יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ג'

מאת : לי

11 בפברואר 2015 | 8 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

 

חלק א'

חלק ב'

 

רועדת, ללא יכולת שליטה בגוף.

הדמעות גם הן זולגות מעצמן- כאילו פתחו במחאה נגד הרצון שלי לעצור אותן…

אחרי אירועי האתמול אני לא יכולה לישון, מפחדת מעצמי ומהיכולות של המפלצת ששוכנת בתוכי.

מחכה שיפציע הבוקר, כאילו שיש לו פתרון בשבילי…

נאחזת במחשבה שבבוקר הכל יהיה אחרת!

הבוקר מגיח, לאט לאט הוא שוטף לי את החלון, אבל אני עדיין רועדת, שום דבר לא השתנה…

מיואשת, בקושי הולכת, ניגשת לטלפון, מחייגת לרופאה שלי- ׳יש לי בעיה, אני לא יכולה להפסיק לבכות, משהוא מוזר קורה אצלי בראש…׳ האחות מרימה את השפופרת -׳לי, הכל בסדר, את יכולה בבקשה להגיע?׳

מגיעה לרופאה ומייד מכניסים אותי לחדר.

האחות מלטפת במבטים מודאגים.

הקול שלי רועד, חלש חלש….

הרופאה מגיעה נותת לי חיבוק גדול, מעודד.

׳אני שולחת אותך לאישפוז במחלקה פסיכיאטרית לשלושה שבועות!׳ היא פוסקת.

מה? את חיבקת אותי, והאחות ליטפה אותי במבטים? עכשיו את שולחת אותי מהמשפחה שלי? מהגוזל שרק נולד? מהבנות? מבעלי????

אני בארץ זרה, לא מכירה את החוקים, רחוק מאמא המנחמת ואבא התומך, רחוק מהאחיות והחברים, הכל מתמוטט אצלי בפנים, מרגישה חנוקה, אני לא אראה את הילדים שלי יותר, הם יסגרו אותי בחדר לבן וחייכו בכל פעם שיעברו לידי, אבל בפנים הם יודעים- היא לעולם לא תעזוב… היא מסוכנת….

אני מוחה! בוכה, מתחננת… כלום לא עוזר!

׳יש לך דיכאון אחרי לידה במצב חמור, את מהווה סכנה לעצמך ולסביבה!׳

אני? סכנה? אני אוהבת ותומכת, אני אפילו עוזרת לזרים ברחוב, בבקשה אל תקחי אותי מהילדים שלי, אני מתחננת בפנייך, זה רק יחמיר את המצב שלי, בבקשה… התינוק עדיין יונק, הבנות מאוד קטנות, בעלי לא יוכל להתמודד עם כולם ועוד בלעדיי, אין לנו כאן משפחה, בבקשה……

מתקשרת לבעל, רועדת, בוכה, כולם נגדי….

הוא בהלם, 'תני לי לדבר איתה!'

מדברים, והיא בשלה… מדברים עוד – היא עדיין בשלה!

היא אומרת שאני סכנה בשבילו, שהיא לא רוצה לקחת את הסיכון, שמה יקרה אם אני אפגע בילדים, בו, בעצמי…..

׳אם תקחי אותי מהמשפחה שלי אז אני אפגע בעצמי!׳ אני שומעת את עצמי אומרת בנחישות.

היא מסתכלת עליי, היא דואגת.

׳אם לא תבואי מרצונך אני אקרא לשוטר שיקח אותך! זה החוק!׳

הכל שחור, אני נופלת.

חלל עמוק בלב, עצב בלתי נשלט, יאוש וכעס מתערבבים להם בראש…

מה עשיתי? למה סמכתי עליה? חשבתי שהבוקר יהיה אליי טוב…. הבוקר יותר גרוע מהחשכה, האנשים שלו עיוורים…..

 

 

שמי לי- יש לי ארבעה ילדים מופלאים- אמילי -6.5, קים- 5, מיה -3, וליאם (הגוזל הקטן)- 1.5, יש לי כלבה משגעת ובעל מקסים, ויש לי דיכאון שאחרי הלידה!

 

שיתופים אישיים של נשים שהתמודדו או מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה

מאמרים מקצועיים על דיכאון אחרי לידה

 

8 תגובות ל- “יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ג'”

  1. ואוו, הפוסט הזה כואב לי במיוחד. וגם מכעיס אותי במיוחד.
    הכעס וההלם שלך כל כך מוצדקים. ארץ זרה, אשפוז כפוי, סכנה מיידית. כמה פחד נראה שיש אצלם. מכעיס ומעציב אותי שזה הפיתרון שמצאו לנכון להתמודד עם זה. אשמח לשמוע באיזו ארץ זה היה.

    • לי אפרתי הגיב:

      הי לימור, אנחנו גרים בקולורדו ארה״ב… החוק אומר שאם יש אדם שמהווה סכנה לעצמו או לציבור לרופא יש את הכוח לאשפז אותו…. מבינה את החוק, הוא בא להגן, מבינה את הרופאה שלי, היא היתה במצב מאוד לא פשוט… אבל- זאת לא היתה הדרך לנסות לעזור לי!

  2. שגית ברמי הגיב:

    בתור אחת שהלכה יום יום במשך שלושה חודשים לאשפוז יום פסיכיאטרי (עוד במהלך ההיריון ) אני מבינה אותך. זה לא סימפטי בכלל. מה קרה בסוף?

    • לי אפרתי הגיב:

      הי שגית, אני מצטערת לשמוע שעברת תחושות לא נעימות ועוד במהלך ההריון, אני שמחה שניגשת לטיפול ולא נתת לעצמך לשקוע… אני בדיוק עובדת על פוסט ההמשך…(: שולחת לך חיבוק מלא אהבה אור וחוזק

  3. אביטל הגיב:

    התיאור שלך מאוד סוחף,כואב, בלתי נתפס ההכרח להרחיק וכל כך מובן ולגיטימי כל מה שאת מרגישה. הממסד הטיפולי,שלצערנו גם נשים מאמצות אותו לעתים, כל כך רחוק,זר,מקטלג שופט ומרחיק. מאוד מקווה שלא אושפזת ואמן ותלכי עם האמת שלך,האמונה וההבנה שהדברים האלו זמניים והכל ניתן לשינוי. מאחלת לך שתמצאי מטפל/ת מסורים קשובים,טובים עם הבנה ורצוי עם תפיסת עולם פמיניסטית…
    שולחת הרבה הרבה חיזוקים
    אביטל

  4. עדי הגיב:

    היי לי,

    מה עם המשך?

    • קרן הגיב:

      לי מה שלומך? איך את מרגישה כרגע? מחכים לשמוע ומקווה שרק בשורות טובות,שולחת כוחות

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

רע לי, פשוט רע לי

מאת : אמא

23 במאי 20143 תגובות

מתוך לכל אמא, קושי באמהות

  רע לי, פשוט רע לי. מרגישה כמו לביאה בתוך כלוב קטן, הולכת הלוך ושוב, אין מקום להסתובב, אין מקום לשאוג את השאגה העצורה בתוכי. בא לפרוץ החוצה, להשתחרר מהכבלים והסורגים, לצאת למרחבים ולא לחזור. וכמו לביאה, באינסטינקט הכי בסיסי והכי חייתי, לקחת בשיניי את הגורות יחד איתי. לרוץ איתן ולא לחשוב. פשוט לרוץ, להשתחרר, […]

ימים טובים יותר

מאת : עלמה

19 בספטמבר 20125 תגובות

מתוך לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, קושי באמהות

אבל הקושי לא איחר לבוא. קושי של לבד, קושי של שני ילדים. קושי של בעל שמגיע מהעבודה בערב ואם אני לא אעשה ,לא אנקה ולא אקנה, כלום לא יקרה כאן. נכון שניתן לחלק איזה הוראה לבעל אבל גם זה כבר מתיש. כמה אפשר להגיד? אתה לא רואה שצריך לסדר? לקלח? להאכיל? לקנות? לכבס? או אולי אבל רק אולי לתת לי קצת שקט ??

מחכה לך

מאת : אמא לשניים ועוד אחת בדרך

25 בדצמבר 20150 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

יפה שלי, זהו – הפרידה קרובה, והפגישה בינינו גם. עצב מהול בשמחה. עצב על כך שיותר לא ארגיש אותך ברחמי, רק רק שלי. שמחה גדולה וציפייה ענקית, לראות אותך, להריח, לחבק, לתת חום שונה מברחם. לעטוף אותך בידיי, להניק ולהזין אותך. היה לי ברור שהלידה הזו תתחיל כשתיים שקדמו לה – צירים שמתחילים ודי מהר […]