התבוננות עצמית בהורות

"זה גדול עליי” מלמלתי לעצמי באמצע מפגש חברות סורגות. המארחת, סורגת וותיקה, הסבירה לי מה צריך לעשות וכמה עיניים לספור, אבל המסרגה שלי נתקעה בתוך עיניים קטנות, וברגע הזה עברתי לעולם אחר. ״אין לי סבלנות לספור עיניים. אני רוצה לסרוג חופשי. לספור כמה פעמים צריך להכניס את החוט

הילד הזה נמאס עליי. כולנו מכירות את הרגעים האלה, בהם ההתנהגות של הילד מוציאה אותנו משלוותנו. זה יכול להיות רגע של תסכול כשהילד מסרב לאכול או מתעקש לעשות את ההפך

פרגון עצמי הוא משהו שמוכר לך? לא כל כך? אם את אחרי לידה, אז סביר ששיפוטיות, ביקורת ואשמה מבקרים אצלך יותר מאשר פרגון עצמי. היום כמעט ואין אמא אחרי לידה

אחד הדברים שממלאים אותנו באשמה כאמהות, הם אותם רגעים של כעס אחרי לידה בהם אנחנו 'מאבדות את זה'. אני מדברת על הרגעים שבהם אמהות כועסות על התינוקות שלהן, צועקות שישנו