יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.

מאת : לי

22 בינואר 2015 | 6 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

לקריאה של חלק א'

 

רבנו.

מן ריב מטופש שהתחיל על אם לחבר את המחשב סמוך לחדר של הבנות או לא…

פתאום הקרינה נראתה לי כמו גזר דין מוות לבנות שלי.

הוא משך לפה ואני לשם…

עוד יום עובר ואנחנו עדיין מושכים- כל אחד לכיוונו, לא מוותרים! לא מתפשרים!

ואז אני נשברת, צועקת בקולי קולות, מאשימה אותו בגרימת מחלות סופניות, חוסר אהבה ואנוכיות…

והוא מצידו מנסה להסביר…

לא! הוא לא אוהב אותן! לא איכפת לו שהן יחלו!

והקול הזה בראש ממשיך… אל תוותרי! את האמא שלהן! את ילדת אותן! הוא סתם זר שמנצל את טוב ליבך… הוא לא קשור אליכם! את חייבת לגרום לו לעזוב!!

והקול הקטן, כמעט בוכה- תוותרי, זה שטויות, את אוהבת אותו, הוא לא זר! הוא בעלך….!

המפלצת בראש לא נכנעת, לא נסוגה, מכניעה אותי…

אני צועקת, בוכה- ׳תצא מהבית הזה!׳

והזר מסתכל עליי בתיסכול… ׳אני לא יכול לעזוב כשאת במצב כזה… אני מפחד עלייך ועל הילדים!׳

והקול ממשיך, הוא מתגבר, אני כבר לא בתוכי, אני מחוץ לגופי עומדת חסרת אונים ורואה איך המפלצת בתוכי משתמשת בקולי, בגופי כדי להכניע את הזר….

כבר לילה… הילדים ישנים, אני מותשת, זה נמשך כבר יומיים… אבל הקול לא מוותר!

׳זה הוא או את׳

הוא אומר לי. ׳אם הוא ינצח הילדים עלולים למות!׳

אני במלחמה! נגד הזר… חייבת לנצח, למען הילדים…

הזר ממשיך להתקרב, מרגישה חנוקה, הוא עדיין מדבר, מסביר, משכנע…

מרגישה שהקירות סוגרים עליי, מאוימת, פתאום חוששת לחיי, מחפשת דרך להימלט!!

מוצאת.

רצה מהר, הכי מהר שאפשר לכיוון הדלת, טועה בדרך מרוב לחץ מוצאת את עצמי במטבח, הזר בעקבותיי, מפחדת, חייבת לצאת, מרגישה זיעה קרה בכל גופי, אימה!

מסתכלת סביבי רואה את הסכיני חיתוך שעל הדלפק, רצה מהר לפני שהזר יגיע אליי, לוקחת סכין ביד, בחרתי בסכין הקטנה, לא רוצה לפגוע בו, רוצה רק שיתרחק, רק שיצא…. רק שיתרחק…

עומדת עם הסכין, היד רועדת מולו- ׳תזוז, רק תזוז ממני… בבקשה, רק תתרחק…׳

הוא עומד מולי, הוא לא מפחד, המבט שלו רך ומלטף, תרגעי, הכל בסדר, תורידי את הסכין, בואי…

מורידה את הסכין, רועדת, בוכה, מתקפלת על הריצפה במטבח, הוא מחבק אותי, חזק, משרה בי בטחון, הקול נעלם, המפלצת נכנעה…. בינתיים….

 

לקריאה של חלק א'

לקריאה של חלק ג'

 

שמי לי- יש לי ארבעה ילדים מופלאים- אמילי -6.5, קים- 5, מיה -3, וליאם (הגוזל הקטן)- 1.5, יש לי כלבה משגעת ובעל מקסים, ויש לי דיכאון שאחרי הלידה!

 

שיתופים אישיים של נשים שהתמודדו או מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה

מאמרים מקצועיים על דיכאון אחרי לידה

6 תגובות ל- “יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.”

  1. שגית ברמי הגיב:

    אני באמת חושבת חמודה שאת זקוקה לעזרה מקצועית. אני לא זוכרת שעברו בראשי מחשבות מהסוג הזה אבל אני יודעת שבלי העזרה המקצועית שבאה לידי ביטוי גם בשיחות וגם בתרופות טובות ומועילות לא יודעת איפה הייתי היום. אני יודעת שאני כל יום צריכה להודות לרופאים ולמשפחה שלא ויתרו לי ועליי..

    • לי אפרתי הגיב:

      הי שגית,
      זה חלק מסדירה שבה אני משתפת את כל מה שעבר עליי באותה התקופה, רציתי לשתף מהמקום הכי אפל ומפוחד, המקום שחושש להחשף כדי שלא ישפטו אותי לרעה… אבל היה חשוב לי בגלל שאם יש נשים שזה או דבר זהה קרה להן אני רוצה שהן תדענה שזה קורה, ושזה בסדר, הן לא פגומות הן רק צריכות עזרה….(:
      אני קיבלתי עזרה, וגם על זה אני ארשום בהמשך.
      תודה על הדאגה, וכמובן על השיתוף!
      שולחת לך חוזק ואהבה! ואין כמו אמא בעולם…(:

    • אביטל חיימי הגיב:

      אני חושבת שמי שמעזה ומעלה על הכתב מחשבות ואירועים אינטימיים מסוג זה יש בה כבר הידע שהיא זקוקה לחבל הצלה….
      לי, את אמיצה ומביאה לשולחן את הפחדים של כל מי שעברה את זה.
      מחבקת אותך ומאחלת לך שיום אחד (אולי את כבר שם) תראי את האור ותשמחי עבורך קודם כל, ועבור משפחתך.
      זה בהחלט יכול להיות אחרת! אם תרצי לשתף בפרטי את מוזמנת. אשמח להיות לך אוזן קשבת ולתת לך סיוע. גם אם זה רק על מנת לפרוק..

      • לי אפרתי הגיב:

        הי אביטל, אני אכן כיום במקום טוב, אוהב, מלא בשמחת חיים(: תודה על המילים המעודדות זה גורם לי להבין שמה שבחרתי לעשות זה נכון! באתי ממקום של לעזור לכל מי שחווה/חוותה דברים דומים תדע שהיא לא לבד, ובהמשך גם להראות את האור בקצה המנהרה….(: את מדהימה! תודה!

  2. אריאלה כהן הגיב:

    וואו- כל כך תודה על השיתוף ועל הפתיחות. כל כך חשוב שיושמעו קולות כאלה, דווקא מהמקומות הכי אפלים והכי מפחידים- והכי אמיתיים! ריגשת אותי מאוד, שוב תודה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תפריט חיי..

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

17 ביוני 2015תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

אני שוב אופה את תפריט חיי, הפעם אני יותר בשלנית, יותר מחושבת, יודעת היטב אילו תבלינים אני צריכה לשים ואילו תבלינים אני צריכה להרחיק כרגע.

תפריט חיי החל במסע מופלא לפני כ 4 וחצי שנים בו הפכתי לראשונה לאמא לשיר המדהימה עם לב הזהב.

והנה שוב אנחנו פותחים את ליבנו או יותר נכון רגילנו ובישלנו שוב בריאה חדשה, חיים חדשים צומחים בי, מתבשלים בי, אני לא יודעת איך יראה תבשיל חיי נוסף, אילו פנים, מבט, שיער, גוף יהיה לה. העיקר שהבריאות תהיה הבסיס למתכון חיי.

חרדות ודיכאון בהריון

מאת : מגלה את עצמי מחדש

6 בדצמבר 20117 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון

מתלבטת איפה להתחיל. הימים והשבועות האחרונים הפכו להיות כל כך אינטנסיביים, כל כך מוצפים ומציפים שלא יודעת איפה להתחיל.

לא יודעת איפה להתחיל.

דיברתי עם תמר קלר, היא שאלה אותי אם יש עבר, אם יש היסטוריה אם יש גנטיקה.

בוודאי שיש. יש כל כך הרבה ואני יודעת את זה, ובכל זאת, לעשות 1+1 ולהבין שלי יש דיכאון, לי!!!??? זה כל כך לא פשוט לי. זה כל כך כואב. ויחד עם זאת זה כל כך משחרר. זה כל כך מאפשר פתח לריפוי, פתח להבנה, פתח לחיבור מחודש עם עצמי וזה מסביר הכל. זה מסביר את הדמעות שעולות כל כך בקלות כל כך הרבה פעמים, כאילו אני בהריון מתמשך וההורמונים מתפרצים. זה לא הורמונים. זה באג במערכת ויש לי אותו וזה בסדר וזה כואב וזה קשה.

איזדורה, מה באת להזכיר לי ?

מאת : לימור לוי אוסמי

14 בנובמבר 20105 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

שבוע שעבר חלמתי חלום שלא זכור לי לפרטיו. הדבר היחיד שאני זוכרת ממנו הוא את איזדורה דנקן רוקדת על במה. האמת ? לא ידעתי שאני עדיין זוכרת את השם שלה ואני לא בטוחה שבחלום ממש ראיתי את פניה, אבל קמתי עם הידיעה שאיזדורה דנקן רקדה את אחד מריקודיה החופשיים על במת החלום שלי. איזדורה דנקן […]