טיפולי פוריות

בכל סבב של טיפולים, רק בתחילת הדרך שלו, בשלב שהרופא נותן לי את הפרוטוקול, אני מתמלאת אנרגיות חדשות וטובות, תקווה ואופטימיות, ואז מתחיל שלב הסבב…בדיקות למעקב הורמונים וזקיקים … שאיבה … החזרה … 12 יום ואז…בום, טראח!! תשובה שלילית שמאוד, מאוד קשה לי כבר לחיות איתה… 🙁

אני כותבת את המלים האלה והגוש עולה לו בגרון שלי… הגוש שצועק לעולם ואני צועקת אותו גם כן.. גוש שאומר שזה לא פייר!! לא פייר שלבת שלי אולי לא יהיה/תהיה אח/ות ביולוגיים משלה!! … פשוט לא פייר!!

אני מורדת ומסרבת. והגוף שלי לא רוצה, ומוחי משבית לי את השחלות. וכל העולם יכול להתפוצץ, אבל אני נועדתי לחיים אנוכיים של טיולים מיותרים, שינה מאוחרת, שקט ורוגע. אין ילדים צורחים לגדל, שום ילד לא יאכזב אותי בגיל מאוחר יותר, או ישלח אותי לבית אבות בניגוד לרצוני. אני לא יכולה לגרום לזה לקרות כי זה משהו שפשוט קורה, ואת לא יכולה לעשות את זה.

אני לא נועדתי להיות אמא, ואני חושבת שתמיד ידעתי את זה.

אז אני יכולה להשקיע בעצמי, בפרויקטים אחרים ולנסוע ולטייל ולישון מאוחר, ויש לי יותר כסף, ולהיות אנוכית זה נהדר, דבר כל כך גדול, טרגדיה גדולה. זה טרגי שמשהו כל כך בסיסי, כל כך טיפשי, שלא דורש מיומנות, תעודה או כשרון, דבר שכל כלב ברחוב מצליח לעשות, אני לא יכולה לעשות.