הצרכים שלי כאמא חשובים

מאת : לימור לוי אוסמי

25 ביוני 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

הצרכים שלי כאמא חשובים

 

אני לא יודעת מתי זה התחיל, אבל כנראה שבשלב מסוים הפנמתי את הקול שאומר שהצרכים של התינוק או הילד קודמים לצרכים של האמא. לא הייתי מודעת לקול הזה והוא לא העסיק אותי, אולי כי חשבתי שזו האמת הפשוטה.

התחילה בי מודעות לקול הזה כשהפכתי להיות אמא ושמתי לב שאם לא טוב לי, אז לא מתעורר אצלי כל כך מהר החלק הזה שמבקש לבדוק מה יעזור לי להרגיש יותר טוב, אלא ההיפך. התעורר בי קול שאמר: "רצית להיות אמא? אז ככה זה. תסבלי בשקט ותתמודדי".

ואני, היכולת שלי לסבול מאוד קטנה. ניסיתי לסבול בשקט אבל לא כל כך הצלחתי. אני זוכרת שנורא רציתי להיות מהאמהות האלה שהכול עובר לידן, שקל להן לבטל את הצרכים של עצמן, שמקבלות בשלווה את חוסר השינה והבכי. לא הצלחתי להיות האמא הזאת, ובשלב מסוים הבנתי שכנראה לעולם לא אהיה.

הצרכים שלי כאמא חשובים

לא הצלחתי לסבול בשקט

במשך תקופה לא קצרה, הייתה בי ביקורת על מה שחוויתי כחוסר הצלחה. לא הצלחתי לסבול בשקט, לא הצלחתי להדחיק, לא הצלחתי לשים את עצמי בצד, לא הצלחתי. גם כשרועי אמר שאני אמא נהדרת ועושה את העבודה הכי קשה בעולם, לא כל כך האמנתי לו. זאת אומרת, היה בי חלק שהאמין, אבל גם היה בי חלק שהרגיש כישלון.

אני חושבת שבסופו של דבר חוסר היכולת שלי לסבול לאורך זמן חייבה אותי להתחיל לשאול שאלות שלא שאלתי או לא חשבתי שאני יכולה לשאול. למשל – האם חלק בלתי נפרד מהתפקיד שלי כאמא הוא לסבול? האם הצרכים של התינוק שלי קודמים לצרכים שלי? מה המקום שלי כאדם כשאני הופכת להיות אמא? ובשורה התחתונה- איך יכול להיות לי טוב בהורות?

בהתחלה לא הייתי גאה בדרך הזאת. הרגשתי שזאת ברירת מחדל שאני חייבת לעשות כדי להתמודד. זה היה כמו להכיר בזה שיש לי באג במערכת וצריך לנסות להסתדר עם מה שיש. אבל לאט לאט משהו השתנה בתחושה, התחלתי להבין שבדרך שעברתי יש משמעות, שהתכונות שהרגשתי שהן דפוקות בעצם מכוונות אותי בהתמדה אל מקומות שטובים לי.

נצרכים שלי כאמא חשובים

הצרכים שלי כאמא חשובים

רובכן מכירות את הלמידה המרכזית שלמדתי דרך ההורות- שמותר להרגיש את הכול, אבל אני חושבת שאולי פחות מכן יודעות על תובנה לא פחות חשובה שהתגבשה בי – הצרכים שלי כאמא חשובים. אני לא יודעת למה זה כזה סטארט אפ, אבל אני בטוחה שעוד כמה שנים לראות את עצמי כאמא יהיה הדבר הטריוויאלי הבא.

לראות את עצמי כאמא זה להכיר בזה שאני חווה דברים בהורות, שאני מרגישה דברים כשהילדים שלי מתנהגים בצורה כזו או אחרת, זה לשים לב מה נעים לי ונוח לי לעשות (ומה ממש לא נעים), ולקחת את כל זה בחשבון גם כשאני אמא.

איך אני מרגישה עם ההתנהגות שלהם? איך זה מפעיל אותי? האם אני רוצה לעשות פעולה כזאת או אחרת? הן שאלות שאני לא רוצה להצניע או להתגבר עליהם, אלא להיפך. אני רוצה לשנן אותן, אני רוצה לשים אותן בקידמת הבמה, כי אני יודעת שמתוך הדרך אל עצמי, אני יכולה לבוא אל הילדים ואל העולם באופן שהוא יותר אני, וזה ממש חשוב לי להיות אני.

 

בתמונה- הצרכים שלי כאמא לקחת בוקר חופש השתלבו גם עם הצרכים של נוגה לא ללכת לבית ספר :).

הצרכים שלי כאמא חשובים

 

**אני יודעת שיש מצב שהדברים שאמרתי אולי עדיין לא ברורים, או פתוחים מדי או מעוררים שאלות. אשמח אם פשוט תשאלו אותי, כדי שאדע להבהיר את זה קצת יותר טוב בפעם הבאה או להתייחס לדברים ספציפיים בהורות שמעניין אתכן לשאול אותי לגביהם.

 

לימור לוי אוסמי, מלווה נשים בתהליכי התפתחות בהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'.

Medabrot.imahut@gmail.com או 0522-835020 (בהודעה טקסט בבקשה, תודה)

 

לבלוג האישי שלי: https://bit.ly/2IulbaM

לפרטים על מפגשים אישיית איתיhttps://bit.ly/2Y1P1Jj

לקבל את התכנים המרכזיים מהאתרhttps://bit.ly/2HXueCm

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם זה שאני רוצה אפידורל אומר שגם אקבל ? חלק ב'

מאת : mother cat

19 בפברואר 20113 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

סיגל חוזרת ואני מסבירה לה שיש אנשים שפשוט לא נועדו להיות אמהות כי הם לא יכולים לעמוד בכאבי לידה – ואני אחת מהן. What the hell was I thinking כשחשבתי שאני יכולה ללדת ? סיגל אומרת לי לתת לגוף לנוח בין ציר לציר, ואני מסבירה לה שאין "בין ציר לציר" – הצירים כבר עולים אחד על השני. אה, ואני רוצה למות. ושבעלי ימות. ושכולם ימותו. אבל אני קודם. סיגל הולכת לזרז את המרדים.

הפלה, גרידה. אנחנו נעבור את זה יחד.

מאת : טל דניאל

2 במאי 20119 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

רותי: "זו ההפלה הראשונה שלך?" (ברקע דפנה כל הזמן בוכה, לא יכולה לדבר)

אמיר: "לא. בהריון הראשון, לפני ההיריון של הבן הבכור, כשדפנה הייתה בשבוע השביעי , פתאום התחילו לה דימומים והייתה לה הפלה. טבעית . שלימה. לא היו צריכים לעשות לה אפילו גרידה. כיף חיים. הרגשנו שחרב עלינו העולם. אני לא אשכח שהגניקולוג שלנו , שהוא גם חבר של המשפחה, התקשר לנחם אותנו. הוא אמר לדפנה שזה הרע במיעוטו. שנכון שזה מאוד קשה עכשיו, אבל בכל זאת, זה קרה בצורה הכי טובה וטבעית שיכולנו לבקש ושמזל שזה רק שבוע שביעי. הוא אמר שיש נשים שצריכות לעבור את זה בחודש שישי, שביעי וממש ללדת עם צירים והכול וזה… באמת סיוט. (מגחך) אתמול, אחרי שהוא שמע, הוא התקשר לדפנה ואמר לה "דפנה, זה נורא. זה פשוט נורא." צחוק הגורל… גורל…"

מידת ההשפעה של חוויית לידה הוליסטית על החיים שלאחר הלידה. זווית אישית

מאת : עינת דורפן

3 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, עזרה ודאגה לעצמנו

אז למה הפעם לא חוויתי את הבייבי בלוז? למה אף אחות לא ניגשה אלי ודיברה אלי כאילו שהיא יודעת בדיוק מה עובר עלי? אולי כי לא הייתי מספר במערכת?

אני חושבת שעם כל הכבוד להורמונים, בכל אחת מאיתנו פועם לב ייחודי ומיוחד, לכל אחת מחשבות וקשת רגשות ייחודי לה, וכל ניסיון להכליל את החוויה שאחרי הלידה נוגע בשטחיות נסיבתית שאינה מכילה את מלוא הדרה, יופייה וייחודה של כל אישה.

מה הפלא שעולים רגשות קשים כל כך? מה הפלא שנשים רבות חוות תחושה של בדידות ואובדן החופש?

חווית לידה הוליסטית בעיני אינה מתמצה בלידה ללא אפידורל עם כדור עם חבל, בג'קוזי או בפרימוס… חווית לידה הוליסטית היא בראש ובראשונה חוויה של הכלה וכבוד אל האישה היולדת ואל נימי נפשה ומאווייה והיא לא נגמרת אחרי שהתינוק יוצא מהרחם, היא ממשיכה זמן רב אחרי שהדופק בחבל הטבור מפסיק. ואולי גם פה טמונה אחת הבעיות- יש היום מודעות הולכת וגוברת לחוויית הלידה, ואני מאוד שמחה על כך, אבל מה קורה אחרי הלידה?