לידה עם אפידורל

ג’נט בלסקס עבדה עלי. ללא שום ספק. ברור שהיא לא התכוונה, ואני מאמינה בכנות שלה כאשר היא משכנעת אותנו הנשים שללדת טבעי, בלי אפידורל, חס וחלילה בשכיבה על הגב, זה הדבר הכי נכון. בטח לפמיניסטיות ראדיקליות כמוני, שלא צריך לשכנע אותן יותר מדי בכך שגם הליך הלידה עד כה עוצב על ידי גברים בדרך שנוחה לגברים. אני חושבת שזה נכון גם עכשיו.

חשובלי לפרסם את סיפור הלידה משום שאני יודעת שלי סיפורים כאלו נתנו הרבה כוח ואמונה שגם אני אצליח ללדת בסוף, כמו כולן. לסיכום החוויה אני אומרת שהיא הייתה ממש ממש טובה ומעצימה, והרבה בזכות נעמי המיילדת הנהדרת, הסבלנית והנעימה שידעה לעשות בדיוק מה שצריך ולהגיד בדיוק מה שצריך מתי שצריך.

אני כואבת ואומרים לי ללכת לטייל. ירדנו קומה למטה. הלוך חזור-הלוך חזור. בין ציר לציר אני נושמת, כואב לי, יש לי פיפי כל שנייה ויש לי ציר כל שנייה. כבר לא ידעתי ..פיפי או ציר….אחרי שעה- כן כן ,אחרי שעה (ותאמינו לי שהסתכלנו לשעון כל דקה)- לא יכולתי יותר! הרגשתי שאני רוצה לגרד את דלתות השירותים בבית החולים עם השיניים ….רציתי לצרוח …. צרחתי!

בשעה 13:00 הגיע מרדים והציע אפידורל. בתחילה לא שמעתי אותו כלל והוא התייעץ לגבי מצבי עם בעלי. הייתי מעורפלת כ”כ שחלמתי והזיתי. כלל לא שמתי לב שאני לא מפסיקה להיאנח. בסופו של דבר שוכנעתי כי אני כבר סובלת מידי ומתעייפת וכדאי לי לקבל אפידורל. למרות האכזבה הראשונית, התברר לי בשלב מאוחר יותר כי זו היתה ההחלטה הנכונה בזמן הנכון

רציתי להגיע לפתיחה של 5 לפחות וגם הצירים היו נסבלים לגמרי, אפילו עברה בי מחשבה לא לקחת אפידורל, אבל ברקע שמעתי צרחות מטורפות ונבהלתי. מה אני אגיד, הפעם זריקת האפידורל כאבה לי מאוד (הרבה יותר מהצירים!!!).

אחרי הזריקה אני מוצאת את עצמי בתמונה הבאה: ביד ימין עירוי נוזלים + פיטוצין (כי הצירים די רחוקים ולא כל כך אפקטיביים), ביד שמאל אפידורל + עירוי של גלוקוז (אני עם סכרת ואינסולין וצריכה גלוקוז כדי לא להיכנס למצב היפו, כי אני בצום ממושך), בגב יש צינורית של אפידורל, בבטן מוניטור, ו”למטה” קטטר. תמונה מהממת ! כולי צינורות ומחטים.