איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט?

מאת : ענת

29 במאי 2014 | 13 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מה עם הצרכים שלי?, רגשות אשם אחרי לידה

 

חושבת לי איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט, שיעזבו אותי כבר, שכולם רוצים וצריכים ממני משהו ורק שלא יפריעו לי.

יש רגעים מדהימים באמהות אבל הרבה פעמים אני כל כך זקוקה לזמן לעצמי, לבד, שקט טהור ורחוק…
איפה אני ואיפה הפנטזיה של פעם, של אמא כזאת שהילדים ממלאים את חייה. נכון שאני לא מדמיינת אותי בלעדיהם היום, ועדין, ממשיכה לפנטז על שפת ים רחוקה לבד. רק לבד.

ומחר הוא ילך לגן עם זר פרחים וטנא וחולצה לבנה לשבועות ואני אתרגש ולא אבין איך הוא גדל לי ככה, ואפילו אצלם ואשלח גאה את התמונות לסבא וסבתא ואתרגש באמת, אבל כשיחזור משם אהיה עסוקה באיך נעביר עוד שבת בלי שהוא יחרב את הבית או בלי שאצעק ואולי זה לא אפשרי בכלל ואלו החיים?!
אלו כנראה החיים עם העייפות והסבלנות שיש ואחר כך כבר אין, והפנטזיות על איזה אמא מדומיינת לחלוטין לעומת מה שאני באמת באמת ולהבין בסוף שזה בסדר, והם משתנים וגם אני . זה קשה בטרוף. איכשהוא אני אלמד אותם, ואותי, ונגדל ביחד ואולי יום אחד אני אביט ממרחק על עכשיו ואוכל לחייך קצת יותר.

 

אמהות נוספות כותבות על הרצון להיות אמא קצת אחרת: 

למה אני לא אמא אדמה? / לימור לוי אוסמי

אני מצטערת שילד כמוך קיבלת אמא כמוני / הכי אמיתית

אני אסירה בחיק האמהות, אסירת תודה / מאיה הובני

 

גם את מוזמנת לכתוב באתר ולהשתתף בדיונים בדף הפייסבוק

 

צילום: Robin Benad

13 תגובות ל- “איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט?”

  1. קרן הגיב:

    כאילו כתבתי את הפוסט הזה בעצמי…
    מנחם מעט לדעת שזו לא רק אני.
    תמיד מרגישה שאיכשהו אצל האחרות זה אחרת, שהן פחות צועקות, יותר סבלניות, יותר מושלמות ממני…
    תודה על הזדהות עם עוד אמא אחת שהיא לא מושלמת כמוני 🙂

    • חגית הגיב:

      כן, לגמרי. בדיוק היום חשבתי לעצמי שנראה לי שאמהות אחרות יותר איכפתיות, קשובות, סבלניות וסובלניות, מאפשרות ומבינות. ורק אני כעוסה, הבן שלי קורא לאבא שלו דרדס-אבא ולי רגזני… וזה מבאס לחלוטין… שאני כל כולי בגידול שלהם ותמיד מרגישה לא אמא טובה דיי.

  2. אנונימא הגיב:

    וואו…
    האם אני כתבתי ושלחתי את הפוסט הזה ללימור, ולא שמתי לב שעשיתי את זה? 😉
    כתבת ממש עליי…
    האימהות היא קסם, הדבר הכי מדהים,
    וגם הכי תובעני.

    אין לי יותר מדי מילים.
    זה משהו כל כך טבעי, מה שכתבת.
    חיבוק…

  3. כתבתי גם בפייסבוק. אני נשארתי עם השאלה: איך הגענו למצב הזה שבקשה כל כך פשוטה, טריוויאלית ונכונה לזמן לעצמי הופכת לשאלה הקוראת תיגר על טיב האמהות. אני חוששת שאנחנו במצב חברתי דפוק למדיי.. וזה מצער אותי מאוד. מה קורה לנו?

  4. שרית הגיב:

    ענת, הוצאת לי את המילים מהפה. כל שבת/חופש/חג הפך להיות סיוט. פעם כל כך חיכיתי לדברים האלו ועכשיו זה כמו עונש ורק סופרת את השעות עד שיכלו לישון ושיום ראשון יגיע. נורא לא? בא לי שבת אחת או ערב אחד לא לעשות כלום. לרבוץ במיטה עם ספר בלי שיפריעו לי. בלי לשרת אנשים. בלי העבודה הסיעודית הזו הכל כך לא מתגמלת ומכוערת. והיום בפעם הראשונה חשבתי שאם חס וחלילה אכנס להריון אני עושה הפלה. נורא לא?

    • תודה, שרית.
      לא, אני לא חושבת שזה נורא שאת מבקשת לעצמך להיות משהו שהוא לא רק להיות משרתת..
      עבודת האמהות, אם אין בן זוג שותף, קהילה תומכת, משפחה צמודה או מצב כלכלי שמאפשר עזרה משמעותית, יכולה להפוך אותנו למשרתות בקלות, בקלות. השאיפה לא להיות במקום הזה היא שאיפה בריאה וטובה.

      • שרית הגיב:

        תודה לך לימור על האתר המדהים! סתם- אמא שלי שאלה אותי מדוע לא אפיתי עוגת גבינה לשבועות? למה- ילד אחד חזר מהגן מלא כינים והבת עם וירוס הקאות שדרש איפוזיה בתרם. 🙁

        • ואווי, ואוויי… אצלנו אין עוגות 🙂
          אפילו לימי הולדת אני מבקשת מדי פעם מחמותי שתכין.
          הבקשה הפנימית שלך לא להיות משרתת היא בקשה בריאה וטובה! תזכרי את זה. לא נולדנו כדי להיות שפחות, זה לא הייעוד שלנו בחיים. ילדים מקבלים המון ויותר בלי שנהפוך למשרתות.

  5. אמא ענת הגיב:

    תודה נשים יקרות על כל מה שכתבתם. רבות כנראה חשות כמוני.. לא יודעת אם זה מנחם אבל זה גורם לי להרגיש שאני נורמלית,שזה בסדר להיות ככה וזה בסדר לרצות גם את עצמי בנוסף לאמהות. וכן יש קושי לרבות לעשות זאת בלי מערכת תומכת.
    מסכימה עם לימור שהשיח החברתי גורם לנו לשפוט את עצמו מאד בחומרה וזה יוצר נזק רב. יש סטנדרט לא כתוב של איזה אמא טובה צריך להיות, איך אני צריכה להראות, וזה לא נגמר שם.נהיינו הנשים ,השופט הכי מחמיר ואכזרי של עצמנו.זה עצוב והרסני גם לנו וגם לילדים שאנחנו מגדלות..

    • ויש לנו את האפשרות ליצור לעצמנו ולילדינו מציאות אחרת, שקרובה יותר לאמונה שלנו. השיח החברתי מחלחל, משפיע, אבל ברגע שאנחנו שמות לב אליו ולעיוות שבתוכו, אנחנו יכולות להתחיל לבחור.

  6. דנה ליברמן הגיב:

    לא נעים לי לכתוב שוב תגובה דומה, אבל מרגישה שאני כתבתי את זה .. קושי מטורףףףף , עומס, רצון לשקט וחופש, לפעמים שואלת את עצמי ככה זה? ככה זה אמהות? ולא אני לא חושבת שאני אמא פחות טובה שאני חושבת ככה . אבל זה פשוט קשה. היעדר קהילה, העדר תמיכה משמעותית ואין לי כבר תינוקות בבית אבל זה לא משנה.
    קימה בבוקר, ארגון, חוגים,שיעורים, אירוח חברים של הילדים… בעע ……. ובתכל'ס די לבד.
    לימור לא מרגישה שמשהו משתנה , לפחות לא כאן בחברה שאני נמצאת בה. לצערי. וגם לא יודעת איך לשנות

    • בהחלט יכול להיות שבחברה סביבך אין שינוי וגם יכול להיות שלא מתקיים ביניכן שיח אותנטי שבו יש מקום לדברים הללו לצוף.
      כשאני אומרת שינוי, אני בעיקר מתכוונת אל עצמי, אל השותפות שלי למסע ואת ביניהן. עצם זה שאנחנו פה, שואלות שאלות, מעזות לקרוא תיגר, מתעניינות במה קורה אצל האחרות, משתפות מנבכי נשמתנו, זה שינוי- אדיר! ממש ככה נעשות מהפכות. הגל השני של הפמיניזם, זה שאיפשר לנשים לצאת לעבוד, התחיל מנשים כמוני וכמוך שהתחילו לשאול שאלות ולאסוף נשים נוספות סביבן, שהרגישו בול אותו דבר.

      לא לוותר על הבדיקה העצמית המתמדת של מה מתאים ומה לא, מה אפשר להוריד ומה לא. ולהוריד, להוריד עוד ועוד דברים.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידת בית: הציפייה הגדולה והמרגשת מכל

מאת : שירה דרוקר

16 באפריל 20112 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

כבר שמעתי על כך שמשווים את החודש התשיעי להריון לכל שאר חודשי ההריון, כי מרוב ציפייה והתרגשות והמתנה לרגע המיוחל, הזמן לא עובר!!! אני משתדלת לחיות את ההווה, ממשיכה בשגרת החיים הרגילה, והזמן עובר לו, אבל אני בהחלט מרגישה את ההבדל.

כשגיליתי שאני בהריון, הייתה בי התרגשות עצומה וחשבתי לעצמי: "איך אפשר בכלל לחיות את החיים הרגילים והיומיומיים שלי, כשיש משהו כל כך גדול ומשמעותי שמתרחש??", אבל אחרי שעברה ההתרגשות הראשונית, הבנתי שהחיים ממשיכים וההריון הפך להיות חלק מהם.

פרחי באך להריון

מאת : איריס גומס

7 בפברואר 20113 תגובות

מתוך הריון, רפואה משלימה בהריון ולידה

ת בהריון. בתוכך מתרחש תהליך מופלא וקסום של בריאה.

אצל נשים רבות, העיסוק בהריון יסתכם בעיקר בבדיקות רפואיות שגרתיות, אבל ההריון הוא תהליך שמערב גם את נפשך ולא רק את גופך. את מזינה ומטפחת חיים חדשים, ובכל מקום את חושבת על זה, חולמת על העתיד, מדמיינת את התינוק שיהיה לך ואת החיים המשותפים שיהיו לכם.

אמנם ההריון תובע את הנדרש לו מהמשאבים הגופניים, אבל כדאי להתייחס גם לתחושות ולרגשות שנלווים לתהליך המיוחד הזה.

תמציות פרחי באך מטפלות ברגשות השונים שאנו חווים באופן טבעי ובטוח. התמציות יכולות לעזור מתחילת ההריון ולאפשר לך לשים את הפחדים והספקות בפרופורציה הנכונה כך שתוכלי לעבור תשעה חודשים של שמחה וסיפוק.

כלי פשוט וזמין להתמודדות עם מחשבות חוזרות ומטרידות

17 בדצמבר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, לכל אמא, פחדים וחרדות אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

בימים האחרונים יצא שנעזרתי בכלי מאוד פשוט ונגיש, שאני נעזרת בו לא מעט, ורציתי להזכיר לכן לגביו. הכלי הוא~ הנשימה שלנו.

אני בטוחה שבשלב כזה או אחר בחיים לכולכן יצא ללמוד כיצד להסב את תשומת הלב לנשימה וכיצד לנשום, ואני כותבת רק כדי להזכיר לכן שהכלי הזה הוא זמין, פשוט ויעיל שעושה עבודה מעולה בעיניי כשאנחנו רוצות לקחת הפסקה מלופ של מחשבות חוזרות ומטרידות שנכנסנו אליו.