יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.

מאת : לי

22 בינואר 2015 | 6 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

לקריאה של חלק א'

 

רבנו.

מן ריב מטופש שהתחיל על אם לחבר את המחשב סמוך לחדר של הבנות או לא…

פתאום הקרינה נראתה לי כמו גזר דין מוות לבנות שלי.

הוא משך לפה ואני לשם…

עוד יום עובר ואנחנו עדיין מושכים- כל אחד לכיוונו, לא מוותרים! לא מתפשרים!

ואז אני נשברת, צועקת בקולי קולות, מאשימה אותו בגרימת מחלות סופניות, חוסר אהבה ואנוכיות…

והוא מצידו מנסה להסביר…

לא! הוא לא אוהב אותן! לא איכפת לו שהן יחלו!

והקול הזה בראש ממשיך… אל תוותרי! את האמא שלהן! את ילדת אותן! הוא סתם זר שמנצל את טוב ליבך… הוא לא קשור אליכם! את חייבת לגרום לו לעזוב!!

והקול הקטן, כמעט בוכה- תוותרי, זה שטויות, את אוהבת אותו, הוא לא זר! הוא בעלך….!

המפלצת בראש לא נכנעת, לא נסוגה, מכניעה אותי…

אני צועקת, בוכה- ׳תצא מהבית הזה!׳

והזר מסתכל עליי בתיסכול… ׳אני לא יכול לעזוב כשאת במצב כזה… אני מפחד עלייך ועל הילדים!׳

והקול ממשיך, הוא מתגבר, אני כבר לא בתוכי, אני מחוץ לגופי עומדת חסרת אונים ורואה איך המפלצת בתוכי משתמשת בקולי, בגופי כדי להכניע את הזר….

כבר לילה… הילדים ישנים, אני מותשת, זה נמשך כבר יומיים… אבל הקול לא מוותר!

׳זה הוא או את׳

הוא אומר לי. ׳אם הוא ינצח הילדים עלולים למות!׳

אני במלחמה! נגד הזר… חייבת לנצח, למען הילדים…

הזר ממשיך להתקרב, מרגישה חנוקה, הוא עדיין מדבר, מסביר, משכנע…

מרגישה שהקירות סוגרים עליי, מאוימת, פתאום חוששת לחיי, מחפשת דרך להימלט!!

מוצאת.

רצה מהר, הכי מהר שאפשר לכיוון הדלת, טועה בדרך מרוב לחץ מוצאת את עצמי במטבח, הזר בעקבותיי, מפחדת, חייבת לצאת, מרגישה זיעה קרה בכל גופי, אימה!

מסתכלת סביבי רואה את הסכיני חיתוך שעל הדלפק, רצה מהר לפני שהזר יגיע אליי, לוקחת סכין ביד, בחרתי בסכין הקטנה, לא רוצה לפגוע בו, רוצה רק שיתרחק, רק שיצא…. רק שיתרחק…

עומדת עם הסכין, היד רועדת מולו- ׳תזוז, רק תזוז ממני… בבקשה, רק תתרחק…׳

הוא עומד מולי, הוא לא מפחד, המבט שלו רך ומלטף, תרגעי, הכל בסדר, תורידי את הסכין, בואי…

מורידה את הסכין, רועדת, בוכה, מתקפלת על הריצפה במטבח, הוא מחבק אותי, חזק, משרה בי בטחון, הקול נעלם, המפלצת נכנעה…. בינתיים….

 

לקריאה של חלק א'

לקריאה של חלק ג'

 

שמי לי- יש לי ארבעה ילדים מופלאים- אמילי -6.5, קים- 5, מיה -3, וליאם (הגוזל הקטן)- 1.5, יש לי כלבה משגעת ובעל מקסים, ויש לי דיכאון שאחרי הלידה!

 

שיתופים אישיים של נשים שהתמודדו או מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה

מאמרים מקצועיים על דיכאון אחרי לידה

6 תגובות ל- “יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.”

  1. שגית ברמי הגיב:

    אני באמת חושבת חמודה שאת זקוקה לעזרה מקצועית. אני לא זוכרת שעברו בראשי מחשבות מהסוג הזה אבל אני יודעת שבלי העזרה המקצועית שבאה לידי ביטוי גם בשיחות וגם בתרופות טובות ומועילות לא יודעת איפה הייתי היום. אני יודעת שאני כל יום צריכה להודות לרופאים ולמשפחה שלא ויתרו לי ועליי..

    • לי אפרתי הגיב:

      הי שגית,
      זה חלק מסדירה שבה אני משתפת את כל מה שעבר עליי באותה התקופה, רציתי לשתף מהמקום הכי אפל ומפוחד, המקום שחושש להחשף כדי שלא ישפטו אותי לרעה… אבל היה חשוב לי בגלל שאם יש נשים שזה או דבר זהה קרה להן אני רוצה שהן תדענה שזה קורה, ושזה בסדר, הן לא פגומות הן רק צריכות עזרה….(:
      אני קיבלתי עזרה, וגם על זה אני ארשום בהמשך.
      תודה על הדאגה, וכמובן על השיתוף!
      שולחת לך חוזק ואהבה! ואין כמו אמא בעולם…(:

    • אביטל חיימי הגיב:

      אני חושבת שמי שמעזה ומעלה על הכתב מחשבות ואירועים אינטימיים מסוג זה יש בה כבר הידע שהיא זקוקה לחבל הצלה….
      לי, את אמיצה ומביאה לשולחן את הפחדים של כל מי שעברה את זה.
      מחבקת אותך ומאחלת לך שיום אחד (אולי את כבר שם) תראי את האור ותשמחי עבורך קודם כל, ועבור משפחתך.
      זה בהחלט יכול להיות אחרת! אם תרצי לשתף בפרטי את מוזמנת. אשמח להיות לך אוזן קשבת ולתת לך סיוע. גם אם זה רק על מנת לפרוק..

      • לי אפרתי הגיב:

        הי אביטל, אני אכן כיום במקום טוב, אוהב, מלא בשמחת חיים(: תודה על המילים המעודדות זה גורם לי להבין שמה שבחרתי לעשות זה נכון! באתי ממקום של לעזור לכל מי שחווה/חוותה דברים דומים תדע שהיא לא לבד, ובהמשך גם להראות את האור בקצה המנהרה….(: את מדהימה! תודה!

  2. אריאלה כהן הגיב:

    וואו- כל כך תודה על השיתוף ועל הפתיחות. כל כך חשוב שיושמעו קולות כאלה, דווקא מהמקומות הכי אפלים והכי מפחידים- והכי אמיתיים! ריגשת אותי מאוד, שוב תודה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך נכנסתי להריון ראשון ללא בן זוג? חלק 1 -מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

15 בדצמבר 20106 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, טיפולי פוריות, רוצות הריון

אז כמו שכבר כתבתי, החלטתי להיות אמא והברירה שעמדה לי (בזמן הנתון ההוא) היא להרות בתרומת זרע.

חרשתי את האינטרנט בבדיקת בנקי הזרע הקיימים בארץ, יש כמעט לכל בית חולים, ואף בנק פרטי עם זרעים שבאים מחו"ל (איזה ניחוח…).

בשל בעיות של כמות תרומות זרע, התור לתרומה הוא די ארוך וצריך לחכות די הרבה זמן עד לפתיחת תיק. קבעתי בשני בנקים תור.

לידה טבעית: "ילדתי אחרי חצי שעה בבית החולים"

מאת : אמא

25 בספטמבר 20107 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בתור הקדמה, אני חייבת להגיד שבאופן כללי אני נגד ה״טרור״ ההטפות שהתפתח סביב כל מיני נושאים הקשורים להריון ולידה כמו: רק הנקה (אחותי, את מניקה את התינוק 10-12 פעמים ביום נראה שמשהו יקרה אם תתני פעם אחת תמ״ל ? ), רק ביות מלא (לא יקרה כלום אם תנוחי טיפה בבית חולים), רק לידה טבעית, רק אוכל אורגני, בלי חיסונים וכו'.

אני באמת חושבת שבחירה אמיתית לגבי הלידה מגיעה מתוך הבנה ולא הטפה.

הרגשת בדידות

מאת : אמא אחרי לידה

10 באפריל 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

אני כבר כמעט חודשיים וחצי אחרי וברוך השם הכל תקין.

רק שיש ימים שאני מוצאת את עצמי נשארת בבית, כי נמאס כל יום לצאת מהבית בשביל לא להיות. חשוב ביותר לציין שאני לא גרה קרוב לאמא או למשפחתי, אני גרה קרוב לחמתי ולגיסות שלי. רק אופס, כמה חבל שאף אחת מהן אפילו לא פעם אחת התקשרה ושאלה אם אני צריכה משהו???? או שאלה אם בא לי לבוא איתן, אם הן עושות משהו ?

כלום, פשוט כלום, אז כן יש לי את הימים שאני עייפה מלצאת מהבית ובא לי להישאר לנוח בבית עם הילד, אבל אז אני מוצאת את עצמי כל היום לבדי עד שבעלי מגיע מהעבודה וגם אז בא לך שמישהו יבוא לבקר, אבל אף אחת מהן אפילו לא מתקשרת לשאול אם אני צריכה עזרה במשהו, אז למה שתבוא? ואופס, שוב אני בוכה בגלל זה, זה כל כך פגע ופוגע. מה, איזה אדם זר פתאום ??