טוב, יש לי הפוגה קלה מהאסלה אז אני אשב לכתוב.
זה בוער בי לכתוב על ההריון הזה. אני כבר בשבוע 12, אז מותר לי על פי כל חוקי העין הרע והנורמות החברתיות- לא?
בכלל, אני לא מבינה למה כל כך חשוב לשמור את ההריון בסוד ואיך עושים את זה בכלל כשכל היום סובלים מבחילות, לא מפסיקים לאכול ולהקיא. פשוט אין לי את האנרגיות הדרושות על מנת להסתיר את ההריון, אני מעדיפה להוציא את זה מהארון כדי להרגיש נוח להתלונן ולהיאנח בכל פעם שאני מרגישה צורך.
אז מה קרה לי בהריון הזה?
זה הריון מתוכנן לחלוטין שנוצר באהבה גדולה והתקבל בהתרגשות גדולה עוד יותר, מדוע לא הפסקתי להקיא, לבכות, לסבול ואפילו קצת לדעוך מהרגע שהבנתי שאני נושאת עובר פלאי ברחמי?
מה לא בסדר איתי?
אני יודעת, אני יודעת, אומרים שהריון שבתחילתו מלווה בסבל הבל יתואר הזה של בחילות +הקאות יש לו סיכוי טוב יותר להיות בריא ותקין בהמשך, זה ניחם אותי לשנייה וחצי, עד ההקאה הבאה.
איזה פחד! אני בהריון עם ילד שני! איך עושים את זה? הקטנה שלי תהיה עדיין קטנה -בת שנתיים ו 3 חד'- כשהוא יגיע, ומה אם הוא יהיה תינוק רגיש שצריך הרבה תשומת לב? מה יהיה איתה? מה עם כל הרגעים המשפחתיים המרגשים הללו של אבא, אמא ובת, מן רגעי קסם שמלווים במבט אוהב ומעריץ לילדה הבכורה שלנו. יהיה פחות זמן לרגעים כאלו, נכון? ומה אם הם ייכחדו לגמרי? לא רוצה.
יש לי צורך להבטיח לך, לולי שלי, שחור על גבי לבן, שאעשה כל מה שאני יכולה כדי שלא תצטרכי להתבגר בטרם עת, כדי שתמשיכי להיות ילדה, כנראה אחראית ובוגרת מתוקף היותך בת בכורה, אבל עדיין הילדה הקטנה והמתוקה שלי, כדי שלא תצטרכי לשאת על כתפייך בטרם עת תסכולים מיותרים, כעסים לא פתורים, ורעב תהומי לתשומת לב ואהבה. כדי שנעבור את תהליך הרחבת המשפחה בצורה בריאה ומאוזנת.
אעשה כל מה שאני יכולה להמשיך וללמוד לבקש עזרה כדי שאוכל להעניק לך ולאחותך או אחיך את מה שאני רוצה וצריכה להעניק לכם ולעצמי. מבטיחה.
* רעות שלומי רסלר, מלווה שיווקית ומנחת סדנאות שיווק עצמי (ממני והחוצה).
* לרשומות נוספות על התחושות בהריון
** את התמונה צילמה אורלי דיין
