יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ג'

מאת : לי

11 בפברואר 2015 | 8 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

 

חלק א'

חלק ב'

 

רועדת, ללא יכולת שליטה בגוף.

הדמעות גם הן זולגות מעצמן- כאילו פתחו במחאה נגד הרצון שלי לעצור אותן…

אחרי אירועי האתמול אני לא יכולה לישון, מפחדת מעצמי ומהיכולות של המפלצת ששוכנת בתוכי.

מחכה שיפציע הבוקר, כאילו שיש לו פתרון בשבילי…

נאחזת במחשבה שבבוקר הכל יהיה אחרת!

הבוקר מגיח, לאט לאט הוא שוטף לי את החלון, אבל אני עדיין רועדת, שום דבר לא השתנה…

מיואשת, בקושי הולכת, ניגשת לטלפון, מחייגת לרופאה שלי- ׳יש לי בעיה, אני לא יכולה להפסיק לבכות, משהוא מוזר קורה אצלי בראש…׳ האחות מרימה את השפופרת -׳לי, הכל בסדר, את יכולה בבקשה להגיע?׳

מגיעה לרופאה ומייד מכניסים אותי לחדר.

האחות מלטפת במבטים מודאגים.

הקול שלי רועד, חלש חלש….

הרופאה מגיעה נותת לי חיבוק גדול, מעודד.

׳אני שולחת אותך לאישפוז במחלקה פסיכיאטרית לשלושה שבועות!׳ היא פוסקת.

מה? את חיבקת אותי, והאחות ליטפה אותי במבטים? עכשיו את שולחת אותי מהמשפחה שלי? מהגוזל שרק נולד? מהבנות? מבעלי????

אני בארץ זרה, לא מכירה את החוקים, רחוק מאמא המנחמת ואבא התומך, רחוק מהאחיות והחברים, הכל מתמוטט אצלי בפנים, מרגישה חנוקה, אני לא אראה את הילדים שלי יותר, הם יסגרו אותי בחדר לבן וחייכו בכל פעם שיעברו לידי, אבל בפנים הם יודעים- היא לעולם לא תעזוב… היא מסוכנת….

אני מוחה! בוכה, מתחננת… כלום לא עוזר!

׳יש לך דיכאון אחרי לידה במצב חמור, את מהווה סכנה לעצמך ולסביבה!׳

אני? סכנה? אני אוהבת ותומכת, אני אפילו עוזרת לזרים ברחוב, בבקשה אל תקחי אותי מהילדים שלי, אני מתחננת בפנייך, זה רק יחמיר את המצב שלי, בבקשה… התינוק עדיין יונק, הבנות מאוד קטנות, בעלי לא יוכל להתמודד עם כולם ועוד בלעדיי, אין לנו כאן משפחה, בבקשה……

מתקשרת לבעל, רועדת, בוכה, כולם נגדי….

הוא בהלם, 'תני לי לדבר איתה!'

מדברים, והיא בשלה… מדברים עוד – היא עדיין בשלה!

היא אומרת שאני סכנה בשבילו, שהיא לא רוצה לקחת את הסיכון, שמה יקרה אם אני אפגע בילדים, בו, בעצמי…..

׳אם תקחי אותי מהמשפחה שלי אז אני אפגע בעצמי!׳ אני שומעת את עצמי אומרת בנחישות.

היא מסתכלת עליי, היא דואגת.

׳אם לא תבואי מרצונך אני אקרא לשוטר שיקח אותך! זה החוק!׳

הכל שחור, אני נופלת.

חלל עמוק בלב, עצב בלתי נשלט, יאוש וכעס מתערבבים להם בראש…

מה עשיתי? למה סמכתי עליה? חשבתי שהבוקר יהיה אליי טוב…. הבוקר יותר גרוע מהחשכה, האנשים שלו עיוורים…..

 

 

שמי לי- יש לי ארבעה ילדים מופלאים- אמילי -6.5, קים- 5, מיה -3, וליאם (הגוזל הקטן)- 1.5, יש לי כלבה משגעת ובעל מקסים, ויש לי דיכאון שאחרי הלידה!

 

שיתופים אישיים של נשים שהתמודדו או מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה

מאמרים מקצועיים על דיכאון אחרי לידה

 

8 תגובות ל- “יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ג'”

  1. ואוו, הפוסט הזה כואב לי במיוחד. וגם מכעיס אותי במיוחד.
    הכעס וההלם שלך כל כך מוצדקים. ארץ זרה, אשפוז כפוי, סכנה מיידית. כמה פחד נראה שיש אצלם. מכעיס ומעציב אותי שזה הפיתרון שמצאו לנכון להתמודד עם זה. אשמח לשמוע באיזו ארץ זה היה.

    • לי אפרתי הגיב:

      הי לימור, אנחנו גרים בקולורדו ארה״ב… החוק אומר שאם יש אדם שמהווה סכנה לעצמו או לציבור לרופא יש את הכוח לאשפז אותו…. מבינה את החוק, הוא בא להגן, מבינה את הרופאה שלי, היא היתה במצב מאוד לא פשוט… אבל- זאת לא היתה הדרך לנסות לעזור לי!

  2. שגית ברמי הגיב:

    בתור אחת שהלכה יום יום במשך שלושה חודשים לאשפוז יום פסיכיאטרי (עוד במהלך ההיריון ) אני מבינה אותך. זה לא סימפטי בכלל. מה קרה בסוף?

    • לי אפרתי הגיב:

      הי שגית, אני מצטערת לשמוע שעברת תחושות לא נעימות ועוד במהלך ההריון, אני שמחה שניגשת לטיפול ולא נתת לעצמך לשקוע… אני בדיוק עובדת על פוסט ההמשך…(: שולחת לך חיבוק מלא אהבה אור וחוזק

  3. אביטל הגיב:

    התיאור שלך מאוד סוחף,כואב, בלתי נתפס ההכרח להרחיק וכל כך מובן ולגיטימי כל מה שאת מרגישה. הממסד הטיפולי,שלצערנו גם נשים מאמצות אותו לעתים, כל כך רחוק,זר,מקטלג שופט ומרחיק. מאוד מקווה שלא אושפזת ואמן ותלכי עם האמת שלך,האמונה וההבנה שהדברים האלו זמניים והכל ניתן לשינוי. מאחלת לך שתמצאי מטפל/ת מסורים קשובים,טובים עם הבנה ורצוי עם תפיסת עולם פמיניסטית…
    שולחת הרבה הרבה חיזוקים
    אביטל

  4. עדי הגיב:

    היי לי,

    מה עם המשך?

    • קרן הגיב:

      לי מה שלומך? איך את מרגישה כרגע? מחכים לשמוע ומקווה שרק בשורות טובות,שולחת כוחות

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אהובי

מאת : שירה דרוקר

12 ביולי 201138 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, זוגיות אחרי לידה

אהובי,

אתה כאן איתי, אבל אני לא יודעת אם אתה מבין.

אני לא בטוחה שאתה מבין שבעקבות הלידה נפערה בינינו תהום. תהום שאולי לא תיסגר לעולם.

אני מבינה למה גברים ונשים הם כל כך שונים זה מזה, ולמה לעולם לא יוכלו להבין לגמרי אחד את השני.

מי אמר שאני צריכה להיות זוהרת בהריון ? מרגישה כמו אקוואריום ענק

מאת : בר

17 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

איך אשכלל את מיומנויות הג'אגלינג שלי מעבר ליכולות המדהימות שכבר פיתחתי עם שניים? ומה, שוב אצטרך לבקש עזרה מכל מי שמוכן לשמור על הילדים, אפילו רק ליציאה לסופר…. ומה עם הגוף שלי, כמה זמן ייקח עד שאפסיק להראות כמו הר ואחזור לאיזו שהיא פיגורה הגיונית? אולי לשאול אם היא חושבת שהתחת שלי גדל או לא?

'גלי פרצה לחיינו' – סיפור לידה מהירה

13 בדצמבר 20113 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בחמישה לשש בבוקר בדיוק בשנייה אני פותחת את דלת האוטו, אני מרגישה שהגוף שלי מושך אותי למטה, מה?? לא!! אין מצב שאני צריכה ללחוץ רק לפני פחות משעה התחילו הצירים! דרור רוצה להזמין אמבולנס, אני מסרבת בתוקף ומתיישבת באסרטיביות באוטו. מתחילים לנסוע לכיוון אסף רופא בדרך יש לי צירים כואבים סוחפים מבלבלים לוחצים דוחפים ואז שקט של כמה שניות (יותר מאוחר דרור יעיד שבכמה שניות האלה נרדמתי) בכל ציר אחד כזה אני צועקת באוטו ודרור אומר לי "מאמי לא ללחוץ! מאמי לא ללחוץ! אנחנו כבר בבי"ח" ובדרך עובר כמה רמזורים אדומים (מתנ"ע – אני פונה ללב שלכם!  )

מגיעים למיון יולדות בשעה שש ועשרה. המיון ריק חשוך עוד ציר תופס אותי בפתח המיון, המיילדת איריס שהייתה במשמרת (יותר נכון סוף משמרת), באה אליי ולוקחת אותי לחדר ארבע במיון עצמו בדרך אני מספיקה לראות זוג בחדר הצמוד האישה מחוברת למוניטור ומסתכלת עליי בפחד (זוכרים איך אני התכווצתי בשבוע 25?)