יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.

מאת :

22 בינואר 2015 | 6 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

לקריאה של חלק א'

 

רבנו.

מן ריב מטופש שהתחיל על אם לחבר את המחשב סמוך לחדר של הבנות או לא…

פתאום הקרינה נראתה לי כמו גזר דין מוות לבנות שלי.

הוא משך לפה ואני לשם…

עוד יום עובר ואנחנו עדיין מושכים- כל אחד לכיוונו, לא מוותרים! לא מתפשרים!

ואז אני נשברת, צועקת בקולי קולות, מאשימה אותו בגרימת מחלות סופניות, חוסר אהבה ואנוכיות…

והוא מצידו מנסה להסביר…

לא! הוא לא אוהב אותן! לא איכפת לו שהן יחלו!

והקול הזה בראש ממשיך… אל תוותרי! את האמא שלהן! את ילדת אותן! הוא סתם זר שמנצל את טוב ליבך… הוא לא קשור אליכם! את חייבת לגרום לו לעזוב!!

והקול הקטן, כמעט בוכה- תוותרי, זה שטויות, את אוהבת אותו, הוא לא זר! הוא בעלך….!

המפלצת בראש לא נכנעת, לא נסוגה, מכניעה אותי…

אני צועקת, בוכה- ׳תצא מהבית הזה!׳

והזר מסתכל עליי בתיסכול… ׳אני לא יכול לעזוב כשאת במצב כזה… אני מפחד עלייך ועל הילדים!׳

והקול ממשיך, הוא מתגבר, אני כבר לא בתוכי, אני מחוץ לגופי עומדת חסרת אונים ורואה איך המפלצת בתוכי משתמשת בקולי, בגופי כדי להכניע את הזר….

כבר לילה… הילדים ישנים, אני מותשת, זה נמשך כבר יומיים… אבל הקול לא מוותר!

׳זה הוא או את׳

הוא אומר לי. ׳אם הוא ינצח הילדים עלולים למות!׳

אני במלחמה! נגד הזר… חייבת לנצח, למען הילדים…

הזר ממשיך להתקרב, מרגישה חנוקה, הוא עדיין מדבר, מסביר, משכנע…

מרגישה שהקירות סוגרים עליי, מאוימת, פתאום חוששת לחיי, מחפשת דרך להימלט!!

מוצאת.

רצה מהר, הכי מהר שאפשר לכיוון הדלת, טועה בדרך מרוב לחץ מוצאת את עצמי במטבח, הזר בעקבותיי, מפחדת, חייבת לצאת, מרגישה זיעה קרה בכל גופי, אימה!

מסתכלת סביבי רואה את הסכיני חיתוך שעל הדלפק, רצה מהר לפני שהזר יגיע אליי, לוקחת סכין ביד, בחרתי בסכין הקטנה, לא רוצה לפגוע בו, רוצה רק שיתרחק, רק שיצא…. רק שיתרחק…

עומדת עם הסכין, היד רועדת מולו- ׳תזוז, רק תזוז ממני… בבקשה, רק תתרחק…׳

הוא עומד מולי, הוא לא מפחד, המבט שלו רך ומלטף, תרגעי, הכל בסדר, תורידי את הסכין, בואי…

מורידה את הסכין, רועדת, בוכה, מתקפלת על הריצפה במטבח, הוא מחבק אותי, חזק, משרה בי בטחון, הקול נעלם, המפלצת נכנעה…. בינתיים….

 

לקריאה של חלק א'

לקריאה של חלק ג'

 

שמי לי- יש לי ארבעה ילדים מופלאים- אמילי -6.5, קים- 5, מיה -3, וליאם (הגוזל הקטן)- 1.5, יש לי כלבה משגעת ובעל מקסים, ויש לי דיכאון שאחרי הלידה!

 

שיתופים אישיים של נשים שהתמודדו או מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה

מאמרים מקצועיים על דיכאון אחרי לידה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

6 תגובות ל- “יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.”

  1. שגית ברמי הגיב:

    אני באמת חושבת חמודה שאת זקוקה לעזרה מקצועית. אני לא זוכרת שעברו בראשי מחשבות מהסוג הזה אבל אני יודעת שבלי העזרה המקצועית שבאה לידי ביטוי גם בשיחות וגם בתרופות טובות ומועילות לא יודעת איפה הייתי היום. אני יודעת שאני כל יום צריכה להודות לרופאים ולמשפחה שלא ויתרו לי ועליי..

    • לי אפרתי הגיב:

      הי שגית,
      זה חלק מסדירה שבה אני משתפת את כל מה שעבר עליי באותה התקופה, רציתי לשתף מהמקום הכי אפל ומפוחד, המקום שחושש להחשף כדי שלא ישפטו אותי לרעה… אבל היה חשוב לי בגלל שאם יש נשים שזה או דבר זהה קרה להן אני רוצה שהן תדענה שזה קורה, ושזה בסדר, הן לא פגומות הן רק צריכות עזרה….(:
      אני קיבלתי עזרה, וגם על זה אני ארשום בהמשך.
      תודה על הדאגה, וכמובן על השיתוף!
      שולחת לך חוזק ואהבה! ואין כמו אמא בעולם…(:

    • אביטל חיימי הגיב:

      אני חושבת שמי שמעזה ומעלה על הכתב מחשבות ואירועים אינטימיים מסוג זה יש בה כבר הידע שהיא זקוקה לחבל הצלה….
      לי, את אמיצה ומביאה לשולחן את הפחדים של כל מי שעברה את זה.
      מחבקת אותך ומאחלת לך שיום אחד (אולי את כבר שם) תראי את האור ותשמחי עבורך קודם כל, ועבור משפחתך.
      זה בהחלט יכול להיות אחרת! אם תרצי לשתף בפרטי את מוזמנת. אשמח להיות לך אוזן קשבת ולתת לך סיוע. גם אם זה רק על מנת לפרוק..

      • לי אפרתי הגיב:

        הי אביטל, אני אכן כיום במקום טוב, אוהב, מלא בשמחת חיים(: תודה על המילים המעודדות זה גורם לי להבין שמה שבחרתי לעשות זה נכון! באתי ממקום של לעזור לכל מי שחווה/חוותה דברים דומים תדע שהיא לא לבד, ובהמשך גם להראות את האור בקצה המנהרה….(: את מדהימה! תודה!

  2. אריאלה כהן הגיב:

    וואו- כל כך תודה על השיתוף ועל הפתיחות. כל כך חשוב שיושמעו קולות כאלה, דווקא מהמקומות הכי אפלים והכי מפחידים- והכי אמיתיים! ריגשת אותי מאוד, שוב תודה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

40 מעלות

מאת :

9 ביוני 20112 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

ליה חולה , כבר כמה ימים החום לא יורד לה.

"זה פסיכוסומטי" אומר לי הקול הפנימי, "היא רוצה להגיד לי משהו". אני מרגישה שהיא רוצה את קרבתי.

מאז שנולדה, היא בקושי חלתה פעם, והנה עכשיו יותם נולד ואיתו נולדו הקנאה והזעם.

מאז שיותם נולד, היא כל כך מתרחקת ממני ומצד שני, אני חשה שהיא כל כך רוצה אותי.

כמה לשחרר? הצד שלו והצד שלה

מאת :

20 בדצמבר 20109 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

לגברים יש קטע כזה של לקרוא לנשים היסטריות. אולי לא בדיוק היסטריות, אבל לחוצות.
אתם, כידוע, האבות הכי רגועים בשכונה, אלה שילדיהם מתפלשים בבוץ, מקפצים על הנדנדות ועושים תמרונים של קמיקזה בין המגלשות. אנחנו ? היסטריות. מספיק שהילד נדקר מאיזה מזרק תועה וכבר אנחנו רצות איתו למד”א.

זהו. אני לא מניקה.

מאת :

3 בספטמבר 20124 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

זהו. אני לא מניקה. היה נדמה לי שזה יימשך לנצח, אבל כנראה שבאמת לכל דבר יש סוף…

הגעתי למקום שכבר לא היה לי טוב. והרגשתי שגם לה זה כבר לא טוב במתכונת הזאת.

נהייתי עצבנית, כאב לי, הציק לי.