שיתופים אישיים, כנים ומרגשים שנשים כתבו על מה שהן מרגישות בן הזוג שלהן לא רואה- מומלץ לקרוא ולהעביר הלאה.
זה התחיל בפוסט רגיל שבו הזמנתי אתכן להמשיך את המשפט: "מה שבעלי לא הצליח להבין על התקופה שאחרי הלידה, זה שאני…" – והמשיך לאחד הדברים הכי מרגשים שקראתי.
מכיוון שמדובר באוצר מבחינתי, בחרתי ללקט את התגובות שלכן ולחלק אותן לתמות מרכזיות, כדי שיהיו קלות לקריאה וייצרו תחושה של הבנה ונראות.
תודה לכל אחת ואחת שבחרה לשתף– אתן יודעות עד כמה אני מאמינה בכוח שלנו ליצור שינוי חברתי ופנימי על ידי דיבור פתוח על הדברים שכולן מרגישות בהורות. ככה עושות שינוי!
.
אמביוולנטיות אמהית – להרגיש קשת של רגשות בו זמנית
אחד הדברים שמפתיעים ומטלטלים אחרי לידה, הוא לגלות שאפשר להרגיש רגשות סותרים בו זמנית–
לאהוב כמו שלא אהבנו אף פעם, אבל להרגיש חנוקה.
להודות מכל הלב על מה שיש, אבל להיות עצובה.
לרצות להיות עם התינוק בכל רגע, אבל לרצות לברוח.
להרגיש חלק מנס הבריאה, אבל להתגעגע לחיים שלפני הלידה.
יש בזה משהו מבלבל, כי הרבה מאיתנו לא הכירו חווית האמבילנטיות מהחיים שלפני ההורות.
אבל בהורות -זה הכול מהכול, ולפעמים ממש באותו הרגע.
כך כתבתן:
"אני מרגישה הכול. שמחה ועצובה, עייפה, אבל חוששת לישון, מוקירה תודה, אבל בחרדה מתמדת, אני רוצה אותו קרוב אליי, אבל רחוק, לפעמים מחייכת, אבל בפנים סערה".
"אין שום דבר צ׳יל בלהיות אמא טריה.הגוף בדריכות ללא הפסקה, אני בגירוי יתר, המיכל שלי מלא וריק בו זמנית, אני מאושרת אבל גם נורא עצובה".
"להיות בבית זה הדבר הכי כיף והכי מחרפן שיש. אני באמת מאושרת אבל עדיין מתאוששת, חבולה, מעדכנת גרסה כל יום, עייפה, עירנית ולומדת לנווט בתוך הכאוס הכי טהור בעולם".
עברתי טראומה וכמעט שילמתי בחיי, אבל קיבלתי את המתנה הכי טובה שיש, אז אני צוחקת ובוכה, חוששת ובטוחה, מפחדת ואמיצה ובעיקר מעריכה כל שנייה של קושי ונחת".
"מצד אחד אני שמחה ומודה על כל הטוב, אבל לא מבינה מי אני בכלל"
"אני עייפה, גמורה, תפוסה, מוותרת על כולי ועל הנוחות שלי לטובת היצור הקטנטן הזה, אבל עושה את זה בלב הכי שלם"
"אני בוכה, מבולבלת, בסערה וחרדה קיומית - ועם זאת מודה לעולם על הקיים."
להיפרד ממי שהייתי ולהתגעגע לתקופה שלפני הלידה
האמהות היא לא רק התחלה חדשה, אלא גם פרק סיום של חלק משמעותי בחיים שלנו- הרווקות והחיים שלפני ההורות.
סיום הפרק הזה טומן בחובו פרידה, געגוע, אבל ואובדן, שהם טבעיים ונורמליים, אך לא תמיד מדוברים.
החיים משתנים אחרי הלידה ולא חוזרים להיות כפי שהיו, ולוקח זמן להסתגל, לעכל ולהבין את זה- וזה בסדר, טבעי ומובן.
גם אם ההורות רצויה, גם אם חיכינו להיות אמהות, גם אם יש אהבה וחיבור לתינוק/ת שלנו- עדיין יכול להגיע צורך להתאבל על החלקים בתוכנו שהשתנו, התרחקו, התהפכו, וכבר לא יחזרו להיות כמו שהיו.
כך כתבתן:
"אני זקוקה לזמן ללמוד מי אני החדשה, לגדל ולהכיר את האמא שלי בתוכי".
"אני חיה בגוף חדש שלא בחרתי, ואני צריכה לעבוד כדי לשנות אותו".
"העבודה היא חלק מהזהות שלי, אבל שמגיעה האמהוּת, את משתנה."
"איבדתי את עצמי, ואני צריכה רגע להבין מהי הדרך החדשה"
"מה שהיה עד כה, לא יהיה יותר. הכל אחר"
"אני צריכה הרבה מקום לעיבוד חווייה של אובדן ואבל"
"יש רגעים שאני עוד לא מאמינה שהייתי בהריון, יש רגעים שאני מתגעגעת לזהות שלי כהריונית שאני מתאבלת על מה שכבר לא אהיה ומאושרת ממה שאני עכשיו".
כאן יש מאמר שכתבתי על האובדנים שנשים מתמודדות איתן בתקופה שאחרי הלידה
בדידות רגשית וקושי לתקשר רגשות
אחד הדברים הקשים בתקופה שאחרי הלידה הוא לא רק הבידוד הפיסי, אלא הבדידות הרגשית – התחושה שאין מי שמבין אותך או רואה את מה שאת עוברת באמת.
גם אם את מוקפת באנשים, וגם כשיש בן זוג תומך ומבין, זה לא תמיד מסייע לתחושת הבדידות. לפעמים זה דווקא יכול לבלבל: איך זה יכול להיות שאת מוקפת באנשים, אבל מרגישה כל כך לבד?
כך כתבתן:
"אני בודדה. הוא לקח צעד אחורה כדי לתת לי להיות עם התינוק והותיר אותי לבד".
"אני מרוקנת - עד לפני שנייה היו בתוכי חיים והגוף מרגיש את הריקנות שנותרה בו אחרי הלידה."
"אני באמת לא יודעת מה אני צריכה או רוצה עכשיו. אני לא יודעת מה עושה טוב לאני החדשה".
"יש אנשים סביבי ואני אף פעם לא לבד, אבל מבפנים אני מרגישה ריקנות ובדידות- שלרגע אחד אני האמא הכי טובה בעולם, ורגע אחר אני אמא רעה, מלאה במצפון ורגשות אשם. הלב שלי סוחב עולם שלם."
"מה שהכי כואב מול הבעל זה שלא משנה כמה אני אסביר, הוא לעולם לא יבין באמת".
"גבר לעולם לא יבין מה אישה עוברת בהריון ובתקופה שאחרי הלידה, מבחינה פיזית, נפשית, ריגשית-זה מטורף."
"עברתי משהו כל כך גדול, שאפילו אין לי מילים לתאר אותו".
כאן יש שיתופים של נשים על תחושת הבדידות הרגשית אחרי לידה
לא סופרוומן- אחרי לידה יש חרשות, אשמה, כאבים וסטרס
לפעמים יש הנחה שאמהות אמורות להיות סופרוומניות כל יכולות- תמיד חזקות, מתפקדות, מסתדרות, יציבות, והציפייה הזו יכולה להכביד.
בתקופה שאחרי הלידה אין רק יציבות רגשית, אלא יש עליות וירידות ברכבת הרים של רגשות, עוצמה גבוהה של רגשות ומחשבות שלא הכרנו או חווינו, וזה לפעמים מרגיש רגיש, עדין ומתפרק.
זה לא מעיד על חולשה, אלא מעיד על כך שיש התמודדות אישית שמורכבת מרבדים וגוונים רבים.
כך כתבתן:
"אני לא אותה אחת ואני גם לא סופרוומן. מותר לי להישבר, להיות עייפה, לבכות, להתלונן, לקטר, להרגיש חוסר אונים ורגשות אשם"
"פעם ראשונה שאני כל כך מפחדת לטעות, לא לפגוע בו, לשמור על יצור קטן שהוא תלוי רק בי, שכל לילה מגיעות חרדות בעצמות שלא הכרתי על מה יהיה מחר, ואיך היום כמעט החליק לי במקלחת, גם אם זה היה רק בראש שלי"
" אני בסטרס מטורף ובקריסה טוטאלית מטיפול בשני ניו בורן. אני מלאת אשמה, חרדה וחוסר וודאות, אני חסרת אונים יותר משאני מוכנה להודות ואני מוצפת מעבר למה שיכולה להכיל"
"אני לא סופרוומן שיכולה גם לתקתק 3 ילדים וגם את כל הבית".
"אני מלאת הורמונים, מלאת חרדות, מלאת ציפייה ומלאה בחוסר וודאות. ומנגד מרוקנת משעות שינה, ביטחון וערך עצמי. כרגע הרגשות שהכי מלווים אותי הם חוסר שליטה וחוסר וודאות וכל יום אני לומדת משהו חדש ומתקדמת עוד צעד"
"אני עברתי את הטראומה של החיים והיה לי מאוד קשה בהתחלה לנהל את חיי כרגיל, כמעט איבדתי את החיים שלי בגלל הלידה הזו".
"כואב לי הגוף, וזה לא מתוך פינוק או התמסכנות, זה כי הגוף שלנו אחרי לידה מחזיק פי 3 יותר סטרס. בלילות ללא שינה אני קמה עם צוואר תפוס ומיגרנה, וזה לא כי עשיתי משהו לא בסדר.
"אני עם כאבים, עם חוסר יכולת לזוז ועם כאב נפשי על החוסר יכולת להניק ולהחזיק את הילד עצמאית"
הצרכים מבן הזוג בתקופה שאחרי הלידה
גם הזוגיות נולדת מחדש בתקופה שאחרי הלידה, לפעמים נשברת או נסדקת, ולוקח לה זמן להיבנות מחדש אל תוך המציאות החדשה.
האכזבה מבן הזוג והחיכוכים שמתגלים, לא תמיד מעידים על בעיה בזוגיות, אלא לעתים מעידים על כך ששניכם נמצאים בתקופת הסתגלות למציאות חדשה, וצריכים קצת זמן כדי לעכל, להבין, להתרגל ובעיקר- ללמוד איך לתקשר את מה שמרגישות וצריכות מבן הזוג.
כך כתבתן:
"החיים של שנינו שונים עכשיו ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו למצב החדש".
"אם אני לא אקדיש זמן לעצמי וארגיע את מערכת העצבים שלי, איך אוכל לטפל במישהי אחרת?
"אני זקוקה לו נוכח יחד איתי, פיזית ונפשית. זה שילדתי, לא הפך אותי ברגע להיות וונדרוומן"
אני לא רוצה את המגע שלו, כי אני מוצפת במגע כל היום וכל הלילה. אבל בבקשה שלא יוותר, כי אם הוא יוותר זה לא יגיע מאף אחד מאיתנו."
"אני צריכה שיבין שלא הסתכלתי לו בעיניים כבר תקופה, כי אני לא יכולה להוריד את העיניים מהתינוקת שלי".
"אני כל כך עייפה מהכל וצריכה שהוא יראה אותי ויחזק אותי"
"אני צריכה הכרה בקושי שלי אל מול הדבר הזה, צריכה רגע לעכל את כל הסערה הזאת שעברתי".
"אני צריכה אותו בדיוק כפי שהתינוק צריך אותי"
"אני צריכה חיבוק כמעט כל הזמן, אבל גם לא בא לי להיראות נזקקת".
"אפילו שיש לי כוחות על, אני רוצה לקבל פטור מכל מה שהוא לא לטפל בי או בתינוקת שלי."
הכוח שלנו כקהילה- יחד
כשכל אחת נמצאת לבד עם האמביוולנטיות, הפחדים, הטלטלה, הצרכים המשתנים- זה יכול להרגיש לא רגיל, מוזר, לא שייך, והאשמה והביקורת יותר מועדות להגיע.
כשאנחנו יחד, מדברות בפתיחות על מה שמרגישות מתוך קירבה והקשבה לעצמנו- נוצר כוח של ריפוי.
לא רק את עצמנו אנחנו מרפאות כשאנחנו מדברות בקול את מה שיש נטייה להסתיר, אלא אנחנו מרפאות את החברה כולה, וגם את הדורות הבאים.
בקול המשותף שלנו אנחנו ממוססות את האשמה, את הביקורת, את ההלקאה העצמית. אנחנו מציפות את הקשיים ומזמינות את החברה ליצור שינוי ולהכיר בתהליך הרגשי הטבעי שנשים עוברות אחרי הלידה.
כשאנחנו מדברות על מה שקורה בתוכנו באמת- אנחנו נותנות לעצמנו הכרה, והיא מהדהדת הלאה.
כמה כוח זה נותן לקרוא את מה שהאחרות מרגישות, כמה זה מפיג את הבדידות.
כשקשה להתמודד עם הרגשות
יחד עם זה שיש הכרה בכך שהרבה ממה שאנחנו מרגישות הוא טבעי ונורמלי, זה לא לא אומר שההתמודדות היומיומית עם הקושי היא קלה ופשוטה.
בכי תדיר, מצב רוח ירוד, לופים מחשבתיים, דאגות שלא עוזבות, פחד לפגוע בתינוק, קושי להירגע, חוסר מצב רוח, חוסר הנאה, חוסר חיבור לתינוק- אלו מצבים שקשה להתמודד איתם לבד, ולפעמים צריך עזרה.
העזרה היא לא כי את חלשה או משהו בך לא בסדר, אלא בגלל שלפעמים קשה לשאת את הכול לבד, במיוחד כשאין רגע לעצור ולשמוע את המחשבות והרגשות של עצמך.
אם את מרגישה שיעזור לך לעצור לרגע, להקשיב לעצמך, לקבל הבנה תמיכה והסבר על מה שאת עוברת, יחד עם כלים חדשים להתמודדות עם המציאות שבחוץ ובפנים- צרי איתי קשר.
כאן הפרטים על תהליך טיפולי איתי.
שלכן,
לימור לוי אוסמי, מטפלת cbt-act לנשים בטיפולי פוריות, הריון, אחרי לידה.
