לא התאהבתי בה | אחרי לידה

מאת : רויטל

14 ביולי 2013 | תגובה אחת

לא התאהבתי בה. רחוק מכך. מאד קשה להודות בזה, אבל חשבתי שהיא ענקית, מגושמת וקצת כעורה. 

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

רותם נולדה בלידת בזק. אמיתית. כזו שלא הספקתי לחשוב בה הרבה (אבל כן להיכנס לפאניקה רגעית). כזו כשמיד שהתחילה הבנתי שהיא כבר תיכף עומדת להסתיים.

והיו לי המון רגשות מעורבים לגבי הלידה הזו. בהריון ייחלתי לאחת כזו ואחרי שהיא הסתיימה לא הייתי בטוחה שזה באמת מה שרציתי. נדרשתי לזמן לא קצר של עיבוד החוויה הזו.

והנה חלפה שנה …

קשה לי להאמין אבל רותם כבר חגגה שנה. השנה הזו חלפה ביעף והיתה מלאה בהמון תהפוכות, החלטות, שינויים ולימוד עצמי בשבילי.

בשנים האחרונות התחילו לדבר על התחושות שנשים לא מדברות עליהן אחרי לידה. אותן נשים שלא מתאהבות, שלא חשות אושר עילאי אחרי הלידה.

כשילדתי את עומר, ההיקשרות שלי אליו היתה מיידית. עם רותם זה היה שונה לגמרי. כשנגמרה הלידה הסוערת הזו, הייתי מאד עסוקה במה שחוויתי. בסערה שעברה עליי, בהתמודדות עם התחושות שהלידה הזו כפתה עליי. רותם עצמה לא היתה חלק מזה. אני זוכרת שאחרי הלידה היה לי רצון עז דווקא לראות את עומר…

לא התאהבתי בה. רחוק מכך. מאד קשה להודות בזה, אבל חשבתי שהיא ענקית (בכל זאת 4.5 ק"ג…), מגושמת וקצת כעורה. ליד כל התינוקות הקטנטנים בתינוקיה היא נראתה פשוט עצומה, מלאה בכתמים אדומים של נימי דם שהתפוצצו מהלחץ, ואיכשהו לא מתוקה בכלל.

אז כמובן שאותו אינסטינקט אימהי מדובר נכנס לפעולה באופן מיידי. טיפלתי בה במסירות, דאגתי לכל צרכיה לרבות אלה שקשורים במתן חום וחיבוק אמהי, אבל לא הרגשתי את זה. היתה לי מלחמת התשה עם הנקה. דלקות, גושים, חום, גודש מטורף. לקח לזה כ- 8 שבועות להסתדר שבהם הייתי עסוקה בעניינים טכניים של מניעת כאב מעצמי תוך כדי האכלה. ההנקה היה נושא כל כך רגיש אצלי שניהלתי את המלחמה הזו רק כדי לא להפסיד בה.

ואז שככה הסערה…

ההנקה הסתדרה, הכל נהיה קל יותר. ואני זוכרת את הרגע הזה שסיימתי עוד הנקה, החזקתי אותה מחובקת כדי שתשחרר גרפס ופתאום חלף בי גל.. התפרצות מטורפת של חום. לא יכולתי לשחרר אותה, לא בגלל שהתפקיד שלי כאמא דורש זאת ממני, אלא כי הרגשתי שהחיים שלי נקשרו לגמרי בשלה… רק כשזה קרה הבנתי שזה לא היה שם קודם. רק כשזה קרה יכולתי להודות בזה שזה לא היה שם קודם.

וזה לא קל. אבל לא להודות בזה קשה עוד יותר. השחרור שבא אחר כך היה לא פחות ממופלא וגם הכתיבה עוזרת לי לסגור את המעגל הזה…

אז במבט לאחור –

היום התחושות שלי לגבי הלידה כבר לא מעורבות. זו היתה לידה נהדרת. לידה שאוכל רק לאחל לעצמי שוב. ואם תהיה כזו שוב, אני משוכנעת שאעבור אותה ללא החלק של הפאניקה.

זו בהחלט היתה שנה של לימוד עצמי ושל עיבוד רציני של דברים שעוברים עליי. שנה שאני יודעת שאצמח ממנה לכיוונים שלא ציפיתי אבל שנראים מאד נכונים לי.

בעיקר למדתי להקל עם עצמי. לא לשפוט את עצמי. לדעת להודות גם בדברים מחוץ למיינסטרים. אני יודעת שאני לא היחידה שלא התאהבה בילדה שלה מרגע שנולדה. אני גם יודעת שכשזה קורה לך, זה הדבר שהכי קשה להודות בו גם כשאת יודעת שזה קורה גם לאחרות. אבל היום אני בעיקר יודעת שהכלה של התחושות האלה היא המרפאה מכל.

עוד אמהותמשתפות על תהליך ההתאהבות האיטי:

אהבה ועוד / ניצן רדזינר

כמה אהבה/ אפרת נאור

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק  ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

תגובה אחת ל- “לא התאהבתי בה | אחרי לידה”

  1. ימית הגיב:

    את עברת דיכאון אחרי לידה היית עסוקה בכאב הנפשי שחווית יקרתי זה לא קשור לילדה בכלל. עצם העובדה שאת צריכה לשחרר את מה שכתבת אומר שאת אמא טובה שרוצה לאהוב את הילדים שלה .

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לא ככה רציתי להיות, לא כזו אמא

מאת : אמא אנונימית

13 ביוני 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, קושי אחרי לידה

מתביישת בעצמי.
לא ככה רציתי להיות, לא כזו אמא.
הפכתי לעצבנית, כועסת, מאיימת, מפחידה.
המרירות זולגת ממני.

40 מעלות

מאת : מאיה הובני

9 ביוני 20112 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

ליה חולה , כבר כמה ימים החום לא יורד לה.

"זה פסיכוסומטי" אומר לי הקול הפנימי, "היא רוצה להגיד לי משהו". אני מרגישה שהיא רוצה את קרבתי.

מאז שנולדה, היא בקושי חלתה פעם, והנה עכשיו יותם נולד ואיתו נולדו הקנאה והזעם.

מאז שיותם נולד, היא כל כך מתרחקת ממני ומצד שני, אני חשה שהיא כל כך רוצה אותי.

למה אנחנו לא מבקשות או מקבלות עזרה אחרי לידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בספטמבר 201015 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

העצה המרכזית לתקופה שאחרי הלידה היא – "תדאגי לעזרה ! המון עזרה !!" העצה הזו נשמעת הגיונית והכרחית נוכח הקשיים והאתגרים הרבים שאמהות פוגשות בתקופה שאחרי הלידה, ועם זאת – רבות מאיתנו מוצאות את עצמנו ללא עזרה משמעותית וקורסות (או כמעט) עם המטלות הרבות וההסתגלות למציאות החדשה.

העניין הוא, שמבחינה קוגניטיבית, יש לרובנו הסכמה שבאמת "אם הייתי מבקשת עזרה, אז היה לי הרבה יותר קל/טוב עכשיו" ובכל זאת- אנחנו לא מבקשות או שמסרבות לעזרה שמוצעת. אנחנו לא מבקשות עזרה גם כשאנחנו ממש רוצות וצריכות אותה.