יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.

מאת : לי

22 בינואר 2015 | 6 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

לקריאה של חלק א'

 

רבנו.

מן ריב מטופש שהתחיל על אם לחבר את המחשב סמוך לחדר של הבנות או לא…

פתאום הקרינה נראתה לי כמו גזר דין מוות לבנות שלי.

הוא משך לפה ואני לשם…

עוד יום עובר ואנחנו עדיין מושכים- כל אחד לכיוונו, לא מוותרים! לא מתפשרים!

ואז אני נשברת, צועקת בקולי קולות, מאשימה אותו בגרימת מחלות סופניות, חוסר אהבה ואנוכיות…

והוא מצידו מנסה להסביר…

לא! הוא לא אוהב אותן! לא איכפת לו שהן יחלו!

והקול הזה בראש ממשיך… אל תוותרי! את האמא שלהן! את ילדת אותן! הוא סתם זר שמנצל את טוב ליבך… הוא לא קשור אליכם! את חייבת לגרום לו לעזוב!!

והקול הקטן, כמעט בוכה- תוותרי, זה שטויות, את אוהבת אותו, הוא לא זר! הוא בעלך….!

המפלצת בראש לא נכנעת, לא נסוגה, מכניעה אותי…

אני צועקת, בוכה- ׳תצא מהבית הזה!׳

והזר מסתכל עליי בתיסכול… ׳אני לא יכול לעזוב כשאת במצב כזה… אני מפחד עלייך ועל הילדים!׳

והקול ממשיך, הוא מתגבר, אני כבר לא בתוכי, אני מחוץ לגופי עומדת חסרת אונים ורואה איך המפלצת בתוכי משתמשת בקולי, בגופי כדי להכניע את הזר….

כבר לילה… הילדים ישנים, אני מותשת, זה נמשך כבר יומיים… אבל הקול לא מוותר!

׳זה הוא או את׳

הוא אומר לי. ׳אם הוא ינצח הילדים עלולים למות!׳

אני במלחמה! נגד הזר… חייבת לנצח, למען הילדים…

הזר ממשיך להתקרב, מרגישה חנוקה, הוא עדיין מדבר, מסביר, משכנע…

מרגישה שהקירות סוגרים עליי, מאוימת, פתאום חוששת לחיי, מחפשת דרך להימלט!!

מוצאת.

רצה מהר, הכי מהר שאפשר לכיוון הדלת, טועה בדרך מרוב לחץ מוצאת את עצמי במטבח, הזר בעקבותיי, מפחדת, חייבת לצאת, מרגישה זיעה קרה בכל גופי, אימה!

מסתכלת סביבי רואה את הסכיני חיתוך שעל הדלפק, רצה מהר לפני שהזר יגיע אליי, לוקחת סכין ביד, בחרתי בסכין הקטנה, לא רוצה לפגוע בו, רוצה רק שיתרחק, רק שיצא…. רק שיתרחק…

עומדת עם הסכין, היד רועדת מולו- ׳תזוז, רק תזוז ממני… בבקשה, רק תתרחק…׳

הוא עומד מולי, הוא לא מפחד, המבט שלו רך ומלטף, תרגעי, הכל בסדר, תורידי את הסכין, בואי…

מורידה את הסכין, רועדת, בוכה, מתקפלת על הריצפה במטבח, הוא מחבק אותי, חזק, משרה בי בטחון, הקול נעלם, המפלצת נכנעה…. בינתיים….

 

לקריאה של חלק א'

לקריאה של חלק ג'

 

שמי לי- יש לי ארבעה ילדים מופלאים- אמילי -6.5, קים- 5, מיה -3, וליאם (הגוזל הקטן)- 1.5, יש לי כלבה משגעת ובעל מקסים, ויש לי דיכאון שאחרי הלידה!

 

שיתופים אישיים של נשים שהתמודדו או מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה

מאמרים מקצועיים על דיכאון אחרי לידה

6 תגובות ל- “יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.”

  1. שגית ברמי הגיב:

    אני באמת חושבת חמודה שאת זקוקה לעזרה מקצועית. אני לא זוכרת שעברו בראשי מחשבות מהסוג הזה אבל אני יודעת שבלי העזרה המקצועית שבאה לידי ביטוי גם בשיחות וגם בתרופות טובות ומועילות לא יודעת איפה הייתי היום. אני יודעת שאני כל יום צריכה להודות לרופאים ולמשפחה שלא ויתרו לי ועליי..

    • לי אפרתי הגיב:

      הי שגית,
      זה חלק מסדירה שבה אני משתפת את כל מה שעבר עליי באותה התקופה, רציתי לשתף מהמקום הכי אפל ומפוחד, המקום שחושש להחשף כדי שלא ישפטו אותי לרעה… אבל היה חשוב לי בגלל שאם יש נשים שזה או דבר זהה קרה להן אני רוצה שהן תדענה שזה קורה, ושזה בסדר, הן לא פגומות הן רק צריכות עזרה….(:
      אני קיבלתי עזרה, וגם על זה אני ארשום בהמשך.
      תודה על הדאגה, וכמובן על השיתוף!
      שולחת לך חוזק ואהבה! ואין כמו אמא בעולם…(:

    • אביטל חיימי הגיב:

      אני חושבת שמי שמעזה ומעלה על הכתב מחשבות ואירועים אינטימיים מסוג זה יש בה כבר הידע שהיא זקוקה לחבל הצלה….
      לי, את אמיצה ומביאה לשולחן את הפחדים של כל מי שעברה את זה.
      מחבקת אותך ומאחלת לך שיום אחד (אולי את כבר שם) תראי את האור ותשמחי עבורך קודם כל, ועבור משפחתך.
      זה בהחלט יכול להיות אחרת! אם תרצי לשתף בפרטי את מוזמנת. אשמח להיות לך אוזן קשבת ולתת לך סיוע. גם אם זה רק על מנת לפרוק..

      • לי אפרתי הגיב:

        הי אביטל, אני אכן כיום במקום טוב, אוהב, מלא בשמחת חיים(: תודה על המילים המעודדות זה גורם לי להבין שמה שבחרתי לעשות זה נכון! באתי ממקום של לעזור לכל מי שחווה/חוותה דברים דומים תדע שהיא לא לבד, ובהמשך גם להראות את האור בקצה המנהרה….(: את מדהימה! תודה!

  2. אריאלה כהן הגיב:

    וואו- כל כך תודה על השיתוף ועל הפתיחות. כל כך חשוב שיושמעו קולות כאלה, דווקא מהמקומות הכי אפלים והכי מפחידים- והכי אמיתיים! ריגשת אותי מאוד, שוב תודה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טיפולי פוריות: מסיבת פרידה מהצרות

מאת : ליטל אוהב ציון

5 בינואר 20113 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע בו אהיה בהריון, כל כך הרבה זמן חיכיתי להסתובב עם בטן גדולה ולהשוויץ בה. בהריון הקודם עם שחר ותומר הייתי בשמירה משבוע 18, כך שאת רוב ההריון ביליתי במיטה, בצפייה ממושכת בתוכניות בוקר ושאר תוכניות קשקשת מטופשות ובעיקר בשינה טובה, אבל לא זכיתי להסתובב עם הכרס ברחבי העיר ולא ממש זכיתי להנות מקולקציות אופנות הריון כאלו ואחרות.

במשך שלוש שנים של טיפולים, לא אחת חלמתי על הרגע בו אשוויץ בבטן ואצא איתה החוצה כאילו היא איזה תינוק קטן בעגלה

באמת היה לך כיף ללדת ? מסע אישי ללידה טבעית. חלק 11

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

ואני זוכרת שיש לי ציר ואני מתרכזת בשיר, כדי לא להתרכז בכאב, כי בשלב הזה זה כבר היה כואב. ואז איתן אמר: "אולי שמינדי תבדוק אותך ? תני לה לבדוק אותך" . אמרתי: " טוב רגע, אני רוצה לבדוק לבד". אני בודקת ואומרת : "ואוו, מה קורה שם ? מינדי, נראה לי שיש שם איזה פתיחה של 5 ! איזה מגניב. הזוי מה שקורה שם".

היא בודקת ואומרת שיש פתיחה של 9. ואאוו, מגניב !

דיכאון אחרי לידה: כשהשמחה הופכת לעצב ??

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בנובמבר 201220 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, קוראות לשינוי

באסה, עוד יום עיון שמתייג את הדיכאון שאחרי לידה כמחלה, עוד יום עיון שההנחה המובלעת שלו היא שהתקופה של אחרי הלידה אמורה להתאפיין ב'שמחה' ועל כן העצב שמופיע בתקופה הזאת הוא פתולוגיה שצריך לפעול לתיקונו ומיגורו. האם זהו המשך לתפיסה חברתית הגורסת שאין מקום לעצב אחרי הלידה ?

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם