם.

אם יש קושי רגשי שקשה לשאת אותו, אם יש בכי אחרי לידה שמתמשך, אם ניסיתן לעזור לעצמכן ואתן לא רואות שיפור – טיפול רגשי מאוד יכול לעזור.

התקופה שאחרי הלידה היא אחת מהתקופות הכי מטלטלות ומשבריות בחייהן של נשים, והיא מצריכה המון תמיכה פיסית ורגשית כדי לצלוח אותה. לא לכולן יש את התמיכה המספקת, כמו: עזרה בבית, התעניינות בשלומן, אפשרות לישון בלילה, להיפגש עם אמהות אחרי לידה, וזה משפיע על היכולת שלהן להתמודד עם האובדנים הטבעיים שמתרחשים.

כשנשים עטופות, נתמכות, מקבלות עיניים טובות, כשיש להן עזרה בבית, אז קל להן יותר להתמודד עם האתגרים של אחרי הלידה. כשנשים לא מקבלות את כל אלה מהבית, כדאי להתחזק בדרכים אחרות, וטיפול רגשי זו אחת הדרכים שמסייעות לנשים להרגיש טוב יותר ועם תחושת מסוגלות.

גם כשאת מבולבלת מהרגשות השונים שיש בך, תמיד יש תקווה ואופק להרגיש טוב יותר.

מאחלת לך אמונה ביכולת שלך להרגיש מסוגלות וכוח להתמודד עם האתגרים,

שלך,
לימור לוי אוסמי
מטפלת רגשית בנשים ואמהות, בגישת cbt-act

לדף הפייסבוק

בטח יעניין אותך לקרוא גם:

כאבים רגשיים בהריון ואחרי לידה, ואיך אפשר להימנע מסבל עודף

Nicolson, P. (1999). Loss, happiness and postpartum depression: The ultimate paradox. Canadian Psychology, 40, 162-178