לשלוח או לא לשלוח לגן ? אני ממש מתלבטת

מאת : יעל תמיר

11 בספטמבר 2011 | 3 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

אני עדיין ממש בהתלבטות.

הכסף שלנו ממשיך להתבזבז בגלל ששנינו לא מצליחים לקבל החלטה 🙁

אני חושבת שכן יהיה לילדה טוב בגן, אבל מוטרדת, למשל, מזה שאולי לא יתנו לה לשתות בזמן או לאכול, והיא לא ילדה שמבקשת ואני יודעת שלגננות אין זמן לכל ילד וילד, שאולי היא לא תספיק להגיע לשירותים בזמן, או לא יהיה מי שינגב לה וינקה אותה, שהיא תרצה לעשות דברים ולא יתנו לה, כי יש שם גבולות ומסגרת, שהיא תדבק בכל מיני וירוסים.

ומצד שני, אני יודעת שזה טוב לה גם להיפרד ממני קצת, זה טוב גם לתינוק החדש שיהיה לי קצת זמן איתו, היא תראה דמויות נוספות, ילדים, צעצועים, פעילויות שאני לא עושה איתה וכו'.

אז למה כל כך קשה לה להיפרד ממני?

אני מרגישה שגם אם היא הייתה נפרדת ממני יפה בבוקר, עדיין היה לי קשה, שככה פתאום היא מוותרת עליי, אבל עדיין הייתי שמחה שטוב לה בגן.

כל יום שעובר, אני מרגישה כמה היא זקוקה לי יותר ומחפשת יותר את תשומת ליבי, בגלל האח הקטן שנולד וקשה לי עם זה מאד. היא הופכת אגרסיבית כלפיי וכלפיו, ואני מרגישה כלפיה תחושות של כעס, שלא ידעתי מעולם.

היא צובטת אותי חזק, נושכת, מטפסת ומכאיבה לי. כואב לי עליה 🙁

איך אני יכולה להתחלק לשניים ולתת להם את כל כולי ? אני מנסה מאודדדד לתת להם מה שהם צריכים, ונראה שלאף אחד מהם זה לא מספיק. קשה לי לקחת אותה בבוקר לגן ולהיפרד ממנה כשהיא בוכה וצועקת "אמא, אמא, אל תלכי". אני פשוט לא מסוגלת…..אני פשוט נשארת איתה בגן.

הבעיה היא שאני לא רואה שום סיבה שזה ישתנה, למשל עוד שנה. למה שעוד שנה למשל, היא כן תרצה ללכת לגן ?או בכיתה א' ?אז מה ? אני אשב כל החיים איתם בבית ? אין לי פיתרון 🙁

לצורך ההבנה, הילדה הגדולה בת שנתיים וחצי, ומעולם לא הייתה במסגרת,תמיד רק איתי והתינוק, בן חודשיים. אני מאד אשמח לקבל תגובות ותובנות.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

אמא בקליטה / הילה גלסר

גן בפעם הראשונה/ אביבית זהבי בינשטוק

כשהבית ריק.. הבית ריק| הילדה נכנסת לגן/ ליטל אוהב ציון

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

3 תגובות ל- “לשלוח או לא לשלוח לגן ? אני ממש מתלבטת”

  1. תראי, אני עדיין לא שמתי את הילדה שלי בגן אבל אני מתכוונת לעשות זאת בקרוב באמונה שזה הצעד הטוב ביותר בשבילה ובשבילי. עד עכשיו לא עשיתי זאת כל לא האמנתי שגן יספק לה מה שטיפול אחד על אחד יספק לה (היא הייתה חלקית איתי עד עכשיו וחלקית עם מטפלת, בת שנה ו 8).
    אני חושבת, לפי מה שכתבת, שיש לך הרבה עבודה עצמית. עד לא תשחררי את הילדה ממך היא לא תשתחרר, אם כרגע את מרגישה שגן הוא לא המקום המתאים עבורה איך את מצפה שהיא תפרד ממך בשמחה? נשמע שאת בעצמך שולחת אותה למקום שאת לא בטוחה בו- שלא יתנו לה, לא ינגבו לה, לא יתייחסו אליה וכו' וכו' השאלה אם זה קשור למקום ולגננת או לחוסר יכולת שלך לבטוח במישהו אחר….
    ואם לא תמיד יענו לצרכים שלה במיידי- מה יקרה? כדי שילד יתפתח בצורה טובה צריך לתסכל אותו במידה מסוימת, לא?
    את לא סומכת עליה שהיא תסתדר? שהיא תלמד לבקש? נשמע שאת אמא מסורה וחמה, היא כנראה קיבלה בסיס טוב בבית להסתדר במסגרת חברתית ולצבור ביטחון- אז למה שלא תאמיני בה שהיא יכולה ושיהיה לה טוב?
    את לא אמורה להתחלק לשניים ולתת את כל כולך- אחד הדברים שלמדתי מהאמהות הקצרה שלי שאם אני רוצה שילדיי יהיו משהו- למשל עם בטחון, או שידעו להעניק לעצמם או לזהות מה הם רוצים או לבקש מה שמגיע להם- אני חייבת להוות דוגמא אישית. את לא רוצה לתת להם את כל כולך- תשאירי משהו לעצמך כדי שתוכלי להמשיך לתת…
    עצה נוספת שיש לי ושאני מקווה ליישם ביום מן הימים כשאהיה אמא לשניים- פעם או פעמיים בשבוע לבקש עזרה עם התינוק ולבלות עם הגדולה זמן איכות של אחת על אחת.
    בהצלחה- זה נשמע לא קל מה שאת עוברת!

  2. תמרית הגיב:

    מבינה מאד את תחושותייך, ויכולה רק לשתף בדעתי.
    אני מאמינה שאם את תהיי סגורה על עצמך, שלמה עם ההחלטה שלך ומבינה שאת עושה את הכי טוב שאת יכולה, במסגרת הנסיבות, לילדה יהיה הרבה יותר קל. לדעתי הדבר שקשה לילדים יותר מכל הוא חוסר העקביות שלנו. אם מקבלים החלטה, לעמוד מאחוריה. ולגבי הגן, אני בעד… אחרי הסתגלות, שיתכן ותהיה לא פשוטה, או תיקח כמה שבועות או יותר, יהיה לה טוב. ואני לא חושבת שזו סתם קלישאה. יתפנה לה מרחב לפגוש אנשים אחרים, ללמוד מיומנויות חדשות ולהתנסות בלהיות תחת השגחה של מבוגרים שהם לא אמא. ותסמכי עליה שהיא גדולה ונבונה מספיק כדי לומר לגננות עם היא צריכה משהו. תאמיני בה, ובהחלטה שלך, והילדה תאמין גם.

  3. היי יקרה,
    שתיכן עוברות תקופת הסתגלות, זו תקופת מעבר שדורשת את הזמן והסבלנות שלה. תקופה שבה שתיכן נדרשות להיפרד מהתקופה שהיתה, להיכנס אל תוך תקופת מעבר שמהולה בהמון אי וודאות, אי בהירות ושאלות ולאחר מכן תתחיל תקופת סיום ההסתגלות.
    נשמע שנכנסתן אל תקופת המעבר ללא פרידה וסיום של התקופה שהיתה.

    תקופת מעבר, כשמה כן היא, היא תקופה שבה עוברים ממצב אחד למצב שני. זה מצב שלא פשוט לשהות בו, בגלל שהוא מלא בשאלות ואי בהירות. לכן עולות בך כל השאלות- האם יהיה לה טוב ? האם זה ישתנה בעתיד ? האם ידאגו לה כמו שצריך ? בתקופת המעבר עולות השאלות והתשובות מאחרות להגיע.
    עם הזמן, עם תהליך ההסתגלות, תהיינה לך תשובות לרוב התשובות, מפני שאת תראי על עצמך ועל ילדתך איך הגן משפיע עליכן והאם היא מטופלת היטב.

    להיות אם לשניים, זה אומר שאין תשומת לב מלאה לכל אחד מהילדים רוב הזמן. נכון, זה שונה, זה מורכב וזו גם מציאות שדורש הסתגלות.

    כשקראתי אותך, נשמע לי שיש מקום לעזרה עבורך, עזרה שתאפשר לך להיות קצת לבד עם עצמך ולבד עם כל אחד מהילדים.

    נשמע שיש בך חלק שיחד עם כל החששות, מעוניין בכל זאת להתנסות בהשתלבות בגן. גם לחששות יש מקום וגם לרצון להיות בגן יש מקום. נסי לראות איך אפשר להתייחס לשני הרצונות האלה מתוך מקום של אמפתיה, הבנה וסבלנות ולמצוא פיתרון או פתרונות שייענו על שני החלקים הללו.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הריון ראשון ולידה ראשונה לא עוברים בקלות, אבל יש להם זכות ראשונים

מאת : גליה גינרמן

12 בנובמבר 20104 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בסופו של דבר החלטתי לקחת אפידורל כדי שאוכל פשוט לישון!

לקח קצת זמן אמנם, אבל לאחר האפידורל יכולתי לישון והייתי כל כך מאושרת. מרוב אושר על כך שאני לא חשה בצירים, לא יכולתי להירדם….

וכך עברו להם השעות, בעוד הפתיחה כלל לא מתקדמת ואני עדיין מסרבת לזירוז (כן, גם מזה למדתי רבות, לא תמיד צריך לסרב לכל מה שהרופאים מציעים…).

בשלב מסויים ההשפעה של האפידורל נחלשה מאוד ושוב חשתי בצירים.

כדאי לדעת- אושרה חופשת לידה ארוכה יותר לאמהות לתינוקות המאושפזים לאחר הלידה

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בפברואר 20123 תגובות

מתוך אחרי לידה, קוראות לשינוי, שיהיו בריאים

כדאי לדעת שאתמול אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו), שלפיה תהא אפשרות להאריך את חופשת הלידה של האם, במידה ותינוקה אושפז בבית החולים במהלך חופשת הלידה לתקופה של יותר משבועיים.

הלידה- משקאות, קמעות, מה שיכול לעזור ברוך הבא…

מאת : אבא בתול

20 בפברואר 20112 תגובות

מתוך הריון, סיפורי לידה

אישתי ממשיכה להתפתל, הרופאים ממליצים על הליכה קלה, אנו מדדים לעגלת הקפה. קרואסונים קפה וציר ועוד ציר… מותשים אנו מקבלים את הטפסים ועולים למחלקה. איבדנו תחושה של זמן…..יושבים במסדרון ומחכים שמשהו יתקדם, בנתיים אני שב ומעסה, אנו יוצרים סביבנו מעין בועה. עומדים במסדרון של מחלקת יולדות נושמים, מתחבקים. רק אני והיא כול העולם הופך למעין תפאורה, יחד אנו מטפסים במעין מבוך המורכב מגרמי מדרגות אינסופיים, הרגליים כבר כואבות שנינו עפוצים לחלוטין, מסוממים מעייפות.

שוב התחברות למוניטור, ובין לבין טלפונים ומסרונים, בני משפחה מעבירים מסרים רוצים להתעדכן. אני הופך בהדרגה למעין קשר בחזית, מעביר תשדורות מקו החזית אל העורף. ככל שחולפות השעות הלחץ גובר, האמהות מעבירות הילוך, אין ספור עצות מועברות.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)