אמהות ובנות
קשר אמהות ובנות הוא קשר מורכב, משמעותי, אמוציונלי, המשתנה מהרגע שאנחנו הופכות להיות אמהות בעצמנו. כאן אנחנו מדברות על הקשר הייחודי הזה, וגם את מוזמנת.
-
אמא י(קרה) לי
היא אף פעם לא הייתה שם באמת. גם לא הניקה אותי.. תמיד הייתה מספרת שהייתי תינוקת עצבנית, שלא רציתי לינוק.. חבל שלא ידעתי לדבר כבר אז, אני אומרת לה שאני בכלל לא בעייתית כמו שהיא תייגה אותי, זה פשוט תחושת הבטן שלי, שמזהה כמה היא חסרת בטחון, וקצרת סבלנות למולי. נולדתי בניתוח קיסרי, "לא רצית לצאת", "הרגת אותי".. וואו כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה כמה כוח יש באמירות…
-
ניצוצות של לקיחת אחריות –גאווה אימהית!
אני אמא ורעיה גאה!!! גאה בבני ביתי שהסתדרו יפה ובאמת השתדלו לשדר לי שהכל בסדר ושאמשיך ליהנות: גאה בבתי בכורתי שבצעה את רוב המטלות והראתה ניצוצות חדשים של בגרות ואחריות, גאה בבני המרכזי שתרם גם הוא את חלקו למאמץ המלחמתי, גאה בבן זוגי שפרגן לי עד בלי די ושמחה שהקטן הרגיש בזכותם שהכול בסדר.
-
אני? אמא לילדה מתבגרת!!!!
הייתי בגיל 26 כשילדתי אותה. כמעט 14 שנים עברו מאז ועוד דקה אני? בת 40 והיא נושקת ל14. מילא לעכל את זה שאני עוד רגע בת 40 (שזה סיפור לפוסט אחר) אבל גם לעכל את זה שיש לי בת מתבגרת???? לי??? כן, כנראה שזו אני. אני זו שיש לה בת שהתחילה את צעדיה לעבר העצמאות הנכספת של עולם המבוגרים, שיש לה דעות מאוד ברורות והיא מראה בגרות נהדרת ויש פעמים…
-
להיות אמא- מחשבות רגע לפני ההורות
להיות אמא. אמא אוהבת, אמא עוטפת, אמא חזקה ואמא גיבורה כל יכולה. אלו הן בדרך כלל האסוציאציות שרצות לנו בראש זו אחר זו כאשר אנו חושבות על "להיות אמא". כי אמא שלנו תמיד כל יודעת, כל דואגת ובעיקר כל טוטאלית. כי אמא שלי הייתה הכול. וכעת אמא היא בלשון עבר.
-
אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהוּת, אמהות ובנות, דיכאון אחרי לידה, התבוננות עצמית בהורות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה
אשמה גנטית: אמא שלי, האם אשמה היא חלק מהאמהות שלך?
אני ואמא שלי. אני ואמא שלי יושבות בתור למוניטור. עוד שבוע ומשהו אני אמורה ללדת את ילדתי, בתי, הראשונה. זמן מרגש. אמא ובת. סבתא ונכדה. ״את יודעת״, היא אומרת, ״ברגע שאת הופכת לאמא החיים שלך משתנים לגמרי, את כבר לא בראש הרשימה״. ״אני״, היא אומרת בגאווה, ״אני תמיד ידעתי לשים את עצמי בסוף הרשימה, את כבר לא הכי חשובה יותר״. אמא שלי, אם רק היית יודעת כמה היה לי קשה…
-
אני ואמא של בן זוגי (לא קוראת לה חמותי)
כשהכרתי את אימא של בן זוגי, לפני 6 שנים, הדבר הראשון שהיא עשתה היה לתת לי נשיקה בלחי, ולהגיד לי - "את עושה את הבן שלי מאושר, מגיעה לך נשיקה". אני, שעברתי סאגה לא פשוטה מול אימא קנאית ומניפולטיבית של החבר הראשון שלי, כשהייתי בת 17 (ובאמת אכלתי יופי של מרורים...), הייתי המומה ומופתעת לטובה מהחום, מקבלת הפנים הנעימה. ועל בסיס זה, נבנתה אצלי מערכת ציפיות שלמה, שביני ובין אימא…
-
עוגת השוקולד הראשונה שלי כאמא
אולי משהו בזה מזכיר לי גם את אמא שלי ובשל כך מאוד מרגש אותי. מאד אהבתי את עוגות השוקולד שאמא הכינה לי ובכל אירוע, גם כאדם בוגר, כאשר התבקשתי או התנדבתי להביא עוגה, הייתי מבקשת מאמא שתכין לי את העוגה הטעימה שלה.
-
תודה לך אמא !!
החלטתי לפתוח בפרויקט קטן שמנמנם אצלי הרבה זמן בליבי, וחשוב לי מאוד , פשוט לומר לכן אימהות יקרות , כל הכבוד ותודה ! תודה בשם התינוק/ת , פעוט/ה ,ילד/ה, שלכן, כי אף אתד לא אומר וכן צריך לזעוק ולומר: "כל הכבוד לך אמא שאת משכימה כל בוקר ולעיתים אף בלילה , שותה קפה קר כי לפני אחרי ובאמצע יש סידורים ובסוף הקפה מתקרר. לפעמים אנחנו שוכחות את עצמנו, תודה לך…
-
אמא, אני צריכה שתאהבי אותי כאמא
אני כועסת על אמא שלי. כועסת עליה מאוד. לא מצליחה להעביר את זה או להתגבר על זה. אני כועסת על עצמי כי אני כועסת עליה. ורע לי כבר כמה ימים. אף אחד לא מבין למה, ואני בוכה ומתעצבנת, ולא טוב לי עם עצמי...
-
אמא יקרה לי
בני כבר בן שנתיים ושמונה חודשים. מאז הלידה אני כמהה לכתוב על הכאב של אובדן אם. של חווית הגדילה לצד אמא מעורערת, אומללה, דיכאונית, אלימה, לא יציבה. וכל הזמן יש פתיל בתוכי שבוער וממגר. אולי זו אשמה. אולי גם בושה.
-
מכתב מרגש לאמא: מילדה שעברה את הלינה המשותפת בקיבוץ
כל כך הרבה נכתב על יחסי אמהות בנות, זה כל כך מורכב ולעיתים אף מסובך, הפעם אני רוצה לכתוב עלייך, האמא שלי הפרטית. כשנולדתי, היית בת 38, שזה מאוד מאוד מבוגר בזמן ההוא...ובכל זאת רצית בת וניסית בפעם הרביעית והאחרונה והצלחת – יצאתי אני. נולדתי בקיבוץ, מה שאומר שבזמן ההוא בלינה המשותפת נלקחה ממך בעצם חלק מן ההורות, מן החויות של גידול הילד בעצמך, לראות אותי ישנה בלילה למשל, או…
-
אמא מושלמת? מה זה בכלל?
אמא שלי היתה תמיד דמות שאני מעריצה, אוהבת בלי גבול, מכבדת, מעריכה, החברה הכי הכי טובה שלי, תמיד היתה הדמות שצליל קולה היה מרגיע אותי ושתמיד ידעה את הדבר הנכון לומר.... מבחינתי, היא היתה אדם מושלם. היא היתה זו שתמיד צודקת, שתמיד יודעת. לא קל לי לדבר על הדברים, כי אני מרגישה שלא משנה איך אציג את הדברים, זה יעשה לה עוול מסוים, והיא באמת אישה שראויה להערצה וכבוד....
-
מעבדות לחירות – כמו ציפור את חופשיה, רוצה לגעת בשמיים….
תחושת השחרור וההקלה הגיעה אחרי שהבנתי שאני לא צריכה לדאוג להורים שלי יותר. שכל מה שאני צריכה לעשות כדי שיהיה בסדר זה להיות הילדה שלהם. לראשונה בחיי אני מבינה שלהיות דאוגה, ביקורתית ומחנכת של הוריי, זה לא הפתרון. לראשונה בחיי אני מבינה שהפתרון הוא פשוט לשחרר ולהבין שהם יסתדרו טוב יותר בלי הרצון שלי לשנות אותם כל הזמן. אני יכולה רק לשנות את עצמי. ומגיע לי. מגיע לי להיות ולהתנהג…