גן בפעם הראשונה
קטנה שלי, ראשונה שלי…
פעם ראשונה את לבדך בגן,
ומבטיי לא יביטו בך,
קולי לא יפזם לך שירים,
גופי לא ירקוד למולך שירי אצבעות ומשחק,
וידיי לא יאכלו אותך.
שלא לדבר על החלב בציצי שפסק כאילו בזמן לפני הגן…
בליבי חששות רבות ותהיות ומחשבות עלייך, פיצקולה שלי.
איך תסתדרי,
האם תמיד יבינו אותך,
האם כשהמוצץ שלך יפול, ירימו אותו שוב?
האם כשתהיי רעבה, ישימו לב ולא תמתיני הרבה זמן ?
האם שנתך תהא מלאה בחלומות נפלאים ורכים ?
אנחנו עושות זאת בהדרגה, לאט לאט,
כל יום שעתיים ואז אני קופצת במהירות הבזק לקחתך,
עוד קצת נשאר לי לאכול את מתיקותך וריחך
ואז זהו, אני שבה לעבודה לחיים האחרים שיש.
פתאום אני לא אצטרך להחליף ולהאכיל ולהרדים ולטפל לחלק מן היממה…
רגשת אשמה מוצפים בי, אך אני חייבת לחזור …
ואת, קטנה שלי,
אל תדאגי,
בדקתי בשבילך 7 גנים/משפחתונים ובסוף מצאתי את אשר האניטואיציה שלי אישרה לי…
אני תמיד כאן בשבילך, קטנה
אוהבת,
אמא
אביבית זהבי בינשטוק,נשואה לאייל ואמא לשיר מטמיעת תוכנה, אוהבת לצייר ליצור לרקוד וכותבת את החיים . . . לבלוג שלי
עוד אמהות כותבות:
כשהבית ריק.. הבית ריק / ליטל אוהב ציון
לשלוח או לא לשלוח לגן? אני ממש מתלבטת / יעל תמיר
דיכאון כיתה א'/ מאיה הובני
גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.
8 Comments
דלית לוי
מקסימה! את מבטאת כל כך יפה את מה שאנחנו מרגישות, אני שוב עם דמעות בעיניים 🙂
אביבית
דליתוד חיבוק גדול אוהבת המון
שירי השכנה
מקסים….עד שסוף סוף הצלחתי להפסיק לדמוע…. התחלתי שוב…:) . רגשות האשם לא מפסיקים גם בשלישי:)
רמית אבנרי
היי אביבית…אני בדיוק עכשיו מוצפת וגועשת ברגשות הללו…יום שני ארוך בגן.
…וכולן מספרות שבסוף מתרגלים,ובתוכי אני יודעת שלא קיימת ברירה אחרת כרגע, ואני תוהה איך אפשר להתרגל????
האם אצטרך לנעול את ליבי כדי לא להרגיש…כי להתגעגע כל כך זה קשה מדיי…
ועכשיו…אחרי שעבר קצת זמן,את מרגישה שהוקל לך? שזה אפשרי בשבילכן להיות רחוקות?
אביבית זהבי בינשטוק
הי רמית יקרה, אכן בסוף מתרגלים והגעגוע נשאר קטן ואם אני ממש מתגעגעת אז אני מתקשרת לגן לוודא מה שלומה? ואיך עובר עליה היום, במשך שבועים באתי לגן יותר מוקדם ובהפתעה וכך התרגלתי לאט לאט…..יש הרבה יתרונות בגן היא לומדת שם המון המון וגם אני.
רמית אבנרי
תודה אביבית…מקווה שאלמד להסתגל,כרגע זה פשוט נראה לי רחוק אבל אני רוצה להאמין שיום אחד זה לא ירגיש נורא כל כך…
מירב
אני קוראת הרבה אבל פעם ראשונה שאני בוכה, מזה הרבה זמן.הצלחת לקלוע לכל מה של ידעתי שמתחבא בתוכי. לא הבנתי עד הסוף למה כל כך קשה לי לחשוב על זה שאכניס את הנסיכה שלי לגן בשנה הבאה.
אביבית זהבי בינשטוק
מירב יקרה תודה על תגובתך
ונכון גן בפעם הראשונה זוהי חוויה לא קלה ומתישה נפשית אך מכל קושי ניתן לצמוח מכל קושי אנו האימהות מגלות עוד חלק בנו …….
יהיה טוב אני יכולה לומר שסה"כ גן זהו מקום טוב וחשוב לילדים בו הם לומדים המון ומתפתחים וכמובן האינטראקציה החברתית…
ההתחלה מעט קשה ואני כאן אם בא לך לדבר בשמחה avivitzb@gmail.com
ואני ממליצה לך לבקר אותה הרבה פעמים בגן ולהגיע בכל מיני שעות ולאט לאט את תאפשרי לעצמך את המקום להנות מהמרחק….
חיבוק גדול אביבית 🙂