רגשות אשם
אומרים לנו שעם האמהות נולדת גם האשמה, שרגשות אשם הם בלתי נפרדים מההורות. כאן אנחנו מדברות על אשמה ועל מה שהיא עושה לנו, וגם על הבחירה והניסיונות להיות אמהות בלעדיה.
אני אמא שבוחרת לוותר על רגשות אשמה בחיים שלי
יש לי ילדה בת 4 חודשים ואני משוגעת עליה. אבל... כל פוסט שמדבר על רגשות אשמה תופס אותי תוהה - למה לבחור ברגשות אשמה? זה כזה בזבוז של אנרגיה. אני לא מבקרת את אלו שמרגישות אשמות, אבל בא לי כל כך לדבר אתן ולהאיר בפניהן שמה שהן עושות הוא טוב, שמה שהן בוחרות הוא טוב והאופן שבו הן מגדלות את הילד שלהן הוא טוב, כי ככה הן בחרו.. ורק חסר…
אני אמא אך ורק בתנאים שלי ולא בתנאים שהחברה מכתיבה לי
לפעמים אני פוגשת אמהות נחרצות שיודעות טוב מאוד איך אמא צריכה להתנהג ולידם אני הכי מורדת ולפעמים מרגישה שהן גורמות לי להתערער. כשהן נוזפות בי "למה הוא עם חולצה קצרה ? לא קר לו ?"..."למה היא בוכה ? היא רעבה ?" כאילו הן אינן סומכות עליי.
