הצרכים שלי כאמא חשובים

מאת : לימור לוי אוסמי

25 ביוני 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

הצרכים שלי כאמא חשובים

 

אני לא יודעת מתי זה התחיל, אבל כנראה שבשלב מסוים הפנמתי את הקול שאומר שהצרכים של התינוק או הילד קודמים לצרכים של האמא. לא הייתי מודעת לקול הזה והוא לא העסיק אותי, אולי כי חשבתי שזו האמת הפשוטה.

התחילה בי מודעות לקול הזה כשהפכתי להיות אמא ושמתי לב שאם לא טוב לי, אז לא מתעורר אצלי כל כך מהר החלק הזה שמבקש לבדוק מה יעזור לי להרגיש יותר טוב, אלא ההיפך. התעורר בי קול שאמר: "רצית להיות אמא? אז ככה זה. תסבלי בשקט ותתמודדי".

ואני, היכולת שלי לסבול מאוד קטנה. ניסיתי לסבול בשקט אבל לא כל כך הצלחתי. אני זוכרת שנורא רציתי להיות מהאמהות האלה שהכול עובר לידן, שקל להן לבטל את הצרכים של עצמן, שמקבלות בשלווה את חוסר השינה והבכי. לא הצלחתי להיות האמא הזאת, ובשלב מסוים הבנתי שכנראה לעולם לא אהיה.

הצרכים שלי כאמא חשובים

לא הצלחתי לסבול בשקט

במשך תקופה לא קצרה, הייתה בי ביקורת על מה שחוויתי כחוסר הצלחה. לא הצלחתי לסבול בשקט, לא הצלחתי להדחיק, לא הצלחתי לשים את עצמי בצד, לא הצלחתי. גם כשרועי אמר שאני אמא נהדרת ועושה את העבודה הכי קשה בעולם, לא כל כך האמנתי לו. זאת אומרת, היה בי חלק שהאמין, אבל גם היה בי חלק שהרגיש כישלון.

אני חושבת שבסופו של דבר חוסר היכולת שלי לסבול לאורך זמן חייבה אותי להתחיל לשאול שאלות שלא שאלתי או לא חשבתי שאני יכולה לשאול. למשל – האם חלק בלתי נפרד מהתפקיד שלי כאמא הוא לסבול? האם הצרכים של התינוק שלי קודמים לצרכים שלי? מה המקום שלי כאדם כשאני הופכת להיות אמא? ובשורה התחתונה- איך יכול להיות לי טוב בהורות?

בהתחלה לא הייתי גאה בדרך הזאת. הרגשתי שזאת ברירת מחדל שאני חייבת לעשות כדי להתמודד. זה היה כמו להכיר בזה שיש לי באג במערכת וצריך לנסות להסתדר עם מה שיש. אבל לאט לאט משהו השתנה בתחושה, התחלתי להבין שבדרך שעברתי יש משמעות, שהתכונות שהרגשתי שהן דפוקות בעצם מכוונות אותי בהתמדה אל מקומות שטובים לי.

נצרכים שלי כאמא חשובים

הצרכים שלי כאמא חשובים

רובכן מכירות את הלמידה המרכזית שלמדתי דרך ההורות- שמותר להרגיש את הכול, אבל אני חושבת שאולי פחות מכן יודעות על תובנה לא פחות חשובה שהתגבשה בי – הצרכים שלי כאמא חשובים. אני לא יודעת למה זה כזה סטארט אפ, אבל אני בטוחה שעוד כמה שנים לראות את עצמי כאמא יהיה הדבר הטריוויאלי הבא.

לראות את עצמי כאמא זה להכיר בזה שאני חווה דברים בהורות, שאני מרגישה דברים כשהילדים שלי מתנהגים בצורה כזו או אחרת, זה לשים לב מה נעים לי ונוח לי לעשות (ומה ממש לא נעים), ולקחת את כל זה בחשבון גם כשאני אמא.

איך אני מרגישה עם ההתנהגות שלהם? איך זה מפעיל אותי? האם אני רוצה לעשות פעולה כזאת או אחרת? הן שאלות שאני לא רוצה להצניע או להתגבר עליהם, אלא להיפך. אני רוצה לשנן אותן, אני רוצה לשים אותן בקידמת הבמה, כי אני יודעת שמתוך הדרך אל עצמי, אני יכולה לבוא אל הילדים ואל העולם באופן שהוא יותר אני, וזה ממש חשוב לי להיות אני.

 

בתמונה- הצרכים שלי כאמא לקחת בוקר חופש השתלבו גם עם הצרכים של נוגה לא ללכת לבית ספר :).

הצרכים שלי כאמא חשובים

 

**אני יודעת שיש מצב שהדברים שאמרתי אולי עדיין לא ברורים, או פתוחים מדי או מעוררים שאלות. אשמח אם פשוט תשאלו אותי, כדי שאדע להבהיר את זה קצת יותר טוב בפעם הבאה או להתייחס לדברים ספציפיים בהורות שמעניין אתכן לשאול אותי לגביהם.

 

לימור לוי אוסמי, מלווה נשים בתהליכי התפתחות בהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'.

Medabrot.imahut@gmail.com או 0522-835020 (בהודעה טקסט בבקשה, תודה)

 

לבלוג האישי שלי: https://bit.ly/2IulbaM

לפרטים על מפגשים אישיית איתיhttps://bit.ly/2Y1P1Jj

לקבל את התכנים המרכזיים מהאתרhttps://bit.ly/2HXueCm

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

המצב שלו עדיין קשה מאוד

מאת : אפרת

3 באוקטובר 20123 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

כתבתי כאן לפני חודש או יותר נכון – ארבעה שבועות (בהריון למדתי ששבועות לא תמיד מקבילים לחודשים).

כתבתי על התחושות הקשות שבהליכה הביתה והשארת התינוק שלי בבית חולים.

כמה דמעות שפכתי מאז, כמה כאב, כמה תחנונים לבורא עולם וכמה פחד יכול בן אדם אחד להכיל.

המצב שלו עדיין קשה מאוד. הוא עבר ניתוח מסובך, הריאה שלו התמוטטה והוא עלה על מכונת לב ריאה, ירד מהמכונה ועדיין מורדם ומונשם.

אבל – הוא פוקח עיניים מדי פעם ומסתכל בי בעיניים הגדולות והיפות שלו במן מבט עמוק שמתערפל לאחר כמה שניות מרוב חומרי הרדמה (הרגעה) שהוא מקבל.

אני חושבת שזה הניסיון הכי קשה שעברתי בחיים שלי. הניסיון הכי קשה שלנו – של בעלי והבן היותר גדול (בן שנתיים…) שעברנו בחיים.

לעבור הריון ללא בן זוג – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

5 בינואר 201110 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, הריון, יומן הריון, לכל אמא

איך זה להיות לבד ? לעבור את ההריון לבד ?

בהתחלה, עוד לפני שנכנסתי להריון, כשעמדתי לעשות את כל הבדיקות הגנטיות, אודה שהיו דמעות בעיניים והרגשתי עצב על כך שאין מי שיחלוק איתי בזה ושאני צריכה לעשות את כל הבדיקות לבד. (ובנוסף להידקר לא מעט במקום להתחלק עם מישהו…). חוויתי רגשית את ההחלטה המושכלת שלי להיות אמא ונפרדתי מהחלום לזוגיות ומשפחה "נורמאלית" (אמא, אבא וילדים) והיה בזה עצב.

שם הציור: "התגלות- חשיפה"

מאת : אהלה מוזיקנט

23 במאי 20110 תגובות

מתוך יצירה נשית

היצירה היא קולאז' שנעשתה כחלק מסידרה-פורטרט עצמי- אשר בה השתמשתי בצילומים מתקופות רבות בחיי ובעזרת טכניקות שונות ניתנה להן תחושת המודעות /יופי/עצב/דואליות כמימד נוסף.

ביצירה הזו משולב צילום שלי שנעשה מייד אחרי לידת בני והוא מבטא את התחושה שהייתי מוסתרת על-ידי צעיפים רבים ולאט לאט נחשף טפח ועוד טפח עד שיכולתי להתגלות/להיחשף במלואי!