זוגיות אחרי לידה

  אז מה שלומי? מכל מיני בחינות – החיים יפים. מאוד. צומחת, גדלה, באמת דברים טובים ומפליאים קורים. ויש מקום אחד, שלי, שבו לא יפה, לא טוב כל כך בכלל. כבת להורים גרושים, שכל חיי ראיתי רק כמה הם לא מסתדרים, כמה הם קשים אחד עם השני, כמה אפשר להרוס בית, בכל מיני דרכים, הצלקת שנשארה, היא כל כך רגישה, וכואבת מאוד בקלות. אני מחמירה עם עצמי בדרכים שאי אפשר…

האונס הנפוץ ביותר והכי פחות מדווח הינו אונס במסגרת הנישואים. אונס זה אינו חד פעמי אלא מתמשך, אונס המתבצע על גופה של אישה נשואה בידי הגבר האמור לאהוב אותה , לכבדה, לפרנסה, ולדאוג לכל צרכיה עד ליום מותם.

כיום אני אמא לשני בנים והפחד שלי רק הולך וגובר קשה לי לשלוט על הדיכאונות, החרדות ומצבי הרוח הקיצוניים שלי. אמנם אני מרעיפה עליהם המון חום ואהבה וסבלנות כלפיהם, אבל זה רק כי הם עדיין קטנים ואני יודעת שהם תלויים בי וזקוקים לי. ככל שהם יגדלו, אני אצפה מהם שיבינו אותי ואת מי שאני ויתמכו בי במקום שאני אעשה את זה בשבילם, כמו שאמא אמורה להיות.

זהו, נגמר החופש. לא נעים לומר, אבל כל כך חיכיתי לרגע הזה, אני מסיימת את חג החירות השנה בתחושה קשה של עבדות. איך בכלל הגעתי למצב שהפכתי לשונאת חופשים ? אני, שכל כך חיכיתי שיגיע החופש ובמיוחד חופש פסח שכבר ייתן את הארומה לקראת החופש הגדול. התקופה הזאת של השנה טעונה בכל כך הרבה סמלים שטופחים על פניי כמו סטירות לחי.

אני צריכה את הגן עדן הפרטי שלי, את האהבה שלי, מושלמת ושלמה. להעמיד לעצמי מראה ולכתוב על הפגמים? על זה שמאז שאנו הורים אנו פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים, על זה שאנו כל כך עייפים בסוף היום וכל מה שאנו רוצים זה לרבוץ מול הטלוויזיה, על זה שאנו כל כך עסוקים בעבודה, בתחזוק הבית, בסידורים, בהנאה מהילדה, שלא נשאר לנו זמן להנות אחד מהשניה?

שלושה גברים הגיעו אליי בשאלות דומות: "מה היא רוצה?" "מה אני יכול עוד לעשות שלא עשיתי?" "אני לא מבין מה עובר עליה". המשפטים האלה הם משפטי מפתח בהתבוננות בפערים וההבדלים בין גברים ונשים.

אני כותבת מתוך מטרה שאולי אולי הפוסט הזה יעזור למישהי להבין ואולי אף יציל אותה... כבר אחרי שבועיים בערך של קשר, ידעתי שהוא הגבר שלי לכל החיים והוא ידע שאני שלו. אחרי כ- 3 חודשים של מערכת יחסים חמה ואוהבת עם הפרפרים בבטן והכול, התגלתה בפניי מפלצת גדולה ומכוערת- מפלצת הקנאה!