ההכנה ללידה: "נחשוב טוב, יהיה טוב". לידה טבעית – מסע אישי. חלק 7

מאת : לימור לוי אוסמי

23 בנובמבר 2010 | 2 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

לקחתי כמה ימים הפסקה כדי לראות מה אני מרגישה עם החומר, עם שנים עשר עמודי התימלולים שיש בידיי, ושמתי לב שאין בי את אותו פעפוע לא מרפה שהיה לי כשהתחלתי במסע. ממשיכות לעלות בי מחשבות האם להמשיך או לא להמשיך במסע ואין לי תשובה חד משמעית. מרגיש לי מוזר לכתוב ולחקור כשאין בי עכשיו את רמות האדרנלין שהיו בהתחלה.

עוצרת רגע ומנסה לנשום ולהרגיש את הגוף במקום הזה.

אני מרגישה שכדאי לי לנסות להמשיך בתוך התחושה האחרת שנמצאת בי עכשיו ולבדוק איך זה מרגיש לכתוב משם. לבדוק איך זה מרגיש לכתוב שלא מתוך הצורך לשחרר ולהוציא, רק בגלל שאין לי אפשרות אחרת חוץ מלהוציא, אלא מתוך מקום של בחירה להמשיך, כי מסקרן אותי בשלב הזה לראות לאן המסע יוביל אותי.

או.קיי, ממשיכים.

אני קוראת שוב את הראיון כדי לראות מה 'בא לי' לכתוב ועל מה אני רוצה להתמקד, ומוצאת שמה שהכי מעניין אותי עכשיו הוא להתמקד באופן שבו אותה אישה הבינה את תהליך הלידה והרגישה כלפיו לפני שילדה ואיך אותן תחושות באו לידי ביטוי בלידה ואחריה.

האישה מאוד ביקשה להישאר בעילום שם, לכן הסיפורים כתובים בשמות בדויים.

כשנפגשתי עם נטע (שם בדוי) לראיון, כבר ידעתי מההיכרות המוקדמת שלי איתה שהיא הרגישה אכזבה מהלידה הראשונה שלה, שגם התרחשה בבית, והיה לי מאוד חשוב לשמוע גם על הלידה הזו, למרות שכביכול זו לא הייתה מטרת הראיון. מטרת הראיון הייתה מלכתחילה לראיין את נטע לגבי הלידה השנייה המדהימה שהייתה לה, כפי שצולמה בקליפ "איזה כיף ללדת" ,

אבל הרגשתי שההבנה של סיפור הלידה הראשון היה הכרחי כדי להבין טוב יותר את הלידה השנייה ומאין היא הגיעה.

הכול התחיל מהרצאה בקורס רטוריקה באוניברסיטה

נטע הגיעה אל לידת הבית הראשונה שלה בתחושה שלידת בית זה מה שמתאים עבורה.

אל לידות בית נטע נחשפה באופן מקרי לחלוטין, עוד לפני שהייתה נשואה, במסגרת קורס ברטוריקה באוניברסיטה, שבו הרצתה בנושא "לידות בית- כן או לא ? ".

אחרי שלמדה את הנושא במסגרת הקורס באוניברסיטה, היא ידעה שככה היא רוצה ללדת. שהיא רוצה ללדת בבית, במקום הפרטי והמוכר שלה, מבלי שרופאים ייכנסו וייצאו מהחדר. מקום שיאפשר לה להיות רגועה ומשוחררת, כפי שהיא הרגישה שתהליך הלידה מבקש. מחשבה על לידה בבית החולים גרמה לה ללחץ ומתח גופני והיא ידעה שהיא לא רוצה את המתח הזה, במיוחד אחרי שקראה שמתח ולחץ בזמן הלידה עלולים לעכב אותה.

כשגילתה שהיא בהריון, נטע הצליחה לשכנע את איתן (שם בדוי), בן זוגה, ללדת בבית למרות שהיא מתארת אותו כהיפוכונדר שהיה מעדיף שהלידה תהייה בניתוח קיסרי יזום בבית החולים. הדרך לשכנע אותו ללידה בבית היה דרך משא ומתן ארוך וכואב. וכך, המסע האישי שלה ללידה יצא לדרך.

נטע ואיתן נפגשו עם שתי מיילדות בית, אשר אחת מהן, מינדי לוי, הסבירה להם את כל הסיבוכים האפשריים בלידה בבית ובבית החולים, פגישה שלאחריה נטע יצאה מחוזקת בבחירה שלה. היא הבינה שבכל בחירה, הן בלידה בבית החולים והן בלידה בבית, ישנם סיכונים שהיולדת ובן זוגה לוקחים ושהם מוכנים לקחת את הסיכון הקיים בבית, תוך היערכות מתאימה הנדרשת מכל בחינה.

בחירת המיילדת ללידה בבית

אחת ההערכויות ללידת בית היא בחירה של מיילדת, שתלווה את הלידה הראשונה שלה. נטע בחרה במיילדת בלבד, ללא דולה, מתוך הבנה אישית שלה שהיא רוצה כמה שפחות אנשים בזמן הלידה וכמה שפחות התערבויות. הבחירה שלה דווקא במיילדת שרון (שם בדוי) הגיעה גם מתוך המקום הזה בדיוק-  מיילדת שהיא הרגישה שהכי פחות תתערב בלידה. שתהיה כמעט ולא מורגשת.

כששאלתי את נטע איך היא ידעה לזהות מה יהיה נכון עבורה, היא אמרה: "המחשבה שעוד מישהו ייכנס לבית, צמררה אותי. רק המחשבה שמישהו נוסף יהיה בבית או אפילו לידו פשוט כיווצה אותי. בלידה הרגשתי שאני צריכה להרגיש מאוד מוגנת ובטוחה כדי לאבד שליטה. שמעתי וקראתי כל כך הרבה שלנשים יש פיפי או קקי בזמן צירי לחץ והן מתאפקות כי לא נעים להן ובכך הן מעכבות את הלידה. כל כך הרבה דברים יכולים להפריע לך בלידה, שאת חייבת להרגיש ממש משוחררת כדי ללדת ולתת לכל ההורמונים לפעול.."

נטע הרגישה שלידה בבית, ללא דולה וללא משפחתה, מלבד בן זוגה, ועם מיילדת שכמה שפחות מתערבת, תוכל לסייע לה להגיע למקום הנכון לה.  לידה בבית עם מיילדת תוכל לאפשר לה ליצור לעצמה מקום שהוא מוגן ובטוח, שיאפשר לה לאבד שליטה בלידה, מתוך הבנה שהחזקת הגוף ותחושות של "לא נעים" מעכבות את הלידה ומפריעות למהלכה התקין.

מאוד עניין אותי לשמוע מנטע כיצד התכוננה ללידת הבית הראשונה שלה. בתפיסה שלי, הכנה ללידה בית או ללידה בבית החולים שהיא ללא משככי כאבים, היא אחרת מאשר ללידה עם משככי כאבים. אינני מדריכת הכנה ללידה, אך אני יודעת שלנשים יש את האפשרות ללמוד מגוון תנוחות ללידה ולהתמודדות עם צירים, ללמוד נשימות שעוזרות להתמודד עם צירי הלידה, ללמוד על השרירים הטבעתיים וכיצד לשחרר אותם, להבין את מרכיב הפחד בלידה וכיצד להתמודד איתו, ללמוד על תחושת חוסר השליטה שבגוף בלידה, ללמוד כיצד בן הזוג יכול לסייע בלידה ומה המקום שלו בלידה ולהתכונן מנטאלית לכך שהלידה מתפתחת בקצב ובדינאמיקה שלה ואיך להיערך לכל האופציות האפשריות בלידה. עניין אותי לשמוע בפירוט כיצד נטע הכינה את עצמה ללידה.

להפתעתי, דרך המשקפיים שלי, ההכנה ללידה הראשונה של נטע נראתה מצומצמת מאוד.

ההכנה ללידה: הגוף יודע ללדת

נטע סיפרה שהיא עשתה יוגה להריון. שאלתי אותה: "הכנת את עצמך ללידה בפגישות שקיימת עם שרון (המיילדת, שם בדוי) ?" היא עונה: "לא ממש, שרון היא בגישה של "הגוף יודע" והיא לא מתערבת. התפקיד שלה בלידה מסתכם בלהיות שם, לבדוק שהכול בסדר ולשתוק".

ואוו, לא האמנתי כששמעתי אותה. חשבתי בליבי: " איזה ביטחון להגיע ללידה רק עם שיר קטן בלב". ניסיתי לברר אם לא הבנתי טוב, ושאלתי שוב את נטע: " לא למדת טכניקות להתמודדות עם כאבים, לא דיברת על הפחדים שעולים בלידה, הכנה רגשית למה שקורה במהלך הלידה ואם משהו מסתבך ?"  והיא עונה: "כלום".

אני מנסה שוב את מזלי: " ומה לגבי ללמוד לגבי תהליך הלידה" ? והיא עונה: "קראתי על תהליך הלידה, קראתי גם סיפורי לידה. לא עשיתי המון הכנה, כי הרגשתי שבאתי מאוד.."  רק כשתימללתי את הראיון איתה שמתי לב עד כמה לא הרפיתי לה בקטע הזה של הראיון. לא נתתי לה לסיים אפילו את המשפט. פשוט לא יכולתי להאמין שמישהי הולכת לקראת לידת בית כמעט רק מתוך אמונה ש"הגוף יודע". התפיסה הזו הייתה כל כך זרה ולא מוכרת עבורי.

"לא דיברנו (נטע ושרון המיילדת) על תנוחות בכלל. אני זוכרת שבאתי בראש של 'אני יודעת איך ללדת'. הגוף שלי יודע איך ללדת. אני מסוגלת ללדת ולהסתדר'". נטע סיפרה ששרון העבירה לה רשימת משפטים 'מומלצים' לקראת הלידה והמליצה לה להדביק לה אותם על הארון, על מנת שתשנן ושיהיו לה כל הזמן מול העיניים עד הלידה.

נטע אומרת: " בסוף הסתכלתי עליהם רק כשהיו לי צירים. לא השקעתי מחשבה בהכנה. באתי מאוד בתחושה של הגוף יודע ויהיה בסדר. רק עבדתי על עצמי שאם יהיו סיבוכים ואצטרך ללדת לבית חולים, שאני לא אתבאס".

"3 שבועות לפני הלידה הלכתי למפגש בשיטת ימימה "ללדת בשמחה" והיא דיברה שם עלינו כאל צינור שמעביר נשמה חדשה אל העולם. זוהי חשיבה שמקלה ומשחררת בזמן הלידה. אני כלי, אני משהו שמאפשר לידה, שזה דבר ממש מופלא. באותו מפגש, גם הציעו לנו לאפות עוגה בזמן הצירים, כדי להתרכז באפייה של העוגה ולא בצירים עצמם ובאמת, מצאתי מתכון לעוגה והכנתי את המצרכים. עזבי שמצאתי מתכון של עוגה בחושה שלקח לי שתי דקות להכין אותה ואז יופי.. זה בתנור.."

נחשוב טוב, יהיה טוב ויאללה בלאגן

אז בעצם, זו הייתה ההכנה ללידה של נטע: קורס יוגה לנשים בהריון, קריאת סיפורי לידה, קריאה על מהלך הלידה, מפגש אחד בשיטת 'ימימה', מפגשים עם המיילדת לתיאום ציפיות לקראת הלידה ובעיקר אמונה ש"הגוף יודע".

נטע מספרת שאחותה ילדה את ילדתה השלישית חודשיים לפניה בלידה ביתית (עם המיילדת שלה) ושכל הלידות של אחותה היו קלות, מהירות וטובות. היא מספרת שאחותה נשמעה כל כך טוב אחרי הלידה השלישית שלה, "כאילו היא יצאה ממסג' מטורף" ושהיא לא באה ללידה שלה עם פחד.

"ידעתי שאצליח למצוא את המקום שלי ושאם יהיה כואב, אתמודד. האפשרות שהגוף לא יודע לא הייתה קיימת. ידעתי שאני צריכה להקשיב לעצמי, לתת לעצמי. היה לי ברור שאני אצליח למצוא את המקום שלי ולנשום את הצירים. נחשוב טוב יהיה טוב ויאללה בלאגן. "אני חושבת שבגלל זה היתה לי אכזבה מהלידה".

אני מרגישה איך הלב שלי מתכווץ שוב כשאני כותבת את זה. מרגישה את הצד האמביוולנטי שלי לגבי כל מה שנקרא "לידה "טבעית"", כפי שפירטתי בחלק ה 3 של המסע שלי.

על סיפור הלידה הבייתית הראשונה של נטע- בפוסט הבא.

לכל הפוסטים של לידה טבעית-מסע אישי

****

מזמינה אתכן לכתוב לי ולנטע על מה שעולה בכן. שתינו מחכות לתגובות שלכן ומבטיחות להגיב.

אם גם את רוצה לשתף בסיפור הלידה שלך או בהגיגים, מחשבות, רגשות הקשורים להריון, ללידה ואחרי הלידה,

את מוזמנת בשמחה לכתוב לי medabrot.imahut@gmail.com

שלך,

לימור

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “ההכנה ללידה: "נחשוב טוב, יהיה טוב". לידה טבעית – מסע אישי. חלק 7”

  1. איילה הגיב:

    לא ברור מהמשפט:
    "ידעתי שאצליח למצוא את המקום שלי ושאם יהיה כואב, אתמודד. האפשרות שהגוף לא יודע לא הייתה קיימת. ידעתי שאני צריכה להקשיב לעצמי, לתת לעצמי. היה לי ברור שאני אצליח למצוא את המקום שלי ולנשום את הצירים. נחשוב טוב יהיה טוב ויאללה בלאגן. "אני חושבת שבגלל זה היתה לי אכזבה מהלידה".
    מי חשה אכזבה? נטע? ולמה? אוף,עצרת במתח! מחכה לסיפור הלידה לקבל הבהרות.

    אני עשיתי ה-מון הכנה לקראת הלידה השניה, באתי בלי פחד ללידה (גם ללידה הראשונה באתי בלי פחד),גם ידעתי שאצליח להתמודד (היפנובירת'ינג) וגם היה לי ברור שאצליח לנשום עם הצירים… חשבתי חיובי,חשבתי טוב ונשבעת שלא חשבתי אפילו לשניה על טחורים.. אבל ככה זה, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. השלמתי כבר ואני כבר פחות מאוכזבת מהלידה למרות שיש סיפורי לידה שעושים לי קווץ' – זו לידת החלומות שלי ולי יצאה לידה אחרת. בבית אמנם אבל לא זו שחלמתי עליה

  2. כן, אלו הדברים של נטע.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טיפולי פוריות: המסע לעבר ההריון

מאת : ליטל אוהב ציון

25 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

ברגעים בהם נכתבו השורות הללו, יכולתי להעיד על עצמי כעל "מאותגרת פריון". לפני שהכרזתי על עצמי ככזו, היו לי בהחלט טייטלים אחרים: "מטופלת IVF", "עוברת הפרייה", "בעלת קושי להיכנס להריון" ועוד, אבל בשנה האחרונה ננעלתי על עניין "מאותגרת הפריון" – יש לזה צליל נעים משהו…

ניתוח קיסרי- לא דרמטי, לא סוחף, לא מפתיע

מאת : ilym

15 בפברואר 20110 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

אנחנו נוסעים לנו לחדר הניתוח ואבא שלך לידי מחזיק את היד, וסבא וסבתא הולכים מאחור ומסתכלים עלינו…בכניסה לחדר הניתוח המשפט האחרון שאמרתי לסבא וסבתא היה "בא לי לקום מפה ולברוח"! וככה אנחנו נכנסים עם אבא פנימה והדלתות נסגרות מאחורינו….

הלידה עצמה ממש לא הייתה ארוכה, ההרדמה נעשית בזריזות, רוני מחזיקה לי את היד כי אבא לא יכל עדיין להכנס בשלב הזה…היא התחילה לעבוד צ'ק צ'אק (והמרדים אפילו אמר שאני מורדמת מצטיינת..) , אבא נכנס ומתחילים…אני לא זוכרת על מה דיברנו, רק זוכרת שאבא ליטף לי את הראש ואני כל הזמן שאלתי למה אתה כבר לא בחוץ ולמה אני לא שומעת אותך בוכה…

ללדת זה כואב. מאוד כואב

מאת : שירה דרוקר

14 במאי 201116 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

חמישה ימים עברו מאז שנולדה הילה. ימים מבלבלים, ימים של הסתגלות, ימים שבהם נתתי לחוויה לשקוע, לחלחל, ורק עכשיו אני מוכנה לבטא את מה שעברתי. עברנו. אני מאוד רוצה לספר את הסיפור כמה שיותר קרוב למועד הלידה, כי יש המון דברים שאני מרגישה עכשיו שאולי יהפכו מטושטשים בהמשך, וחשוב לי לבטא גם אותם.