בלוג 'נשים מדברות אמהות'

כשהייתי בהריון בשבוע 22 הגעתי לרופא בסניף מכבי לעשות סקירת מערכות שנייה. כל החוויה איתו לא הייתה טובה מהרגע הראשון. הוא התחיל את הבדיקה, עבר על האיברים ואז התעכב ברגליים. הסתכל מהזווית הזו, הסתכל מזווית אחרת, הקפיא את התמונה כמה פעמים. זה נמשך דקות ארוכות עד שאמר – יש משהו ברגליים, אני מנסה להבין מה אני רואה. ואני בתוכי אמרתי "יאללה, הכל בסדר, שיסיים כבר". אבל לא. הוא המשיך ככה עד שאמר לנו שנדמה לו שהוא רואה קלאב פוט והסביר שזה מצב בו הרגליים פונות פנימה, וזו לא בעיה גדולה – פשוט מסדרים את זה עם גבס ונעליים מיוחדות.

הלידה הראשונה.

אירוע הלידה של אביגיל היה אירוע טראומטי עבורי. אביגיל נולדה בניתוח קיסרי.

חירום.

טראומטי.

מהלך לידה שהותיר אותי מצולקת בגוף ובנפש. חסרת כוחות, חסרת אנרגיות, חסרת אמונה בעצמי וחסרת בטחון. הרגשתי כמו מישהי שקיבל בוקס בפנים ובעיטה בבטן שהעיפו אותה עד לקיר ממול, והיא נותרה ישובה על הרצפה בחדר חשוך.

ובלי משים, הכל עובר לטיפול חוץ.

הפחד מקצב התפתחות הילד – עוד כלים, מומחים שונים
הפחד שלא אגשים את החלום- קואצ'ר או מאמן שידחוף אותי, או לחלופין.. בכלל לא להודות שיש לי חלום
הפחד שהילד יצא תלותי- נוזפת בו ודוחפת אותו מעל רגלי ברגעים הקשים. שיתמודד.